Tegilim" t.e. psal'my Davida s" komentaríem" sostavlennym" zeyvelem" Íosifovichem" Shterenbergom".; [Tytuł oryginału:] Тегилимъ т.е. псальмы Давида съ коментаріемъ составленнымъ зейвелемъ Іосифовичемъ Штеренбергомъ.; Współwydane: Sefer" Iyev" t.ye. Kniga

Pełen tekst

(1)

(2)

(3)

(4)

(5) ‫‪ )5‬״‪5?.‬‬. ‫תהלים טז יז‬. ‫רגל כבוי• אף־בשרי ישכן לבטח‪ :‬י כי ו לא־תעזב‬ ‫לשאול מרתתן דפיריך לראות שחת ‪ :‬יא תודיעני ארח‬ ‫דים שבע שמחות את־פניך נעמות בימינך נצח‪:‬‬. ‫יז‬ ‫■י תפלה לרוך שמעה יהוה ‪ 1‬צדק הקשיבה תתי ה^דנה‬ ‫'תפלתי'בלא שפתי מךמה‪ :‬ב מלפניך מלזפטי ‪.‬יצא‪..‬עיניך‬ ‫יוד יתרה‬. ‫תחזינה‬. ‫‬‫רש״י‬. ‫היוי'בת לו ‪. ■ . . . :‬‬. ‫־‪.‬שרתני גס ה׳ העשיר חעאיזך (שמואל ב י״ב) קל וחותר‬. ‫שייעתר לא תעזבני לסור ממך ‪( :‬יא)‪ .‬תודיעני אורח‬ ‫חיים ♦ לשון עתיד הוא ואינו ל ך השלת ‪ :‬שובע‬ ‫שמחות ׳ שמתה שאי; לה ק׳־ ותתלה היא השמת! של‬ ‫עתיד לסא״א)‪ :‬אח פניך־ שמרוה' אשי ‪.‬לפניך ‪3‬נה•‬. ‫ב) מלפניך משפטי יצא• עקימה■ ■ג‪>5‬די שחני ראוי‬ ‫להשפיע עליהס בייסורין‬. ‫'צח;‬. ‫ולא‬. ‫באו לפניך בדין׳‪ :‬עיניך תחזינה' שישך־מ ' חס יש׳‬ ‫‪ .‬י־‬. ‫׳* ■‬. ‫בידי‬. ‫זמרת■ יה‬ ‫בעודני חי ישלו! ־לבעת שתצילנימכל צער ונזק (הרד״ק) ■‬ ‫ף*‪ :‬כשרי‬ ‫שהיא כבו׳■ סגוף ־‬ ‫(י)• הי לא ה‪.‬עךכ ‪ .‬הקדושים המדומים ■יחשבו כי הם בכוונת מעשיהם הרמים והנשגבים יעלו‬ ‫•;פשוחס‪.‬משאילו‪ .-'^.‬מ‪.‬׳דחשחת אחר הפרדה מהגייי"‪ .,‬ומי שלא יודה ‪:‬בקדושתם ובקדושת‬ ‫מעשיהם הנשגבים חין ני תק‪.‬ה עולמית וירד אל שח נ מעה ‪ ,‬אבל באמת בעוח אני כי‪ .‬לא‬ ‫תעזוב אתה ר׳ נפשי לשאול ולאתתן חםידך נראות שחת י (יא) תודיעני אורח חיים ‪ ,‬זהננ״ד‬ ‫מאמי התנא שהית □כה לפני מותו והיה אומר ‪ :‬ולא עוד אלא שיש לפני שתי דרכים אחד‬ ‫לגיהנם ואחד לגן עדן‪, .‬ואיני יודע באיזה דרך מוליכקאותי ‪ .‬כן יאמר גס המשורר ‪ ,‬הנה אחר‬ ‫מות; אעאוד משימס באס הדרכים מבלי דעת איזה דרך הולך לשחת ואיזה לחיים נצחיים ‪,‬‬ ‫הלא אתת ר\ התומיך גורלי אשר שויחיך לנגדי תמיד תודיעני ‪.‬אורח חיים שאלך בו לחיים‬ ‫הגנתיים ששם אהיה שובע שמהות את פניך ‪ ,‬ושובע נעימות בימינך נצח ?תחת אשר בעוד‬ ‫בחייס חייתי שויתיך לנגדי תמיד כאלו אתה עומד מימיני‪ ,‬לכן גס בעולם הנצחיי אשבע שמחות‬ ‫את פניך‪ ,‬אשבע נעימות בימינך נצח ‪ ,‬ותבן'נא תיעב נועם המקבילות המוסכמים האלה‪— .‬‬. ‫יותנה'העירך השרש" ■‪:‬משפע הכלליי שבשיר זה הוא‪ :‬שמתי אל בי חסיתי בך * שויתי‬ ‫ח‪ ,‬לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט תודיעני אורח חיים שובע שמהות את פגיך נעימות‬ ‫‬‫בימינך בצח ־‬. ‫‪1‬‬. ‫יז‬. ‫שמסי? ה׳ צדק‪ ,‬את צדקתי ויושר פעלי‪ .‬בלא שפתי מרמה ‪ ,‬תפלת הצבועים היא‬ ‫תפלא שפתי מרמה כי מגמתם ברבוי התפלת רק לרמות את הבריות להחזיקם‬ ‫לקדושים ובה לבב ‪ ,‬אבל אדזנינו דוד תתפלל לה׳ בלא שפתי מרמה בכוונה נמרצה ואמיתית ‪,‬‬ ‫וזהו עעס המקרא‪ ,‬קרוב ה׳ לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת (להלן קמ״ה)‪ — .‬והנה‬ ‫תוכן המזמזיר מסד על ענין י המצוהה ותלחץ שסבל המשורר עת היה נרדף משאול ואנשיו ‪ ,‬כי‬ ‫נפך רחמנית ‪ ,‬רדפו גס את נפשו הרוחנית לחפות' עליו דברים‬ ‫נוסף על אשי ד ׳‪.‬־פותו'‬ ‫אפדלא נן בחרפות וגדזפיס שהוא היש מרמה וגליעל וכל זמירותיו ותפלה ז הס בשפתי מרמה‬ ‫למען יחזיקוהו לאיש חסיד‪ ,‬ולעומת זה יתנצל המשורר לפני קונו ואלהיו הבוחר בו ובזמירותיו‬. ‫;קדושים כי הוא יודע תומת לבו ההולך למישרים ‪ ,‬וז"ש‪:‬‬. ‫(ב) מלפניך משפטי יצא‬. ‫‪ ,‬כא‬.

(6) ‫!־‬. ‫תהלים יז‬. ‫‪1‬‬. ‫תחזינה מישרים‪ :‬ג בחנות לבי פקדת לילה סתני בל־‬ ‫תמצא זטךזיבלקעבח־פי‪ :‬י מעלות אדם בדבר שפתיך‬ ‫אל שמרתי ארוחות פרץ‪ :‬ה תמך אשרי במעגלותיך בל־‬ ‫נמוטו פעמי ן י אני־קראתיך כזי־תענני אלי הט־אזנך 'לי‬ ‫שמע אמרתי‪ :‬ז הפלה חסדיך מושיע חוסים ממתקוממים‬ ‫בימינך‪:‬״ שמדל באישון בת״עין בצל כנפיך תסתירני‪:‬‬ ‫מפני‬ ‫רש״י‬ ‫מרי זכיות • בהן המזינה מישרים עיניך ‪( :‬ג) בחנת פריץ ננטות מהם שנא תלך בהם תך נתמוך תשורי תמיד‬ ‫לבי וגו׳ • ידעתי כי יש עבירה כידי ואס השפט עינשי במעגלותיך לא נמוטו תהס פעמי ־ פירוש ‪.‬אמר לפעולת‬ ‫יבא לפניך לא אצדק בדין אשר כבר במנת לכי‪ :‬פקדת אדס בדבר שפתיך וגו׳ ־ לפי שצריך אדם להשתמר‬ ‫לילה ־ לעת הערב בעון בת שבע שנא׳ ויהי לעת ערב בפעולותיו לפי ישרת דבר שפתיך אשר אמרת אני שמרתי‬ ‫ויקס דוד וגו' (ש״ב י״א)‪ :‬צדפתני נסיתני ‪ :‬בל‪ .‬ארחות פריץ אע״פ שעשיתי שלא כראוי ־ בטובתך ‪:‬־‬ ‫תמצא • ‪ .‬לא מצאת בי חפצך ;זמותי בל יעבר פי • (ה) תמוך אשורי וגו׳ * מאז והלאה לכל פעולת אדס‬ ‫אס תעלה עוד במחשבתי ליבמן לפניך בל יעבור פי לומר שבאתי וכו׳ אף על פי שעשיתי שלא כראוי את המישריס‬ ‫עוד בחנני ונסני כמו שאמרתי כבר כמו שנאמר (לקמן תחזינה עיניך והמשפט מלפניך יצא (סא״א) ‪( :‬ו) כי‬ ‫כ״ו) בחנני ה' ונסני שאמר דוד לפני הקב״ה מפני מה תענני אל ־ כי בטוח אני שתענני‪( :‬ז) הפלה חסדיך‬ ‫אומרים אלהי אברהם ואין אומרים אלהי דוד • אמר לו (דשיבר״א בלע״ז) ־ כמו ונפלינו אני 'ועמך (שתות ל״ג)‬ ‫אני בחנתיו בי' נסיונות ונמצא שלס ־ אתר בחנני ונסני מושיע בימינך את החוסים בך כו' ־ (סא״א) ־ הפלה‬ ‫כדאיתא במסכת שכת‪ :‬לפעלות אדם בדבר שפתיך חסדיך ■מושיע חוסים הרי זה מקרא מסירס הפלה חסדיך‬ ‫רגו׳ ־ תמוך אשורי וגו׳ ־ מאז והלאה לכל פעולת להושיע בימינך את החוסים וגו׳‪( :‬ח) כאישון • הוא‬ ‫אדם שבאתי לפעול אני שמרתי בשביל דבר שפתיך ארחות השחור שבעין שהמאור תלוי כו ועל שם שמרירותו הוא‬ ‫קרוי‬. ‫ומרת יה‬. ‫יצא מלפניך משפטי‪ ,‬עיניך תחזינה את ישרי ותומתי ‪ ,‬כי הלא ‪( .‬ג) בחנת לבי ‪ ,‬לראות הס‬ ‫הוא שלם עמך ‪ ,‬והבחינה היא במה שפקדת לילה ‪ ,‬צוית שתבוא עלי עת צרה וצוקה לראות אס‬ ‫אבעט באמונתי להרהר אחר מחתיך ‪ .‬צרפתני‪ ,‬הטעם כאשר צרפתני ויצאתי כזהב בצדקתי‬ ‫ושלחת לי עזרתך מקודש אז בל תמצא ‪ ,‬זמותי בל יעבר פי! לא לבד שלא הוצאתי דבר זה‬ ‫בשפתי פי אלא אפילו במחשבה בעלמא לא חשבתי • (‪7‬־ ‪ ,‬ה׳) ציחס ‪ .‬לפעולות ארס את הישועה‬ ‫אשר היתה בדבר שפתיך ‪ ,‬היינו שאחשוב כי לא ה׳ פעל כל זאת רק כוחי כח בן אדס ועוצס ידי‬ ‫עשו את החיל הזה ע״י תחבולה אנושיית כעזר כח טבעיי‪ ,‬וז״ש ־ אני שמרתי‪ ,‬ל־״ל בל תמצא‬ ‫שאחשוב במחשבתי שאני נשמרתי בעצמי לבלי אלכד בארחות פריץ‪ ,‬כי האמת הוא שמחמת שהיה‬ ‫תמוך אשורי במעגלותיך לכן בל כמוטו פעמי‪ ,‬ולולא עזרתך הייתי נופל בפח יקוש אשר טמנו‬ ‫אויבי לי • ארחות פריץ‪ ,‬האחרון תואר אל הראשון‪ ,‬ואס שהתואר בלתי ה אל המר ׳ ■־־ בי• ז‬ ‫המספר ‪ ,‬הנה מצאנו רבים דוגמתו‪ ,‬ארץ נכוחות (ישעיהכ״ו)איש חמוניס (משליל)‬ ‫אורחות פריץ‪ ,‬אורח שבור המלא מכשולים‪ ,‬וכאשר הוא נשמר ממכשול יאמר ויתן תמיס דרכי‬ ‫(להלן יעח) ופי‪ ,‬רש״י שם ‪ ,‬הסיר מדרכי שוס תקלה ומכשול עד שנעשה שלם‪ ,‬והיפך מן רלמיס‬ ‫שבירה (ו) אני קראתיך שתענגי אל על תפלתי‪ ,‬וכפל מליצתו באמרו ‪ ,‬הט‬ ‫*‬ ‫הוא פריץ לשון‬ ‫אזניך וגו‪ • ,‬ומה אני מתפלל אליך ? הלא הוא ‪( :‬ז) הפלה חסדיך וגו׳ (זאנדערע ארם‬ ‫דיינע גנארע) אתה המושיע בימינך את החוסים מידי המתקוממים עליהם ‪ ,‬ואלה הס החסדים‬ ‫שאני תבקש ‪( :‬ח) שמרני כאישון בת עין • יפה השכיל הר״י פ״ז שהמאמר הזה מוסד על‬ ‫מליצת‬.

