Sefer Kad HaKemach / Rabbi Bachya ben Asher.; [Tytuł oryginału:] ספר כד הקמח.; Współwydane: Sefer Ḥazeḳuni : ʻal ḥamishah ḥumshe Torah / autor Hezekiah ben Manoah ; autorzy komentarzy Nathan Adler, Benjamin Wolf Handenheim, Samuel David Lucetto, Meir

Pełen tekst

(1)

(2)

(3)

(4)

(5) ‫ספר‬ ‫כד‬. ‫הקמח‬. ‫מהרב רבינו בהי' כייר אשר דל‬. ‫תלמיד הרשב״א דל‬ ‫בעל מדרש‬. ‫רבעו בחיי‬. ‫על התורה‬. ‫מזון‪ .‬לכולא ביה‪ ,‬ממנו יזונו כל רעבים לשמוע ‪.‬דבר ה׳‪ ,‬ממנו יעלו‬ ‫ויגשו אל המזבח העומד לפני ולפנים ‪ ,‬בו ימצאו דרשות במספרם‬ ‫ששים ‪ .‬המה הדברים הנצרכים לאדם בהנהגתו ‪ ,‬דברים מספרים‬ ‫כבוד אל וקדושתו •‬. ‫והובי אליו םפר שלח? של ארבןז המיוחם נ־כ לרבינו בהייזצ״ל •‬. ‫ווארשא‬ ‫בדפוס ר׳ יצחק גאלדמאן ב*י‬. ‫שנת‬. ‫כד הקמח לא תכלה‬. ‫‪ГАНЕМАХ Ъ.‬‬. ‫לפ׳ק‬. ‫‪НАДЬ‬‬. ‫‪ВАРШАВА‬‬. ‫‪Въ ТипограФш И Гольдмана, Мурановская № 24.‬‬ ‫‪1878-‬‬. ‫*‬.

(6) ДОЗВОЛЕНО ЦЕНЗУРОЮ Варшава 21 Тюля (2 Августа) 1872 г..

(7) ‫הסכמות הרבנים‬ ‫(לאשר יקרו בעיני מאד נכבדי יקרת אמרות מהורות הגאונים הקדושים השר בארצות החיים המה ‪,‬‬ ‫אשר נתנו עדיהן והסכמותיהס על ספי כד הקסח ‪ ,‬הגס כי דבריהם היקרים אינם נוגעים לנו‬ ‫אמיתי להציגם ברחש הספר כאשר נדפסו כגר) ‪:‬‬. ‫הסכמת‬. ‫כבוד אדט״ו הרב המאור הגדול הגאון החפיר נזר הקודש קדוש ה׳ הטפררסם‬ ‫טוהר״ר בצלאל נר״ו אב״ד ור״ס וט״ץ דפה ק״ק אוסטרהא והגליל יצ״ו ‪:‬‬. ‫כבר היה לעולמים ‪ .‬יסוד האמונה‪ .‬אלוף בינה ‪ .‬עמוק מי ימצאנה ‪ .‬בריכה עליונה ‪ .‬שפתי‬ ‫ב‬ ‫ישנים דוב‬ ‫דרך נשר בשמים‪ .‬הנשר הגדול בעל כנפיס‪ .‬רבינו בחיי זצללה׳יה במתק שפתים‪ .‬חיבור הגדול והקדוש‬ ‫ץ‬ ‫על התורה שכבר נתפשט ונתקבל בקצוי אר‬ ‫תאותיות מאירים ‪ .‬ע״ד אלפ״א בית״א בהירים • כלבנת הספיריס‪ .‬ספר הקדוש והמהור כד הקמח אשר‬ ‫ל‬ ‫מלא מוסר מכמה והשכ‬ ‫קם ונתעודד הדין גברא ‪ .‬נצנצה בו רוח מהרה ‪ .‬כבור ש״ב נד״ז המופלא בתורה וביראה הותיק‬ ‫המפורסם מוהר״י טרדכי בהרבני הנגיד מוהר״ר צבי הירש מפ״ק להדפיס הספר הזה‬ ‫א‬ ‫הפלא ופל‬ ‫מימים ימימה‪ .‬היה גנוז וממון קדומה‪ .‬ומוהר״ר מרדכי הלל זכות הרבים תלוי בו להוציא לאור העלומה ‪.‬‬ ‫ל‬ ‫בדין הוא שימול שכרו ושיקויס בו ומרדכי הולך וגדו‬ ‫חכמתו בחון חרונה‪ .‬ההוגים בו בתבונה‪ .‬אף אנן נמית־נינא ‪ .‬זו תורה וזו שכרה‪ .‬הקורא בו במהרה ‪.‬‬ ‫כדו‬ ‫יבין וישכיל ויאיר‬ ‫!להיות שזה הספר‪ .‬זה זמן רב שנדפס בק״ק וינציאה בשנת ש״ו לפ״ק ואינו מצוי בעולם‪ .‬וכאשר מוהר״ס‬ ‫הנ״ל הפיג זה הספר ‪ .‬הביאו לבית הדפוס דפ״ק ‪ .‬לכן מצוה גדולה להחזיק בידו ט׳ ‪.‬‬ ‫המדבר לכבוד התורה ולומדים‪ ,‬יום כ״ו תשרי שנם יבא טשיח צדק לפרס‪.‬‬. ‫הק׳ בצלאל‬. ‫מאיר מרגליות‬. ‫בתנאו! אמתי המפורסם טהר״ר‬ ‫החונה פה ק״ק אוסטרהא והגליל ‪.‬‬. ‫וצללה״ה‬. ‫מכתב עוז‬ ‫סאת כבוד אדוננו סורגו ורביגו הרב הגאון הגדול פאר החד גזרו והדרו טפודפם‬ ‫בכל קצוי ארץ לתהילה ולתפארת רשכב״ה‪ ,‬כש״ת מזהר״ר יוסף שאול הלרי‬. ‫נאטהנזאהן זצ״ל ‪ ,‬אב״ד דק״ק לבוב והגליל ‪,‬‬. ‫ז״יע ‪.‬‬. ‫כה הראוני תלמידיי השותפים הרבנים המופלגים החריפים ומשוננים וכו' שנדפס ובא על ידם ספר כד‬ ‫הקפד• לרבינו בחיי בר אשר ‪ ,‬והוא המחבר רבינו בחיי על התורה כמטאר בשם הגדולים ח״א‬ ‫‪$‬ערכת כפרים אות כ‪ ,,‬והוא תלמיד הרשב׳־א כמ״ש בח״ב אות בי שם‪ ,‬והגי מצאתי ראיה ברורה שהוא‬ ‫תלמיד הרשב״א ‪ ,‬שבפרשה ויחי על פסוק לא יסור שבט מיהודה מזכיר מה פמורו ר״ש השיב בויכוח לכומר‬ ‫אסר‪ ,‬ובשר׳ת רשב״א חלק ה׳ דפוס ליווארנא מוזכר זאת באורך ט׳‪ .‬המדבר לכבוד התורה ולומדיה גשמה‪.‬‬ ‫לבוב יום ה׳ ז״ך פרחשק תרי״ט לפיק ‪:‬‬. ‫תצעיר‬. ‫יוסף שאול הלרי נאטהנזאהן‬. ‫אב״ד דלק‬. ‫לבוב‬. ‫והגליל‬.

