Święte Księgi, Księga Daniela, Dibre Hajamim / wprowadzenie Jehuda Leib Ben Zeew ; komentarze Salomon Raszi ; tłumaczenie Samuel Detmold.; [Tytuł oryginału:] כתבי קודש, ספר דניאל, ספר דברי הימים. - Silesian Digital Library

Pełen tekst

(1)

(2)

(3)

(4)

(5) ‫מבוא‬ ‫לספר‬. ‫דניאל‬ ‫חברן‬. ‫יהודה ליב בז זאב דל*‬. ‫א) מציאות דניאל ומקומו‪.‬‬. ‫השלם‬. ‫דניאל‪ ,‬אשר הספר נקרא על שמי‪ ,‬הוא אחד מן הגולים‬ ‫ימי אשר כסי מדות ספרו‪( ,‬דניאל א‪,‬‬ ‫הויקים‪,‬‬ ‫*‬ ‫הראשנים ‪3‬‬ ‫א) היה בשנת שלש ליסויקיס " ולפי שהחשבון הזה סותר לחשבון הקודם‬ ‫בירמי' (כה‪ ,‬א) בשנה הרביעית ליהויקים היא השנה הראשנית ללנ‪,‬‬ ‫וגו' איפשר לומר כן‪ ,‬והלא‬ ‫*‬ ‫וז״ל בשנת שלש‬ ‫*‬ ‫אמרו בסדר עולם פכ״ה‪,‬‬ ‫הואמלן־בשנתד׳ליהויקיס? ומה ת״ל בשנת שלש ליהויקיס? אלא שנת שלש‬ ‫למרדו כי (שם פכ״ד) שנס ראשנה (למלכות לנ) כבש נינוה‪ ,‬שנייה עלה‬ ‫*‬ ‫שכיס ומרד בו לשנים‪ ,‬ובשנת ג'‬ ‫*‬ ‫וכבש את יהויקיס‪ ,‬ויהי לו עבד שלש‬ ‫למדדו (שהוא שנת ח'ללנ) כבש אותו‪ ,‬והגלה הרבה מזרע המלוכה ומרבי‬ ‫העם ודניאל בתוכם ׳ אבל הראב״ע נתב כפי פשע הכתוב‪ ,‬בשנת שלש‬ ‫ליהויקיס‬.

(6) ‫דניאל‬ ‫ליהויקיס־ הנזכר כראש הספר כמשמעו • ואין זה סותר למשכון הנזכר‬ ‫הראשנהלכ״כ הנלהיהויקיס‬ ‫*‬ ‫כירמיה‪ /‬כי שנת שלש כין ג׳ וד'והיא השנה‬ ‫ככלה ודניאל עמו‪ ,‬ועמד שהשנה‪ ,‬ונכנע מפניו ושכ לארצו‪ ,‬ועבדו ג׳ שנים‬ ‫*‬ ‫אחתלנ״נ‬ ‫ומרדכונ׳שניה‪ ,‬וככשו שנית‪ ,‬ויהי׳לפי״ז דניאל גולה כשנת‬ ‫ואמר עוד‪ ,‬כי דניאל כן ט״ו שנה כאשר נכמר להיות מן הילדים העומדים‬ ‫בהיכל המלך ושהילדים כמו והוא נער‪ ,‬על כן שכע עשרה שנה‪ ,‬וכלמה‬ ‫שסופר ממנו‪ ,‬לא נודע שס אבותיו ויחס שבטו ועיר מולדתו זולתי שהוא ושלשת‬ ‫חבריו‪ ,‬חנניה מיחאל ועזריה‪ ,‬נשאו מכל כני גילם‪ ,‬כאשר עשר ידות להם‬ ‫בכל חכמה ומדע ומכלה התנוסס דניאל‪ ,‬וכאשר עמד לפני המלך נשא חן‬ ‫בעיניו‪ ,‬והסב שמו כלטשאצר‪ ,‬כמנהג מלכי קדה (כראשי‪ ,‬מט‪ ,‬מה‪ ,‬אסתר‬ ‫ד"הכלוד) ובשנת שלש הוקס על מלאכת עבודת המלך ובשנה‬ ‫*‬ ‫ב‪ ,‬ד‬ ‫הרביעית‪ ,‬היה ראש המשנים נמלך * והצליח בימי ג' המלכים האלה‪ ,‬נ״נ‬ ‫אויל טרדן‪ ,‬וכלשאצר וגס אחרי נפסקה מלכות ככל ועמדו מלכי פרס על כבל‪,‬‬ ‫הוקס על כל מלכות כבל (דניאל י‪ ,‬ד) ועוד בשנת שלש לכרש מלך פרס (שס‬ ‫י‪ ,‬א) נזכר החזון אשר נראה אליו‪. ,‬ויהיהאז לפי חשבון ס״ע (אשר גלה‬ ‫בשמונה לנ״נ) בן ע״ח שניס‪ ,‬ולדעת מפרשי הפשט כן פ״ה שנים‪ ,‬אחרי ההנחה‬ ‫שהיה כן ט״ו שנים כזמן גלותו‪ ,‬כי מלכות כבל משנת א‪ ,‬לנ״נ עד שנת א‪ ,‬לכרש‬ ‫מ‪ ,‬שניס כמבואר כמה שיבוא * ׳ ועד אנה האריך ימיס ? ואיך מתואנה נקבר‪,‬‬ ‫לא ידענומאלהדכר‪ ,‬כי לפי סכרה הישרה‪ ,‬לא עלה עס הגולה כרשיוס‬ ‫כרש‪ ,‬ע״י זרככל מפני זקנותו‪ ,‬כי לא היה מחריש הסופד מהעלות כי!‬ ‫שמות העולים שה האיש המפאר ככל אנשי דורו כיראה ובחכמה‪ ,‬כאשר מזכיר‬ ‫יחזקאל שטו לשס ולתהלה‪ ,‬למשל ולמופת בחכמה וביראה‪ ,‬והיו שלשה האנשים‬ ‫האלה בתוכה נח דניאל ואיוג (יחזק' יד‪ ,‬יד) הנה חכם אתה מדניאל (שס כח‪ ,‬ג) *‬. ‫כ) עניני הספר והדברים הנכללים בו‪.‬‬ ‫דע כי אין שווי ויחס וערך ודמיון‪ .‬בין הספר הזה‪ ,‬לספרי הנביאים שקדמו‬ ‫לו ישעי' ירמי׳ ויחזקאל לא כלשון ומליצק‪ ,‬ולאבעלן• כי הלשון כלולה‬ ‫חצי מדבר יהודית וחצי מדבר כשדית‪ ,‬ומן הממצה לא ■תמצא זולתי התפלה‬ ‫אריכותהגלות וכענין‪ ,‬לאתמצאכו‪ ,‬תוכחות‪ ,‬אזהרות‪ ,‬ויעודים‪,‬‬ ‫*‬ ‫על‬ ‫פרענות אונחמות‪ ,‬ככאלה שזכרתי " ונוכל לחלק את הספר לפי חלוק עניני‬ ‫לשנים חלקים נבדלים * החלק הא'מראשן ועד פרשה ז' ענין לכד‪ ,‬והחלת‬ ‫הב' מפרשה ז' עד סואו ענין לכד‪ ,‬החלק הא׳ רובו ארמית כולל ספור‪',‬‬ ‫מתיחסיס על מלכי ככל‪ ,‬כבחינת מה שהם מצטרפים על דניאל ושלשת חבירץ‬ ‫והספורים האלה מקולעי׳מסות גדולות״ואותות ומופתים אשר נעשו לארבעת‬ ‫בני אלהיה האלה בקנאתס לאלהיס‪ ,‬אשר לא נראו ונא נבראו לכל מלכי‬ ‫*‬ ‫פרשיו‬ ‫אדמתם והספורים הבאים בו'‬ ‫*‬ ‫יהודה וישראל מידי שבתם על‬ ‫הראשונות‪ ,‬אינם כשאר הספורים‪ ,‬המתיחסיס זה על זה בזמן וסבי‬ ‫ובהמשך‬.

(7) ‫דניאל א‬ ‫<מ) בישנות שלוש למלכות‬ ‫י י'‬ ‫יהודד־י באגנבוכדנאצר‬ ‫מלך־‪-‬בבל ירושלםידצר‬ ‫‪#‬ליה‪< :‬י> דתן אדני בידו את־י‬ ‫יהוילןים מלף־יהודה ומלצת‬ ‫נלי‬. ‫א‬. ‫א‬ ‫רריטטען'‬ ‫^*‬ ‫׳רע<‬ ‫‪ )0‬אים‬ ‫י׳ רונגסיאהר רעה‬ ‫"י"‬ ‫'יהרקיס׳קעיניגס׳^אז יהודה‪,‬‬ ‫קאם נבו‪5‬דנא‪1‬ר\ ק‪#‬נע §אן‬ ‫בכל פאר ירושליכם‪ ,‬אוגד‬ ‫כעלאגעיטע עם'י (‪ )3‬ד^ן‬ ‫ליס גאטט יהויקים דען *‬ ‫קע‬. ‫ניג §אן יהודה אין זיינע גע"‬ ‫וו^ט קאממען‪ ,‬נעבסט איי"‬ ‫נעם‬. ‫י*‬ ‫רש‬ ‫*ר עזר רה שלם למלכות יהויקים וכי אפשר לומר כן והלא הוא מלו בשנתי אר‪3‬ע‬ ‫" ליהויקיס שנאמר (ירמיה כ״ה) בשנה הרביעית ליהויקיס ‪3‬ן יאשיהו מלד‬ ‫**‬ ‫שלש בשנת שילש למדדו‬ ‫*‬ ‫יהודה הוא השנה הראשונה לנברכד נצר ומהתלמוד לומר בשנת‬ ‫שנאמר (מלכים כ״ד) ויהי לו יהויקיסעבד שלש שנים וישב וימרד בו שלש שנים ובשנת‬ ‫שלש עלה עליו והיא שנת שמונה לכבוכד כצל דאמר מד שנה ראשונה כבש כנוה שכיה‬ ‫עלה וכבש יהויקיס ושלש שכיס עבדו ושלש שכיס מדד בו * והיא היתה שנת אליד עשר‬ ‫למלכות יהויקים• חמש שכיס קודם שכבשו ושלש שעבדו ושלשה שמרד בו ואז מתיהויקים‬ ‫תחת ידו והמליך נבוכדנצר תחתיו יהויכין בכו‪( :‬ב) ומקצת כלי בית האלהיס לקח *‬ ‫ומקצתם נשארו כמו שנאמר( בירמיה כ״ז) כה אמר ה אל העמידים * ואל היס ואל‬ ‫*‬ ‫ביתאלהיו‬ ‫המכונות ואל יתר הכלים אשד לא הגלם כבוכדכצר‪ :‬ויביאם ארן שנער ועד‬ ‫לקלס לע״א שלו הביא שם את השביה נולה אף את האנשים ואת הכלי׳ הביא בית האוצר‪:‬‬ ‫הפרתמים י‬. ‫באור‬ ‫(א) אף שאין לספק כי מפרשה ז' עד כלות ספר זה דניאל בעצמו כתב‪ ,‬כחזותי׳‬ ‫מוכיח עליו‪ ,‬יש ממחקרי׳ המאמיר‪ /‬שמה שמסוע' קידם לזה לא יצאה מתחת‬ ‫ידו * וראיתם כי בפרשות האחרונות נמצא בכל מקום‪ ,‬שדניאל מדבר מעצמו בלשון‬ ‫מדבר בעדו‪ ,‬ואינו כן בפרשות הראשונות‪ ,‬ועוד שאי ראיות אשד (גליהם מתישדים‪,‬‬ ‫בזה בשנת שלש וגו'‪ ,‬מזה יש סתירה למה שנאמר בספר לדמיה (כ ה א')‬ ‫*‬ ‫ויש לעיין‬ ‫בשנה הרביעית ליהויקיס היא המנה הראשונה לנבוכדנאצר ? והמפרשים רוצים ליישב‬ ‫זה ‪ ,‬עיין במקומו בספרם ־ וחכם אחד אמר שיכול להיות שמה שנאמד פה בשנת שלש‬ ‫ליהויקיס נאמד בבחינת המלחמה שהחל בשנת שלש למלכו‪ ,‬ובתחלת המלחמה נ‪3‬וכדנאצד‪-‬‬ ‫זה הכובש אתירו־ליס י שנקרא כ׳כהשני) לא היה עוד מלך כ״א שר הצבא‪ ,‬כי חי עוד‬ ‫אביו נבוכדכאצד הראשון‪ ,‬ומלחמה זאת היתה בראשונה עם פרעה מלך מצדם אשד הכה‬ ‫אותו נבוכדנאצר על נהר פרת בכרכמיש‪( ,‬מה שנאמד בספר ירמיה פרשה מ״ו)‪ ,‬ואחרית‬ ‫הכות את מלך מצדים היתה כבישת ירושלים‪ ,‬ובתוך כך מת אביו ובא למלונה‪ .‬וזאת היתה‬ ‫ליהויקיס (ב ויביאם בית אלחיו‪ ,‬לקלסלע״א שלו הביא שם‬ ‫*‬ ‫כבר בשנה‪.‬הרביעית‬ ‫את השביה כולה אף את האנשים‪ ,‬ואת הכלי'הביא בית האוצר (לש״י) ־ ואפשר מוסב‬ ‫רק‬ ‫א‬ ‫‪!(.111161. £.‬‬.