(7) ‫‪ /‬כח ‪35‬‬. ‫תהלים יז‬. ‫ט מפני רשעים זו שדוני איבי ב־נפשתקעועלי ‪ :‬י חלבמו‬ ‫סגרו פימו רביו בגאות‪ :‬יא אעזרנו ‪.‬עתה סבבוני ‪.‬עיניהם‬ ‫ישיתו מטות בארץ‪ :‬יב רקדנו באריה יכסוף לטרף וככפיר‬ ‫ישב במסתרים‪ :‬יג קומה יומה קדמה פניו הבריעהו פלטה‬ ‫נפשי מרשע ךוךבך‪ :‬יי ממתים־ידף יהודי ממתים מחלד‬ ‫חלקם בחיים וץפינךתמלא בטנם ושבעו בנים והניחו‬ ‫יתרם‬ ‫וצפונר קרי‬ ‫סבבונו קרי‬ ‫רש״י‬. ‫‪1‬‬. ‫קרוי אישון לשון חשך והקב״ה הנין לו שומר את ריסי‬ ‫העין המנסין אותו תמיד ‪( :‬ט) זו שדוני • בשביל זאת‬ ‫ששודדיס תותי אויבי הפלשתים אשר ‪ :‬בנפש יקיפו עלי •‬ ‫ליטול נפשי ‪( :‬י) חלבמו סגרו • בחלבס ובשמנס סגרו‬ ‫לבם ועיניהם מהביט אל פעלך וליראה מפניך‪( :‬יא) אשרנו‬ ‫עתה סבבונראת עקבנו עתה סבבונו האויבים הפלשתים‬ ‫ועיניהם ישיתו לנטות בארץ לפשוט בארץ ־ ונראה לי‬ ‫שהתפלל דוד תפלה זו לאחר שבא לידו מעשה של אוריה‬ ‫ויואב וישראל היו בארץ בני עמון צרים על רבה‪(:‬ש״ב י״א)‬ ‫ויירא דוד שלא ינשלו שם בשביל עבירה שבידו ־ וישמעו‬. ‫פלשתים ומואב ואדום וכל שכני א״י הרעים המצפים ליום‬ ‫אידס ויבאו עליהם‪( :‬י‪ )3‬יכסוף ־ יחמוד כמו (בראשית‬ ‫ל״א) כי נכסוף נכספת ‪( :‬יג) קדמה פניו י של חויב‬ ‫הפלשתי ‪ :‬הכריעהו ־ קפח את רגליו ויכרע ויפול ‪:‬‬ ‫פלטה נפשי • מהפלשתי שהוא חרבך שאתה משליטו‬ ‫ידך המתים‬ ‫מן*‬ ‫ליפרע מן המחריבים לך ‪( :‬י‪ )7‬ממתים‬ ‫בידך על מטתם אני בוחר להיות ‪ :‬ממתים מחלד *‬ ‫מאותם שמתים בזקנה משהעלו חלודה (רוייל״א בלע״ז) ־‬ ‫ותן הצדיקים אשר חלקם בחיים ־ וצפונך תמלא‬ ‫בטנם ־ ומאותם אשר תמלא מעיהם מטובך אשר צפנת‬ ‫ליריאיך‬. ‫זמרת יה‬. ‫מליצת התורה ‪ :‬יסובבנו יצרנהו כאישון עינו‪ ,‬עכ״ל ־ בצל כנפיך תסתירני ־ סובב הולך‬ ‫כדרך המליצה הנזכרת שם כסמוך‪ :‬כנשר יטיר קט טל גוזליו ירחף יפרוש כנפיו (דברים‬ ‫ל״ב)‪( :‬ט) מפני רשעים‪ ,‬תסתירני כצל כנפיך מפני רשטיס ־ זו שדוני‪ ,‬מלת זו מוסב טל‬ ‫בת טין שבכתוב הסמוך ‪ ,‬ור־״ל שתסתירני מפני הרשעים אשר שדדו את זאת ‪ ,‬את בת טיני‬ ‫ממני מרוב הצרות שטושיס לי‪ ,‬וכן אמר גס למטלה (ו‪ ,‬ח) טששה מכטס טיני עתקה ככל‬ ‫צוררי‪ ,‬וכן (להלן ל״ח) טזבני כחי ואור עיני גס הס אין אתי ־ (ומצאתי אח׳'כ שגס המלכים הרגיש‬ ‫כזה מטט) ־ בנפש‪ ,‬ליטול נפשי‪ ,‬וכן אמר גס להלן‪ ,‬לקחת נפשי זממו ־ (י) חלבמו סגרו‪,‬‬ ‫החלב המכסה את קרבם סובב וסוגר בעד כשרס ‪ ,‬ויורה טל בריאותם הטוב‪ ,‬ולכן פימודברו‬ ‫בגאות • וטנין ציור הפלגת השמנונית ידוע כי המליץ העברי ישמש כזה לסבה הגורמת לגאות‬ ‫הלב'וניבול הפה ויביא לשכחה בחסדי ה׳ וכפירה במציאותו והשגחתו‪ ,‬וכן אמר גס המחוקק‬ ‫האלהי שס כשירת האזינו‪ :‬וישמן ישורון ויבעט שמנת עבית כשית ויטוש אלוה עשהו וינבל צור‬. ‫ישועתו ־ (יא) אשורנו‪ ,‬עקבותינו‪ ,‬כשידעו הרשעים דרכינו שאנחנו דורכים בת עתה ‪ ,‬יסובכו‬ ‫עתה ללכדני ־ עיניהם ישיתו טל דרכינו לנטות אותנו להשפילנו עד לארץ ‪ ,‬וזה מיסב טל‬ ‫שאול ואנשיו שארכו אחריו בכרחו הוא ואנשיו מפניהם ‪( .‬יב) דמיונו ־ של כל אחד מהסובבים‬ ‫(ראכ״ע) ולדעת רד״ק רמז כזה טל שאול־ (יג) קרמה פניו‪ ,‬של האורב היושב במסתרים‬ ‫והשכם עליו להרגו ־ הכריעהו‪ ,‬תפילהו • פלטה נפשי מרשע שהוא חרבך שאתת מעניש על‬ ‫ידו‪ ,‬וכן פלטה נפשי ממתים שהם ידך ה׳‪ ,‬וכמו שקראם מרכך כן קראם ידך כלומר מכתך •‬ ‫ממתים מחלד‪ ,‬פלטה נפשי מאותן אנשים שהם מזה העולם שכל תאותס וחפצם רק כעולם‬ ‫הזה אשר חלקם בחיים ‪ ,‬כל מגמתם רק לקבל חלק טוב בעודם בחיים הגשמיים " וצפונך‪,‬‬ ‫הדברים היקרים והחשובים רצונם שתמלא בטנם שישבעו בניס לרוב ושיניחו‪ ,‬יתרם אחרי מותם‬ ‫לעולליהם‬. ‫■‬.