(8) ‫הסכמות‬. ‫‪4‬‬. ‫כבוד הרב המאה״ג החסיד המפורסם איש‬ ‫אלהי קדוש יאמר לו בוצינא דגהודא מוהרר״י‬ ‫ליב גר״ו אב״ד ור״ט דק״ק וואלטשיסק ‪.‬‬ ‫חזיתי איש מהיר במלאכת ה׳‪ .‬ה״ה הרבני המופלג‬ ‫הותיק מוה׳ מרדכי בהרבני מוה׳‬ ‫הירש מק״ק אופטרהא ‪ .‬אשר נדבה רוחו הטהור‬ ‫להדפיס ספר כד הקמח אשר חיבר רבינו הגדול‬ ‫הקדוש האלהי רבינו בחיי זכותו יעמוד לנו ‪.‬‬ ‫מה כמה שנים מונח בקרן זוית שלא נדפס זה רנ״ח‬ ‫שנה ‪ ,‬ורבים משתוקקים ליהנות מאורו הבהיר‬ ‫בשחקים ‪ .‬לכן אומר לפעלא טבא יישר חילו‬ ‫לאורייתא קדישא ‪ .‬כ״ד הבעה׳יי־ לכבוד קדושת בעל‬ ‫המחבר ‪.‬‬. ‫צבי‬. ‫היום יום א‪ ,‬בך יברך תמוז חקס״ד לפ״ק ‪.‬‬. ‫הק׳ יהודה לי ב בהמנוח הרבני מוהר״ר‬ ‫שלום סג״ל זללה״ה מזבאריו לע״ע חונה‬ ‫בק״ק וואלטשיסק יצ״ו ‪.‬‬. ‫‪1‬ח‬. ‫כבוד הרב המאה״ג הגאון המפורסם אספקלריא‬ ‫המאירה טוהר״ר מנחם מענדיל נר״ו אב׳־ד‬. ‫ור״ט דק״ק ראווני יצ״ו‪.‬‬. ‫רביו ו‬. ‫החבור הנפלא כד הקמח מהגאון‬ ‫בחיי אשר היה גנוז וצפון ולא נמצא‬ ‫אחד בעיר ‪ .‬וכעת הפליא עצה כבוד אהובי הרבני‬ ‫המופלג המפורסם מוה' מרדכי בהרבני הנגיד מוה׳‬ ‫צבי הירש מק״ק אופטרהא לזכות הרבים להדפיס‬ ‫הספר הנ״ל להיות מדפיס ועולה ‪ .‬אשר למאוד נעלה‪.‬‬ ‫להוציא לאור אור הגנוז‪ .‬רבים יאותו לאורו הגדול‬ ‫ולפעלא טבא יישר חילו ‪ .‬כי ק יבורך גבר בברכת‬ ‫ה׳ ממעלה ‪ .‬כ״ד אלה ‪.‬‬. ‫יום ב׳ מנחם אב תקס״ד לפ״ק ‪,‬‬. ‫הק׳ מנחם כענדיל החונה פה ק׳ק‬. ‫ראווגי תיו‪.‬‬. ‫הקדמת הגאון המחבר רבינו בחיי דל‬. ‫ספר דור דורשיו‪ ,‬יגיעי כח‪ ,‬דור יעפי הגלות והצרות ימצאו בו מנוח ‪ ,‬כי על אודות התלאות יתבלבלו‬ ‫הרעיוניס‪ ,‬ויסחתמו הלבבות ויתמעטו המבינים! בהיותם במוקשים לצוד את רגלם וכבד עליהם עוצם ‪,‬‬ ‫כי יעמדו במצר ‪ ,‬לבם יצר ויקרב שכלם‪ ,‬להתבונן ולעלות בסולם ‪ ,‬מגבוה ייראו מעלות על הרי התלמוד‬ ‫החמוד מזהב ורב פנינים‪ ,‬אשר יסודי הדת עליו נשענים‪ ,‬בביאור המצות והתורה והדינים ‪ ,‬ובארץ נחלי דרשות‬ ‫ואגדות ימצאו נחל עיונים ומנוחות שאננים‪ ,‬מה נעמו להם המדרשים‪ ,‬אף כי ליחידים יראו להם בקצתם‬ ‫שרשים ‪ .‬ישאו ענף יעשו פירות ישנים גס חדשים‪ ,‬כי הס קדש קדשים‪ ,‬מימיהם מיס שאין להם סוף ‪ ,‬נפש‬ ‫הכל אליהם הכסוף ‪ .‬על כן רציתי לחבר החבור הזה להצמיח במטר הדרשות צמח ‪ ,‬והעליתי שם זה הספר‬ ‫כד הקמח‪ ,‬משם יזונו כל רעבים לשמוע את דבר האל‪ ,‬משם יעלו ינשו אל מזבח אל‪ ,‬ההיכל העומד‬ ‫לפני ולפנים ‪ ,‬מזון לכלא ביה ‪ ,‬בעשרים ושנים טורים חרוזים‪ ,‬בקצת מצות התורה מסתבכים ובענפי מדוש‬ ‫נאחזים‪ ,‬והטורים מלאים אבני חפן למבקשיהס דרושים ‪ ,‬כי הס במספרם ששים ‪ ,‬ששים המה הדברים‬ ‫הצריכיס לאדם להנהגתו‪ ,‬דברים מספרים כבוד אל וקדושתו ‪ ,‬שם אזכיר אמונת האדם וענין עבודתו‬ ‫ויתר מדותיו ‪ ,‬שם אבאר מועדי ה׳ וקצת מצותיו ‪ .‬והתלמידים והחברים אשר קרבת אלהיס יחפצון‪ ,‬שם‬ ‫יבינו וישכילו ולא יכשלו כי ייוצון‪ ,‬שם יראו מעונה אלהי קדם אל מעגלוחס ירבצון‪ ,‬שם יראו אה הדרך‬ ‫אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון ‪ .‬ויען יהיה על דרך סלולה < ימהר המעיין למצוא חפצו על נקלה ‪,‬‬ ‫רציתי להיות מלאכת חיבורי זה באלפ״א בית״א מצומדת‪ ,‬ימצא כל מצוה וכל מדה באות מיוחדת ‪ .‬וכאשר‬ ‫יתעורר האדם וירים ראש ‪ ,‬וירצה לדרוש‪ ,‬יסתכל בכתובות האלה אפר הס כתובים בדפי הספר‪ ,‬והס ידריכוהו‬ ‫לעלות במסלה העליונה‪ ,‬היא הנמצאת לכל מבקשיה‪ ,‬הנדרשת לכל שואל‪ ,‬היא העולה ביש אל ‪:‬‬.

(9) ‫כד‬. ‫אמונה‬. ‫הקמח‬. ‫אות אמונה האל״ף‬ ‫פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים‬ ‫(ישעיה כז)‪ .‬עיקר ההורה והמצוה היא האמונה‬ ‫■כי מי שאין לו אמונה נוח לו שלא נברא‪ ,‬והיא מצוה‬ ‫תלויה בלב והוא שיאמין האדם שיש לעולם בורא נמצא‬ ‫יחיד והוא משגיח בעולם השפל במין האדם בכלל ובפרש‬ ‫להוציא מלבם של כופרים והפושעים והמורדים‬ ‫בהקב״ה שאומרים שאין ההשגחה שופעת מגלגל הירח‬ ‫ולמשה כדעת איוב בבוא היסורים עליו והוא שאמר‬ ‫לו אליפז (איוב כב) ואמרת מה ידע אל הבעד ערפל‬ ‫■ישפוט‪ .‬עבים סתר לו ולא יראה וחוג שמיס יתהלך ‪,‬‬ ‫סאורח עולם תשמור אשר דרכו מתי און‪ ,‬ע״כ יזכירו‬ ‫הנביאים תמיד ענין ההשגחה ובארו אותה‪ ,‬והוא‬ ‫שבאר ירמיה הנביא ע״ה (ירמיה ל) גדול העצה ורב‬ ‫העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדה‬ ‫לתת לאיש כדרכיו כפרי מעלליו‪ .‬למדנו ענין ההשגחה‬ ‫במין האדם בכלל ובפרש כדי לקבוע בלב ענין‬ ‫ההשגחה ולעקור שורש אמונת הכופרים‪ .‬וק הזכיר‬ ‫דוד המע״ה ואמר (תהליס קלש) ה‪ ,‬הקרתני ותדע‬ ‫אתה ידעת שבתי וקומי בנתה לרעי מרחוק‪ ,‬והזכיר‬ ‫עוד (שם לג) משמים הביש ה׳ ראה את כל בני‬ ‫האדם ממכון שבתו השגיח אל כל יושבי האין‪ .‬וזהו‬ ‫מה שאמרו חכמינו ז״ל (אבות פרק ג‪ ),‬הכל צפוי‬‫והרשות נתונה‪ .‬וכאשר אבאר באות הה״א בהשגחה‪.‬‬ ‫וכן מצינו אליהוא שהיו כל דבריו חכמה מקובלת‬ ‫מאנשי החכמה והאמונה שבאר ואמר (איוב לד) כי‬ ‫עיניו על דרכי איש וכל צעדיו יראה‪( .‬שס) אין‬ ‫משך ואין צלמות להסתר שם פועלי און‪ .‬ומתוך‬ ‫אמונת ההשגחה יגיע אדם לאמונת הנבואה והתורה‬ ‫שיאמין כי יצא מאת הבורא יתעלה שפע ההשגחה‬ ‫אל האדם עד שיתנבא ותנתן תורה על ידו‪ ,‬והמורה‬ ‫■הזאת הצלחת נפשו של אדם‪ ,‬בה יושע תשועת עולמים‬ ‫בה ילמד ליישר מעשיו ועמה ידע דרכי החיים בכל‬ ‫פרמי פעולותיו בפהרת גופו ומחשבתו ותקון נפשו‬ ‫דמדומיו ‪ ,‬וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל‪,‬‬ ‫ונצסוינו בה שלא נשכחנה שכתוב (דברים ד) השמר‬ ‫לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו‬ ‫עיניך‪ .‬ענין הכתוב הזה שלא נשכח אחד מעיקרי‬ ‫התורה והמצות שנתנו לנו והגיד לך שאס נשכח‬ ‫שהוא עון עצום נוגע עד הנפש‪ ,‬ולזה הזכיר נפשך !‬ ‫אדוניו וימלס מהשכחה שנזכיר‬ ‫ובמה יתרצה זה‬ ‫אותם תמיד ונהגה בהם יום ולילה ואז יהיו שמורים‬ ‫בלב והוא שהזכיר שלמה המע״ה (משלי ד) אל יליזו‬ ‫מעיניך שמרס בתוך לבבך‪ .‬באר הכתוב גס אס‬ ‫‪-‬יש לך עסקים ופרדות או יבואו עציך מקרים תכופיס‬. ‫נ‬. ‫‪5‬‬. ‫‪1‬‬. ‫זה אחר זה אל יליזו מעיניך אותם העסקים והמקרים‬ ‫מהיות המצות תמיד לזכרון בין עיניך‪ ,‬ודבר ידוע כי‬ ‫ישראל זרע קדש אף גס זאת בהיותם בגלות בארץ‬ ‫אויביהם ועם היות שהס מפוזרים בקצוות דחויים‬ ‫בגויס כזורה ברחת ובמזרה לא ישכחו עקרי התורה‬ ‫והמצות אך ישמרו משמרת האמונה ויעמדו חזקים‬ ‫באמונתם ובכל דור ודור כל אחד ואחד מן האומות‬ ‫מתגרה בהם להמיר דתם ולהחליף אמונתם ולא אבו‬ ‫שמוע‪ ,‬וכמו שדרשו חז״ל (שיר ז) שובי שובי השולמית‬ ‫שובי שובי ונחזה בך הזכיר הכתוב הזה ד' פעמים‬ ‫שובי כנגד ד' מלכיות שכל מלכות ומלכות אומרת לגו‬ ‫לחזור לאמונתם ויעשו ממנו גזברין ופלשונין זהו נחזה‬ ‫בך מלשון (שמות יח) ואתה תחזה מכל העם אנשי‬ ‫מיל וישראל משיבים להס מה תחזו בשולמית מה‬ ‫מעלה ופולטנוח אתם יכולין לתת לנו כלום יש בכם‬ ‫כת לתת לנו כאותה מעלה של הר סיני זהו כמחולס‬ ‫המחנים כלומר שמא יש באלהיכס לעפות לנו כאותו‬ ‫מחול שהיו בו שתי מחנות מחנה ישראל ששים רבוא‬ ‫ומחנה מלאכי השרת כענין שכתוב (ההליס סס) מג‬ ‫אלהים רבותיס אלפי שנאן‪ ,‬ובזכות האמונה הזאה‬ ‫*‬ ‫שכיני‬ ‫שהם חזקים באמונתם עתיד הקב״ה להשרות‬ ‫ביניהם ולשוב לירושלים מתחלה והבנים שגלו מעל‬ ‫שלחן אביהם ישובו לקדמותם‪ ,‬ועל זה הזכיר כאן‬ ‫ישעיה הנביא ואמר (ישעיה כו) פתחו שערים ויבא‬ ‫גוי צדיק שומר אמונים‪ ,‬כי לפי שהזכיר בפסוק‬ ‫שלמעלה חומת ירושלים והוא שאמר (שם) ישועה‬ ‫ישית חומות וחל על כן סמך לו מיד פתחו שערים‬ ‫כלומר שערי ירושלים שהיו עד עתה סגורים ויבאו‬ ‫ישראל שהם גוי צדיק שהמתינו בגלותם לאמונתו יל‬ ‫הקב״ה‪ ,‬והנה זאת אמנה שרואים ישראל אדמתם‬ ‫לנגדם זרים אוכלים אותה והמורדים והפושעים‬ ‫משמרים הבלי שוא הס שוכנים בתוכה והס מגורשים‬ ‫מבית תענוגיהס משועבדים בין ההומות ועומדים‬ ‫באמונתם‪ ,‬ולזה אמר דוד ע״ה (תהלים סח) עלית‬ ‫למרום שבית שבי לקחת ממנות באדם אף סוררים‬ ‫לשכון יה אלהיס‪ .‬ואמרו במדרש עלית למרום כשעלה‬ ‫כבודו למרום הגלה את ישראל שכל זמן שהיה הכבוד‬ ‫בבהמ״ק לא גלו ישראל לקמת מתנות באדם אותן‬ ‫מחנות שנתת להם שישרה כבודך ביניהם לקחת אותם‬ ‫מהם ובאו סוררים ושכנו שם במקום יה אלהים‪.‬‬ ‫וכדי להודיע שהאמונה עקר התורה כלה לכך מצינו‬ ‫שכל המצות כולן בנויות ו מיוסדות עליה שכן דישו‬ ‫חז בא חבקוק והעמיד‪ :‬על אמת שנאמר (חבקוק ב)‬ ‫ל*‬ ‫וצדיק באמונתו יחיה וכן אסר שלמה ע״ה (משלי כס)‬ ‫איש‬.