(8) ‫נעם טייהלע פאן דען גע־‬ ‫‪.‬רעהטשאפטען דעס גאט־־‬ ‫טעסהויזעס י דמע ליס עי‬. ‫נא ך דעם לאנדע שנער ‪5‬ןה•‬ ‫רען‪ ,‬צו דעם טעמפעל *‬ ‫זיי‬. ‫דניאל א‬ ‫כלי בית־האלהים !‪.‬יביאם‬ ‫אר״ך־שנ^ר" בירת אלהיו‬ ‫זארד‪-‬הכלים הביא 'בירת‬ ‫אוצר אלוהיו‪( :‬ג)_ויאמר ד‪$‬לך‬ ‫■לאישפט רב סריסיו להניא‬ ‫מבנני ישראל ומזרע המלוכה‬ ‫ומך־הפךתמים‪( :‬ד') וידים‬ ‫אישר אין־־בהם כל־־מסאוס‬ ‫ומולי מךאה ומשיכלים בכל־‬ ‫הקמה מרעי דערת ומביני‬ ‫מדע ואישר כה ברזם ל‪.‬עמר‬ ‫בהיכל המלך וללמדם ספר‬. ‫■נעם געטצען הין‪ ,‬אוגד‪:‬דיא‬ ‫גערעהטשאפטען אין דע ן‬ ‫שאץ דיזעס טעמפעלס ר!ינ־‬ ‫לענעך (ג) אשפט‪ ,‬דעכש‬ ‫‪.‬פארנעהמסטען זיעער האפ‬ ‫דיהנעד‪ ,‬כע‪5‬אהל דער קע"‬ ‫נע‪5 ,‬אן דען קינדערןישר^׳ס‬ ‫לער קענינליכען פאמיליע‬ ‫אונד דען בע‪5‬עהלסהאבערן‬ ‫מיט צו נעהמען ‪ )7(:‬ונגע*‬ ‫לייטע‪ .‬דיא קיינען לייכעס•‬ ‫^עהלערהאבען‪ ,‬היפש גע־‬ ‫כילדעט אוני נעשיקט אין‬ ‫יעדעם ‪3‬אכע דער ‪.‬ווייזהייט‬ ‫אויך ערפאהיענהייט נעזיט"‬ ‫צען ‪ ,‬אוגד קענטניסע אט‬ ‫ולשת‬ ‫*‬ ‫יתיר א'‬ ‫צוווענדען פערשטעהן‪ ,‬אונד‬ ‫אין וועלכען דיא פעהעקייט‬ ‫לעט‪ ,‬דעראיעסט אם קענעליכעז הז‪$‬פע איינען דינסט צו פערזעהן‪ ,‬אונד‬ ‫זאלכע דיא שריפט אונד‬ ‫שפדא־‬. ‫**‬ ‫רש‬ ‫(נ) הפלתמיס דוכסים‪( :‬ד) ואשר כחנהם־ פירשו ח״ל שהיו אוכסיץ עצמן תן השיווק‬ ‫ומן השיחה ומן השינה מפני אימת מלכות ושמעמידים עצמס נשנצרכים לכקניהם‪:‬‬ ‫וללמדם‬. ‫באור‬ ‫לק על הכלי‪ /‬והנא אחריו לפרט יותל• (ג)סריסיו‪ ,‬עיין ‪53‬אוד בל־אשי' ל׳־‪ ,/‬ל"רהפרתמים;‬ ‫המלה הזאת מנוארנמגילת אסתל (א׳ ג) * (ד) ומביני מדע‪ ,‬יש אנשים אשל למדו‬ ‫חכמות וידיעות הלנה‪ ,‬אפס לא יוכלו להוציאם מן הכח אל הפועל‪ ,‬וזה לדעתי טעם‬ ‫מניני מדע‪ ,‬שיש להם נינה לפעול ע״י המשכלות וידיעות שקנו להם‪ ,‬וכן תרגמתי• ספי‪.‬‬ ‫נתינה‬.

(9) ‫דניאל א‬ ‫ולשון בשדים‪( :‬ה)דמן“לדזם‬ ‫דך ‪6‬ךיך 'ךבר־־יום בייוכזו‬ ‫מפהבג המלך ומיין משהיו‬ ‫ולגדלם שנים "שילוש‬. ‫ומקצתם יעמדו לפני המלך‪:‬‬ ‫(ו)'‪.‬ויהי בהם מבני יהודה‬ ‫ךני‪ 5‬חנמה מישאל‪/‬עזחה ‪:‬‬. ‫‪ >0‬רשם להם שר הסריסים‬ ‫שמורת רשם‪/‬לךניא‪4‬‬ ‫בלטשאצר ולחנניהישדלך‬ ‫מישך ולעזריה‬ ‫*‬ ‫ולמיישאל‬ ‫עבד ‪/‬גו‪< :‬״> רשם דמאל‬ ‫על־לצו אשר "לא־יתגאל‬. ‫קפהבג המלך ומין משהיו‬ ‫מבקש‬. ‫כ‬ ‫שפראנע דער קאילדעער‬ ‫ילעדנען צו לאססען •‬ ‫(ה) אוגד יער קעגיו‪.‬‬ ‫בעשטימטע ‪3‬יד זיא ‪,‬‬ ‫דיא טעגליכע קאשט פאן‬ ‫זיינער טאפעל • שפייזע אוגד‬. ‫‪5‬אן זיינעם טוגדווייגע‪ ,‬דרייא‬ ‫יא׳הרע צו איהרעד ערצי•‬ ‫הונג‪ ,‬אוגד נאךפעדלויףדער•‬ ‫זעלנען זאללטען זיא איין‬ ‫אמט בייא האפע כעקליי*‬ ‫דען " (ו) אוגטער דיזען נון‬ ‫בעפאגדען זיך פאן דען קיג"‬ ‫דערןיהודה׳ס‪ ,‬דניאל ‪,‬חנניו‪/‬‬ ‫מיש*^ אוגד עזריה* (ז) דעך‬ ‫אבערסטע דער הא‪3‬דיהנער‬ ‫לעגטע איהנען אגדרע נא‪-‬‬ ‫מען בייא‪ ,‬דניאול גאב ער‬ ‫דען נאטעןבלטשאצר‪ ,‬חנניה‬ ‫שדרך‪ ,‬מישאל מישך אוגד‬. ‫עזריה עבד נגן* ‪(.‬מ) דניאיל‬ ‫‪3‬אסטע דען ענטשלוס‪ ,‬דאס‬ ‫ער זיך אן דען טאפעל•‬ ‫שפייזען דעס קעגיגס אוגד‬ ‫אן זיינעט מוגדווייגע ניכט‬ ‫?עראוגרייניגען וואללטע‪.‬‬ ‫אוגד‬. ‫רש"♦‬ ‫וילין ל' הזמנה‪ :‬פת בג• הוא שם‬ ‫*‬ ‫וללמדם ספד• מוסב על אשל כלו בהם‪( :‬ה)‬ ‫מאכל המלך בל׳ כשדים• ויש פותרים פת גג‪ :‬לחם ואין נראה כן שהדי כתיב ויהי‬ ‫המלצר נושא את פת גגם ונותן להם זרעונים ♦ ואין זרעוני׳ חליפי לחם אל) חליפי‬ ‫תבשיל‪( :‬ז) בלטשצר על שם ע א של בבל שקרויה בל שנאמד די שמיה בלנושצד בשום‬ ‫אל (לקמן ‪7‬׳ ה׳) • בלטשצר שס לשון חכמה; יתגאל ל׳ לכלוך‪( :‬ח) של הסריסים •‬ ‫שהיה‬. ‫באור‬ ‫נתיבה* (ה) וימן להם‪ ,‬קבעלהם* מפתבג‪ ,‬שם מאכלמלד בלשין כשדים (לש״‪•6‬‬ ‫ומקצתם‪ ,‬י״מ שהכנוי ‪6‬ב על הילזיס שלק מקצתם יעמדו לפני המלך * אמכם יותל‬ ‫גלאה‬ ‫‪£‬‬.