(8) ‫ההליסיז יה‬. ‫־תרם‪:‬לעולליהם ‪ :‬טי אני בצדק אחזה פניך אשבזןה‬ ‫בהקיץ תמונתך‪............ " ^':‬ג‬ ‫יח‬ ‫א למנצח לעבד יהוה לדוד אשר דבר ליהוה את־ךבךי‬ ‫השירה הזאת ביום הציל־־יהוה אותו מכף כל־־‬ ‫איביו ומך שאול‪ :‬ויאמר ארחמך יהוד‪ ,‬חזקי‪ :‬גיהוה‬ ‫סלעי‪.‬‬ ‫רש״י‬. ‫‪1‬‬. ‫‪1‬‬. ‫לידיאיך ‪ :‬יתרם ־ נכסיהם אשר ישאירו בחותם ‪:‬‬ ‫י(טו) אני בצדק אחזה פניך ־ לעתיד * או בצדק אחיה‬ ‫פניך • משפעי הוציא מלפניך והצדקות שבידי אחוז ובהם‬ ‫אחיה פניך‪ :‬אשבעה בהקיץ תמונתך־אשבעה מראיות‬ ‫תמונתך ־ בהקיץ המתים משנתם (סא״א) ל״א אשבעה‬ ‫מראות פניך בהקיץ המתים משנתם שהם מדמות תמונתך שכן‬. ‫נאמר כי בצלם אלהיס עשה את האדם (שסט׳ מא״א)‪:‬‬ ‫(א) ביום הציל ה׳ אותו וגו׳ ־ כשהוקין וכבר עברו‬ ‫עליו כל צרותיו ונצול מהס ‪ :‬ומיר שאול ־‬ ‫והלא שאיל בכלל היה אלא לפי שהיה קשה עליו ורודפו‬ ‫יותר מכלם • כיוצא בדבר אתה אותר (יהושע ‪3‬׳) וראו את‬ ‫הארץ ואת יריחו ‪ )3( :‬ארחמך ־ אאהבך כדתתרגס‬ ‫ואהבת‬. ‫זמרת יה‬. ‫לעולליהם‪ ,‬והם בני בניהם ר אני‪ ,‬אבל אני מגמתי אל טובות עולם הזה‪ ,‬אכל אני מצפה‬ ‫לחזות בצדק את פניך לעוה״ב ‪ ,‬ר״ל בזנות הצדק שאני עושה‪ ,‬ומקביל למ״ש בתחלת המזמור ‪,‬‬ ‫שמעה ה׳ צדק; אשבעה‪ ,‬מקביל אל מאמר ישבעו בניס ‪ ,‬הס ישבעו בניס בחיים הגשמיים ‪,‬‬ ‫ואני אשבעה בחיים הרוחניים והנצחיים ־ בהקיץ ‪ ,‬ני לא תמות ולא תישן נפשי‪ ,‬הפך וישנו‬ ‫שנת עולם (ירמיה נ״א) ־ תמונתך‪ ,‬אמר הרל׳ק‪ ,‬שהוא השגת נבוד ה׳ נפי נח הנשמה אחר‬ ‫הפרדת מהגוף־ ונן סיום מזמור הקודם הוא נעיןסיוסזה‪ ,‬תודיעני אורח חיים שובע שמחות‬ ‫את פניך ־ ויפה העיר החנם רי״ב שיתכן שתיקן המלך שיר זה בעת שגברו יד שונאיו עליו ולא‬ ‫פלל עוד שיצליחו מעשיו גס בעולם הזה והתנחם בחלק העוב הצפון לצדיקים ־ —־ והנה העיקר‬ ‫השרשיי והמשפט הנלליי של מזמור זה הוא‪ :‬אני בצרק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך‪—:‬‬. ‫ירז‬ ‫<‪-‬׳ לעבד י•׳‪,‬‬. ‫תואר עבד הנסמך בהתיחסות אל ת׳ מורת על מעלה גבוה ורמה ‪ ,‬עיין מ״ש‬ ‫(בזה יהושע א) * ביום הציל ה׳ ־ השיר הזה הוא שיר תודה והלל לה׳ על טובו‬ ‫וחסדו שעשה את המלך המשורר‪ ,‬מזניר בו צרות העבר והצלתו מהם ומעמדו המאושר בהווה •‬ ‫ותנה שירה זו כתובה כמו כן גס (בש״ב כ״ב) חך בהתחלפות שינוי המלות בנמה תקומות אף‬ ‫כי הענין בנלל אחד בשניהם ‪ ,‬ויתכן שתאחד הוא תחובר בעצם וראשונה (אורשפרינגליך)‬ ‫והשני תחובר אחריו רק לתקן ולהשביח את התליצת והלשון בתת שנוגע לענין הנועם והיופי‪,‬‬ ‫ונשנסתנל בשניהם לדעת מי הוא הראשון ותי השני המתוקן ? —■ נראה כי אותו שבש״ב הוא‬ ‫‪,‬הראשון‪ ,‬ואותו שלפנינו הוא השני המתוקן אחריו‪ ,‬יען כי הוא גבוה ונעלה במליצתו ומתוקן ומקובל‬ ‫'יותר מהראשון ־ מכף כל אויביו ומיד שאול ‪ ,‬שם בש״ב ותכף שאול‪ ,‬אין ספק שנפל המליצה‬ ‫בשינוי התלות מתוקן יותר " (ב) ארחמך ‪ ,‬עיין רש״י ־ (ג) סלעי ומצודתי וגו׳ משגבי ‪,‬‬ ‫מתולדות האהבה החזקה שברצות האוהב להראות את הנאהב אותות אהבתו יכנהו בשתות ופנויים‬ ‫נאהבים מאד‪ ,‬כאלו יכלכלו המעטים לתת ציור לגודל אהבתו‪ ,‬דמיו! זה אחותי רעיתי‬ ‫תמתי (שה״ש ה׳) (מרי״ב) ־ סלעי‪ ,‬דרך משל כאדם העומד במקום גבוה ולא יפחד מהשפל‬ ‫מתנו‬.

(9) ‫כט ‪57‬‬. ‫ההדים יח‬. ‫ומפרט אלי צורי אחסה ־־בו מגני וקרן ישעי‬ ‫*‬ ‫סלעי ומצודתי‬ ‫משגבי‪ :‬י מקלל אקרא יהוה ומך־איבי אושע‪ :‬י־ אפפוני‬ ‫חבלי"מות ונחלי באעל יבעתוני‪ :‬ו ח?לי שאול סבבוני‬ ‫קדמוני מוקשי מות‪ * :‬בצר‪-‬לי אקרא יהוה ואל־אלהי‬ ‫אשוע ישמע מהיכלו קולי ושועתי לפניו קבא באזנץ ‪*:‬‬. ‫‪1‬‬. ‫יש״י‬. ‫‪1‬‬. ‫ותגעש‬. ‫ואהבת לרעך (ויקרא י״ט) והרחם‪( :‬ג) סלעי ־ ששרתני שאושע מאויבי ‪( :‬ה) אפפוני חבלי מות ־ פעמים רבות‬ ‫בסלע המחלוקת כשהייתי תצומצם בי! שאול ואנשיו להתחבא סבבוני רשעים אפפוני כמו סבבוני וכן אפפו עלי רעוה‬ ‫כמו שנ׳ ושאול ואנשיו עוטרים אל • דוד וגו׳ (שמואל א ׳ (לקמן מ‪ : ),‬חבלי מות " מחנות אויבים כמו חבל‬ ‫כ״ג)‪ :‬ומצודתי * לשון מבצר ‪ :‬צורי ־ לשון 'סלע • נביאים (ש״א ו) ־ וי״ת בספר שמואל כאיתתא דיתבא על‬ ‫אחסה (אבריאייר בלע״ז)‪ :‬אחסה בו ־ אתכסה בצלו מתברא לשון חבלי יולדה (הושע ג‪ : ),‬ונחלי בליעל ־‬ ‫כעני; שנא' מבלי מחסה חבקו צור (איוב כ״ד) שהסלעיס אף הוא לשון גייסות שוטפים כנחל‪( :‬ו) חבלי שאול י‬ ‫כסוי ומגן להולכי דרכים מן הרוחות ומזרם גשמים ‪ :‬כתו חבלי מות ־ משריין רשיען • ואני מה הייתי עושה‪:‬‬ ‫(ד) מהלל ׳אקרא ה׳ • בהלוליס אקראנו ואתפלל לפניו (ז) בצר לי אקרא ־ אני הייתי קורא לה׳ תמיד ‪:‬‬ ‫ותגעש‬ ‫תמיד כלומר אף לפני התשועה אני מהללו לפי שבטוח אני‬. ‫זמרת יה‬. ‫ממנו (ראב״ע) י ומפלטי‪ ,‬שס בש״ב ומפלעי לי‪ ,‬ופת יאות יותר ני מחוק הלשון למותר יחשב‬ ‫שס הגוף אחר הננוי ־ אלי צורי‪ ,‬ושם אלהי צורן ‪ ,‬פה מתוקן יותר ני הוא נוסד ע״ד מליצות‬ ‫התורה ‪ ,‬בנפל המליצה של הצור תמים פעלו נאמר‪ ,‬אל אמונה (דברים ל״ב) • משגבי ‪,‬‬ ‫השמיע פה הנאמר שם ומנוסי ומושיעי מחמס תושיעני‪ ,‬ני המאמר וקרן ישעי נולל בקרבו נל‬ ‫אלה‪ ,‬ועוד ני השם משגבי יותר נאה לבוא בסיף הפסוק מפעל תישיעני נמו שיבין המבין בדיני‬ ‫הנפש ׳ כי השם ישאיר ‪.‬אחריו רעיון התפעלותיו יותר מהפעל ־ (ד) מהלל ‪ ,‬תואר אל ה׳ ‪,‬‬ ‫והעעס נשאני קורא אל ה‪ ,‬המהולל אני נושע מאויבי ני עיקר הרעיון הוא התיחסות הקריאה‬ ‫אל הישועה ונמש״ת הר"• פ״ו (רען עוויגען רען געפריעזנק רוף איך אן ארנד בין בעפרייט‬ ‫פאן מיינען פיינרען) ־ ומן אויבי ‪ ,‬ושם בש"ב ומחויבי‪ ,‬ני מלתן מן צולל יותר (איזט‬ ‫קלאנגענדער) לניגון נלי הומר ־ (ה) אפפוני‪ ,‬פתרונו סבבוני ־ ושם בש״ב ני אפפוני‪ ,‬משלימות‬ ‫המליצה להשמיע מלות היחס י הבלי מות‪ ,‬ושם משברי תות‪ ,‬הגה באתת שם מתוקן יותר ני‬ ‫עעס משברי הס גלי המיס הסוערים בשאון דנים ‪ ,‬ווה מקביל מסניס (איזט פארארלעל) אל‬ ‫השם נחלי הסמוך בנפל המליצה ‪ ,‬ונן אמר גס הנביא חפפוני מים עד נפש (יונה ג) ואולי היה‬ ‫להמשורר איות נוונה מוסתרת בשינוי זו ותאתנו נעלם הדבר * (ו) חבלי שאול‪ ,‬ידמה את‬ ‫השאול לציד נפשות המשליך חבליו ומיתריו למשוך את החיים אל קרבו לבלעם‪ ,‬ויהיה השם חבלי‬ ‫מקביל מסניס אל השם מוקשי תסמוך ־ קדמוני‪ ,‬ערס הספקתי לתשמר מהם נבר קדמוני מוקשי‬ ‫תות והייתי קרוב להלנד בהם ־ (ו) בצד לי ‪ ,‬נמשך אל הקודם‪ ,‬ועעס המשך המקראות‪:‬‬ ‫כאשר אפפוני חבלי מות ונחלי בליעל יבעתוני ונאשר קדמוני מוקשי תות או בצר לי אקרא ה׳ וגו‪* ,‬‬ ‫והנה ישמע תמיד מהינלו קולי‪ ,‬במקום הייתי נע ונד נוונתי שתפלתי תלך משם דרך המקום‬ ‫(המשנן הינל קדשך אשר בחרת לשנון שמה‪ ,‬ומשם שמעת קולי להושיעני‪ ,‬ווה ע״ד תפלת‬ ‫כלמה התעה״ש ‪ ,‬והתפללו אל ה׳ דרך העיר אשר בחרת והבית אשר בניתי (מ״א ח׳) ־ ושרעתי‬ ‫לפניו תבוא‪ ,‬ושם בש״ב נא׳ רק ישועתי באזניו‪ ,‬פה יותר ננון ני העעס‪ ,‬ישועתי אשר שועתי‬ ‫לפניו תבוא באזניו‪ ,‬ני מלת לפניו מחובר אל ושועתי ולא אל פעל תבוא שלאחריו ? ומפרשי העבריים‬ ‫והעמיס לא הבינו ואת‪ ,‬אשר בסבת וה רצה החנם עוואלד למחוק מלת לפניו‪ ,‬והוא לא שאל‬.