(10) ‫‪6‬‬. ‫כד‬. ‫אמונה‬. ‫איש אמונות רב כרכות‪ .‬ויש לך לדעת למה מלו‬ ‫החכמים המכין הזה בחבקוק ולא בדוד והיו יכולין‬ ‫לומר בא דוד והעמידן על אמת שנאמר (תהליס קיט)‬ ‫כל מצותיך אמונה‪ .‬אבל היה הענין מכני באור הנזכר‬ ‫שהזכיר חבקוק ואמר ימיה‪ ,‬ובאר ואמר שכל המצות‬ ‫תלויות באמונה ועם האמונה יזכה האדם לחיי‬ ‫העוה״ב אבל דוד לא באר בענין השכר כלום ולכך‬ ‫הלה הענין בחבקוק ולא בדוד‪ ,‬והכוונה בלשון יהיה‬ ‫הוא חיי העוה״ב שהם החיים הנצחיים האממייה‬ ‫איננו נאמר על חיי בשרים הקצרים כי מפני‬ ‫שהאמונה יסוד המצות כלן על כן הוצרך להזכיר בה‬ ‫לשון יחיה כלשון האמור במצות (ויקרא יח) אשר יעשה‬ ‫אותם האדם וחי בהם שעיקר הכונה בו חיי העוה״ב‬ ‫וכן תרגם אונקלוס ויחי בהו; לחיי עלמא ‪ ,‬ומכלל‬ ‫האמונה הוא שיאהב האדם את האמת ושיבהר‬ ‫ושידבר בו והוא שאמר זכריה הנביא (זכריה ח) אלה‬ ‫הדברים אשר תעשו דברו אמת איש את רעהו אמת‬ ‫ומשפט שלום שפטו בשעריכס‪ ,‬וכן אמר שלמה ע״ה‬ ‫(משלי יב) שפת אמת תכון לעד‪ ,‬יזהיר על הדבור‬ ‫שישתמש בו בכל ענין אמת ושיזהר מן השקר סי מי‬ ‫שיש לו שפת אמת והוא נזהר בדבורו שיוציאם על‬ ‫קו אמת הדבור ההוא יצליח ויטן לעד ויאמיטהו‬ ‫בכל דבריו כי הבריות יחזיקוהו באיש אמת כיון‬ ‫שהורגל כל ימיו לדבר אמת‪ ,‬אבל מי שיש לו לשון‬ ‫שקר לא יאמינו דבריו אלא עד רגע כי השומעים‬ ‫דבריו יאמינו בהם לשעה ואמרי כן כאשר יבקרו‬ ‫דבריו ויחקרו אותם יכירו כי שקר הם‪ .‬ובא הכתוב‬ ‫הזה להזהיר את הבריות שיהיו טהורים בדבורם פלא‬ ‫ידברו רק אמת אפי׳ בספור דברים אעיס שאין הספור‬ ‫ההוא עיקר ואינו מעלה ומוריד ואין צ״ל במשאם‬ ‫ומחנם שיש להם לעסוק באמונה ולעמוד בדבורם‬ ‫ושיהיה הן ולאו שלהם אמת‪ ,‬וכמו שדרשו רז״ל!ויקרא‬ ‫יט) איפת צדק והין צדק שיהיה הן פלך צדק ולאו‬ ‫שלך צדק ואין צריך לומר אס כפל׳ דבורו בהם הן‬ ‫או לאו שני פעמים שהרי זה לפון שבועה הוא וכן‬ ‫דרשו רז״ל לאו לאו תרי זימני שבועה הוי שנאמר‬ ‫(בראשיח ט) ולא יכרת כל בפר עוד ממי המבול‬ ‫ולא יהיה עוד מטל וכתיב (ישעיה נד) כי מי נח‬ ‫זאת לי אשר נשבעתי ולא מצינו שבועה בכל פרשת‬ ‫המבול אלא כפל הלאו ומדלאו לאו שבועה הן הן אין‬ ‫צריך לומר ואמרו ז״ל כי כל מי שאינו עומד בדטרו‬ ‫כמקח וממכר ובכל משאו ומתנו שבינו לבין חבירו‬ ‫והוא חוזר בו יש לו לקבל עליו מי שפרע והוא שאמרו‬ ‫(פרק הזהב דף מט) מי שפרע מדור המבול ומדור‬ ‫הפלגה יפרע ממי שאינו עומד בדטרו‪ .‬והענין במי‬ ‫שאינו עומד בדבורו הרי זה מביא את עצמו לדבר‬ ‫כזבים ומרגיל את עצמו בכך‪ ,‬ומי שמרגיל עצמו לדבר‬ ‫שקרים סופו להעיד עדות שקר‪ .‬וכן אמר שלמה‬ ‫המע״ה (משלי ז) ויסיח כזבים עד שקר‪ .‬והנה הוא‬ ‫מהלל פפתיו שהוא כלי הדבור בנברא באדם לספר‬ ‫סהלוח הקב״ה ‪ ,‬וז״ש (ויקרא כב) ולא תחללו את שם‬ ‫קדשי‪ ,‬ויש בכלל הזה דרך חיים לכל השומעים זה‬. ‫הקמח‬. ‫ומתבוננים בו שיזהרו בדבורם כי גדול כח האמיג‬ ‫וכל המחזיק במדת אמת תפלתו נשמעת‪ .‬וכן אמר‬ ‫דוד ע״ה (תהליס קמה) קרוב ה‪ ,‬לכל קוראיו לכל‬ ‫אשר יקראוהו באמת‪ .‬כל המכוין את פעולותיו אל‬ ‫האמת הוא המתקרב אל בוראו יתברך שהוא אחד אמת‪.‬‬ ‫והקירוב הזה הוא השכר העצום והזכות הגדול‬ ‫הנקרא היי העולם הבא ואי אפשר לו לאדם שיתקרב‬ ‫אצלו יתברך עד שיתדמה לו וילך בדרכיו‪ ,‬שכן נצטויט‬ ‫והלכת בדרכיו‪ ,‬ומפורש אמרו ז״ל מה הוא רחום אף‬ ‫אתה היה רחום מה הוא חנון אף אתה היה חנון מה‬ ‫הוא מלביש ערומים אף אחה היה מלביש ערומים מה‬ ‫הוא מבקר חולים אף אתה היה מבקר חולים מה הוא‬ ‫מנחם אבלים אף אהה היה מנחם אבלים מה הוא‬ ‫קובר מתים אף אתה היה קובר מתים‪ .‬וכן אתה יכול‬ ‫לומר בכל שאר המדות מה הוא קדוש אף אתה היה‬ ‫קדוש שנאמר (ויקרא יא) והתקדשתם והייתם קדושים‬ ‫כי קדוש אני‪ ,‬מה הוא ממיס שנאמר (תרליס יח) האל‪.‬‬ ‫המיס דרט אף אתה היה תמים שנאמר (דבלים יח)‬ ‫תמים תהיה עס ה׳ אלהיך וכתיב (בראשית יז) התהלך‬ ‫לפני והיה תמים כי מי שהוא תמים והוא שהוכו כברו‬ ‫ידוע שעיקרי האמונה נטועים בלבו חקוקים במחשבתו‪.‬‬ ‫והנה מדת התמימות מעלה גדולה באדם ושורש עצום‬ ‫לכל שאר המדות החמודות והיא מדה נזכרת אצל‬ ‫אבות העולם והנביאים והצדיקים והיא מכלל המדות‬ ‫אשר בהם יזכה האדם לגור באהלו של מקום ולשכון‬ ‫בהר קדפו הוא שאמר דוד ע״ה (ההליס טו) ה׳ מי‬ ‫יגור באהלך מי ישכון בהר קדשך הולך תמי©‬ ‫ופועל צדק‪ ,‬ואמר עוד (תהליס קא) אשכילה בדרך‬ ‫חמים‪ ,‬וכן הזכיר שלמה בנו (משלי י) הולך בחום‬ ‫ילך בטח‪:‬‬ ‫וכבר הודיענו דוד המע״ה בפסוק אחר כי בשכר‬ ‫התמימות יזכה האדם להיותו קיים נצחי לעולם‬ ‫לפני הפם יתברך הוא שאסר (תהליס עא) ואני בחומי‬ ‫תמכת בי ותציבני לפניך לעולם‪ ,‬וידוע שאין אומה‬ ‫בעולם ראויה להמשך אחר האמת כמו ישראל לפי‬ ‫שהתורה שהיא תורת אמת לא נחנה אלא לישראל שכד‬ ‫כחוב (תהלים קמז) מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו‬ ‫לישראל לא פשה כן לכל גוי‪:‬‬ ‫וכן אמרו במדרש בבראשית רבה (שמות כא) וכי‬ ‫ימכור איש את בהו לאמה לא תצא כצאת העבדים‬ ‫וכי ימכור איש זה הקב״ה שנאמר (שמוח טו) ה׳ איש‬ ‫מלחמה‪ ,‬את בתו לאמה זו התורה שמכרה לישראל‬ ‫מוציאין אותה חבושה בארון‪ .‬לא תצא כצאת העבדים‬ ‫הזהרו בה שלא תנהגו בה מנהג בזיון והפקר‪ ,‬אס‬ ‫רעה בעיני אדוניה שאין ישראל מקיימיץ אח התורה‪,‬‬ ‫והפדה האב זה הקב״ה שהרי לעס נכרי לא ימשול‬ ‫למכרה לא מסרה הקב״ה לשוס אומה ולשון אלא לישראל ן‬ ‫וישראל בוגדים בה‪ .‬וידוע ט התורה נקראת אמת‬ ‫פנאמר (משלי כג) אמת קנה ואל תמכור וכתיב (שם ח)‬ ‫אמת יהגה חכי‪ ,‬ותמצא בפסוק ראשון של התורה כל‬ ‫ההברות חון משר״ק לפי שאותיותיו שקר ושקר הסך‬ ‫האמת ולכן לא נזכר שס הברת המר״ק לפי שהתורה‬ ‫אמת‬.