(10) ‫אונו נאט זיך ‪3‬אן דעכש‬ ‫אכערסטען דער האפדיה•‬ ‫נער אויס‪ ,‬דאס איהם דיזעס‬ ‫געשטאטטעט ווערדען מעני‬ ‫טע• (ט) נון ליס צוואר‬ ‫גאטט דניאל אין גנאדע אוגד‬ ‫גונסט בייא דעם אכערסטען‬ ‫דער האפריהנער שטעהן;‬ ‫(י) יעדאך ווענדעטע דיזער‬ ‫דעם דניאל דאגעגען איין‪:‬‬ ‫איך פירכטע מיך פאר נדי"‬ ‫נעם העדרען דעם קעניג‪ ,‬דער‬ ‫איירע שפייזע אונד איירען‬ ‫טרונק זעלבסט בעשטימט‬ ‫האט; פיר וואס זאללט ער‬. ‫וואהרנעהמען מיססען‪ ,‬דאס‬ ‫אייער אויסזעהן טרויריגער‬ ‫זייא‪ ,‬אלס פאן אנדערןיינג*‬ ‫לינגען אייערס גלייכענס ?‬. ‫איהר ווירדעט יא מי ינעם‬ ‫קאפפעס מיך שולריג מאש‬. ‫דניאל א‬ ‫ויבקש משר הסריסים אשר‬ ‫לא יתגאל‪( :‬ט)'ויתן האלהים‬. ‫את־דניאל לחקר ולרחמים‬ ‫לפני שר הסריסים‪1),( :‬יאמר‬ ‫שר הסריסים 'לדניאל ירא‬ ‫אני את־אדני 'המלך אישר‬ ‫מצה י את־מאכלכם ואת־‬ ‫מישתיכם אשר י למה יראה‬ ‫את־פלסזעפיים מן־הילדל‬ ‫אשר בגילם וחענתם את־‬ ‫ויאמר‬ ‫ראשיי למלך‪:‬‬ ‫דניאל איל־־המלצד אישר‬ ‫מנה שר הסריסים על־דמאל‬ ‫קנניל! מישאל ועזריה ‪:‬‬. ‫כען ביים קעניג! (יח) דא"‬ ‫דויף שפראך דני^ מיט דעם‬ ‫המלצר ‪ ,‬דען דער אבער"‬ ‫הטע דער האפדיהנער אלס‬ ‫אויפזעהער איבער דניאל‬ ‫חנניה > מישאל אונד עזריה געזעצט האטטע ‪:‬‬. ‫* נס"‬ ‫מאכע‬. ‫רש׳יי‬ ‫שהיה שד על משיתי המלך‪( :‬י) אשד הכה‪ ,‬אמד הזמין וס׳פק ‪ :‬כגילכם‪ ,‬דוגמתכם‬ ‫ולי מפנה הוא בן גילו • וחייבתם את ראשי למלך • תגרמו לי להתחייב להתיז ראשי‪:‬‬ ‫(יא) המלצר * הסודר את המנות ואת הקערות שקודין מאישערי״ב אל״ה ‪:‬‬ ‫נס‬. ‫באור‬ ‫כראה ששב על שלש שנים‪ ,‬וכן משמע מפסוק י"יו‪ .‬שנאמר ולמקצת הימים אשר אמד המלך‬ ‫להביאם‪■ :‬ט) וית? וגי‪ /‬הפעור חע״פ שנתן לא מלא רצונו בזה‪ ,‬כי ירא את המלך•‬ ‫(י) בגילכם?'אין לו רע במקרא וענינו לפי מקומו מגמתכת ודומיכם‪ ,‬כדוגמתו בתלמוד‬ ‫קגילו׳ (יא) המלצר; לדעת המפרשים כקרא ק הממונה על המאכלים‪ ,‬וי״א שהוא‬. ‫שם‬.

(11) ‫דניאל א‬ ‫?״> נם־גא את־עבךיך ימים‬ ‫עשרה ויהנו־לנו מךהזר‪/‬דם‬ ‫ונאכלדה' ומים ונשתה‪:‬‬ ‫־('ג) 'ויר^ו לפניך מראינו‬. ‫ומראה הילדים האבלים‬ ‫‪$5‬ת פתבג המלך וכאשר‬ ‫תראד־י עשה עם־עבחך ‪:‬‬ ‫<׳י>' וישמע ^הם לדברי הזה‬ ‫וינסם ימים עשרדת‪"( :‬י)‬ ‫ומקצתיימים ע^רה נראה‬ ‫מראיהם מוב 'ובריאי ב?ר‬ ‫מן־־בל־הילדים האבלים‬ ‫את פהבגיהמ^ך‪)"( :‬ויהי‬ ‫ך‪$‬לצר נשא' את־־פהבנם‬ ‫ויין 'משתיהם י ונתן להם‬ ‫זרענים‪( :‬ק> והילדים ה^ה‬. ‫ארבערצם נתן להם האלהים‬ ‫מדעי והינ‪5‬כל 'בכל^־‪-‬פפר‬ ‫וחכמה ודמאל הצין בבה‪1‬־‬ ‫חזון‬. ‫ג‬. ‫(ע)מאכעדאךדען פעדזוך‬ ‫(זאגטע ער)מיט דיינעןקנעב"‬ ‫טען נור צעהן טאגע‪ ,‬מאן‬ ‫געבע אונס הילזענפדיכטע‬ ‫צו אונזררקאסט אונדוואסי‬ ‫סער צו אונזרעס י טדונק‪,‬‬ ‫(יג)בעטראכטעזאדאןאונז•‬ ‫דע געשטאלט אונד דיא‬ ‫געשטאלט רעד ייננלינגע‪,‬‬ ‫דיא דיא טא‪5‬על י קאהט‬. ‫דעס קענינס געגיסען ‪ /‬אונד‬ ‫וויא דוא עס פינדען ווירסט‪,‬‬ ‫דאנאך האנדלע מיט דיינען‬ ‫קנעכטען * (יד) דיזער וזאב‬ ‫איהנען היראי! געהער‪ ,‬אונד‬ ‫עעחוכטע עס צעהן טאגע•‬ ‫(טו) נאך ‪5‬עדלויף דער‬. ‫צעהן טאגע זאהען זיא רוידק "‬ ‫ל׳ךכעססער נא{י אונ׳פאלל"‬ ‫קאממנער אויס‪ ,‬אלם אללע‬ ‫ייננליננע דיא דיא שפייזען‬ ‫פאן דער קעניגליכען טאפעל‬ ‫נענאסען• (טז) המלצר גע"‬ ‫הילט נון איהרע שפייזען‬ ‫אונד רען וויי! איהרער‬ ‫מאהלצייטען פיר דך‪ ,‬אונד‬ ‫*‬ ‫הילזענפריכטע‬ ‫גאה איהנען‬ ‫(יז)‪ .‬דיזען פיר יינגליננען‬ ‫האטטע נאטט וויספענ"‬ ‫שאפט אונד איימיכט ‪5‬ער־‬ ‫ליהען אין יערער שרי‪3‬ט‬ ‫אונד ווייזהייט‪ ,‬דניאל אבער‬. ‫פערשטאנד זיך כעזאנדעיס‬ ‫אויף‬. ‫רש״י‬. ‫(יב) נש‪ ,‬ל׳ נסיק‪ :‬מן הזרועים• מק'קטמו' תלות פת מ ‪( :‬יג)‬ ‫ובאשר תראה ״ לפי מה שתראה עשה‪ ( :‬טז) כוש׳א את פת ‪5‬גם־ נוטלו לעצמו ‪:‬‬ ‫אשר‬.

(12) ‫ארף אללע געזיכטע אתי‬ ‫טרייטע• (ירו) נאן §עד*‬ ‫לרף דעד יאהרע‪ ,‬דיא דעד‬ ‫קענעפעפט נעזעצטהאט•‬ ‫טע‪ ,‬אום זיא איחס §אר•‬ ‫צושטעללען‪ ,‬פיהרטע זיא‬ ‫דעד אבערהטע דעד הא?־‬ ‫דיהנער ‪5‬אר גבונכדנאצד•‬ ‫(יע) דער קעניג אונטעד"‬ ‫הילט זין טיט איהנען<אונד‬ ‫‪5‬אנד אונטער אללען קיינען‬ ‫זא‪ ,‬וויא דניאל‪ ,‬חנניה‬ ‫טישאל אונד עזריה‪ ,‬אונד‬. ‫נון בעקאטען זיא איינע‬ ‫בעדיגונג נייא האפע • (כ)‬ ‫אין יעדער זאכע דעד זע־‬ ‫רייכסטען ווייזהייט‪ ,‬דיא‬ ‫דעד קעניג §אן איהנען צו‬ ‫וויססען פערלאננטע‪ ,‬פאנד‬ ‫עד זיא צעהן ‪5‬אך איבערי‬ ‫לעוען אללען בילדערשרי‪5‬ט־‬. ‫דניאל א‬ ‫חזון וחלנזות‪,( :‬מ)ולמקצת‬ ‫הימים אשר‪-‬־אמר המלך‬ ‫לדוכיאם רכיאם ישר‬ ‫הפריקים לפני נבכדנצך ‪:‬‬ ‫‪/"0‬וידבר אתם המלל ולא‬ ‫נמצ'א מכלם כדניאל' חנניה‬ ‫מיישאל ועזריה !יעמדו לפגי‬ ‫המלך‪ :‬וצל דבר חכמת‬. ‫בינדה אשר־־בקש מהם‬ ‫המלך וימצאם עשר ידורת‬ ‫על־כל־החרממיים האשפים‬ ‫אשרתנכל־מלכותה^רך^‬. ‫קונדיגען‪ ,‬אונד שטעדנזע*‬ ‫ריעד דיא אין זיינעס גאנצען רייכע וואדעף (נא) דניאל‬. ‫דניאל‬ ‫בליב‬. ‫רעז״י‬ ‫(יה) ‪.‬אשר אמר המלך להביאם * שיצאו לפניו‪( :‬כ) החרטומים • אלו ששואלים ‪3‬טימי‬ ‫מתים נעצמות מתים כמה דאת אמר שחיק עצמות שחיק טקיא‪ :‬האשפים• אלו שדוחקים‬ ‫במזל נך מפורש בתנחומא‪( :‬כא) ויהי דניאל • בגדולה בבבל עד שכת אחתלכודש המלך‬ ‫'לדברי האומר התך ■זה דניאל ולמה נקרא שמו התך שחתכוהו מגדולתו• צריפין אנו לומר‬ ‫שזה‬. ‫באור‬ ‫שם פרטי׳ והה״א אינה לידיעה‪ ,‬והאחרון יותר נראה ממה שמפורש נפסוק אשל מכה‬ ‫שר הסריסים על דניאלוגו׳• (כ)החרטמים‪ ,‬עיין ‪33‬אור בראשית מ״א‪ ,‬ח • האשפים‪,‬‬ ‫בהודאת מלה זאת יש דעות שונות > ולדעת רוב המפרשים האשפים הס החוזים בכוכבים‬ ‫(אפטראכאמען‪ ,‬שטעדנזעהער) ונן מתורגם‪ ,‬וי"א שלומדי עתידות בכלל נקראו כן‪,‬‬ ‫וראוי לתרגם‪( :‬וואההאגער) • (כא) ויהי דניאל עד וגו'‪ ,‬נחסר פה מלת ג‪33‬ללדעת‬ ‫לאב״ע‪• ,‬ואין לחוק לומר שממלכות גורש שבגל לא היתה אז יותר עיר המלוכה‪ ,‬מאז היה‬ ‫דניאל‬.