(10) ‫תהלים ידו‬. ‫‪1‬‬. ‫י׳ ותגעש ותרעש הארץ ומוסדי הרים יו־גזוויתגעשו כי־‬ ‫חרה לו‪ :‬ט ‪£‬לה עש] חיאפו 'ואש־מפיו תאבל גחלים בערו‬ ‫מצנו‪ :‬י ויט שמים וירד וערפל י תחת רגליו‪ :‬יא ררכב יעל־‬ ‫כרוב רעף רךא‪.‬על־בגפי־ךוח ‪ :‬יב‪,‬ישת■ חשך ‪ 1‬סתרו‬ ‫סביבותיו סבתו חשכת־מים עבי שחקים‪ :‬ע מנגה נגדועביו‬ ‫פתח כאתנח‬. ‫רש״י‬. ‫(ח) ותגעש ותרעש הארץ ־ אינו תחובר למקרא‬ ‫עליון אלא תחובר ראשו לחופו * כי חרה לו • ותגעש‬ ‫ותרעש הארץ * כי משמש כלשון נאשר כשחרה לו ובא‬ ‫לנקום גקתת עתו ועבדיו תפרעה ותעתו געשה ורעשה‬ ‫הארץ ‪( :‬ח) עלה עשן באפו ־ (אנשושנארילא״ס‬ ‫‪3‬לע׳'ז) • כן דרך כל חרון אף להעלות עשן תנחיריו‪:‬‬. ‫ץבר‪1‬‬. ‫(י) ויט שמים וירד ־ לעבור בארץ מצרים• וירד‬ ‫כמשמעו ל״א איאנטי״ש בלע״ז ‪( :‬יא) וידא • ייעף‬ ‫כמו כאשר ידאה הנשר ־ (דברים כ״ח) ‪( :‬יב) חשכת‬ ‫מים * שבעבי שחקים הס חשך אשר סביבותיו ושמא תאמר‬ ‫לפנים מן החשך אין אור ת״ל מנגה אשר נגדו ומתוך‬ ‫מחיצתו את עביו אשר סביבותיו בוקעים ועוברים ברד וגחלי‬ ‫אש‬. ‫זמרת יה‬. ‫כענין והר״י פ״ז לא השיב כהלכה ־ (ח) ותגעש ‪ ,‬מיד כשבאה שועתי אשר לפניו באומו אז‬ ‫געשה הארץ ומוסדי הריס ירגזו ־ ויתגעשו‪ ,‬העעס ולמה יתגעשו ? — יען כי חרה לו‪ ,‬על‬ ‫שונאי הלוחצים אותי‪ ,‬והנה איכות פעולת החרון אף היתה ע״ד הציור הנאמן בסמוך כי עלה‬. ‫עשן באפו ואש מפיו תאכל וגו׳‪ ,‬והכל ע״ד משל ־ ומוסדי הדים ‪ ,‬ובש״ב מוסדות השמים ‪,‬‬ ‫פה יותר נכון‪( :‬ע) גחלים‪ ,‬מן נפיחת האש אשר אכלה מפיו נתלהטו גחליס שהם בדמיון‬ ‫אויבי המשורר שנתלהעו מאש העונש היוצא מפי ה׳ בגזרתו העליונה ־ (י) ויט שמים וירד ‪,‬‬ ‫התגלות השגחתו יתברך ופעולותיו בעולם התחתון יתואר בכתבי הקודש על דרך משל כאלו נעה‬ ‫ה׳ את השמים לארץ וירד עם השמים העהוריס בעולס התחתון לעשות פעולותיו‪ ,‬כי לא יצוייר‬ ‫בשכל האנושיי הופעת כמד ה׳ בתבל המלא תעוביס ועומאה תמידיית אס לא באופן שיעה את‬ ‫השמים מכון שבתו אל הארץ ובתוך ערפלי עוהר הללו יופיע כבודו יתברך בהתגלות הנהגת‬ ‫השגחתו‪ ,‬והכל הוא ע״ד משל הנמשך מפעולה אחת נפלאה שהיתה פעס אחת בפועל בשעת מתן‬ ‫תורה ‪ ,‬כנא׳‪ ,‬והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה׳ באש‪ ,‬וירד ה׳ על הר סיני אל ראש‬ ‫ההר (שמות י"ע) ובנחמיה ע׳ מפורשים הדברים ביותר במה שנא' שם י ועל הר סיני ירדת‬ ‫ודבר עמהס משמים ־ ואס רצון הקורא להביא דברינו אלה עד תכליתם יעיין נא מה שכתבנו שס‬ ‫דברים מאיריס ומושפלים‪ :‬וערפל תחת רגליו ‪ ,‬עיין מו״נ (ח״א פרק י״ח) שכתב שם שכנוי‬ ‫רגליו המתיחסות לאל יתברך מורה על העילות והסבות שיסבב ת׳ להתגלות פעולות השגחתו *‬. ‫ומקור מלה זו נובע ממאמר‪ ,‬ויברך ה' אותך לרגלי (בראשית ל׳) כלומר בסבתי ובגללי‪ ,‬וכן‬ ‫ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים‪( ,‬זכריה י"ד) ענינו‪ ,‬עמידת קיום סבותיו ופעולותיו‬ ‫לתשועת עמו ומפלת אויביו‪ ,‬ועד״זיאמר פה וערפל תחת רגליו‪ ,‬תחת סבות'פעולותיו הלעלמיס‬ ‫כסה אופל וערפל לתת מסך מבדיל בין הסבות הנפלאות ובין שכל האנושיי מבלי הבינם ומבלי‬ ‫השיגם‪ ,‬וז"ש בסמוך‪ ,‬ישת חושך סתרו‪ ,‬כי הקב• ה מסבב סבותיו בתכלית ההעלם וההסתר *‬. ‫(יא) וירכב על כרוב ‪ ,‬ד״ת ‪ ,‬והעעס על רדת הגזרות בלי התמהמה ועיכוב (ראב״ע) ׳‬ ‫(יג) מנוגה נגדו‪ ,‬משל על התגלות פעולותיו יתברך אף שהוא נעלם מצד הסבות הנסתרות‬ ‫אשר תחת שואה יתגלגלו‪ ,‬הוא נגלה מצד פעולותיו המסובבים מאתו‪ ,‬כי יצא כנוגה משפעו‬ ‫לאור עולם עד כי יעברו העבים המחשיכים אחרי אשר יריקו מקרבם ברד וגחלי אש ־ והנה לא‬.

(11) ‫ל‬ ‫תהלים יח‬ ‫<‪5‬בךו ברד וגחלי־אש‪ :‬יי וירעם בעזמים ‪ 1‬יוץה ועלק יר‪1‬ן‬ ‫קלו ברד וגחלי־אש ‪ :‬טי וי^זלח חציו ויפיצם וברקים רב‬ ‫ויחמם‪ :‬טי ויראו !'אפיקי מים ויגלו י מוסדות חבל מגערתך‬ ‫יהוה מנשמת רוח אפך‪" :‬ישלח ממרום יקחני למשני ממים‬ ‫רבים‬ ‫רש״י‬ ‫‪53‬‬. ‫אש‪( :‬ע) עברו • (צרישאשג״ט בלע״!) ‪ -‬הברד נוקע נבקעו‪ :‬מנשמת • מנשיכת‪( :‬י!) ישלח ממת□ ■‬ ‫ועובר על המצרים על יס סוף ‪( :‬עז) ויראו אפיקי מים־ מלאכיו להציל את ישראל מן הים וממצרים ‪ :‬ימשני ‪5‬י‬ ‫כשנבקע הים‪ :‬ויגלו מוסדותתבל־שכל תיתות שבעולם לשון הוצאה ־ כתו ת! המיס משיתיהו (שתות ‪3‬׳) •‬ ‫יקדתוני‬ ‫זמרת יה‬ ‫גמר עדיין את׳ המשכת ושב לבחרו בפסוק הבה וז״ש‪( :‬יד) וירעם ‪ ,‬כאשר הרעים בבתים ה‪,‬‬ ‫ועליון יתן קולו אז ברד וגחלי אש ‪ ,‬וזה משל על ירידת העונש תתרום על גוי עברתו! (עו)ויפיצם ‪,‬‬ ‫ייחומם‪ ,‬הכנוי אינו מוסב על האויבים הבלתי נזכרים בענין זה כלל‪ ,‬אלא כמו שפי׳ הרי" ב עפ" י‬ ‫כוונת הרב האשכנזי שמוסב על החצים והברקים שבסמוך שהפיצס והמס אותם לכל הרוחות‬ ‫והפאות במקיתות אשר יקלעו אל המערה (ווירפט זיינע פפיילע שטרייעט אומהער‪ ,‬שיעסט‬ ‫בליצע אב ‪ ,‬שריידערט זיא הין ־)‪( :‬עז) ויראו‪ ,‬נראו אפיקי מים בעולם מזרמת מערות עוז‬ ‫היורדים משמים ארצה ־ ויגלו מוסדות תבל‪ ,‬שכל מימות שבעולם נבקעו‪( .‬יז) ימשני ממים‬ ‫רבים ־ כי בבוא הפרעניות בעולם בשטף עובר לעשות כלה בשונאי ה‪ /‬נתעוררו רחמיו אלי‬ ‫וישלח ממרום ידו בגלגול סבותיו ויתשני תמים רבים לבלי אעבע במצולות הרעות והמצוקות‬ ‫השוטפים ועוברים כשטף מיס כבירים ־ —‬ ‫לא אמנע מהקורא מלעורר אותו עוד על עותק כוונת מליצת המשורר בעניןזה יותר‬ ‫עמוק מהקודם י כי הלך במליצתו בעקבות דרכי התולדות בהעלותו על רעיוניו איכות‬ ‫ענין התהוות התער והברד ־ ונקדים לזה דברי החכם המליץ מנה״ו ז״ל בהערותיו לשירי תפארתו‬ ‫חוברת רביעית וז״ל בשינוי ובדילוג קצת ‪ :‬המשורר האלהי אמר מעלה נשיאים מקצה הארץ ברקים‬ ‫לתער עשה מוצא רוח מאוצרותיו (תהליס קל״ה) ופירושו כי האל ב״ה תעלה את הנשיאים תקצה‬ ‫הארץ אל המקומות הצריכיס לגשמים והנה העלת הנשיאים מקצה הארץ הוא באמצעות הרוח‬ ‫הסוער כי על כנפיו למרחוק ישאס ־ — והכה בהתלבש השמים בעבים הנולדים מן האדים‬ ‫העולים תן הארץ אשר בבואם אל אויר העליון משתנה צורתם מצורת המים ונעשו עצמיים‬ ‫מתלכדים ומתקשים מאוד (כמו שבחנו החוקרים שבתדיכת ‪ —-‬העלמעציאן —) הנה ע״ז תפול‬ ‫השאלה אץ יתהווה תמקשיס דקיס כאלה הגשס שגס אס יתרבו ועשו אחד באחד אין דוחקם‬ ‫חכמי‬ ‫זה בזה יגרוס להם התכה ונזילה ? — ־ התשובה על זה כי נמנו וגמרו‬ ‫הטבעיים האחרונים שהגשם מתילד תןהאש ‪ ,‬כי כאשר יפגשוהעננים המקשים זה בזה‬ ‫ויתיך וינגר את המקשים הללו ואז יריקו מיס על פני האדמה‬ ‫יתעורר כח האש היסודי‬ ‫וכפי התעוררת האש אס רב אס תעע ‪ ,‬בה במדה ירד הגשם־ זהו תוכן דברי החכם הנ״ל •‬ ‫ומעתה נוסיף אנחנו‪ ,‬כי בהתעורר האש היסודי להתיך את האדים המתקשים יתילד אז‬ ‫גס הברק והרעם ‪ ,‬ובציור זה יצייר לנו המשורר פה מליצתו הנשגבה ‪ ,‬ונפרש כל עניןהשירה‬ ‫הזאת באופןאחר מהקודם ‪ ,‬כי בתחלה סיפר ממעמדו הרע שעמד בעת אפפוהו חבלי מות‬ ‫ונחלי בליעל יבעתוהו ‪ ,‬וכאשר בצרה זו קרא לה׳ שמע מהיכלו קולו ושועתו אשר לפניו באה‬ ‫באזניו ־ ומן פסוק ח׳ ותגעש וגו׳ * עד י״זישלח ממרום ‪ #‬יצייר בציור נמרץ ענין חבלי מות‬ ‫ונחלי הבליעל אשר יבעתוהו‪ ,‬ויאמר ‪ :‬כאשר נתגעשה ונרעשה הארץ כי חרה אפו בי אז עלה‬. ‫והנה‬. ‫עשן‬.