(11) ‫כד‬. ‫אמרנה‬. ‫אמת ואין לשקר עמידה עם האמת וכן אותיות האלפ״א‬ ‫ביה״א הראש והאמצע והסוף רשומים באותיות אמת‪.‬‬ ‫זא״כ יסוד התורה הוא אמת כי האותיות לתורה‬ ‫המו היסוד לבנין‪ .‬וכן בשמות האמהות ובעמוס החבות‬ ‫אברהם יצחק ויעקב שרה רבקה רחל ולאה תמצא שם‬ ‫כל הברות הנקוד חון מהברת שר״ק מפני שהם זרע‬ ‫אמס שנאמר (ירמיה ב) כולו זרע אמת‪ .‬ודרשו ז״ל‬ ‫זה חותמו של הקב״ה שנאמר (ירמיה ו) וה' אלהים‬ ‫אמת ולכך נתהייבו שנסמוך פרשת ציצית שמסיימת‬ ‫אני ה׳ אלהיכם למלת אמת ושנזכיר כן בין ביום בין‬ ‫בלילה אמת ויציב שחרית אמת ואמונה ערבית וכל‬ ‫מי שלא הזכיר כן לא יצא ידי חובתו‪ .‬מדת האמונה‬ ‫נמשך מן האמת שהוא הקב״ה ולפיכך כל מי שיחפוץ‬ ‫קרבת אלהים יצטרך שיתנהג במדת האמונה במשאו‬ ‫ובמתנו כענין שנאמר (תהליס לו) שכן ארן ורעה אמונה;‬ ‫יאמר כשאתה שוכן בארן ומתחבר עס בני אדם‬ ‫כמשא ובמתן התחבר עם האמונה ואל החמוד משלהם‬ ‫כלום‪ .‬וענק האמונה הזאת הוא ענין מושכל כי‬ ‫מדרך השכל יש לו לאדם להתבונן כי ראוי שיספיק‬ ‫לו אח שלו ואין לו כלום במה שיש לזולתו‪ .‬וכבר‬ ‫שמענו כי יש ארצות היום בעולם שאין להם תורה‬ ‫כלל ומדרך השכל יש להם אמונה גדולה במשאם‬ ‫ומתנם עם כל אדם אלו באים בסחורתם ומניחים‬ ‫אותה במקום אחד והולכים להם; למחר באים בעלי‬ ‫הסחורה ומוצחין הכסף על סחורתם אס ייטב להם‬ ‫ערך הדמים לוקחין הכסף ואה לאו לוקחים סחורתם‬ ‫ומנימין הכסף‪ ,‬ורובם עושין כן מפני אמונה לא‬ ‫מפני אימת מלכות ‪:‬‬ ‫והנה הנביאים כולם פה אחד היו מוכיחים לישראל‬ ‫במדת האמונה‪ ,‬ובפרשה אחת התחיל ירמיה‬ ‫ע״ה בענין הקרבנות וחתם במדת האמונה לפי שרצה‬ ‫להודיעם כי לא לרצון יהיו להם הקרבנוח כיון‬ ‫שהאמונה נעדרת מהם‪ .‬והוא שהתחיל בפרשה ואמר‬ ‫(ירמיה ז) עולותיכס ספו על זבחיכם ואכלו בשר‬ ‫כלומר שיוסיפו הקרבנות ההם על הזבחים שהם‬ ‫רגילים לאכול לעצמם ויאכלו בשר הרבה ובאר כי‬ ‫כל הכעס הזה בחסרון האמונה מהם וזהו שהתם‬ ‫הפרשה (שם) אבדה האמונה ונכרתה מפיהם ‪.‬‬ ‫וכן ישעיה הנביא ע״ה האשים את ישראל במדת האמונה‬ ‫והוא שאמר (ישעיה נט) אין קורא בצדק ואין נשפט‬ ‫באמונה בטוח על תהו ודבר שוא הרה עמל ודבר‬ ‫און‪ .‬וכתיב אחריו (שם) ביצי צפעוני בקעו וקורי‬ ‫עכביש יארץגו האוכל מביציהם ימות והזורה תבקע‬ ‫אפעה‪ .‬תכף שהזכיר הנביא חין נשפט באמונה ובאר‬ ‫שהאמונה נעדרת מהם גלה ‪1‬נו שהם תועים במחשבה‬ ‫ובמעשה והמשיל מחשבתם לביצי צפעוני כי כשיתבקע‬ ‫יצא מהם צפעוני ופתן כן מחשבותיהם הלא מהם יצא‬ ‫פרי רע ומר‪ .‬וממשיל מעשיהם לקורי עכביש שחינה‬ ‫אלא מלאכת תהו ותכלית המלאכה ההיא אינה אלא‬ ‫להיות מסך בפני העכביש מפני הזבוב כדי שיאכלנו‬ ‫ויהיה נזון בו כן תכלית פעולת הרשעים בעוה״ז‬ ‫אינה אלא לאכול ולפתוח ולשמוח והיא גס היא מלאכת‬. ‫הקמח‬. ‫ד‬. ‫‪7‬‬. ‫תהו רק הדברים מוכרחים שלא יהיה האדם זולתם;‬ ‫וכתיב שם קוריהם לא יהיו לבגד ולא יתכסו במעשיהם‬ ‫ט כשם שמלאכת העכביש אינה באה לבגד ואין לה‬ ‫עמידה וקיום ק מעשה הרשעים לא יבאו לגמר‬ ‫מעשה ולא ימצא בהם תועלת כלל ולא יהיה להם‬ ‫קיום והעמדה ‪ .‬וכבר הזכיר ישעיה הנביא ע״ה‬ ‫בעצמו שכל התורה כלה מיוסדת על האמונה והוא‬ ‫שאמר (ישעיה כה) ה‪ ,‬אלהי אתה ארוממך אודה‬ ‫שמך כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אומן; הזכיר‬ ‫עצות מרחוק על התורה שהיא נמשכת מן המקור‬ ‫הנעלם שהוא רחוק מכל רחוק וקרוב מכל קרוב;‬ ‫ובאר שהיא מיוסדת על אמונת אומן כי האמונה‬ ‫מכח אומן שהוא האמת‪ ,‬והרבה נסים נעשו לישראל‬ ‫שהם מיוסדים על יסוד האמונה שהרי ירידת המן‬ ‫היה מכח אמונה הוא שכתוב (שמות טו) הנני ממטר‬ ‫לכס לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום‬ ‫ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אס לא והנסיון הזה‬ ‫לראות היעמדו על יסוד האמונה‪ .‬וכן דוד ע״ה הוא‬ ‫אומר (תהליס עח) וינסו אל בלבבם לשאל אוכל‬ ‫לנפשם‪ .‬ובאופן שהיו מחוסרי אמנה ולח האמינו‬ ‫הזכיר בהן הכתוב וירם תולעים ויבאש‪ ,‬וכן מי מרה‬ ‫שהיו מתוקים וחזרו מרים וכל זה נסיון לראות‬ ‫היעמדו על סוד האמונה‪ .‬והוא שכתוב (שמות טו)‬ ‫ושם נסהו‪ .‬וכן ברפידים בבקשת המים אמר להם‬ ‫משה (שמוח י) מה הריבון עמדי מה תנסון את ה'‪.‬‬ ‫והנה מפה שהיה שלם במדת האמונה הזטר ט‬ ‫הכתוב (שם) ויהי ידיו אמונה‪ .‬ולפי שהיה דבק באמה‬ ‫הנקרא אומן על כן נקרא אומן כדכתיב (במדבר‬ ‫יא) כאשר ישא האומן וכאשר חטא בצור תפש עליו‬ ‫בחסרון אמונה והזכיר בו הכתוב (במדבר כ) יען לא‬ ‫האמנתם בי‪ .‬ובמדרש (ישעיה כו) פתחו שערים ייבא‬ ‫גוי צדיק שומר המונים אל תקרי אמונים אלא חמניס‬ ‫אלו ישראל שעונין אמן‪ .‬וכן דרשו בשבת פרק כל‬ ‫כתבי הקדש (דף קיט ב) א״ר שמעון כל העונה אמן‬ ‫בכל כחו פוחחין לו שערי גן עדן שנאמר פתחו שערים‬ ‫ויבא גוי צדיק שומר אמונים אל תקרי שומר אמונים‬ ‫אלא שאומרים אמן וידוע כי מלת אמן מלשון אומן; ולפי‬ ‫המדרש הזה בשביל המדה הזו של עניית אמן נקראו‬ ‫ישראל צדיקים שנאמר ויבא גוי צדיק ולכן צריך האדם‬ ‫להזהר בתפלה ובברכות שיענה אחריהם אמן שהיא‬ ‫מלה נגזרת מלשון אמונה; וכל מי שעמדו אבותיו על‬ ‫הר סיר וקבלו התורה הנקראת אמונה והוא מזרעו‬ ‫של אברהם אבינו שהוא ראש האמונה דכתיב בו‬ ‫(בראשית טו) והאמין בה׳ חייב הוא לטין לבו‬ ‫ומחשבתו בעניית אמן לא שיזכיר שליח צבור הברכות‬ ‫והוא כחרש לא ישמע וכאלם לא יפתח פיו או שירבה‬ ‫דברים עם חבירו כאלו היה ברחובות קריה כמנהג‬ ‫קצת מן בני עמנו המקילין בדבר‪ .‬כי זה עון פלילי‬ ‫שהרי העבד השומע שמברכין את רבו חייב הוא מדרך‬ ‫השכל שיענה אמן וכ״ש מי שמברך את האלהיס אשר‬ ‫בידו נפש כל מי שיתחייב השומע לענות אמן אחר מי‬ ‫שמברך אותו וכ״ש שהוא יתברך קובע לו מצוה בדבר‬. ‫זה‬.