(13) ‫דניאל א ב‬ ‫דנןאיל ‪.‬עד־־שנת אזהרת‬ ‫לכורש המ?ף ‪:‬‬. ‫ד‬. ‫בליב אלזא (צו בבל) בא‬ ‫צום עדשטען יאתר דעס‬ ‫קעניגס כורש •‬ ‫ב‬. ‫ב (א)ובשנתשתןם למלכות‬ ‫נבכד“נצר‪ -‬חילם‬ ‫נבכךנצריחלמות ותתפעם‬ ‫רודזו' ושנתו נדזיתדה עלץ‪:‬‬ ‫(‪ )5‬ויאמר ה‪$‬לןי לקר>ה‬ ‫ללחךמ‪6‬ים 'ול־‪^/‬טפים‬ ‫ולמכיאפי‪ 6‬ולבגדים להגיד‬ ‫"‬. ‫למלך‬. ‫( א)‬. ‫א צווייטען יאתר‬ ‫ם‬ ‫*‬. ‫*‬ ‫העדר‬ ‫יער‬ ‫שאפט נבובינאצד״ה קא"‬ ‫מען דעמזעלבען אים טרוי"‬ ‫מע בילדער פי^ד‪ .‬וואריבער‬. ‫זייןגעמיוהט דך כעאונרוהיג*‬ ‫טע‪ .‬אונד ער איינען' שווע׳י‬ ‫רען שלאף■האטטע♦ (‪)3‬‬ ‫ער נע‪5‬אתל היראויף‪ ,‬ייא‬ ‫ביילדער ל שדי‪5‬טקונדיו‪.‬ען‬ ‫שטעדנזעהער‪ ,‬צויברער אומי‬ ‫קאלרעעד צו בעויו‪5‬ען‪ ,‬אום‬. ‫איהם‬ ‫רען"♦‬. ‫שזה כודש הראשון שלפני אחשודוש ולדצרי האומר שכל מלי מלכות נחתכיןעל מיו נאמל‬ ‫מרש זה הוא דריוש השני אחראחשורושי ובימי דריושהמדי שהשליכו לגרב אריות‪ ,‬לא ‪.‬ידל‬ ‫מגדולתו שנאמר (דנטי ג') ודניאל ‪7‬א הצלח במלכות לדוש ובמלכות מרש פדסאי למדנו‬ ‫שבימי כודש השני היה בגדולה‪:‬‬ ‫□ (א) ובשנת שתים למלכות נברכדנצד * אי אפשר לומד כן אלא בשנת שתים לחרבן‬ ‫הבית כן שנויה בסדר עולם * וקראו למלכות נבוכל כצר על שהראה זדונו למס‬ ‫לתוך‬ ‫באורי‬. ‫דניאל בעיר המלוכה של מלך פרס‪ ,‬ויש ראיה קצת לזה ממה שנאמד להלן (ו׳כ״ט) ודניאל‬ ‫הצלת במלכות דייוש ובמלכות כורש פרסתה •‬ ‫ב (א) ובשנת שתים למלכות נבוסדנאצר‪ ,‬לפי מה כמסופר בפרשה א׳‪.‬שאהד‬ ‫כבישת ירושלים שהיתה ‪3‬שכת אתת למלכו כנראה מספר ירמיה‪ ,‬וכאשר העירותי‬ ‫לעיל ‪ ,‬צוה לרב סריסיו להביא ילדים מארן יהודה לבבל ולגדלם שלש שנים‪ .‬ודניאל היה‬ ‫כבל בחצר המלך‪ .‬אי אפשר לומד שהמובן פה מזמן שישב על כסא אביו‪ ,‬אלא לפי שידמה‬ ‫מזמן מלכותו הכללית; כי בראשונה לא מלך כ"א על ארן כשדים ‪ .‬ואחל שעשה מלחמות‬ ‫דבות וכבש גויס רבים הימה לו ממשלה גדולה‪ ,‬ונקרא מלך המלכים! ונמנו את י כ השנים‬ ‫מעת שהחל ממשלתו הגדולה־ הלמות‪ ,‬בעבול שהי'בחלומו דברים שונים נמו צלם כסף‬ ‫זהב כתושת וכהנה לכן כתיב חלומות נשון רבים (מראב״ע) • ושנתו נהיתה עליו‪ ,‬ענין‬ ‫שבד ופירושו נשתבשה הפך ושנתי ערבה לי (מכלל יופי)״ (כ) ולגשרים‪ .‬מהם היו‬ ‫מנעי‬.

(14) ‫איהם זיינע ;‪.‬טריימע צו זא־‬. ‫גען‪ ,‬אומזיחיא קאמען‪ ,‬אונד‬ ‫שטעללטעןזיך פאר רען קע•‬ ‫ניג♦ (ג) דער קעניו‪ .‬שפראך‬. ‫צו אידיגען‪:‬‬. ‫מיר דיאס עט־‬. ‫מאס געטריימט‪ ,‬אוני מיק‬ ‫געמיותט איזט כעאונדוהיגט‪,‬‬. ‫מייל איך דעזטרוים וויססען‬. ‫מעבטע‪(/‬ד)ריא קאלדעער‬ ‫שפראכען מיט ■רעם‬. ‫אויף‬. ‫קעניג‬. ‫אראמעאיש‪ :-‬לאנגע‬. ‫למבע רעד קענע! (חאבען‬ ‫ויא אן)‬. ‫?אגע גור■‬. ‫טרויס‪ .‬דיינען‪,‬קגעכטען‪,‬‬ ‫וועדדעןוויר‬. ‫ייא‬. ‫יען‬. ‫זא‬. ‫יייטונג‬. ‫דניאל ‪5‬‬ ‫למלך חלמתיו ויזצאו מעמדו‬ ‫לפני המלך ‪:‬׳(ג)מאמדלהם‬ ‫המלך חלום חלמתי ותפעם‬ ‫רוהי לדעתי את‪-‬החלום ‪:‬‬ ‫(‪ )7‬מדברו הכשרים י למלב‬ ‫ארמיות מלנא לעלמין ^'י‬ ‫אמר חלמא לעבדי״ך ופשרא‬ ‫נחוא‪< :‬ה> ענה מלכא ואמר‬ ‫לכשדיא מילתה מני אזדא‬. ‫אגצייגען ?(ה)הירויך אנטי‬ ‫גו^דטעטע איחנעןדערקע*‬. ‫גע ‪., :‬ריא זאכע‬ ‫טיר‬. ‫איזט‬. ‫זא בעשלאססען‪/‬‬. ‫לעברן ־‬. ‫לבשדא< ק׳‬. ‫פאן‬. ‫מען איתר מיר נינט‬. ‫יען טררם‬. ‫אוני‬. ‫רש״י‬ ‫לתוך דביר מלכו שלי עולם‪ :‬נהייתה עליו ל׳ שכרון כמו (יחזקאל ז׳) הווה על הוה•;‬ ‫‪.‬ותתפעם רוחו בפרעה נאמד ותפעם רוחו (ראשית מ״א) שלא כעלס ממנו אלא‬ ‫פתרון החלום וכאן שנעלם ממנו גס החלום נכפלה הלשון ותתפעם לשון פעימה‬ ‫והלימה ובחומש פירש" י ז"ללשון נקיפה‪( :‬ד) לעלמין חיי • לעולם יחיה‪ :‬אמר חלמח‬ ‫לעבדך • אמור החלום לעבדיך‪( :‬ה) מילתא מני אזלאי• הדבר ממני הלך‪ :‬הן לא‬ ‫תהולעונני יולמא ופשרה‪ ,‬אס לא תוליעוני החלום ופתרונו‪ :‬הדמין תחעבלון "‬ ‫לאבלי'‬. ‫כאור‬ ‫חכמי* המזלות הראשונים והמפורסמים שילינו להגיד עתידות ממצב המזלות והכוכבים‬ ‫וע*י פעולתיהס על נדוד האדן‪ ,‬מה שנקרא בלעז 'אסטראלאגיא)‪ ,‬ומזה כל מי שנחשב‬ ‫לדעת זאת נקדא כשדי ♦ (ג) לדעת את החלום ׳ הדאב׳יע הביא בשם אחל מן‬ ‫הגאונים‪ ,‬ני היה יודע נבוכלנאצר החלום ובא רק לנסות חכמיו‪ ,‬ולולי זה לא האמין‬ ‫בלברי דניאל ♦ וכן נראה מפסוק ט‪ ,‬ממה שאמד‪ :‬להן חלמא אמדו לי ואנלע די פשרה‬ ‫תהחונני• (ד) ארמית‪ ,‬לשון כשלים מה שנקרא בלע״ז (זיריש‪ ,‬קאלדעאיש)‪( ,‬ה)‬ ‫מלתת מני אזדא‪ ,‬ממני מלך משפטי יצא בתוקף ובחוזק יד המלך‪ .‬אזלא לשון תוקף‬ ‫נמו זדון (ראב״ע)‪ ,‬וי׳ימ שהוא לשון הליכה כמו אזלא בחלוף לטלנ״ת‪ ,‬ונמו שנמצא■‬ ‫בתלמוד ואזלה לטעמיה‪ ,‬כלומד עמן החלו© אזל ממני‪ ,‬וראוי!לתרגם‪( :‬ליא זאנע‬.

(15) ‫דניאל ב‬ ‫‪ 0‬לא‪: ,‬תה׳וך^י הלמא אוני דיא דייטונג בעקאנט‬ ‫מאבעט‪ .‬זא זאללט איהר‬ ‫ופשלה ־הדמין תהעבדון אין שטיקלז צערהריען; אונד‬ ‫איי׳דע הייזעראיןשוטהויפען‬ ‫ובתיכון נולי ןתשמון‪ :‬ט>'וךון" ‪5‬עדוואנדעילט* ווערדעז "‬ ‫חלמא ופשרה תההון מתנן (ו) צייגט איחד אבער טרוים‬ ‫אונד דייטונג אן‪ ,‬זא ענז‪-‬‬ ‫ונבעת דקר שגיא י תכןבלק * פ‪5‬אנגעט איהר כעלאהנוג־‬ ‫גען אין געשענקעזאונד אג־‬ ‫מךקדמי להן חלמא ופשרה זעהנלינען ווידדען פאן מיד•‬ ‫החונה^‪#‬נו תנינותואמרין צייגעט מיר ^זא רען טיויס‬ ‫אוני דיא רייטונג אן * (ז)‬ ‫מלכא הלמאיאמר לעבדול׳י יענע אנטווארטעטען צוס‬ ‫צווייטעז׳מאנלאונד שפרא־‬ ‫ענה כען‪ :‬דער קעניו‪ .‬גערוהע‬ ‫ופשרדת נהחוך׳‪:‬‬ ‫ניד יען טרוים זיינען קנעכ"‬ ‫מלכא ואמר מן־תציב יידע‬ ‫טען צו'זאגען‪ ,‬זא וואללען‬ ‫ה‬. ‫מיר דיא דייטונג קוני טחון•‬ ‫(ח) דער קענינעדווידעי־טע‬ ‫נון אונד שפראך‪ :‬איך ווייס‬ ‫עס נון צו נעורים‪ ,‬דאס איהר‬ ‫מני‬ ‫געשעפ׳ט מיט רעד צייט‬ ‫טרייבט‪ ,‬דא איחר ראן‪4‬‬ ‫ענט־‬ ‫‪.‬זעהט‪ ,‬דאס פז‪$‬ז מיד דער‬. ‫אנא די עדנא אגתון ענק‬ ‫כל־ך)בל די הזיתון די־אזרא‬. ‫רש״י‬ ‫לאנדי׳ תתתתכו י והרנה ים נגמל הדומי הדמוה נמסכת גיטין‪ :‬נולי• אספה‪ :‬יתשמון‬ ‫לשון וישם יהון שומות לאשפות‪( :‬ו) והן • ואם‪ :‬וננזנה ״ דורונות‪ :‬להן ־ אך‪ :‬התוכי•‬ ‫מגידו לי‪( :‬ז> תנינות• שנית‪ :‬נהיזוה* נגיד‪( :‬ח) מן יצי‪ 3‬ידע אנא• נאמת יודע‬ ‫אני יציג דנר אמתונצנ‪ :‬די ען־נא אנתון זננין• אשד זו השעה אתם מסורים לרות‪:‬‬ ‫כלי קניל די חזיתון • כל כנגד שאתם רואים שהלך ממני הדנר ואתם כופלים לי להגיד‬ ‫לכם‬. ‫באור‬ ‫איזט מיר ענטפאללעץ‪ ,‬ווען איהרמיר אלזא א‪ ,‬ז‪ ,‬וו‪ " ).‬הימין תתעברון לאנדים‬ ‫תתתתכו‪ ,‬והדנה יש נתלמוד הדומי הדמוה נמס גיטין (דש״י)• נולי יתשמוז״יהון‬ ‫שומות לאשפות (הכ״ל)״ (ו) ונכזבה‪ ,‬מנתה ודורון לדעת המפרשים‪/‬׳‪5‬ודוגמתונמילמול‬ ‫המנזנזאל עזנז יתד מתומש• (ח ט) מן יציב וגו׳‪ ,‬נאמת יודע אני‪ .‬יצינ לנר תמת‬ ‫ונצנ ‪.‬‬.