(12) ‫תהלים יח‬ ‫‪>!0‬‬ ‫רפים‪ :‬י" ‪.‬יצילני מאיבי^ז ומשנאי כי־אמצו ממני‪ " :‬יקדמוני‬ ‫ביום‬ ‫רש״י‬ ‫(יני) יקדמוני ־ אויבי היו חמהרין ומקדימין לבא עלי מס‬. ‫אידי‬. ‫זמרת יה‬ ‫עשן באפו וגו׳‪ .‬־ ויע שמיס וירד \ וערפל התת רגליו‪ ,‬וכל זה משל על התכנה וגלגול הסבות‬ ‫שתסב ת׳ לתביהו בתוך צרת ומצוקה גדולה‪ ,‬וכה הולך במליצתו הלחה לצייר דמיון הצרה כמו‬ ‫מער‪.‬סוחף בברקים ורעמים נוראים עד כי ישתפך לאפיקי מיסרביס לגלגת ולערות מוסדות‬ ‫תבל לתחי־יבס‪ ,‬ובמעמד הזה עומד המלך המשורר להטבע במשברי הבלי מות אשר אפפוהו‬ ‫ובתוך נחלי בליעל אשר בעתוהו‪ ,‬וז״ש ‪( :‬יא) וירכב על כרוב ויעוף • הכרוב משל הסבת‬ ‫המסובבת מאתו יתברך‪ ,‬או משל העבים‪ .‬ע״ד מת שנ׳ (להלן י״ד) השם עבים רכובו • וירא‬ ‫על בגפי רוח‪ ,‬ראשית הסבת אל התעוררת העבים לשפוך מער על הארץ להעלותם מתחלה‬ ‫מקנה הארץ אל פני השמים‪ ,‬הוא הרוח כי הוא יהא את האדים מן הארץ‪ .‬להאויר העליון •‬ ‫(יב) ישתחושך פתרו וגו׳‪ .‬עבי שחקים‪ ,‬בבוא האדים למעלת יחשיכו את זוהר השמים ויתתוו‬. ‫לעצמייס מתקשים המכונים בשם עבים ־ (יג) מנגה נגדו‪ ,‬מסבת התעוררת ‪.‬האש היסודי‬ ‫אשר נוגה לו‪ ,‬יעברו העבים ‪ ,‬ר״ל ילכו תמס ויתרככו עד כי יתיכו חדלו ארצה ברד וגחלי אש ‪,‬‬ ‫ויפרש ואת בכתוב תסמוך במ״ש ‪( :‬יד) וירעם בשמים ח׳‪ ,‬מסבת התעוררת האש היסודי‬ ‫נולד הרעם הנורא הנותן בשמים ברוגז קולו בכח עליון נורא הוד (המסבב כל אלת) בהורדת‬ ‫ברד וגחלי אש ארצה׳ והנה ענין גחלי חש רומז אל עצם מכת הרעם (דער דאנערשלאג)‬ ‫שיורד לפעמים כגון עמודאדנורא ביום הגשם ומשחית את כל הפוגע בו ‪ ,‬וזהו עעס מ״ש ג‬ ‫(טו) וישלח חציו ויפיצם‪ ,‬רומז אל הברד שזכר שהם חצי שדי המפיצס בזעם על פני התבל •‬. ‫כי ראה ראינו לפעמים שגס הברד מזיק ומשחית להכות אדם ובהמה וכל צמח השדה ־ וברקים‬ ‫רב ויהמם‪ ,‬היה רובה ויורה את הברקים והמס אותם (עד שליידערט זיא הין) וזה מקביל‬ ‫לעומת וגחלי אש שבסמוך כמי שבארנו למעלה באופן הראשון מפירושנו‪ ,‬כי הברק הוא תולדות‬ ‫הרעם ולא יצוייר רעם בזולת ברק ־ וכן כתוב בתורת וה׳ נתן קולות וברד ותהלך אש ארצה‬ ‫ויהי ברד וחש מתלקחת בתוך הברד (שמות ע׳)‪( :‬עז) ויראו אפיקי מים ‪ ,‬נוסף על הברד‬ ‫הנופל משמים ארצה כמו חצים מיד גב ור משכיל הריקו העבים מערות עוז‪ ,‬עד כי נתראו‬ ‫מתם אפיקי מים • ויגלו מוסדות תבל‪ ,‬בדרך המליצה כאלו כל בנין החבל נהרס עד היסוד‬ ‫ואז כשתורם הבנין תוצג היסוד עירום ועריה נגלה לעין כל‪ ,‬ע״ד עת ערו עד היסוד בה (להלן‬ ‫קלת) ־ וכבר ידענו מדרכי המליצה שבבחינת המיצר באיזה צרה גדולה יתחזק הדמיון כאלו נחרבת‬ ‫תבל ומלואה וכל מוסדי הטבע נהרסו ונעקרו עד להשחית‪ ,‬כמו שנאמר‪ ,‬ראיתי את הארץ‬ ‫והנה תהו ובהו ואל השמים ואין אורם ־ ראיתי ההרים והנה רועשים וכל הגבעות התקלקלו‬ ‫ראיתי ותנה אין האדם וכל עוף השמים נדדו (ירמיה ד) וכדומה רבים בספרי הנביאים י‬ ‫מגערתך ‪ ,‬כל זאת באתני בסבת גערתך ה׳ שגערת בי ־ מנשמת רוח אפך וקצפך ־ כי חרה‬ ‫לך עלי מאוד‪ -.‬עד כאן הוא ציור חבלי מות ■ושאול ונחלי בליעל אשר בעתותו ומוקשי מות אשר‬ ‫קדמוהו בחרות אף ה׳ בו‪( :‬יז) ישלח ממרום‪ ,‬מכאן ואילך יבוא ציור הנחמה שבפסוק ז'‬ ‫בת״ש שם בצר ליי אנךא ת׳ ואל אלתי אשוע ישמע מהיכלו קולי ושועתי לפניו תבוא באזניו יספר‬ ‫פה ביתר באור את המסובב ממה שנתקבל תפלתו והתשועה הגדולה הנצמחת לו מזה‪ ,‬ויאמר‪:‬‬ ‫ישלח ממרום יקחני ממצוקות הצרות‪ ,‬ימשני ממים רבים‪ ,‬כי כבר הייתי קרוב להעבע‬ ‫בהתראות אפיקי מיס רבים! בהפתח ארובות ממרום להמטיר עלי צרות רבות ורעות עד כי‬ ‫בשטף עובר כמעע אבדתי בעניי‪ ,‬והנה האל הרחמן ימשני ממיס רבים האלה‪ ,‬ויבאר זאת‬ ‫ע״ד הנמשל באמת‪( :‬יח)יצילני מאויבי עז ומשונאי כי אמצו ממני אשר־ (יט) יקדמוני‬.

(13) ‫לא ‪61‬‬. ‫תהליסיה‬. ‫מום־איךי ויהי־יהוה למשען לי‪ :‬ב ויוציאני לסך־חב יחלצני‬ ‫כי חפץ בי ‪ :‬בא יגטלנייהוה ?צדקי בבר ילי ישיב לי ‪5‬‬ ‫כב כי־שמרתי דרכי יהוה ןלא־רשעתי מאלחי ‪ :‬בג כי בל־"‬ ‫מעזפטיו לנגדי ןחקתיו לא־אסיר מני‪ :‬ביי ואחי תמים עטו‬ ‫וישב־יהוה לי כצדקי בבר ךדי לנגד‬ ‫ואשתטר טעוני‪:‬‬ ‫עירו‪ :‬כי עם־חסיר תתחסד עם־גבר תמים תתמם ‪-- :‬׳ עם־‬ ‫נבר תתברר ועם־עקש תתפתל‪ :‬כי־או^העם־עני תושיע‬ ‫;‪=.‬־ כי־אתה תאיר נרייהוה אלתי תות‬ ‫ועיניםו־מותתשפיל *‬ ‫חשכי‪ :‬ל כי בך ארץ גדוד ובאלהי או־לג־שור י‪ :‬לא האל‬ ‫תמים‬ ‫ר‪%‬׳י‬ ‫אידי ־ ויהי ה'וגומר ‪( :‬נא) כצרקי ־ נצדק לכתי אחרו נבר כנגד‪.‬ג׳ אבות ‪:‬עם נבר ־ נאמן ‪:‬עסעקש־כנג־‬ ‫במדבר‪ :‬כבור ־ לשון נקיות ■נמו וני־ לבב (לקק ב"־ד) • פרעה‪( :‬פט) כי אתה תאיר נרי ־ כשנלאס בלילה בגדוד‬ ‫י״א ישלח ממרום יקחני י כנגד עצמו אמר על שם המלאך עמלק הבא על 'צקלג שיל (שם ל׳) ויכם יוד מהנשף ועד‬ ‫שבא בשלע המחלוקת לפנות את שאול מעליו של ומלאך הערב ■למחרתם ‪( :‬ל) כי בך • במבטחך ‪ :‬ובאלהי‬ ‫וגו׳ (ש״אב׳ ג׳)‪ :‬כצרקי״שלא הרגתיו אדלג שור ־ אגודה ־ כשבא להלחם על יבוסי ואמר• כל‬ ‫*‬ ‫‪3‬אאל שאול‬ ‫בכרתי את כנף מעילו ‪( :‬נג) כי כל משפטיו לנגדי׳ מכה יבוסי יהיה לראש ולשר (ש״ב ה') הביא יואב ברוש רענן‬ ‫תמיד שמתים אותם לנגד עיני‪( :‬ט) חסיר תתחסד * וכפפו ונתלה בו ועלה על החומה אמר דוד יהלמני צדיק וגו׳‬ ‫כלומר לפי שכן דרכו' לגמול מדה כנגד חדה ־ חסיד תמים (לקמן קח "א) קצר לו הקב״ה את החומה ודילג־ (במדרש‬. ‫תהליס‬. ‫זמרת יה‬. ‫כיום אידי לאבדני‪ ,‬וזה מקביל מסכים (איזט פאראללעל) לעומת מ״ש פסוק ז׳ קדמוני מוקשי‬ ‫תות ־ (כ) ויוציאני ־ ממים רבים‪ ,‬מהצרות המסובבים לי משונאי שהם בדמיון מיס רבים‬. ‫שועפיס ־ (כב) כי שמרתי דרכי ארחי‪ ,‬בקיום מצוות עשה ־ ולא רשעתי מאלתי ‪ ,‬בקיום‬ ‫מצות ל״ת (ראב״ע) וכועס מאלה‪ /‬לא סרתי ממנו להיות מורד בו־ (כד) ואתי תמים עמו ‪,‬‬. ‫לא הייתי מהרהר אחריו כשהיה שאול רודף ‪.‬אותי ולא הייתי כופר בנבואתו ‪.‬לאמור איך צוה‬ ‫האל שאהיה מלך ושאול עומד עלי בכל יום להרגני (רד׳‪-‬ק) * (כח) עם עני • לאו דוקא הנעדר‬. ‫עם‬. ‫מממון יקרא בשם עני‪ ,‬אלא גם הנעדר מגבורה ואומץ הלב מבלי הושע ידו לו • והזכיר‬ ‫כמ״ש ראב״ע כי יגדל פלא הרשע עם גדול יותר מתשועת איש אחד ־ — והגה לפ״ז רבותא קא‬ ‫משמע לן‪ ,‬כי לא לבד עני אחד כמוני תושיע‪ ,‬אך יגיע כח יכלתך להושיע גס עם שלם‬ ‫וגדול אס הוא עני מבלי כח וגבורה‪ ,‬ורומז בזה כי בישועתו נושע כל עס ישראל כי הצליחס‬ ‫במלחמותיו רככחוכותיו הגדולים לעשותם לגוי אדיר בתבל ־ (כש) יגיה חשכי‪ ,‬יאיר את חשכת‬ ‫צרותי ששלח עלי כמה של למעלה בפורעניות‪ ,‬ישת חושך סתרו ׳ (ל) בך ‪ ,‬על ידך " ארוץ ‪,‬‬ ‫כתו ארצ׳ן והעעס אשבור צבא האויבים (ראב״ע והמפרשים) ואינו מוכרע כי מכפל המליצה‬ ‫אדלג שור נראה שאינו זז מהוראתו הפשעיית ענין ההליכה במרוצה! וכ״ת הר״י פ״ז (רען‬ ‫טיט דיר רענן איך אריף שאארען ‪ ,‬מש מיינם גאטטע איבר שפרינג איך מויערן) •‬ ‫אדלג שור‪ ,‬רומז לכבוש חומת רבת בני עמק שהיתה שם חומה בצורה‪( :‬לא) האל תמים‬ ‫דרכי‪ ,‬ע״ד מליצת התורה‪ ,‬הצור תמים פעלו • ואתר הרד״ק‪ ,‬האל שהיכולת בידו‪ ,‬עושה‬. ‫ביושר‬.