(12) ‫‪8‬‬. ‫כד‬. ‫אמרנה‬. ‫זה ומצוה אותו שיברכנו והוא מצות עשה שכתורה‬ ‫שנאמר (דירים ט) וכרכת את ה׳ אלהיך וכן אמרו‬ ‫חכמי המצות חכמי האמת ישמעאל כני כרכני‪ .‬וככר‬ ‫העלו בגמרא ככא מציעא כסוף פרק המקכל (דף קיד)‬ ‫כי הקדם צריך ברכה אכל אינו צריך צדקה כדכתיב‬ ‫(דברים כד) ולך תהיה צדקה לפני ה‪ ,‬אלהיך מי‬ ‫שצריך צדקה יצא הקדש שאין צריך צדקה שכל הצדקות‬ ‫שלו אכל צריך ברכה מדכתיב וברכת את ה׳ אלהיך‪,‬‬ ‫וכשם שהוא יתברך מפן בברכה הוא הדין בעניית אמן‬ ‫שהוא לשון קיום הברכה‪ .‬וכבר אמרו ז״ל בברכות‬ ‫בסוף אלו דברים (דף כג ב) רבי יוסי אומר גדול‬ ‫העונה אמן יותר מן המברך אמר לו רבי נהוראי‬ ‫השמים כך הוא שהרי גוליאריס מתגברים במלחמה‬ ‫וגבוריס נוצחין כלומר ואח״כ באים גבורים ונוצחין‬ ‫את הגוליארין‪ .‬ובאר הענין הזה כי המשיל יתרון‬ ‫העונה אמן על המברך ליתרון הגבור על החלש כי‬ ‫הגבורה בסבת הכח ופירש בזה גדול כח העונה אמן‬ ‫על המברך ליתרון הגבור על החלש כי הוא ממשיך כח‬ ‫ממקור הכחות כלן אשר משם יונק כח הגבורה ומשם‬ ‫כח כל מתגבר‪ ,‬ותן את לבך אלו מלך בשר ודם בצאת‬ ‫הקהל לקראתו מברכין אותו ועונין אמן בקול רס‬ ‫והיה שם אחד מן העומדים לפניו ולא ענה אמן ה״ז‬ ‫מבזה את המלך ומקצר בחק כבודו‪ .‬ואם בעניית‬ ‫אמן למלך בשר ודם חושבין לעשות מצוה לפי שהוא‬ ‫סבת קיום הארן וכענין שכתוב (משלי כט) מלך‬ ‫במשפט יעמיד ארן ואמרו רבותינו ז״‪ 5‬אלמלא מוראה‬ ‫של מלכות איש את רעהו חיים בלעו ק״ו למלך העליון‬ ‫יתעלה אשר לב המלך בידו שנאמר (משלי כא) פלגי‬ ‫מיס לב מלך ביד ה' ואין מלכותו וממשלתו כי אם‬ ‫ממנו יתב' שהוא סבת הכל וראשית הכל‪ ,‬בזמן שבהמ״ק‬ ‫קייס היה שליח ציבור מזכיר את פס המפורש ככתבו‬ ‫וכל העם היו עונין אמריו ברוך שם כבוד מלכותו‬ ‫לעולם ועד‪ .‬ועתה שאנחנו בגלות אין אנו מזכירין‬ ‫את השם אלא בכנוי ואנו עונין אמן אחר הזכרת‬ ‫השם והוא במעלת ברוך שם ‪:‬‬ ‫דש שפירשו ז״ל גדול העונה אמן יותר מן המברך‬ ‫כי המברך הוא מעיד על השי״ח שהוא מקור‬ ‫החכמה שכל המתברכים יתברכו מברכתו ולפי שחין‬ ‫קיום העדות בעד ראשון אלא בעד שני שהעדות‬ ‫נגמר על ידו ע״כ רז״ל הוצרכו לומר גדול השנה‬ ‫אמן יותר מן המברך שהעונה אמן הוא העד השני‬ ‫וצריך שיצטרף עס העד הראשון המברך ולכן הוא‬ ‫גדול ממנו כי העדות קייס עמו‪ .‬אמרו רז״ל (פרק שלשה‬ ‫שאכלו דף מג) אין שנין לא אמן חטופה ולא אמן‬ ‫יתומה ולא אמן קטופה אלא אמן ארוכה בן עזאי‬ ‫אומר ׳העונה אמן חטופה יחחטפו ימיו קטופה יתקטש‬ ‫ימיו יתומה יהיו בניו יתומים ארוכה מאריכין לו ימיו‬ ‫ושנותיו‪ ,‬ופי׳ חטופה שחוטף המלה בשו״א פת״ח והוא‬ ‫הפך האמונה והוא שכתוב באמנון האמיטן אחיך היה‬ ‫עמך ופירש ר״ש דשקראי״ר והא למדת העונה אמן‬ ‫חטופה הרי הוא מהפך קערה על פיה ושריד לארץ‬ ‫יסודות מושת האמונה הגבוהות והבצורות והשנה‬. ‫הקמח‬. ‫אמן כמשפטו הוא מקייס הדבר כקיום החתימה‬ ‫בעדים ובמדרש תהליס (תהליס לא) אמונים טצר ה‪,‬‬ ‫אלו שעונין אמן בארוכה ואומרים מחיה המתים‬ ‫ועדיין לא בא ומאמינין בי שאני מחיה אותם ואומרים‬ ‫גאל ישראל ועדיין לא גאלם אלא לשעה וחזרו‬ ‫ונשתעבדו והס מאמינים שאני עתיד לגאלם ושוב אינן‬ ‫משתעבדים הוי אמונים נוצר ה׳‪ .‬בוא וראה כמה‬ ‫גדול כח האמונה שלא נגאלו ישראל ממצרים אלא‬ ‫בשכר האמונה שנאמר (שמות ד) ויאמן העם אף בגאולה‬ ‫העתידה עתידין ישראל להגאל בשכר האמונה שנאמר‬ ‫(ישעיה כו) פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים‪:‬‬. ‫אחכה‬ ‫ואהבת את ה' אלהיך בכל לבכך ובכל נפשך‬ ‫ובכל מאדן־ (דברים י)‪ .‬מדת האהבה‬ ‫לשס יתברך מצוה מחוייבת ומהות גדול בקיום התורה ‪,‬‬ ‫והאהבה הזאת הוא שיתבונן האדם בעיקרי שבילי‬ ‫המצות וישיג מחוכם השגת השם יתעלה ויתענג באותה‬ ‫השגה בתכלית תענוג עד שיצדיק את הרבים וימשיך‬ ‫את לבס בדבריו לאהבתו יתב׳‪ ,‬ופן דרשו רז״ל בספרי‬ ‫(דברים ו) ואהבת את ה׳ אלהיך איני יודל כיצד אוהב‬ ‫אדם את המקום יתברך ת״ל (פס) והיו הדברים האלה‬ ‫שמחוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם‪ ,‬ושם‬ ‫שד ואהבת את ה' אלהיך אהבהו על הבריות כאברהם‬ ‫אביך שנא׳ (בראשיח ב) ואת הנפש אשי עשו בחרן כמו‬ ‫שמעיד עליו הכתוב אברהם אוהבי כשם שקרא אברהם‬ ‫לבני אדם להאמין מרוב אהבתו כך אתה חאהבהו עד‬ ‫שתקרא בני אדם אליו ותמפיכס לעבודתו; ודבר‬ ‫ידוע כי אע״פ שמדת היראה עיקר גדול מעיקרי‬ ‫העבודה כאשר אזכיר באות יו״ד ביראת ה' יחב‪ /‬אין‬ ‫העבודה שלמה מתוך היראה אלא מתוך האהבה כי‬ ‫העבודה כוללת היראה אך היראה אינה כוללת האהבה‪,‬‬ ‫וזה ידוע ומפורסם כי כל האוהב את חבירו יירא‬ ‫ממנו שלא יעשה הפך רצוט והירא אפשר שלא יאהבנו‬ ‫כלל כי כל הירא מן המלך אפשר שלא יאהבנו ואס‬ ‫יאהבנו ייראנו א״כ עיקר העבודה היא האהבה; וכן‬ ‫דרשו חז״ל לא יאמר האדם הריני לומד חורה כדי‬ ‫שאקרא חכם כדי שאקרא רבי כדי שאהיה מכובד‬ ‫ועשיר אלא ילמד מאהבה‪ ,‬וכן דרשו עוד (שמות כ)‬ ‫ועושה חסד לאלפים לאוהבי ולהלן הוא אומר לאוהביו‬ ‫ולשומרי מצותיו לאלף דור‪ ,‬והוצרכו לומר האי בדסמיך‬ ‫והאי בדסמיך ; למדו אותנו החכמים בזה מעלת‬ ‫האהבה שהיא גדולה על מעלת היראה כי היראה‬ ‫לאלף דור והאהבה לאלפי דורות ‪:‬‬ ‫וטצינו באברהם שהיה ראש היחס והאשנה‬ ‫שנשתבח במדת האהבה במה שקראו הש״י‬ ‫אוהבי שבה נתנסה בענין החקירה ונמצא שלם בה‪,‬‬ ‫כי מן הידוע שאהבת אברהם ליצחק היתה חזקה ועזה‬ ‫במאד מאד על פנים רבים‪ ,‬האחת לפי שנולד לו אחר‬ ‫הזקנה והיאוש והיה לו עושר גדול בביתו כבית‬ ‫המלך‪ .‬ועוד שנולד על דרך הנס והפלא בענין שרה‬ ‫ונכפלה‬.