(16) ‫דניאל ב‬ ‫ענטשלום ערגאנגען איזט;‬ ‫מיד מני מלתא; <״>די הן־חלמא‬ ‫(נן)דאס‪ ,‬וועךאיהר‬ ‫רען טררם מבט אנצייגט‪ ,‬לא ו־להודענני ךוךדד־הי‪4‬נ‬ ‫אייך גלייכעס שיקזאל ט רעפ?‬ ‫פעט ♦ גערריס איהך ווארעט דר‪/‬כון ומלה כדבה ושחיתה‬ ‫נוי גע‪5‬אטט‪ ,‬מיר עטוואס‬ ‫בעטריג־ הזמנתון למאמר כןךבזי _^ד‬ ‫טיישענדעס אונד‬ ‫רישעס‬ ‫פארשוואטצען זיךצו♦ דיעדנא ישתנא להן חלמא‬ ‫קעננען‪ ,‬ביז דיא צייט‬ ‫ענדערט‪. :‬דאד׳ער זאללט אמר‪7‬לי ואנלעדי פשרה‬ ‫איהר מיר רען טררם זאגען‬ ‫־ואמיט‪ .‬איך איכערצייגט וקההונני • '(ז) ;עט כשךיי<ה‬ ‫ווערדע‪ ,‬ראם איהר מיד‬ ‫נזאכען קדם־־מלכא ואמדין' לא־"‬ ‫אויך דיא רייטונג‬ ‫קעננעט• (י) ריא קאלדעער‬ ‫איתי אגש על־׳הישהא די‬ ‫אנטווארטעטען היררף‪,‬‬ ‫אונד שפראכען‪ :‬עס גיבט‬ ‫קיין מענש אריך רעם ערדבאדען‪ ,‬רעד אים שטאנרע‬. ‫מלת‬. ‫הזרמנתוןק׳ כשראי ק׳‬ ‫זייא‬. ‫רש"♦‬ ‫לנס‪( :‬ט) די הן חלמא לא תהולעונני * שאם החלום ופתרונו לא תולעוני אחת היא‬ ‫דתכם למות‪ :‬ומלה כל‪3‬א ושחיתה הזמכתון ־ אז אס לנר כז‪ 3‬ונשחת תכינו עצמכם‬ ‫*‬ ‫ערב‬ ‫לומר לפני‪ :‬על לי עילנא ישתנא־ על אשר ישתנה העת כלומד קולס כטות צללי‬ ‫שישתנה מועל ה‪3‬וקד‪ :‬על ליעילנא ישתנא־ לשון גערה וגזו' הוא‪ :‬כן יענש־ והעונש‬ ‫למעלה ודוגמתו לכן כל הורג קין (שסד)‪ :‬להן אך החלום אמדו לי מה‬ ‫*‬ ‫נ‪3‬ר פי׳‬ ‫חלמתי ואלע כ״ש שהפתרון תגילו‪( :‬י) די מלת מלכא * אשל ל‪3‬ר המלך יוכל להגיד‪:‬‬. ‫באור‬ ‫ונצ‪ >3‬די עלנא וגו' אשר זו השעה אתס מסורים למות‪ ,‬כל ק‪3‬ל וגו׳‪ ,‬כל כנגד שאתם רואי׳‬ ‫שהלך ממני'הד‪3‬ד ואתם כופלים לי להגיד לכס׳ די הן וגו'‪ ,‬שאס החלום ופתרונו לא‬ ‫תוליעני אחת דתכם למות‪ .‬ומלא כלנה ושחיתההזלמנתון‪ ,‬או אס ד‪3‬ר כז‪ 3‬ונשחת‬ ‫תכינו עצמיכס לומר לפני" עד די עלנא ישתנא‪ ,‬עד אשר ישתנה העת כלומר קולם‬ ‫נסות צללי ער‪ ,3‬שישתנה מועד הגוקר‪ ,‬ולשון געלהוגזוס הוא‪ ,‬כך יענש והעונש כצל‬ ‫פירש למעלה ודוגמתו לכן כל הולג קין‪ ,‬להן וגו‪ /‬אך החלום אמרו לימה חלמתי ואדע‬ ‫כ״ש שהפתרון תגידו‪ ,‬כן מפרש רש״ישני פשוקים האלה‪ ,‬ופילש זה אינו מחוול כללי‬ ‫ודא‪3‬״ע מפרשם נזה י יודע אני ני העת אתם קונים׳ והטעם אתם דוחקים את השעה‪,‬‬ ‫‪3‬ע‪3‬ור שראיתם ני מלה יצאה מפי והיא קיימת‪ ,‬והוא אס החלום לא תודיעוני אחת‬ ‫היאלתכס‪ ,‬הדת שנתתי שתהדגון־ על די עלנאישתנא‪ ,‬ואתעסק ‪3‬ל‪3‬ל‪ .‬אחר ע׳ כ ‪.:‬וזה‬.

(17) ‫דניאל ב‬ ‫לדחויה‬ ‫מלצא‬ ‫מלת‬ ‫יוכל ‪• :‬ין ‪-:‬ז׳דיי!‬ ‫>‬‫־־ ‪.:‬־‪1‬‬ ‫* ”*ר‬ ‫בל־־קצל די כל־־מלןי רב‬ ‫ושליט מלה כדנהלאש^ל■‪4‬‬ ‫לכל־הרטם ואשף ובשדי‪:‬‬ ‫ומלתא די־מלכא שאל‬ ‫יקיריה'ואהרן לא"איהי די‬ ‫הונה נןדם מלכ־י! להן‬‫אלחץ‬. ‫זייא‪,‬‬. ‫דיא‬. ‫קעניגס‬. ‫אויפגאבע דעה‬. ‫הערויסצובדעגען;‬. ‫אריך האט נאך קיין גראסי‬ ‫עד‬. ‫קעניג‬. ‫אונד‬. ‫אונאוט"‬. ‫שרענקטער הערשער איינע‬. ‫זאלנע זאנע‬. ‫‪5‬‬ ‫‪5‬‬. ‫אן איינעס‬. ‫בילדעד ‪ -‬שרי טקונדיגען‪,‬‬ ‫שטערנזעהער אוגד קאלדע•‬. ‫‪5‬‬. ‫ער גע אדיערט ‪( *-‬יא) דיא‬ ‫זאבע‪ ,‬דיא רעד קעניג פעדס‬. ‫לאנגט‪,‬‬. ‫איזט‬. ‫צו‬. ‫שווער;‬. ‫עם גיבט נימאנד‪,‬‬. ‫דעד זיא‬. ‫רעם קעניג קוני מאכען קעני‬. ‫טע‬. ‫רש"♦‬ ‫בלקבל כל מגד בלו'תשובותינו זו אמת היא לכומ׳ שלא היה מלך מעולם ששאל דגר‬ ‫נזה‪:‬מלהנ‪7‬נה*‪57‬דבזה‪ :‬ואשך ה‪7‬ותק במזל‪( :‬יא)יקירה* מ‪7‬ה ומשא נגן‪ :‬ואחדן‬ ‫לא‬. ‫באור‬ ‫לשון ד סעדיה גאון‪ :‬באמת ויציב אמר להן הדי אני אומר לנס הגידו לי ואתם אומרים‬ ‫לי אמור אתה לנו שבן נתיב חלמה יאמר לעבדוהי‪ ,‬והזדמנתץ‪ .‬זממתס ומשבתם עלי‬ ‫להעבירני עד די עדנא ישתנון שאזנור החלום ואמר לנס‪ -‬דיעדנא וגו׳‪ ,‬אתם־ סבורים‬ ‫עכשו שתשימו עמי עד הצהרים ותלבו׳ וזבניןנמו זמנין במו זמם בחלוף בית עסמ״ס‪,‬‬ ‫בל קבל וגו׳‪ ,‬מנבד שראיתם שאזלה והלנה ממני בלומד ששכחתי החלום ואתם נושאים‬ ‫ונותנים עמי בדברים עד שאזכור החלום‪ ,‬וי״א זבניץ ממש נעין המוכרים שנושאין ונותכין‬ ‫בדברים עד שגומרים סחורתם < די הן חלהא‪ ,‬שאס החלום לא תודיעוני אחת דתכם למות‬ ‫שכולם מתים בגזרה אחת ולמה לפי שאס אמדת♦ לנס החלום בודאי ני מלה של כזב ושקל‬ ‫הזדמנתס לומר לפני על פשר החלום ע״כ‪ ,‬וראוי לתרגם‪( :‬דאס איהר נורצייט צו גע־י‬ ‫*‬ ‫אקט)‬ ‫וויננען זוכט‪ ,‬אינלעס איהד זעהט‪7 .‬אס דער געגענשטאנד מיר עכטפאללען‬ ‫אמנם גס הפירושים האלה איכס מספיקים לא לטעם ולא להמשך כנראה לכל קורא משכיל‪.‬‬ ‫ובאמת פסוקים אלו הס קשים ההבנה קצת * והנה לפי מה שהעירותי לעיל כי נ״כ חשב‬ ‫לכסות חכמיו אס ידיעתם היא ידיעה אמתית‪ ,‬בחשבו אם יודעים להגיד פתרון החלום‪,‬‬ ‫בהכרח הוא לדעת ג'נ את החלום עצמו‪ ,‬ושידוע הוא ני נל מגידי העתידות הערימו לאמד‬ ‫ך‪3‬ר על שני מובניה‪ ,‬והנתלה במקרי העתים‪ ,‬שהוא מוכשר ועלול להפנות כפי הזמן‬ ‫והמקדים‪ ,‬אחשוב לפרשם כזה‪ ,‬שאמר‪ :‬עתה יודע אני בבידוד מה מעשיכם‪ ,‬שעסקכס‬ ‫שאתם עושים הוא עס הזמן‪ ,‬מאחר שאף אחרי כן שאתם רואים אס לא תודיעוכי החלום‪,‬‬ ‫דתכם אחת הוא‪ ,‬שאלתם ממני לאמר לכס החלום‪ ,‬מזה אראה ולא אספק עוד יותר‪ ,‬ני‬ ‫לק לדבר כזב ונשחת הכנתם עצמיכס לאמד לפני עד כי העת תשתנה‪ .‬ועל דרך זה‬ ‫תדגמתיו ג״כ־ ויש בזה עוד פירושים אחרים‪ ,‬אבל הארכתי כבד בזה הענין יותר מדאי‪,‬‬ ‫ולכן לא אצעס שלא להלאות הקולא‪..‬בעניניס קלי הערך זה • (יא) יקירה‪ ,‬כבדה"‬ ‫בנס‬.