(14) ‫‪36‬־‬. ‫תהלים ידו‬. ‫ותמים ‪.‬וירבו ‪.‬אמרת־יהוה ;צתפה מגן הוא לבלו דחוסים בו ג‬ ‫לבכי מי אלוה מבלעדי יהוה ומי צור זולתי אלהינו; לגהאל‬ ‫המאזרני חיל דתן רגמים דרכי‪ :‬לי משוה רגלי קאןלות ועל‬ ‫במורזעעמיךני *• לי מלמד ע־י למלחמה ונחתה ך)שת■‬ ‫נחושה ןרועתי‪ :‬לי ותחךלי'מגן ישעך וימינך' תסעדני‬ ‫וענותך תרבני‪ :‬לי תרחיב צעדי תחרגי ולא מעדו קךסלי‪:‬‬ ‫ל״ ארדוף אויבי ואשיגם ולא־אשובעד־כלותם‪ :‬לט אמחצם‬ ‫ולזידיכלוקום יפלו תחת רגליג ־־ ורגאדני דדל למלחמה‬ ‫תבךי‪.‬ע קמי תחתי ‪ :‬מא ואיבי נחתה לי ערף ומשיבי‬. ‫‪1‬‬. ‫אצמיתם‬. ‫הן‪ /‬ים'יה ובלם רגושה‬. ‫רש״י‬ ‫קהלים) י (לא) צרופה ׳ ברורה מבטיח ועושה ‪( :‬לג) ויתן חציך נחתו (לקתן ל״ח) והנו״ן אינה יסוד בתיבה אלא כמו‬ ‫תמים דרכי • הסיר תדרכי כל תקלת ומכשול עד שנעשה נחלו ־ (סא״א) ונדרכה קשת נחושה על ידי זרועותי קשתות‬ ‫שלם וכבוש ‪ :‬לד) משוה רגלי כאילות ־ ‪-‬רגלי הנקיבות של נחושה היו תלויות לו לדוד בביתו ורואין אותם שונאיו‬ ‫עומדות ביושר מכל זכי־־יס ‪( :‬לה) ונחתה קשת נחושה ואומרים זה לזה אתה סבור שישכח ביד דוד ל‪7‬ורכןאיןזה‬ ‫ורועותי • ונחתה לשון דריכת קשת כמו חציך נחתו בי * אלא לייראנו והוא היה שומע ודורכן בפניהם‪( :‬לו) וענותך‬ ‫(לקמן ל״א) ופעל שלו נחת‪ ,‬וכשתתפעל בא בדגש ומחסר תרבני ־ הרבתה מדת ענותך להתנהג בה עמי ‪:‬‬ ‫את הנו״ן ונחתה מגורת ננחתה כתו נחר גרוני (לקחן ע״ט) (לי) תרחיב צעדי תחתי ־ המרחיב צעדיו אינו נוח‬ ‫מגזרת ננחר כתו נמר מפוח (ירמיה ו׳) נדף מגזרת ננדף; ליפול וכן הוא אומר בלכתך לא יצר צעדך (תשלי ד‪:),‬‬ ‫עיני נגרה (איכה ג׳) כמו ננגרה י נתנה כמו ננתנה • מעדר (איקלורגירינ״ט בלע״') •קרסולי * הס הרגלים‬ ‫נגף מגזרת ננגף ־ ואין לפותרו מגזרת חתה שהיה לו לומי־ מן האסתוירין ולמטה ־ שקורי! קביליי״א בלע״ז ‪:‬‬ ‫נחתתהיכתו כן ת! עשת נעשתה תן ענה נענתה״ד״א וניחתה (תא) נתתה לי עורף ־ פונים לי עורפם ובורחים ‪:‬‬ ‫קשת נחושה זרועותי חית היא ־ חית לשו! דריכת קשת כתו‬ ‫ישועו‬. ‫זמרת יה‬. ‫ביושר ובתמימית ומשלם לאיש כמעשהו והשיב לי כצדקתי ולאויבי כרשעתס ‪ ,‬עכ״ל • אמרת ה׳‬ ‫צרופה ‪ ,‬לקיים מה שהבעית להיות מגן לכל החוסים בו • (לב) כי טי אלוה מבלעדי ה׳ ‪/‬‬ ‫שיפר אמרתו • וטי צור זולתו שישיב גזרתו (הנ״ל)‪( :‬לג) האל‪ ,‬הוא בעל הכח והוא נותן‬ ‫גבורה והוא המאזרני חיל (הנ״ל)‪ .‬ויה ן תמים דרכי‪ ,‬עיין רשעי ־ (לד) משוה רגלי כאילות ‪,‬‬ ‫לרדוף אח־־ אויבי במרוצה רבה כמ״ש בפסוק ל״ח • ועל במותי יעמידני‪ ,‬בשובי ממלחמה‬ ‫לעיר ממלכתי אשר היא נכון בראש ההרים • ויפה השכיל הרי״ב שלקח המשל בתשלומו מהאילות‬ ‫■שדרכם להתגורר תמיד על הסלעים הגבוהים * (לו) וענותך ־ מדת ענותך וחסידותך שהתנהגת‬ ‫עמדי להושיעני יותר ממה שאני ראוי מצד מעשי‪ ,‬היא תרבני‪ ,‬ר"ל היא גדלתני ורוממתני‪,‬‬. ‫כי לולא מדת העטה שלך לא הייתי זוכה לישועה רבה כזאת ־ (לו) תרחיב וגו׳ * עיין רש״י •‬ ‫(לח) ארדוף אויבי‪ ,‬אמר ראב״ע ‪ ,‬ועעס תרחיב בעבור ארדוף עכ״ל ־ ומה מאוד מושכלים‬ ‫הדברים ‪ ,‬יען כי הרודף הוא נוח להמעד וליפול במרוצתו‪ ,‬וכאשר הרחיב צעדיו תחתיו לכן לא‬ ‫מעדו קרסוליו ־ (מ\ותאזרני חיל למלחמה‪ ,‬נגד כל האויבים ־ הכריע קמי תחתי‪ ,‬רומז‬ ‫על שאול וחילו הקמים עליו להאבידו ‪,‬׳ הס כרעו ונפלו והוא ירש כסא מתקוממו ־ (מא) ואויבי‬. ‫וגו׳‬.