(13) ‫כד‬. ‫אהבה‬. ‫ונכפלה אהבהו בו יומר כשהיה בן עשרים או בן‬ ‫שלשים שנה ואלו היו לו לאברהם מאה גופים היה‬ ‫לו למסור את כלן למיהה על יצחק בנו‪ ,‬וכאשר באה‬ ‫לו ה צרה שישמשהו והוא בעצמו יפחוט אותו בידיו‪,‬‬ ‫הנה בזה פנה גדולה בתורה ויתד שהכל תלוי עליו‬ ‫לקבוע בלב האדם תוקף האהבה המחוייבת בחוק‬ ‫השי״ת אשר כל אהבה ראויה שתדחה מפניה כי כן‬ ‫עשה אברהם גברה והתחזקה בו אהבת הפס יתעלה‬ ‫על אהבת יצחק בנו‪ ,‬וזאת כוונת התורה בדין‬ ‫בן סורר ומורה בסופו שיהיה מלסשס את הבריות‬ ‫ושיעטר על פי הש״י ובא המצוה על אביו ועל אמו‬ ‫שהס בעצמם תשר־ טפחוהו ורבוהו שיביאוהו לב״ד‬ ‫לחייבו מיתה ולכלותו מן העולס ושתתגבר עליהם‬ ‫הש על אהבת הבן ‪ ,‬וע״כ באה מצות התורה‬ ‫י*‬ ‫אהבת‬ ‫והזהיר אותנו הכתוב על המצוה הזאת ואמר (דברים‬ ‫ו) ואהבת את ה' אלהיך‪ ,‬והזכיר באהבה הזאת‬ ‫שתי מדוח מדה״ר ומדה״ד לבאר כי חייב האדם לאהוב‬ ‫אותו ית' בכל מדה ומדה בין שיתנהג ־עמו במדה״ר‬ ‫בין במדה״ד‪ ,‬ואמר בכל לבבך שלא יהיו לך שתי לבבות‬ ‫אמד להקב״ה ואחד לדבר אחר‪ ,‬והכונה בזה שלא‬ ‫תשים שום מלק מלבך באהבת שוס כח מן הכהות‬ ‫העליונים הנקראים מאהבים שנאמר (הושע ב) אלכה‬ ‫אחרי מאהבי נותני לחמי ומימי אלא שיהיו כל חלקי‬ ‫לבך מסורים לאהבתו לו לבדו יתעלה ‪ ,‬ויכלול עוד‬ ‫(דברים ו) בכל לבבך שהכוונה בו עד רגע אחרון‬ ‫שבמיתה ‪ ,‬ממה שידוע לחכמי המחקר כי הלב הוא‬ ‫אבר הראשון ביצירת הולד הקודם בו ושם החום‬ ‫הטבעי בלב האדם‪ ,‬אע״פ שיש מי שמיחס אוהו לכבד‬ ‫ולמוח‪ ,‬והוא ג״כ האחרון שימוח בכל אברי הגוף‪.‬‬ ‫וע״כ צותה התורה הכוללת כל החכמות שיאהב האדם‬ ‫להקב״ה מתמלח ההויה עד רגע המיתה ‪ .‬וידוע כי‬ ‫הלב משכן הנפש השכלית ‪ .‬ומה שאמר בכל נפשך‬ ‫כלומר שתאהוב אוחו גס בנפש המתאוה לפי שהנפש‬ ‫המתאוה תכריח את האדס בטבע התולדות לבעוט‬ ‫על אהבת השם יחעלה ‪ ,‬והנה זה בהפך ממה שאמר‬ ‫דוד ע״ה (חהליס לט) ה' נגדך כל תאוהי באר כי כל‬ ‫תאוותיו לא היו אלא לנגדו ית׳‪( .‬דברים ו) ובכל‬ ‫'מאדך מלשון מאד כלומר אהוב אותו ביותר כלומר‬ ‫שלא יהיה ממונו חביב עליו מגופו מן המצות שהרי אס‬ ‫לא ימצא אתרוג אלא באלף זוז חייב הוא ליקח אותו כמו‬ ‫שעשה רבן גמליאל (סוכה מא ב) ואמרו ז״ל (ב״ק ס ב)‬ ‫ולהדור מצוה עד שליש במצוה ‪:‬‬ ‫ודע כי מן הכתוב הזה דישו רז״ל שיתחייב האדם‬ ‫להודות לשם יח׳ על הרעה כמו על הטובה ‪,‬‬ ‫והוא ששנו ז״ל ברכוה (פ׳ הרואה דף כד) חייב אדם‬ ‫לברך על הרעה כפם שמברך על הטובה דכתיב‬ ‫ואהבת את ה׳ אלהיך בכל לבבך בשני יצריך ביצר‬ ‫טוב וביצה״ר וזהו כפל הבי״ת שלא אמר בכל לבך‬ ‫וזהו שאמר (תהליס קיא) אודה ה' בכל לבב כי‬ ‫יתחייב האדם להודות לשם יתעלה בין ביצר הטוב בין‬ ‫ביצר הרע‪ ,‬ובכל נפשך אפי‪ ,‬הוא נוטל אח נפשך וכן‬ ‫אמרו (ברכות ס״א)‪ .‬ובמדרש פעס אחת גזרה מלכות‬. ‫הקמח‬. ‫ה‬. ‫‪9‬‬. ‫הרשעה שמד על ישראל שלא יעסקו בתורה‪ ,‬הלך ר״ע‬ ‫ועסק בתורה מצאו פפוס בן יהודה אמר לו למה‬ ‫אתה מסכן עצמך פחתה עובר על מצות המלך ‪ ,‬אמי‬ ‫לו ר־׳ע אמשול לך משל למה הדבר דומה לשועל פהיה‬ ‫מהלך על גבי הנהר יאה שם דגים אמר להס באו‬ ‫אצלי ואטמין אתכם בנקיקי הסלעים ולא תתיראו מבני‬ ‫אדם ‪ ,‬אמרו לו אתה הוא פקח שבחיות אי אתה‬ ‫אלא טפש כל חיותנו אינה אלא במים ואתה אומר‬ ‫לנו עלו ליבשה ‪ ,‬אף אנו כל חיוחט אינה אלא בתורה‬ ‫דכתיב (משלי ד) נצרה כי היא חייך ואתה הוא מסתכן‬ ‫אתה בעצמך‪ .‬לימים נתפסו שניהם אמר לו פפוס‬ ‫לר״ע אשריך שנתפסת על ד״ת אוי לו לפפוס בן יהודה‬ ‫שנתפס על דברים בטלים‪ ,‬וכשהוציאו את ר״ע להריגה‬ ‫זמן ק״ש היה והיו מסרטים את בשרו והוא קורא‬ ‫ק״ש אמרו‪ .‬לו תלמידיו רבינו עד כאן אמר להם כל ימי‬ ‫הייתי מצטער על פסוק ובכל נפפך אפילו נוטל את נפשך‬ ‫עכשיו שבא לידי לא אקיימנו יצאה נפשו באחד יצאה‬ ‫בת קול ואמרה אשריך ר״ע שיצאת נשמתך באחד‬ ‫עליו אמר דוד המע״ה (תהליס יז) ממתים ידך ה"‬ ‫ממתים מחלד אל תיקרי ממתים אלא ממיתים‪ .‬ידך‬ ‫על התורה שנתנה בימינך שנאמר (דברים לג) מימינו‬ ‫אש דת למו‪ ,‬חלקס בחיים לחיי העוה״ב‪ ,‬וצפונך תמלא‬ ‫בטנם שזוכין לרב טוב הצפון וכל טוב צפון לזרעם‬ ‫אחריהם‪ .‬ובכל מאדך בכל ממונך‪ .‬ד״א בכל מאדך‬ ‫בכל מדה ומדה שהוא מודד לך בכל הוי מודה לו‪ ,‬ויע‬ ‫לו לקבל הכל בשממה שנאמר (תהליס קא) חסד ומשפט‬ ‫אשירה אס חסד אשירה אס משפט אשירה וכתיב‬ ‫(תהליס נו) באלהיס אהלל דבר בה׳ אהלל דבר‪ ,‬וכן‬ ‫הזכיר ישעיה ע״ה (ישעיה סא) שוש אשיש בה׳ הגל‬ ‫נפשי באלהי בין במדת רחמים בין במדת הדין כי‬ ‫הצדיק אף במדת הדין ישמח‪ .‬ומפני שטבע האדם‬ ‫נותן שישמח יותר במדת רחמים ע״כ כפל השישה‬ ‫ואמר שוש אשיש וכתיב (תהליס קיו) כוס ישועות אשא‬ ‫ובשם ה׳ אקרא וכתיב (איוב א) ה' נתן וה׳ לקת‬ ‫יהי שם ה׳ מבורך‪ ,‬וכן במדרש תהליס (ישעיה ה)‬ ‫ויגבה ה׳ צבאות במשפט אס במשפט ויגבה ואס‬ ‫בצדקה והאל הקדוש‪ .‬אמר רבי ברכיה (תהליס צב)‬ ‫ואתה מרום לעולה ה׳ לעולם ידך על העליונה על‬ ‫הטוב אומר ברוך הטוב ועל הרעה אומר ברוך דיין‬ ‫האמת ע״כ ‪:‬‬ ‫הצדיק האוהב מאהבה מזומן הוא לחיי העוה״ב‬ ‫ונזון מזיו החכמה העליונה הנקראת יש‬ ‫י' שנאמר (מפלי ח) להנחיל אוהבי יש‪ .‬וע״ד הפשע‬ ‫להנחיל אוהבי יש עתיד הקב״ה להנחיל לכל צדיק‬ ‫וצדיק שלש מאות ועשר עולמות כמנין י״ש שנאמר‬ ‫להנחיל אוהבי יש ‪ .‬יתחייב אדם שיתבונן וישת אל‬ ‫לבו גודל חיובו לאהוב את הקב״ה וכ״ש שהוא ית'‬ ‫קדמנו בזה לאהוב את ישראל אהבה גדולה כי ע״כ‬ ‫ימשילו הכתובים אהבתו לישראל לאהבת איש ואשתו‬ ‫והוא שכתוב (הושע ב) וארשתיך לי לעולם וכתיב‬ ‫(ישעיה נד) כי בועליך עושיך ומרוב אהבתו אלינו‬ ‫לא מציע בכל ספרי הנביאים פוס פורענות ותוכחת‬ ‫לישראל‬.