(18) ‫' טע‪ ,‬אויסעד געטלינע ווע*‬ ‫זען‪ ,‬דעדען אוייעענטהאלט‬ ‫גיכט אונטער דען שטערב•‬ ‫ליכעןאיזם‪( ,‬יב) היראיבער‬ ‫געדיהט דעד קעניו‪ .‬אין‬ ‫צאדן אונד ■חעניטעע‬ ‫וואוהט‪ ,‬אוגד גאב בעפעהל‬ ‫אללע תייזען בבל׳ס הינצו״י‬ ‫ריכטען♦ (יג) אלס דעדבע־‬ ‫פעהיל בעקאנט געכדאנט‬ ‫וואר‪ ,‬אוגד דיא ווייזען אומ‪$‬‬ ‫געבראכט ווערדען ד<‪.‬ללטען‪,‬‬ ‫וואוררען אויך דניאל אוגד‬ ‫הייגע געפעהרטען גע‪5‬אר־‬ ‫דערט‪ ,‬אום היגגעריכטעט צו‬ ‫וועדדען ־ (יד) אבער דניאל‬. ‫דניאל ב‬ ‫אלךזיןךימדרה‪1‬ן עם־בשרא‬ ‫לא איתו־דד‪( :‬זנ) נל“קבל‬ ‫דצהמלאא בנס וקצף שגיא‬ ‫ואמר להובלה לכל הנימי‬ ‫בב‪( ':5‬יג) ודתא נפקות‬ ‫וחניבד^ מהקטלין' י ובע‪1‬‬ ‫דניאל וחברוזהי להסקטלה‪:‬‬ ‫באדיןדניאליהתיבעטא‬ ‫וטעם לאריוך רב־־טבחיא‬ ‫די מלנא די נפק לקטלה‬ ‫‪ .‬להמם♦‬. ‫נזאכטע איינווענדונג אונד‬ ‫?י^רשטעללונג געגען אריוך‬ ‫יען אבעדסטען דעי קעניג־־‬ ‫ליכען לייבוואכע‪ ,‬דער אויסגעגאנגען וואר‪ ,‬דיא רוייזען‬. ‫כבל׳ס‬. ‫רש"♦‬ ‫לא איתי די יחרכה • ואחד אין אשר ירד‪ :‬להן • אלהין אך המלאכי׳ אשל מדורם עס בשל‬ ‫ודס איכנו‪ :‬מדדהון• מגוריהון‪( :‬יב) כל קבל דכא‪ ,‬לעומת התשובה הזאת‪ :‬מלכא‬ ‫צנסוקצף שגיא‪ ,‬היה המלך בזעף וקצף גדול‪ :‬בכס בזעף־ והכס זועפים (ראשית מ׳)‬ ‫ת״א והא איכון כסוסין‪ :‬ואמר להתדא ויאמר להאבי׳־ וי״ו של ואמר נתעצמו בו מכתם‬ ‫רדוכ״ש־ מנתם דחק עצמו לתת ב׳ של בכס ביסוד התיבה ולא פתל בכס וקצף ל' שמות‬ ‫דבלים אלא לשון פעל לגז וקצף הלבה ואמללהאבידמ‪/‬שבואמר דחקו לפתור כןרדוכש‬ ‫אמר אי אפשר להיות ‪3‬׳ בכס יסוד בתיבה אלא שס לבר הוא וכן פתרו בזעף וקצף‬ ‫גדול אמר להאביד ושם הויו טפילה ויתלהבמדדי׳יו של ורכב וסוס (תילי' ע״ו) ואני אורי'‬ ‫אין הוי״ו דחוקה להיות טפילה ויתירה כי כן פתלוכו‪ :‬מלכא בכס וקצף שגיא המלך‬ ‫נהיה בזעף בקצף גדול ואמר בזעפו להאבידם ומן המקראות קצלי לשון הוא‪( :‬יג) ולתא‬ ‫נפקח* ‪7‬ת המלך וגזירתו יצא במדינה ‪ :‬ובער דניאל ורזבלוהי להתקטלאי ונתבקשו‬ ‫דניאל וחביליו ליהרג ‪(-*:‬יד) באלין ‪ :‬תלגום של אז‪ :‬התיב עטא ויטעם לאליוך*‬ ‫השיב‬. ‫באור‬ ‫(יב) בנס‪ .‬בזעף‪ .,‬והנס זועפיה ת יא והא אינן' נסיסין (ר‪-‬ש״י)• (ע) ודתא נפקא‬ ‫וחהימיא מתקטלין‪ ,‬י״מ הדין כלה ונעשה ואיזה מן המנמים ככר היו נהרגים‪ .‬אכל‬ ‫משמעות‬.

(19) ‫דניאל ב‬ ‫לחכימי בבל־\״י)ענה ואמר‬ ‫לאריוך ‪7‬שליטא "ח־מ^צא‬ ‫על־מה דתאימהחצפה מך‬ ‫‪.‬קרסימלכא אדין מלרז^‬ ‫הודע ‪14$‬ך לדנ״אל^ ‪:‬‬ ‫^ ודמאל ‪.‬על ומעה מך‬ ‫מלט^ ‪.‬דיי מן ינתך־־לח‬ ‫ופישרו להחמך למלכא‪:‬‬ ‫<‪ >2‬אדין דניאל לביתהיאזל‬ ‫ולהננידה' מישאל _ועזחךז‬ ‫הברוד׳♦ מלת^ הודע ‪:‬‬ ‫(׳״> ?רחמין למ^עא מךך)דם‬ ‫אלה‬. ‫בנל׳ס היסיודינטען• (טו)‬ ‫ער פרא נטע אריוך רען בע־‬ ‫‪5‬אללמעכטינטען דעס קע"‬ ‫נינם‪ ,‬וועהוועגען איזט איין‬ ‫זא הארטער בע?עהל פאם‬ ‫קעניו‪ .‬ערגאנגען ? אונד אלם‬ ‫דיזער איהם מיט רעד זאכע‬ ‫בעקאנט געמאנט האטטע;‬ ‫(טז) גינו‪ .‬ער הין ‪ ,‬אוגד‬ ‫באט זיך פאם קעניג אויס‪,‬‬ ‫דאס מאן איחס נור נאך‬ ‫אייניגע צייט פערגעננען‬ ‫מעכטע‪ ,‬אום ריא אויפלע•‬ ‫זונג רעם קעניגע מאכען צר‬ ‫קעננען• (יז) דניאל גינגזא־‬ ‫דאן נאך הויזע‪ ,‬אוגד מאב"‬ ‫טע זיינען געפעהרטען חנניה‪,‬‬ ‫מישאלל אונד עזריה דיא‬ ‫זאכע כעקאנט " (ירו) אובט‬ ‫*‬ ‫גאט‬ ‫ערבארמונג פאן דעם‬ ‫טע דעס היממעלש‪ ,‬וועגען‬ ‫דיזעס‬. ‫רש"♦‬ ‫השיב ענה וטעם לארי רך שס האיש‪ :‬ר‪ 3‬טבחיא * סד ההורגים המחוייבי׳ הרינה‪( :‬טו) על‬ ‫מה דתא מכחצפא ״ מה זה־ שדת המלך חצופה להרוג‪ :‬אדין מלתא הודע אריוך לדניאל •‬ ‫שקצף המלך על שאין פותר חלומו‪( :‬טז) על ובעא־ נכנס ובקש‪ :‬יינתן ליה• יתןלו‪:‬‬ ‫' רזא‬. ‫כאור‬ ‫משמעותהעניןאינו כן‪ ,‬ויותר נראה פירושה כאשד הדת יצאה ונגלה שמכימיא יהיו‬ ‫נקטלים‪ ,‬ובעו דניאל וחברוה♦‪ ,‬כלומד נתבעו גם הס למשפט המות• (טו) מהחצפה‪,‬‬ ‫גלויה לשון חצוף בדברי רבז״ל למי שהוא עז פניס‪ ,‬ותרגום קשי פכים חציפיאפין ‪ 1‬בן מלך)*‬ ‫ולדעת ראב״ע הוא לשון •מהירות‪ ,‬ופירושו עלמה תמהר הדת לצאת מפי המלך‪ ,‬ויהי'‬ ‫תרגומו*‪( .‬וועסוועגען איזטדער בעפעהל‪ ,‬דערזאפלעצליך פאס קעניג ערגאנגען‬ ‫איזט ?)* (טז) ובעוז‪ ,‬לשון שאלה ובקשה‪ ,‬וכמצא פעל זה גס בלשון עבדי בעכין‬ ‫שאלה‪ ,‬אסתבעיון בעיו ישעי׳ כ״א‪ ,‬י"ס־ופשרא‪ ,‬לא הזכיר החלום ששאל המלך‬ ‫פשרא‪ ,‬בלי ספק‪ ,‬לפי שמובן מאליו‪.‬‬ ‫להודיע לי‪ ,‬וכן למטה ‪3‬ך‪3‬יי דניאל לא נמצא‬ ‫אס ידע הפתרון בהכרח שצריך לדעת מקדם החלום‪. ,‬וכן דעת ראצ״ע • (יך> רזא‪,‬‬ ‫ענינו‬.

(20) ‫דיזעס געהייטניסעס צו ער־‬ ‫‪5‬לעהען‪ ,‬דאמיט דגיאקל‬ ‫אונד זיינע גע‪3‬עהרטען מיט‬ ‫דען איפריגען ווייזען בכל׳ס‬ ‫ניבט אום דאז לעכען קעהי‬ ‫מען• (יגי) דעם דג״ל וואור"‬ ‫דע נון אין איינעם נעכטלי•‬ ‫כען טרוימגעזיכטע דאז גע•‬ ‫היימניס אפ‪5‬ענכארט‪ ,‬ווא'‬ ‫פיר ער דען נאטט דעס‬ ‫היממעלס בענעדייטע• (כ)‬ ‫ער בדאך אין דיא ווארטע‬ ‫אויס‪ :‬בענעדייעט זייא דער‬ ‫נאמע גאטטעס פאן עוויג•‬ ‫קייט אין עווינקייט‪ ,‬ער דער‬ ‫אלליין דיא ווייזרזייט אונר‬. ‫מאנט בעזיצט! (כא) ער‬ ‫איזט עס‪ ,‬דער צייטען אוגד‬ ‫צייטלייפטע ענדערט‪ ,‬ער‬. ‫שאפט קעניגע ■וועג‪ ,‬אוגד‬ ‫לעסט גייע ווערדען‪ ,‬ניבט‬ ‫דען קלוגען דעןפערשטאנד‪,‬‬ ‫דען אייגז־כטספ^ללען דיא‬ ‫וויססענשאפט ‪( 4‬כב) ער‬ ‫יאפ^ענבארט דאזטיפלינעג־‬ ‫דע‬. ‫דניאל ב‬ ‫על״תא דגה ר‬ ‫אלד׳‬ ‫לא והובדון דניאל וחכלוהי‬ ‫עם־־שאר הכימי י בבל ‪:‬‬ ‫(זע) אדין לדניאל בחזוא די־‬ ‫יל‪:‬א ל׳א ג‪.‬ל' אדין'ינ?אל‬ ‫‪3‬רףלאלה*?כדא‪:‬״> ‪,‬ענה‬ ‫דניאלואמר להוא שמה ר ‬ ‫איה^ מברף מן־עלמא‬ ‫ןעד־עלמ^ג די חכבןתייייג‬ ‫וגבודתא די־־לה היא ‪:‬‬ ‫(נא> ‪0‬והוא מהשנא קןגיא‬ ‫וזמנ*א מהעדרה מלהכין‬ ‫ומהקיסמלכין יהב הכמתא‬ ‫ילחכיקיץ 'ומנדעא לידעי‬ ‫בינה‪< :‬מ>הוא גלא עמיקתא‬ ‫גמסתרתא‬ ‫*‬ ‫רש"‬. ‫(יט) דזא גלי י הסתר בכלה‪ :‬הוא גלי עמיקתא * גולה עמוקות ‪( :‬כא)‬ ‫ההשנא * מחליף ‪ :‬מהעדה • מסיר מלכי' על שהמן מתוך החלום שמלכות‬ ‫מוכדנצל פוסקת ומלכות• אחרת עומדות ‪( :‬כב) הוא גלי עמימתא ומשןתדתא‬ ‫על‬. ‫באור‬ ‫ענינו ד‪3‬ר סתר ונעלם " (כא)מהשנא עדניא המניא‪ ,‬השנה עתים המניס‪ ,‬והכתה‬ ‫על המקרים שמשתנים במשך הזמן‪ ,‬לומד שכל השנויס וחלופיס שבעולם הכל באים האתר‬ ‫יתגלך * וטעם הכפילה לדעתי לפי שיש הקלים שאינם מתמידים נ'א לזמן מועט ונאסר‬ ‫גאו‬.