(15) ‫תהלים יח‬. ‫לב ‪93‬‬. ‫אץמיתם ‪ :‬טב!שועו ואין מושיע עללהוה ולא ענם ‪:‬‬ ‫ע ואשחקם כעפר על־פני‪-‬תח בטיט חוצות אריקם‪:‬‬ ‫טי תפלטני“ מריבי ‪,‬עם תשימני לראש גויס ^עם לאץדעתי‬ ‫‪.‬יעבדוני'‪ :‬ט״ לשמע אזן ישמעו לי בני נבר יכזחשרלי ‪:‬‬ ‫טיבני־נכריבלו וייהרגו'ממסגרותיהם; ־״ חי מקד‪ .‬וברוק‬ ‫צורי'דרום אלוהי ישעי ‪ :‬טח האלי הנותן נקמות ל‪/‬ו\ךבר‬ ‫עמים תחתי‪ :‬טטמפלטי מאיבי אף מקקמי תך־וממני מאיש‬ ‫חמם‬ ‫רש״י‬ ‫(ת‪ )3‬ישוער • מכחישי ה‪ ,‬לעמדת טכביס שלהם‪ :‬ואין‬ ‫מושיע ־ שאי! בהם יכולת ותמרים וקוראים אל ה׳ ולא‬ ‫יענם ‪:( :‬ג) ראשחקם ־ לשון כתישה‪ :‬אריקם" כעיט‬ ‫מרוק שאינו עב כמו הס מריקים שקיהם (בראשית מ״‪)3‬‬ ‫לא הורק מכלי אל כלי (ירמיה מ״ח)‪( :‬מד) תפלטגי‬ ‫נדיבי עם‪ ,‬שלא אענש בדין להטות משפט ‪( :‬מה) לשמע‬ ‫אזן ־ אפילו שלא בפני אלא שישמעו שליחותי‪ :‬ישמעו‬ ‫לי " יסורו אל משמעתי ויהיו נשמעים לדברי‪ :‬יכחשו‬ ‫לי ־ מחמת יראת ‪( :‬תו) יבלו ילאו כמו נבול תבול •‬ ‫(שחות ח)*י דמתרגס מילאה חילאה • ומנחם פירש כמו‬ ‫אחרי בלותי (בראשית י"ט) וכן פירוש נבל הבול ‪:‬‬ ‫ייחרגו ־ לשון אימה ♦ מחדרים אימה (דברים ל״ב)‬. ‫מתרגמינן חרגת מותא‪ :‬ממסגרותיהם * מחמת יסורי‬ ‫מסגרות כלא שאני מסגירה שם ומייסרן בהן‪ :‬ויחרגו‬ ‫ממסגרותיהם • מנחם פתר אותו לשון רפיון חגורה ופירושו‬ ‫ויחרפו ממסגרותיהם • ודונש פתר ויחרגו ממסגרותיהם־‬ ‫ויפסחו מפבליהס הנתונים על רגליהם ופתרון ויחרגו‬ ‫ויפסחו כדמתרגמינן חגירא (סא"א)‪( :‬מי) חיה׳ •‬ ‫העושה לי כל זאת‪( :‬מת) הנותן נקמות לי ־ נותן‬ ‫בי כח להנקס מאויבי הפלשתים * וידבר * ויהרוג לשון‬ ‫דבר ל״א כתו וינהג דמתרגמינן ודבר וכן חברו מנחם‬ ‫וגס כן חבר ידבר עמים תחתינו (לקמן מ״ז (סא״א) י‬ ‫תחתי • במקומי וחלופי כענין שג׳ ואתן אדם תחתיך‬ ‫(ישעיה מ״ג) ׳נתתי כפרך מצרים (שם) ‪:‬‬ ‫השתים‬. ‫זמרת יה‬. ‫לגר' ‪ 1‬ומשנאי אצמיתם‪ ,‬תוסב על כל האויבים בכלל וכן ־ (מב) ישגעו ואין מושיע מוסב‬ ‫ג״כעל האויבים והשונאים הניתנים לו עורף ומוצמתיסמידו ־ על ה׳ולאענם‪ ,‬משולב אל מאמר‬ ‫תכריע קמי תתתי הרומז על שאול ואנשיו הקמים עליו שלא נענה אליהם ה׳ בדרשם אותו‬ ‫בעת צרתם ‪ ,‬כמו שהתאונן ע״ז שאול בעצמו באתרו‪ :‬ואלהיס סר מתני ולא ענני עוד גס‬ ‫בי־ הנביאים גס בחלומות (ש״א כ״ח עו)‪( :‬מג) ואשחקם‪ ,‬מוסב על כל השונאים בכלל *‬ ‫(תד) מריבי עם ‪ ,‬ובש״ב נאמר מריבי עמי ‪ /‬כאן מתוקן יותר‪ ,‬כי כמו שהוא חתז ביחוד‬ ‫על עם ישראל שמרדו בו בקשר אבשלום ואריתופל ושבע בן בכרי‪ ,‬כן ירמוז גס בכלל על‬ ‫מריבי עם ועם במלחמותיו כנראה ממאמר הסמוך תשימני לראש גויס הכולל כל אומות אחרות‬. ‫גס בזולת ישראל שהיו לו למס עובד ונושאי מנחת כמפורש בש״ב ־ (מז) חי ה׳ (דער עוויגע‬ ‫לעבט) כ״ת הר״י פ״ז‪ ,‬והר״ת באופן אחר (עוויג לעבט דער הערר) ושניהם העתיקו רק‬ ‫במשמעות גוף המלה ולא חפשו בנר התבונה את נשמתה כי אמנם לפי תוכן הכוונה והענין ראוי‬ ‫להעתיק (עם עקסעסטירטע דיא נאטטהייט)‪ ,‬כי בהסתתר והתעלם השגחתו יתברך‬ ‫\משפעיואין חיות האלהית נראה בעולם ‪ ,‬לא כן בהתגלות השגחתו ומשפעיו אז יראו כל יושבי‬. ‫הבל כי ־ חי ה׳ ־ וביוך צורי וירום‪ ,‬ברוך וירום הס בבנין פעול‪ ,‬כי כל בחי עולם יברכו‬ ‫שמו והוא מתרומם ותתעלה בפי כל הבריות על צדקתו וחסדיו הנראים והנגלים לעיניהם ‪:‬‬ ‫(תע) מאויבי‪ ,‬מן כלל האויבים אשר בתוכם גס יתר האומות ־ מן קמי‪ ,‬ביחוד שאול ואנשיו‬. ‫מאיש‬. ‫הקמים עלי י וזהו עעס תרומתני‪ ,‬כי אותם השפלת ואותי רותמת עליהם ויותר מהם‪,‬‬ ‫חמס‬.

(16) ‫תהלים יח‪-‬יט‬ ‫חמס הצילני‪? :‬על־בן י א‪1‬ךך בגוים ימה ולשמך אזמרה ‪:‬‬ ‫נא מגיל ישועות מלכו געשה ‪ 1‬חסד למשיחו לרוך ולזרעו‬ ‫י‬ ‫*' ' עד־עולם‪:‬‬. ‫יט‬ ‫א למנצח מזמור לחך‪ :‬ב השמים מספרים סבוד־־אל ומעשה‬ ‫ידיו‬. ‫רש״י‬ ‫() השמים מספרים כבוד אל ־‪ .‬המשורר עצמו פירש ומאירים לבריות מחוך כך מספרים הבריות כטד אל‬ ‫את הדבר ‪ :‬אין אומר ואין דברים • ומודים ומכרכין על המאורות‪ :‬ומעשה ידיו מגיד‬ ‫הרקיע‬ ‫אינן מדברים עם הכריות אלא מתוך שבכל הארץ יצא קום‬. ‫זמרת יה‬ ‫חמם‪ ,‬מאבשלום או מאחיתופל ־ (()מגדיל‪ ,‬מבנין הפעיל״‪ ,‬ואין צריך כבאור כי הוכן הוא ‪,‬‬ ‫ובש״ב מגדול‪ ,‬ע״ד השם בהוראת מבצר‪ /‬ה׳ הוא מגדול'עוז של ישועות מלכו ‪ ,‬והפעל מגדיל‬ ‫שבכאן יותר ((תוקן מצד כפל המליצה ־ ועושה חשד המשומש בפעל ולא בשם ־ והכה העיקר השרשיי‬ ‫וההשפע הכלליי של מזמור זה (ראש הויפט רעזולטאט) • האל תמים דרכו אמרת ה׳ צרופה‬ ‫מגן הוא לכל החושים בו‪ ,‬מגדיל ישועות מלכו ועושה השד למשיחו לדוד ולזרעו עד עולם‪:‬‬. ‫יטו‪,‬‬. ‫השמים‬. ‫משפרים־ מזמור הזה נוסד טל רעיון מופשט המושכל בנפש המשכיל האמיתי‬ ‫החוקר אחר תכלית חובות ינפשו המשכלת ותעודתה לבל תהיה כסוס כפרד אין‬ ‫הבין י — והנה חקירת ענין נעלה כזה ‪.‬לא ימלט מתתבונן בשני שרשים או יסודות כלליים • —‬ ‫האחד הוא ההשתכלות ביסודות חוקות הבריאה הנפלאה מה רבו מעשי ה׳ כולם‬ ‫עשויים — ויען כי אנחנו הנולדים פה בשפל ארצה מורגלים בכל הברואים‬ ‫*‬ ‫בחכמה‬ ‫אשר הס למראה עינגו תמיד ובעבור זה אין אנחנו מתפעלים ומתרגשים'כלל להתעורר בהרגשה‬ ‫נפשיית ושכליית להביט מפלאות תמים דעיס הטמונים בטבע יצורי האדמה; לכן ■ הרמת עינינו‬ ‫השמימה להביט מפלאות משטרם ותהלוכותיהם על צבאותס‪ ,‬היא אמצעי נכבד מאוד להביא‬ ‫רגש קודש בלבבינו וסערת ההשתוממות תסתער בקרבנו עד כי נתפעל בהתלהבות עצומה מאוד‪,‬‬ ‫ומהברואיס הנפלאים האלה יכיר המתבונן כח מי שאמר והיה העולם ‪ ,‬כי השמים וכל צבאם‬ ‫יעידו עדות נאמנה על יכולת ממציאם ומסדרס ‪ ,‬ועל ישרו וצדקתו ‪ ,‬כי אמנם העדר הצדק‬ ‫והיושר הוא מסבת החסרון הכרוך בעקב הפועל‪ ,‬אבל האל יתעלה אשר אנחנו רואים משלימות‬ ‫מעשיו את יכלתו הנפלאה אין ספק שהוא תמים ושלם בתכלית התמימות והשליחות‪ ,‬וכיון שהוא‬ ‫שלם בשליחות שאין למעלה הימנה ‪ ,‬הוא צדיק וישר בתכלית התמימות והשליחות שאין למעלה‬ ‫ישתדל להתדמות לבורא‬ ‫הימנו; וכיון שהוא תמים ושלם צדיק וישרא״כ מהראוי שהנברא‪,‬‬ ‫והצורה ליוצרה‪ ,‬להשתלם במדותיו יתברך ‪ ,‬תה הוא צדיק אף אתה‪ .‬צדיק מה הוא רחום אף‬ ‫■ אתה רחום‪ ,‬מה הוא חנון חומל דלים אף אתה היה חנון‪ ,‬וכדומה מדות ישרות אשר יסודתן‬ ‫בתולדות הנפש והס תלויים במדות האלתיות הישרים והתמימים ־ ודרך זו היא שורש נכבד‬ ‫ומבוא גדול להרגיל את הנפש באהבת הבורא וביראתו הטהורה בדבקות הנפש ביוצרה ועושה י‬ ‫מוך הלב בקדושה וטהרה תמיד; וזה באמת דרך נעלת וגבוה מאוד‪ ,‬וראוי לכנותה בשסדת‬ ‫טבעית‪ ,‬או רת שכלית־ ובדת הלזו עבד אברהם אבינו ע״ה אתה' עבודה קדושה מאוד מיום‬.