(14) ‫‪10‬‬. ‫כד‬. ‫אהבה‬. ‫לישראל שאין נחמתה בצדה‪ ,‬ואף במקום המוכחת‬ ‫עצמה מצינו שהלשון יכלול נהמה והוא דבר הופע‬ ‫שכתוב (הושע א) קרא שמה לא רוממה כי לא אוסיף‬ ‫פוד ארמה את בית ישראל כי נשא אשא להם ‪,‬־'ולשון‬ ‫גשא אשא לכי קשר הענין יהיה מלשון עקירה והכרתה‬ ‫כלשון (בראשית מ) ישא פרעה את ראשך‪ ,‬אמנם‬ ‫יש ט זכרון נהמה לפי שהוא כולל לשון סליחה כן‬ ‫מרגס יונתן ברם אם יתובון אשבוק להון‪ ,‬ומרוב‬ ‫אהבתו ליבראל צמצם שכינתו בין שני הכרובים והוא‬ ‫שדרשו רז״ל (סנהדרין ז) כד רחימתין עזיזא אפותי‬ ‫דספסירא סגי לן‪ ,‬ומרוב אהבתו לישראל לא רצה‬ ‫להחליפם בשום זמן מהזמנים באומה אמרח שכן דרשו‬ ‫ז״ל אמר הושע לפניו רבש״ע החליפה באומה אמרת‬ ‫אמר לו כבר נשבעתי שלא אחליסס באומה אחרת‬ ‫וכן כתוב תחלת דבר ה׳ בהושע ויאמר ה' אל הופע‬ ‫קח לך אשת זנונים וילדי זנונים כי זנה תזנה הארץ‬ ‫מאחרי ה' ותמס יונתן ע״ה‪ .‬אמיר ע״י הושע נביאה‬ ‫הוא הושע דאיתנבי בריש ארבע נביאן הושע ועמוס‬ ‫ישעיה ומיכה‪ ,‬שריות פתגמא דה' בהושע ואמר ה׳‬ ‫להושע זיל ואיחנבי על יתבי קרשא מעותא דאיטן‬ ‫מוסיפין למיחטי ארי מטעא יטעון דיירי ארעא מבחר‬ ‫פולחנא דה'‪ ,‬מתיב הושע ואמר קדמוהי דקוב״ה יבון‬ ‫סלמא ה׳ אס חטאן ישראל קדמך חליפיטן באומה‬ ‫אחריתי בכן אמר קוב״ה עלוהי דהופע דהו״ל למילף‬ ‫מן משה רביה דצלי על ישראל ובעי רחמי עליהון‬ ‫ואמר וכען אס ם בקת למוביהון ואס לאו ממני כען‬ ‫מספרך דכהבת ולא מסתייא דלא בעיח רממין קדמי‬ ‫אלא אמרת חליפינון באומה אחריתי כען א״ל דיסב‬ ‫איהתא זניתא ותוליד ליה ואימא ליה דיחלף יתה‬ ‫וידע הידא שמשיא בלביה דאיניש די מחליף איתתיה‬ ‫ובנוהי‪ .‬בכן ח״ל קוב״ה להושע זיל סב לך איתתא‬ ‫זניתא ותלד לך ולדין דזנו ואזל ונסיב ית גומר בת‬ ‫דבלים‪ ,‬גומר כ״ע זייני וגמרו בה‪ ,‬דבלים דתבעי לה‬ ‫אינשי כמא דתבעי הא דבלתא ועדיאת וילידת ליה‬ ‫הרין בנין ובנח וא״ל זיל חלף הדא אתתא זניתא ובנהא‬ ‫דהיח זניתא ובנהא דזנו‪ ,‬מתיב ואמר קדמוהי בבעו‬ ‫מנך רבון עלמא הלא מן קדמך אהגזר עלי למנסבא‬ ‫וכדו דילידת לי תרין בנין ובנח את מפקד לחלפינון‬ ‫יתה יהא רעוא מן קדמך דתיחוס עלי דלא תיפריש‬ ‫ביני ובין בניי‪ .‬מתיב ואמר קוב״ה וא״ל הושע נביאה‬ ‫הוה לך למילף מן מילי דילך דאיתתא זניחא ובנין‬ ‫דזט לית את בעי להון למיהלף‪ ,‬וכד אח אמר לי‬ ‫למיהלף בניא מביבייא דילי בניהון דרחימא‪ ,‬דאיטן אברהם‬ ‫יצחק ויעקב דהליכו קדמי בקשוט ‪ ,‬בכן מתיב הושע‬ ‫מבית קדם ה׳‪ ,‬מחיב קוב״ה ואמר לא אקבל מנך עד‬ ‫דסברכינון לישראל ותחנבי עליהון מבין בכן פתח הושע‬ ‫בנבואתיה ואמר ויהי מנין דישראל כחלא דימא ע״כ ‪,‬‬ ‫והא למדת כמה גדולה אהבת הקב״ה לישראל שנמשלה‬ ‫לאהבת איש לאשתו ושלא רצה להחליפם בשום אומה‪.‬‬ ‫ולכך יתחייב אדם שיתבונן בזה ופיאהב את השם‬ ‫ית' האוהב אותנו יותר מכל האומות הוא שכתוב‬ ‫(מלאכי א) אהבתי אחכם אמר ה׳ ודרשו ז״ל אין‬. ‫הקמח‬. ‫אומות יכולין לבטל אותה אהבה‪ ,‬והוא שאמרו במדרש‬ ‫שה״ש ושה״ש מ) מיס רבים לא יוכלו לכבות אח‬ ‫האהבה‪ ,‬מים רבים אלו אומות העולם שנאמר (ישעיה‬ ‫יז) הוי המון עמים רבים ‪ .‬לכבות את האהבה שאהב‬ ‫הקב״ה ליבראל שנאמר אהבתי אחכם אמר ה׳ וכיון‬ ‫שהוא אוהב אותנו חייבין אנחנו לאהוב אוחו ולכך‬ ‫הזהיר משה רבינו ואמר ואהבת אח ה' אלהיך‪ :‬כדת‬ ‫האהבה גדולה אך מדת החשק גדולה ממנה כי‬ ‫האהבה הוא שאוהב אח האהוב בכל פעולותיו בנגלה‬ ‫ובנסתר אבל לעתים תתעלס האהבה ממנו וישכח‬ ‫אותה כשהוא מתעסק באכילה ושהיה או בשינה‪ ,‬אבל‬ ‫החשק היא דבקות המחשבה באהבה גדולה ועזה‬ ‫שאין מהשבת החושק נפרדת מן החשוק כלל‪ ,‬והעד‬ ‫ע״ז (בראשית לד) והדבק נפשו בדינה ואמר (שם)‬ ‫שכם בט משקה נפשו בבתכם פירוש על הדבקות‬ ‫שהזכיר כבר שהוא החשק כי אין החושק מחשב בדבר‬ ‫אחר כי אס בחשוק לבדו ואף כשיאכל וישתה לא‬ ‫יחשוב כי אס בו ולפעמים יתבטל ממנו חוש העיניס‬ ‫ולא יתאוה למטעמותיו ולא יאכל כלל גם בשינה יראה‬ ‫החשוק בחלומו ויספר עמו‪ ,‬וכדי להפליג במעלת החשק?‬ ‫המשיל המלך דוד ע״ה חשקו את ה' יתעלה לחשק‬ ‫הצמא שהוא חשק גדול והזק יותר מכל משק גופני‬ ‫והוא שאמר (תהליס סג) צמאה לך נפשי כמה לך‬ ‫בשרי בארן ציה ועיף בלי מיס‪ ,‬המשיל צמא בנפשו‬ ‫בחשק הש״י לצמא הצמא למיס והוא בארן מדבר‬ ‫ואומר כמה לך בשרי על פס שכל הרגשותיו בטלות‬ ‫וכל שהר עניניו הוא שוכח אינט זוכר כי אם המיס ‪,‬‬ ‫ולכך הפליג בדבריו וחמר בארן ציה כי הצמא והוא‬ ‫בארץ ציה הלא חשק הצמא כפול והפליג עוד באמרו‬ ‫ועיף כי אלו לא היה עיף לא יגדל חשקו כל כך ‪.‬‬ ‫והפליג עוד באמרו בלי מים כלומר שאין לו עוד חקוה‬ ‫שיהיה לו מיס שהרי בארץ ציה הוא ולכך חשק הצמא‬ ‫בו ירבה ויפרוץ‪ .‬ומרוב הפלגת מעלת החשק על‬ ‫מעלת האהבה אמר הכתוב (תהליה צא) כי בי השק‬ ‫ואפלטהו וגו' לא אמר כי בי אהב אלא כי בי חשק‬ ‫ולמדך הכתוב כי היודע אמתת שמו יח׳ הוא החושק‬ ‫הזוכה לאורך ימים לחיי העוה״ב ‪ .‬ומבואר שאין‬ ‫עיקר כוונת הכתוב באורך ימים של העוה״ז כי החושק‬ ‫הוא האיש המסתלק מכל מחשבות גופניות אינט חושש‪.‬‬ ‫לאריכות ימים של העוה״ז ואין כל מחשבותיו אלא‬ ‫בעניני העוה״ב‪:‬‬ ‫ועל המעלה הזאת של החשק נחיסד ספר שה״ש‬ ‫שהתחיל ישקני מנשיקות פיהו‪ ,‬ודרשו רז״ל כל‬ ‫הכתובים קדש ושיר השירים קדש קדשים כי תכלית‬ ‫המבוקש מן האדם להדביק המחשבה בקדש הקדשים‪,‬‬ ‫והנה מלת נשיקה לשון דבקות כלשון (משלי כד)‬ ‫שפתים ישק משיב וגו' כי המרגיל עצמו לדבר דברים‬ ‫נכוחים הוא דבק בגבולי המדוח העליונות וזה מבואר‬ ‫כי שפה לשון גבול כלשון על שפת הירדן‪ .‬וזאת‬ ‫היתה מדרגת משה רבינו ע״ה שהיתה מיתתו בנשיקה‬ ‫שכן דרפו ז״ל (דברים לד) וימת שם משה עבד ה"‬ ‫בארן מואב מ״פ ה' מלמד שמת בנשיקה‪ ,‬ומלת נשיקה‬.