(21) ‫דניאל ב‬ ‫ומסתךרת^ ידע מדת‬ ‫בח־שוצא* ונה&יית עמדת‬ ‫שרא‪< :‬נג> לך ‪ 1‬אלה אבהתי‬ ‫מהודא ומשבח" אגדתי די‬ ‫חכמתא וגבורתא יהבת לי‬ ‫ימן! י הודעתני" די־־בעינא‬ ‫מנך די־־־מלרת מלכ>ת‬ ‫הוידעתנא‪( :‬נ‪>7‬בל־ך!בלךנה‬ ‫דני^ליעל על־יאלוך די מני‬ ‫מלבא להובך?*ת לחבימי‬ ‫בבל אזל' ו"ובן אמר־לה‬ ‫לחכימי בכלאל־־תהוצד‬ ‫העלני ‪:‬קךםמל'צא ופשרא‬ ‫למלכא אחילי*♦ (מ)* אדין‬ ‫אריוך‬ ‫ונהודא ק'‬. ‫‪,‬דע‪ ,‬דאז ‪3.‬ערבאדו‪.‬נע‪ ,‬ווייס‬ ‫וואס אין דונקעלהיייט איזט‪,‬‬ ‫אונד דאז ליכט וואהנט בייא‬. ‫איחס ״ (כג) דיר ‪ ,‬א גאטט‬ ‫נזיינער פעטעתדאנקעאיך‪,‬‬ ‫דיך פרייזע איך‪ ,‬דאס דוא‬ ‫מיד וריזהייט אוגד מודיט גע־‬ ‫געבען האסט‪ ,‬אונד נון מיד‬ ‫בעקאנט מאכטעסט‪ ,‬וואס‬ ‫וויר ‪5‬אן דיר ערפלעהט‪,‬‬ ‫מיט רעד אנגעלעגענהייט‬ ‫דעס קעניגס אונס בעקאנט‬ ‫מאכטעסט! (כ‪ )7‬ותידאויף‬ ‫כזאכטע זיך דניאל אריך‪,‬‬ ‫אונד גינג צו אריוך‪ ,‬דעכג‬ ‫דער קעניג אויפגעטראגען‬ ‫האטטע‪ ,‬דיא ווייזען בבל׳ס‬ ‫הינצודיכטען‪ ,‬ער שפראך‬ ‫צו איחס‪ :‬א פאללציהע‬. ‫דיא הינדיכטונו‪ .‬דער ווייזען‬ ‫כבל׳ס ניבט‪ ,‬פיהרע מיך‬ ‫‪5‬אד דען קעניג‪ ,‬איך ווילל‬ ‫איחס דיא אויפלעזונו‪ .‬נזאכעך‬ ‫(כה) שנעלל פיהרטע נון‬ ‫אדיוך‬. ‫רש"♦‬ ‫על שגלה לו עומק זה ‪( :‬בג) הודעתנא * הודעתני‪( :‬כד) כל קבל דכא • כל‬ ‫עומת זה שנגלה לו הסוד‪ :‬דניאל על על אריוך נכנס אצל אייוך די ;׳וני • שהפקיד‪:‬‬ ‫אל תהו‪ 73‬י אל תא‪ :73‬העלני • הכנסני‪( :‬כה) אדיך אז‪ :‬בהתבהלה בבהל'‬ ‫ובמהירות‬. ‫באור‬ ‫באו ק יעבדו‪ ,‬ויש מקדים שימשנו ימיס רבים ויעשו דושס בעת ‪3‬זכררן האדם‪ ,‬ומשך‬ ‫העת הזאת נו‪7‬ע ומופרד משאר העת כחלק מן הכלל‪ ,‬ובזה ההפרד בין עי‪7‬ן וזמן‪,‬‬ ‫כי זמן נאמד בפדני על עת ידועה וקצובה‪ ,‬כמו לקים את ימי הפוריס האלה בזמניהם‬ ‫(אסתר ט‪ ,‬לא)‪ ,‬הודעתני‪ ,‬אמד הודעתני ני לו לבדו נודע הסוד ואמר די בעינא‬ ‫הוא‬.

(22) ‫אריוך דען דמאל פאר דען‬ ‫קעניג• ער מאכטע איהכש‬ ‫דיא אנצייגע‪ ,‬דאס ער אוג־‬ ‫טער רען עקסולאנטען אמס‬. ‫יהודעא איינען מאן געפונ־‬ ‫רען ד׳אבע; דער דיא אויפ‬ ‫*‬ ‫לעזוגג רעם קעמגע ערע‪5‬נען‬ ‫וואללע " (נו) דער קעניג‬ ‫פראגטע דמאל‪ ,‬רען מאן‬ ‫בלטשאצד נאנטע‪ :‬ביזט‬. ‫דוא אים שטאנדע‪ ,‬דען‬ ‫טרמם ‪ /‬דען איך זאה > אונד‬ ‫דעסען דייטונג מיר אנצו׳‬ ‫צייגען? (כז) דמאל אנט׳י‬. ‫וואדטעטע רעם קעמג‪ :‬דאז‬ ‫געהייממס‪ ,‬דאז דער קעניג‬ ‫צו וויהסען פערלאנגט‪* ,‬‬ ‫קענ‬ ‫נען איהבם דיא ווייזען‪,‬‬ ‫שטערמעהער‪ ,‬בילדער•‬ ‫שריפטקונדיגע אונד וואהר־‬ ‫זאגער אונמעגליך העראויס"‬ ‫כריגגען♦ (כרו) אבער עס‬ ‫איזט איין גאטט אים הימ־‬ ‫מעל ‪,‬דעדפע^כאיגענע רע‬. ‫גע אפ§ענבארט ‪ ,‬אונד די‬ ‫וער לעסט דעבם קעמגע‬ ‫נכוכרנצר‬. ‫דמאל ב‬ ‫בהתטהלה הנעל‬ ‫לדניאל ‪:‬רןדם מלנ־<'זנן‬ ‫אמר־־לה די־השכחת נבר‬ ‫מן־בני גלותא׳די יהוד די‬ ‫פ־שרא למלבא ‪.‬יהודע נ‬ ‫זענה מלכא' ואמר לדניאל‬ ‫די שמה ב^ט׳שאצו־•‬ ‫האיתיך כהד־‪ ',‬להודעתמ‬ ‫חלמא די־־זזזית 'ופשרה‪:‬‬ ‫(ק> זענה דמאל ר!ךם מלכא‬ ‫ואמרירזא די‪-‬מלכא שאל‬ ‫לא חכימין אשפץ הרטמין‬ ‫נזך־יךיכלין להוהויהלמלכא‪:‬‬ ‫<<״) ברם איאי אלה בשמיא‬ ‫נלה ך‪:‬זין והולע * למלבא‬ ‫האיתך ק׳‬. ‫נבוכדגצר‬. ‫רש"♦‬ ‫ובמהירות‪ :‬הנעל * הכניס את דניאל • די השכמת ג‪3‬ד ♦ אשר מצאתי איש‪:‬‬ ‫מזית אשרלאיתי‪:‬‬ ‫*‬ ‫יהיד גלות יהודה‪( :‬כר) האיתךכהל• הישן■ יכול‪ :‬די‬ ‫*‬ ‫גלותא די‬ ‫(בז) גזרין־שס מין צעלשדיס‪( :‬כה) ‪3‬רס איתי והודע למלכא וגו'הוא גילה לי רז זה‬ ‫ועל ידי מודיע למלך עיקל חלומו בעתידות ‪ :‬חלמך וחזוי לאשך על משכבך י אשד על‬ ‫משכ‪3‬ך ‪.‬‬. ‫באור‬ ‫״ע) (כז) מדין‪ ,‬לדעתי הס מגילי‬ ‫הוא וחבליא כאומר לא בזכותי ל‪3‬ד הודעתני (רא‪* 3‬‬ ‫עתידות‬.

(23) ‫עזרא‬ ‫בארך בס׳מאור עיניס פל״ט ועיין במבוא לס׳ ד״ה * ומלבד כל אלה ‪ ,‬אם‬ ‫מיח כי דריוש בן אסתר סי'המלך האחרון לפרס‪ ,,‬יעותעליס משפט אל ‬ ‫ט כורש אשר בדוח פיר לבד הרשה לבכות הבית ובכול בניכר אח״כ בשטכת‬ ‫הכותים‪ ,‬אמר עליו כה אמי ה' למשיחו לכיש אפי החזקתי בימינו לרד לפניו גויס‬ ‫(ישעי' מח) • ודריוש בן לאותו צדקנית אסתר‪ ,‬והוא עזר ונדב להשלמת בנין‬ ‫הבית‪ ,‬וסעד בחסד יד עזרא לעלות ירושלים להורות את עמו בדת אל‪ ,‬והקים‬ ‫את נחמי' לפחה וישלחהו ירושלים לבנות החומות * וכל הצדקות האלה לא‬ ‫עמדו לו במלחמתו ־ והוא ואשתו ואמו ואחותו נפלו שדוד ביד צר אלכסנדר‬ ‫*‬ ‫מזה‬ ‫מוקדון היש נספה בלא משפט גדול‬ ‫*‬. ‫ועתה‬. ‫טרם נפנה אל הסופרים הקדמונים‪ ,‬נדעה נרדפה לדעת דברי‬ ‫הס הרב ר׳‬ ‫*‬ ‫גדולי מפרשי המקרא‪ ,‬ונשמעה מה בפיהם גס‬ ‫זרחי׳ הלוי בפ״ק דר״ה על מאמר למלכים למאי סילכתא‪ ,‬כתב בסיום דבריו‬ ‫וז״ל‪ ,‬זהו העולה בידינו לפי מדרש חכמים אבל הפי' הנכון לפי הפשט ז״ש ‪7‬‬ ‫מטעם כורש דריוש וארתחשסתא שלשה מלכים היו‪ ,‬כרש המתחיל ודריוש‬ ‫המשלים בנין הבית‪ ,‬וסמך ליה ארתחשסתא בונה חומות ירושלים‪ ,‬ואין זה‬ ‫הראשון אשר כתבו שטנה בימיו‪ ,‬ע״כ היוצא מכלל דבריו חמשה מלכי פלס ־‬ ‫הרד״ק בסוף פי׳ חגי (בו) בפסוק אני מרעיש כתב וז״ל המלחמות האלה‬ ‫המולךאחריו ע״כ‪ ,‬והראב״ע בפי'‬ ‫*‬ ‫היו בימי דריוש או בימי ארתחשסתא‬ ‫דניאל (יא‪ )3,‬הביא בשם ר' משה כהן כי ו' מלכים היו לפרס * דריוש• הזקן‬ ‫המדי‪ ,‬כרש הפרסי‪ ,‬אחשורוש‪ ,‬ארתחשסתא‪ ,‬דריושהשני שנבנה הבית‬ ‫בימי‪ /‬וארתחשסתא אשר בימיו עלו עזרא ונחמיה‪ ,‬הרי גס גדולים האלה‬ ‫ראו את הלחץ במעוט המספר ע״כ הוסיפו עליו *‬. ‫ואחר‬. ‫נגיש יוסי פון לרומים ־ העולה מדבריו‪ ,‬כי דריוש וכורש לכדו בבל "‬ ‫ובמות דריוש מלך כורש לבדו‪ ,‬ובשנת הא' שלח הגולים חפשי והחלו‬ ‫בבטןהבית ובטל בשטנת צרי יהודה ובנימין• ואחריו מלךקמביזוס בכו ו'‬ ‫שנים‪ ,‬ובמותו גברו משפחתהמגו״ש ועכבו מלוך מלך שנה אחת * וימלך‬ ‫דריוש היס"דאספי‪ ,‬בונה הבית ־ ואחריו מלך גסירסי הוא ארתחשסתא אשר‬ ‫עלה עזרא בימיו * ואחריו אחשורוש ארתחשסתא בעל אסתר * ובפ״ז שלו‬ ‫אלכסנדר הרי ז'אשר פרט‪ ,‬לפי‬ ‫*‬ ‫מזכיר דריוש האחרון אשר מת במלחמת‬ ‫שאין דרכו למנות מלכי פרס כמה היו‪ ,‬זולתי מה שמתיחס לספורו •‬. ‫הסופר‬. ‫המפורסם לפרסים מונה מלכי ארצו על הסדר הזה‪ ,‬דריוש וכורש‬ ‫‪ '3‬שטס ־ ואחרי מות דרוש מלך פורש לבדו כ״ב שנים‪ ,‬אחשורוש‬ ‫הוא ארתחשסתא הראשון כ'שנים ולן שני בטסכורש אדטבאכו ודריוש ארוך‬ ‫היד‪ ,‬ורבו על המלוכה ז' קדשים‪ ,‬וגבר דריוש ארוך היד ומלך ל״ז שנה "‬ ‫ואחריו‬ ‫‪161,‬םגע‬ ‫‪.‬ע‬ ‫()‬.