(17) ‫לד ‪67‬‬. ‫תחלים יט‬. ‫מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונפת צופים‪ :‬י= גברעברף‬ ‫נזהר בהם בשמרם עקב רב ‪ :‬יגשגיאות מקיבין מנבתךות‬ ‫נקני‪ :‬יי גם מזרים ! תעזך _עבךך אל־ימשלו־בי אז איך ם‬ ‫'ונקיתי מפשערב‪ :‬טעהיררךצוף אמרי־פי והלון לבי לפניך‬ ‫■יהוה צורי וגואלי ‪:‬‬. ‫‪1‬‬. ‫למנצח‬. ‫רש י‬ ‫צופים‪.‬‬ ‫*‬ ‫ס‬ ‫*‬ ‫**‪.‬‬ ‫**‬ ‫י•‬ ‫‪/. \ :‬‬ ‫*‬ ‫לפתאים •‬ ‫ד רזית יא‬ ‫•• ‪ •.‬ומתק צופים •‬ ‫ונפת‬ ‫(יא)‬ ‫(בחייקא״ש בלע"') ומנתם פתר ונופת לשון טיפה וכן ונפת‬ ‫תטופנת (משלי ה‪ ),‬נפתי משכבי (שם) (סא״א) ‪:‬‬ ‫(יב) בשמרם עקב רב • נזהרתי בשמירתם בשביל רב‬ ‫טובך אשר צפנת וללשון הזה עקב כמו (בראשי ת כ״ו) עקב‬ ‫אשי־ שמע אברהם בקולי • ד״א עקב רב סופן של ת״ח‬ ‫נבוא לידי גדולה עקב לשון סוף ויש לו חבר בלשון משנה‬ ‫עקבות משית ‪( :‬יו) שגיאות מי יבין־ אני נזהרתי בהם‬ ‫אבל אי אפשר להזהר שלא אשגה בהם ואתה נקני מנסתרות‬ ‫שנסתרו ממני ולא ידעתי בחטאי בשגגה‪( :‬יד) גם‬. ‫ותתק•* ______________________ ‪.‬‬ ‫*‬. ‫‪.____ .‬‬. ‫‪. ..‬‬. ‫‪. /‬‬. ‫מזרים ־ מן הזדונות ‪ :‬אז איתם ־ אהיה תמים אתרו‬ ‫חכמים לתת דוד דומה לכותי המחזיר על הפתחים ־ והס‬ ‫מערימים בדבר יותר מכל אדם תנו לי מיס לשחות דבר‬ ‫שאין בו חסרון כיס• תששתה אמר יש כאן בצל קטן משנתנו‬ ‫לו אותר יש בצל בלא תלח ‪ :‬משנתנו לו אתר תנו לי מעט‬ ‫לחם שלא יזיקני הבצל כך אתר דוד בתקלה על השגגות‬ ‫אח״כ על הזדונות ואח״ג על התרדים ־ פשעים אלו‬ ‫התרדים שתתכוין להכעיס • וכן הוא אותר (מלכים ‪3‬׳ ג‪),‬‬ ‫תלך תואב פשע בי ‪( :‬טו) יהיו לרצון־לפייס לרצותך ‪:‬‬ ‫יענך‬. ‫זמרת יה‬. ‫פסוק י״ב פירשנו בפתיחת המזמור ־ (יב) גם עבדך ‪ ,‬כל המפרשים חדשיס גס ישנים לא הרגישו ׳‬ ‫תה גס ? — האם הוא בן חורין לתפטר מהם שיוכל להתפאר שהוא עושה לפנים משורת‬ ‫הדין שהגם שהוא חפשי מתם ‪,‬בכל זאת קבל עליו זהירות יתירה להיות נזהר בהם ? — אכן‬ ‫לפי דרכינו יתכן מאוד שיאמר‪ :‬גס אני עבדך שאני מכת המשכילים והחוקרים ומוכתר גס‬ ‫בקדושת הנפש עד שאני ראוי לתקרא בשם עבדך והייתי יכול להסתפק רק בדת העבעית והשכלית‬ ‫ולהשתלם גס בזולת הדת האלתית‪ ,‬בכל זאת אין אני מוציא א״ע מכלל ישראל וגס אני נזהר בהם‬. ‫בשמרם עקב‬. ‫מאוד לשמור לעשות ולקיים את כל המצות והפקידים שבדת האלתית ‪ ,‬כי •‬ ‫רב ‪ ,‬בשמירתם יש לנו שכר רב שאתה מיעיב לשומרי מצותיך בעוה״ז ובעוה״ב ‪ ,‬יען כי ענין‬ ‫עשיית המצית יש לתם מערה תכליתית שכליית הנעלמת והנסתרת משכל כל משכיל וחוקר ‪ ,‬וכל‬ ‫המונע א״ע מעשותה תחטיא את המערה האלתיית ויקופח שכרו הרוחניי‪ ,‬ועיין מת שכתבנו‬ ‫בזה בבאורנו לספר התורה (דברים כח ‪ ,‬יז—כח) • עקב רב ‪ ,‬כמ״שהרד״ק שלפיכך נקרא‬ ‫השכר עקב‪ ,‬כי כמו שהעקב סוף הגוף כן השכר סוף המעשה ‪( :‬יג) שגיאות ‪ ,‬עיין רש״י‪.‬‬ ‫(יד) גם מזרים ‪ ,‬במקרא הקידס תתפלל המשורר שישמרהו ה׳ משגיאות שלא יעבור על איזה‬ ‫מאה בדרך שגיאה ‪ ,‬ופה יוסיף להתפלל גס על הזדונות‪ ,‬ויאמר גס מזדיס ‪ ,‬אףמזדונותאשר‬ ‫היות טהר מהס תלוי רק בבחירתי לבד‪ ,‬בכל זאת אבקשך שתהיה לי לעזר למנוע אותי מהם ‪,‬‬ ‫כמו שהתפלל גס על זה (להלן שיר נ״ח) לב טהור ברא לי אלהיס ורוח נכון חדש בקרבי ־ וע״ד‬. ‫מאמר חז״ל ‪ ,‬הבא לטהר מסייעין אותו ‪ .‬אזאיתם‪ ,‬כשתהיה לי לעזר לשמרני גס מזדוכות‬ ‫אהיה תמים בתכלית השלימות‪ .‬ונקיתי‪ ,‬ועי״ז אהיה נקי מפשע רב ‪ ,‬לבלי עשות דבר המתנגד‬. ‫מפשע רב אזכה‬. ‫*לו‪ ,‬במרד ובמעל‪ .‬מפשע רב ‪ ,‬מקביל אל מאמר עקב רב ‪ ,‬כאשר אנקה‬ ‫לעקב רב ־ (עו) יהיו לרצון אמרי פי־ שאני תתפלל לפניך לנקני משגיאות ולשמרני מזדונות *‬ ‫י• צורי‪ ,‬ה׳ היא יוצרי אשר בראני ויש בכחו לברוא לי לב עהור ולחדש רוח נכון בקרבי‪ .‬וגאלי‪,‬‬ ‫משגיאות וזדונות ופשעים ע״ד מת שנא׳ (להלן ק״ל)והוא יפדה את ישראל מכל עונותיו ‪ .‬״—‬. ‫והגה העיקר השרשיי והמשפע‬. ‫הכללי (ראם הויפט רעזולטאט)‬. ‫של מזמור זה‬. ‫הוא ‪ :‬השמים‬ ‫מספרים‬.

(18) ‫תהלים כ‬. ‫‪@8‬‬. ‫כ‬. ‫‪3‬‬. ‫א למנצח מזמור לדוד‪ :‬ב‪.‬ןענןךיתוה יום צרהישגבך שם!‬ ‫אלהעעקב‪ :‬עש‪$‬ררעךך מקרש ומציון יסעדך‪:‬‬ ‫י יזכרכל־מנחתיך ועולקך ירשנה סלה‪ :‬ה יתן־לך כלבבך‬ ‫וכל־עצתך ימלא; י נתנה ו בישמ ך וכשם אלהינו נדגל‬ ‫ימלא ידך־׳ בל־משאלותיף ‪ :‬׳‪.‬עףזהןדעתיכי הושיע ידוה‬. ‫‪65‬‬. ‫‪1‬‬. ‫משיחו‬ ‫רש״י‬ ‫(ב) יענך ה' ביום צרה ־ המזמור הוה על שם שהיה‬ ‫שולח את יואב ואת כל ישראל למלחמה והוא‬ ‫היה עומד בירושלים ומתפלל עליהם כעין שנאמר (ש״ב‬ ‫י״ח) עוב כי תהית לנו חעיר לעזור• ואחרו רבותינו‬ ‫אלמלא דוד לא עשה יואב מלחמה‪ :‬שם אלהי יעקב ־‬ ‫שהבטיחו בלכתו לחרן ושמר הבטחתו לכך נאמר אלהי‬ ‫יעקב‪( :‬ג) מקדש • מהיכל קדשו שהוא שוכן שם ‪:‬‬. ‫(ד) מנחותיך ועולתך • הם התפלות שאתם מתפללים‬ ‫במלחמה ‪ :‬ירשנה סלה • לשון שומן נמו (דברים ל״א)‬ ‫ואכל ושבע ודשן כלומר יקבלם ברצון כעולות מחים ‪:‬‬ ‫(ו) נרננה בישועתך ־ כשיושיע אותך הקב״ה נתנה‬ ‫כלנו להקב״ה ־ ובשמו נדגול נתאסף ונעשה חיל ‪:‬‬ ‫(ז) עתה ידעתי • זו היא הרננה שנרנן עתה בתשועה‬ ‫זו שבאה ליואב ולישראל • ידעתי שחפץ המקום בי וענני‬ ‫משמי‬. ‫זמרת יה‬. ‫מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע ‪ ,‬תורת ה׳ תמימה משיבת נפש עדות רף‬ ‫נאמנה מחבימת פתי וגו׳ • יראת ה׳ טהורה עומדת לעד ־‬. ‫‪)0‬‬. ‫כ‬ ‫מזמור‬. ‫לדוד‪ .‬הראב״ע אמר בדרך האפשר ‪ ,‬והרד״ק בהחלט שהשיר הזה לא אדונינו‬ ‫דוד חיברו ‪ ,‬אלא משורר זולתו‪ ,‬ועעס מזמור לדוד על דוד המשורר היה‬ ‫אומר אותו בעבור דוד בצאתו למלחמה ' —‬. ‫ורצה‬. ‫לדעת על איזה מלחמה נוסד שיר זה אין בפי כל •המפרשים דבר ולכן חובה עלינו‬ ‫לשוס לבנו לזאת ־ ונתבונן נא בהעברה הפתאומית מתפלה ותחנה אל התודה והבעחון‪.‬‬ ‫כי עד פסוק ז׳ נראין הדברים כדברי תפלה שתתפלל המשורר שיענה ה' את המלך ביום צרה‬ ‫ושיתן לו כלבבו ושיתלא כל משאלותיו ‪ ,‬פתאום נתפעל המשורר בפסוק ז׳ ואומר ‪ ,‬עתה ידעתי‬ ‫כי הושיע ה׳ משיחו וגו׳ תזה משמע ששיר זה נוסד אחר נצחון המלחמה ולא לפניה• אשר זה‬ ‫יורנו לדעת ששיר זה כונן המשורר בעת מלחמת דוד בבני עמון וארם ‪ ,‬שהיתה שם מלחמה‬ ‫כפלה ומכופלת כמסופר (בש״ב י) שמתחלה שלח דוד את יואב וכל צבא הגבורים ועמדו שם‬ ‫בסכנה גדולה‪ ,‬כתה שנא׳ שם ‪ :‬וירא יואב כי היתה אליו פני המלחמה תפנים ומאחור וגו' ■‬ ‫ויאמר אס תחזק ארם תמני וגו׳ * חזק ונתחזק בעד עמינו ובעד ערי אלהיט וה׳ העוב בעיניו‬ ‫יעשה • ומסופר שם אח״ז כי בראות בני ‪.‬עמון כי נס ארס עוזרו מפני יואב נסו גס המה מפני‬ ‫אבישי אחי יואב‪ ,‬אחרי כן שב ארס להתאסף למלחמה ואז יצא דוד עצמו לקראתם וינס ארם‬ ‫מפני ישראל ויהרוג דוד מארס שבע מאות רכב וארבעים אלף פרשים * והגה גס אחר הנצחי!‬ ‫הגדול הזה עוד לא נחה רוח נקמת דוד ‪ ,‬כי אף שכבר נצח את ארם עוזרי בני עמון‪ ,‬הלא‬ ‫הנעזרים עס עברתו נמלעו מידיו במלחמה הראשונה בנוסם תפני יואב ‪,‬ולכן הוסיף דוד לתשובה‬ ‫תשנה לעת צאת המלכים וישלח את יואב ואת עבדיו עמו ואת כל ישראל וישחיתו את בל עמון‬ ‫ויצורו על רבה (כמסופר שם פרשה י״א) לזאת יתכן שאז במלחמה זו שר המשורר את השיר‬.