(15) ‫כד‬. ‫אהבה‬. ‫היא דבקות החושק בחשוק ומחוך כך הנפש נפרדת‬ ‫מן השה״ז שלא בהרגש טעם מיתה ושלה ע״י כח‬ ‫המשחית הוא מלאך המוח‪ .‬וזו היתה מיתתו של‬ ‫חז בכתובות (פ׳ י״ב‬ ‫ל*‬ ‫רבינו הקדוש ‪ ,‬ומזה דרשו‬ ‫דףקג ב) משמת ר׳ בסלה קדושה כלומר שחף הכהניס‬ ‫נתעסקו בקבורתו לפי שהיתה מיתתו בנשיקה ע״י‬ ‫שכינה שלא ע״י מלאך המות ולכך נתעסקו בו ולא‬ ‫נטמאו שאין הטומאה במת אלא מצד מלאך המות ‪,‬‬ ‫ומפני זה הקנו הגאונים ז״ל לרחוץ הידיס לכל‬ ‫הנכנסים באהל המת כדי להטהר מן הטומאה ההיא‬ ‫אבל מי שמיתתו בנשיקה ע״י ‪.‬שכינה הרי גופו טהור‬ ‫ונשמתו טהורה ‪ ,‬ואשרי מי שזוכה לאותה מיתה ולאותו‬ ‫פרוד שהוא הזוכה והשבע מטובו של הקל׳ה שנאמר‬ ‫(ההליס סה) אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך נשבעה‬ ‫בטוב ביתך קדוש היכלך‪:‬‬. ‫אורחים‬ ‫ויטע אשל בבאר שבע רקרא שם בשם ה' אל‬ ‫עולם (בראשית כא)‪ .‬ידוע כי מדת הכנסת‬ ‫אורחים מדה עצומה נמשכת ממדת החסד שהיא ממדותיו‬ ‫של הקב״ה שהוא זן ומפרנס לכל בריה ואברהם אבינו'‬ ‫היה ראש המחזיקים בה שנאמר (בראשית יח) ט ידעתיו‬ ‫למען אשר יצוה וגו' לעפות צדקה ומשפט ‪ ,‬והוא היה‬ ‫החסד ממלא מקום המדה ההיא כי מצעו בירושלמי‬ ‫(בראשית כו) וישמר משמרתי מאי משמרתי אמרה‬ ‫מדת החסד כל ימי היות אברהם בעולם לא הוצרכתי‬ ‫אני לעשות מלאכה שלי שהרי אברהם עומד שם‬ ‫במקומי ושומר משמרת‪ /‬ודרשו רז״ל כי אברהם היה‬ ‫ממזר אחר אורחים ומביאם לביתו ‪ ,‬שכן אמרו במדרש‬ ‫ארבעה פתחים היו בביתו של אברהם לארבע רוחות‬ ‫העולם וכל מי שנכנס בפתח זה יוצא בפתח אחר‬ ‫כדי פלא יתבייש מפני עוברי דרכים ולא עוד אלא‬ ‫שהיה מחזר אחריהם ורץ לקראתם פנאמר (שם יח)‬ ‫וירא וירץ לקראתם‪ ,‬ועליו אמר הכתוב (מפלי יא)‬ ‫יש מפזר ונוסף עוד‪ .‬ולכך הודיענו הכתוב הזה כי‬ ‫אברהם היה זהיר במדה הזו במקומו שהיה יושב פם‬ ‫והוא באר שבע והיה זן ומפרנס עוברים ופביס זהו‬ ‫שאמר ויטע אשל ודרפו רז״ל אש״ל נוטריקון אסלה‬ ‫שמיה לויה ‪ .‬ובמדרש תהלים (יפעיה מא) מי העיר‬ ‫ממזרה צדק יקראהו לרגלו ישנים היו אומות השלם‬ ‫מלבא תחת כנפי השכינה ומי העירם אברהם שנאמר מי‬ ‫העיר ממזרח ולא תאמר זה בלבד העיר אלא אף‬ ‫הצדקה היתה ישנה והעירה וכיצד העיר אותה‬ ‫עשה פונדק ופתח לו פתחים לכל רוח והיה מקבל‬ ‫העוברים והשביס שנאמר ויטע אשל אמר ר׳ זעירא‬ ‫אכילה שכיבה לויה הוי אומר צדק יקראהו לרגלו ‪.‬‬ ‫ובמדרש תנהומא ויטע אשל ר׳ נחמיה אומר אותיות‬ ‫אשל הן הן אותיות שאל‪ ,‬היה אדם נכנס אצלו ואמי‬ ‫לו שאל כל מה שאתה מבקש ואני נותן לך ועשה שנדק‬ ‫בפרשת דרכים‪ .‬ודע כי מלת אשל בפשוטה הוא אילן‬ ‫ולכן הזכיר בו לשון נטיעה ‪ .‬וכן בלשון רז״ל אשלי‬. ‫הקמח‬. ‫ו‬. ‫‪11‬‬ ‫‪11‬‬. ‫רברבי‪ ,‬וכוונו בזה לומר שדרשו במלת אשל כי המשיל‬ ‫הכתוב המדה העצומה הזאת של הכנסת אורחים‬ ‫לאילן העושה פירוח כי מן המדה הזאת שהיה אברהם‬ ‫מחזיק בה בבאר שבע נטע לנפשו בשמים אילן שיעשה‬ ‫לו פירות‪ ,‬וכן מצינו לפון נטיעה בשמים והוא שכתוב‬ ‫(ישעיה כא) לנטוע שמיס וליסוד ארץ לא תמצא בכל‬ ‫התורה כולה לשון ויטע כי אס פנים והס ויטע אשל‬ ‫(בראשית ב) ויטע ה׳ אלהיס גן בעדן לרמוז כי‬ ‫המחזיק בנטיעת המדה הזו זוכה לגן עדן‪ .‬וכך‬ ‫אמר במסרה תרי ויטע בספרא‪ .‬וידוע כי המצות‬ ‫כלן כדמיון האילנות שעושין פירות ופירושיהן חלוקין‬ ‫ושונין במעיהן ועיקר האילן שהוא הקרן קייס כך‬ ‫המצוה יש בהן פירות בעוה״ז אבל עיקר השכר‬ ‫אינו אלא לעוה״ב‪ .‬וזהו לפי דעתי באור הכתוב‬ ‫(משלי כז) נוצר תאנה יאכל פריה ושומר אדוניו יכובד ‪.‬‬ ‫יאמר כי הפועל המצר תאנה מלבד השכירות שנוטל‬ ‫בשמירתו יש לו ריוח אחר שהוא אוכל מן הפירות‬ ‫בכל יום ויום וכן שומר אדוניו יכובד‪ .‬כי יש מלכים‬ ‫פמהגיס להוליך סביבותיהם שומרים מעבדיהם וצא‬ ‫מפני שיפחדו כלל אלא דרך מורא ואימת מלכות ‪.‬‬ ‫ויאמר כי זה ששומר אדוניו החשוב והגדול מלבד‬ ‫שהוא טטל פרס מבית המלכות בשכר שמירתו עוד‬ ‫יש לו תועלת אחד שהכל יכבדוהו וייראו מפניו למורא‬ ‫המלך‪ .‬ונשא שלמה ע״ה המשל הזה על מצותיה של‬ ‫תורה כי מי שנוצר את המצות מלבד עיקר השכר‬ ‫שהוא שמור לו לעוה״ב יאכל פריה בעוה״ז‪ ,‬והזכיר‬ ‫לשון מצר כי הוא לפון נופל על התורה שנאמר (משלי ד)‪:‬‬ ‫נצרה כי היא חייך‪ ,‬וכתיב (שם כח) נוצר חורה בן‬ ‫מבין‪ .‬ולמדנו בזה כי יש לקצת מצותיה של תורה‬ ‫סירות בעולם הזה והפירות חלוקים זה מזה כי יש‬ ‫לזה שכר אריכות ימים ולזה ששר וכבוד ולזה שכר‬ ‫פרי הבטן ‪:‬‬ ‫וכן מצינו שמצוה הזאת של הכנסת אורחים שהפרי‬ ‫שלה והשכר בשה״ז הם הבנים שכל הזהיר בה‬ ‫זוכה לבנים שכן מצינו באברהם כי מתחלה היה עץ‬ ‫יבש בלא בנים ואחר שנטע נשעה זו שהמשילה‬ ‫הכתוב לעץ זכה לבנים ולכך נראה לו הקב״ה במקום‬ ‫אילנות זהו במקום אלוני ממרא ושם בשרו המלאך‬ ‫שישוב עץ לח ויהיה לו בן‪ .‬וכן מצינו בשונמית‬ ‫שקבלה את אלישע וערכה לו ממה ושלחן וכסא ומנורה‬ ‫כענין שכתוב (מ״ב ד) נעשה נא עלית קיר קטנה‬ ‫ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה‪ .‬אפה חפובה‬ ‫וחכמה היתה וכענין שכתוב (שם) ושם חשה גדולה‬ ‫כלומר חשובה והיו כל דבריה בחכמה ובסדר הראוי ‪,‬‬ ‫כי הקדימה מטה לשלחן כי דרך העיף הבא מן הדרך‬ ‫שרוצה לשכב על הממה ולנוח יותר מן האכילה ‪ .‬ועל‬ ‫כן הזכיר מטה תחלה ואח״כ שלחן ואח״כ כסא וכבוא‬ ‫השמש ידליקו נרות‪ .‬ובברכות פירקא קמא (דף יב)‬ ‫נעשה נא עלית קיר קטנה רב ושמואל מד חמר‬ ‫עליה פרוצה היהה וקירוה והד אמר אכסדרה גדולה‬ ‫היתה וחלקוה לשנים בפלמא לממן דאמר אכסדרה‬ ‫היינו דכתיב קיר אלא למאן דאמר עליה מאי קיר׳‬ ‫שקרוה‬.