(24) ‫ען ר א‬ ‫ואחריו דריום מימני"! הוא ארתחשסתא הגדול נ״ה שכיס ואחריו צרתחשסתא‬ ‫אוחו כ״ו שנים " ודריוש האחרון ו׳ שנים• סך הכל פשרה"‬. ‫והעולה‬. ‫באחרונה‪ ,‬המר‪3‬ה לספר הרי זה המשבח‪ ,‬אייזביוס סופר‬. ‫המפאר הוא מונה י״ד מלכים לכיס ואחריו החזיקו כל הסופרים‬ ‫האחרונים‪ ,‬ואסדר לפניך שמותס ושנות מלכותם (ואשר לא עלת׳ לו שנתו‬ ‫לא אביא כמספר כי לא מעלה ולא מוריד) * כורש' הפרסי ל' שנה ולד״ק ז׳‬ ‫שנים ‪ ,‬קמכיזוס שמונה שמס " כ׳ האחים מגו״ש ז׳ חדשים והס נמנים לשנה •‬ ‫דריוש היסדאספוסל״ו שנים‪ ,‬כימיו נשלם הכית‪ ,‬אשר עכבוהו הצריסמ׳‬ ‫שנה " אחשורוש קסרקסס כנו כ' שנים ־ ארתחישסתא ארוך היד מ׳ שנה "‬ ‫דריושנוט"וי"טשנה־ ארתחשסתאמימנוןבעלאסתרמ׳שנס• ארתחשסתא‬ ‫דדיושהאחרוןו'שנים ואתה‬ ‫*‬ ‫אוחו כ״ו שנים • ארסיס כנוד'שנים‪,‬‬ ‫כשתדקדק בדברי ג' סופרים האלה תמצא כעקר הענין דכריהס מכוונים‬ ‫הממעיט אסף עשרה מלכיה * ולו נתפרש הלשון האחרון‪ ,‬ונחשוב משנת א?‬ ‫לכורש עד שנת ז׳; ארתחשסתא ארוך היד שבו עלה עזרא־הם מאס שנה • ועד‬ ‫נממיהקי׳ג שנה‪ ,‬וע״זיתישבמה שנאמר (נחמי׳ה‪ ,‬טו) והפרוע הראשונים‬ ‫אשד לפני הכבידו על העס> רומז באצבע כי כמה פחות היו לפניו *‬. ‫ג) מ♦ כותב הספר הזה ♦‬ ‫אשר נשארעודלברר‪ ,‬הספר הזה הנקרא על שם עזרא‪ ,‬אסכקראכן‬ ‫לפי שהוא הכותב אותו‪ ,‬או נקרא כן על שס העניניס הנכללים בו‬ ‫מדברי עזרא ומעשיו אשר עשה‪ ,‬כמו שזכרנו במבוא לספר דניאל * והנה‬ ‫בתל׳ נמצא על זה שני מאמרים מתנגדים זה אל זה * במקום אחד אמרו (ב״ב‬ ‫י״ד עב) עזרא כפב ספרו וספר יטסשלז״ה מד לו־ ובמקום אחר אמרו (חלק לג‬ ‫עב) • מכדי כל מילי דעזרא נחמי׳ בן מכלי׳ אמריכהו * ולו כתפוס המאמר‬ ‫הראשון אינו מן ההכרח לומר‪ ,‬כי הוא הכותב כל הדברים המחוברים בספר;‬ ‫כי זה דבר הנראה בעליל‪ ,‬כי זכר שמן ומעשיו רק מתחלת פרשה ז׳ • מאז‬ ‫ענותו מכבל‪ ,‬ולא היה נמצא בכל סדבריסהנזכריסונעשיס בפרשיות הקודמות־‬ ‫על כן אף אס נאמר כי הוא כותב ספרו אשר מזכיר כו מעשיו‪ ,‬הדעת נותנת‬ ‫כי הדברים הנזכרים ונעשים בירושלים לפני ‪3‬וא(שמה‪ ,‬משטנתצרי יהודה‬ ‫ובנימין וחסד דריוש בתתו רשיוס להשכים כנין הכית‪ ,‬כל העניניס האלה מצא‬ ‫רשום מידי סופר אשר כאן מוצא וכאן היה ככל המעשה‪ ,‬וספח אותם אל‬ ‫ספרוושסא תם הקדמה לעניןספוריו ומעשיו• עלכןהעמידאותם ככתבם‬ ‫וכלשונם בל׳ ארמית• אבל מה שכתב בעצמו בא בל'עברית ובל׳ מ״ב• וכל זה‬ ‫מה שאמרתי ממציאות העתק ידי סופר אחר נופל רק על החלק שמפרשה *ד‬ ‫ועדז' אבלבג'פרשיות הראשונות יש לי סברות אחרות בהן‪ ,‬וזה‪ ,‬פרשה‬ ‫*‬ ‫הא׳המתיזלת רגשנפ אטע לכולש ׳ בוי״ו מוסיף על ענין שלפניו‪ ,‬דעת רש״י‬ ‫׳ • בזה‬.

(25) ‫עזרא‬ ‫דניאל על מה שנאמר בשנת אחח למלכו * ואינני‬ ‫*‬ ‫בזה בי הוי׳ו מוסל על ספר‬ ‫צריך להעיר על הדוחק שבסברא הזאת‪ ,‬אבל דעתי לומר כי הכותב חלק שני‬ ‫של דברי הימים הוא כותב הפרשה הזאת‪ ,‬כי שכי פסוקים הראשונים שמתחיל‬ ‫הספר עזרא בהם‪ ,‬הס שני פסוקים האחרונים חל ספר ד״ה‪ ,‬והכותב כאשר‬ ‫סייס ד״ה‪ ,‬להמשיך הספור בסדר הזמן כפל ‪ '3‬פסוקים האלס (ולמקצת‬ ‫הימים אחרי כתביזאת‪ ,‬מצאתי כי כוונה דעתי בזה לדעת החכם דון יצחק‬ ‫אברבנאל‪ ,‬בהקדמת פירושו לס׳ שמואל‪ ,‬כי כוונה הראשונה של עזרא שיהי'‬ ‫ספרו המשך לספר ד״ה ‪ /‬ג״כ ‪3‬עדות ‪3‬׳ פסוקים האלה ־ ־אשר נערץ תחלתו‬ ‫של עזרא בסופו של ד״ה •' ואס נקח דעת התלמוד (ב״ב י״ד עב) שאמרו ומאן‬ ‫אסקיה (ר״ל מי סייס ס׳ ד״ה) נחמי׳ ‪3‬ן חכליה‪ ,‬יצא לנו משפט כולל מתישב‬ ‫על הדעת‪ ,‬כי נחמיה אשר היה תכף אחר עזרא ספח ס׳ עזרא לחלק ראשון‬ ‫ספרו ועשה הפרשה הראשנה התחלה לכלל הספוריםה‪3‬איס ‪'33‬‬ ‫*‬ ‫אל‬ ‫רשיוסכורש ויתישבליבזה‬ ‫*‬ ‫הספרים‪ ,‬והוא ספור העליה הראשונה מ‪3‬בל‪3‬‬ ‫למקצת המאמר הנזכר ‪* 3‬‬ ‫חלק‬. ‫אבל שני דברים קשים לי והס צריכים עיון גדול לישבס * הא') יהיה כותב‬ ‫הסופר מי משניהם ‪ /‬למה זה הפרשה השניה מספור יחוס העולים‬ ‫מ‪33‬ל‪ ,‬כלה באה כפולה בספר נחמי' (ז׳ו׳־־עג) בשנוי לשון קצת והבדל‬ ‫המספרים‪ ,‬כמנהג הרבה בענין אחד בא כפול ‪33‬׳ ספרים מספרי הקדש‪,‬‬ ‫(כמו שירת דוד ‪3‬ש״‪ 3‬כ״ג ובתהלי׳יח * וד‪3‬ריס השנויים בספל־ ד״ה מספרי‬ ‫שמואל ומלכים) * ויותר תימה אס כותב ‪'3‬הספרים איש אחד כדעת התל'‬ ‫(בחלק) * הב׳ והוא יותר נפלא עזרא אשר כתב כל מעשיו הגדולים אשר עשה‪,‬‬ ‫מה זה כי הס מהזכיר המעשה הגדול מכולם‪ ,‬והוא קריאת התורה לפני‬ ‫העם‪ ,‬בר״ה וחג הסוכות‪ ,‬ולמה זההחשה והיה כמחריש ולא הזכיר ממנו‬ ‫א) היאמראומר‬ ‫דבר‪ ,‬עד בוא נחמיה והעלה הספור ההוא בספרו (ח‪* ,‬‬ ‫כי מעשה קריאת התורה לעיני העס‪ ,‬לא היה כי אס בזמן עלות נחמיה‬ ‫לירושלים ‪'3‬תשובות ‪3‬ד‪3‬ר זה‪ ,‬הא׳ לו יהי כן‪ ,‬המעשה המיוחס‬ ‫*‬ ‫משושן‬ ‫לעזרא ראוי ל‪3‬וא בעזרא * הב׳ היתכן או היעלה על הדעת‪ ,‬שיתאפק עזרא‬ ‫הסופר זמן ר‪ 3‬כזה‪ ,‬משכת שבע למלכות איתחסס־זא עד שנת עשרים בז זה‬ ‫שלש עשרה שנה‪ ,‬לבלתי קרוא ספר תורה לעס‪ ,‬הלאזההד‪3‬ר אשר שלחו‬ ‫המלך להורות את עמו ‪3‬דת אלהיו (עזרא ז‪ ,‬כה) *‬ ‫בכאן כי כשתעיין‬ ‫*‬ ‫ומה שנראה לי בזה‪ ,‬כי עכ״פ ערוב פרשיות יש‬ ‫* וכל ישראל בעליהם‪ :‬ויגע החדש‬ ‫במקראות‪ ,‬תמצא הלשון הזה‬ ‫השביעי ובני ישראל בעלים ויאספו העם מ‪.‬׳" אחד ירושלים • פעם אחד ‪3‬עזרא ‪ 3‬ג ‪,‬‬ ‫ופ״ב ‪3‬נחטי'ז ח * ו‪3‬ב׳ המקומות נפסק המאמר לב' פרשיות‪ ,‬אך ‪3‬עזרא ‪0‬‬ ‫התחלת הפרשה ויגע החדש השביעי‪ .‬ובנחמי' התחלת הפרשה ויאספו העם׳ ‪0‬‬ ‫ועס זה ההמשך שבס' עזרא ענין אחר‪ ,‬ושבספר נחמי׳ ענין אחר י ויש ■א״כ‬ ‫מקוס‬ ‫‪() 2‬‬.