Mischnajoth.

Pełen tekst

(1)

(2)

(3)

(4)

(5) ‫סדר זרעים‬ ‫עם פירושי הגאונים המפורסמים‬. ‫רבינו עובדיה מברטנורה י ותוספות יום טוב‬ ‫כפי מה שנדפסו באמשטרדם עם‬. ‫תוספות חדשים‬ ‫מהחסיד השלם הרב המפורסם מוהר״ר שמשון זצללה״ה מאלטונא ומשאר הגאונים‬ ‫כל חלופי גרסאות ונוסחאות י בלשון המשנה זו לעומת זו מובאות י ולתת דיות‬ ‫בין הדבקים • להפסיק בין הפרקים • הפסקנו בנקודות במשנה ובפירושי׳ י למען‬ ‫היות דבריהם מבוארים ומפורשים י ובמקום שהתי״ט מקצר בהעתקת המאמרים •‬ ‫דבריו על הגליון מבוארים • ומראה מקום פסוקי תנ״ך ופרקי ודפי ש״ם מצוינים• וכל‬ ‫הדינים הנוהגים באלו הזמנים י כמסקנת ש״ע וגדולי אחרונים ‪:‬‬. ‫בטשעתאוויץ‬ ‫בשנת‬. ‫ף‪,‬״ך‬. ‫לפיז‬. ‫‪MISCH NAJOTH.‬‬.

(6) ‫הקדמת הסתבר בעל תוספות יום טיב‬ ‫יום עוב הנקרא ליפתן בן לא״א הר״ר נתן ‪.‬זלה״ה בן אא׳יז האלוף‬ ‫המרומם כמהר״ר משה וואלערשעיין זלה״ה לוי העלי״ר כשם שרבינו‬ ‫הקדוש רבי יהודה הנשיא שבימיו נשנית משנה זה העוסקין במקרא* מדה ואינה‬ ‫מדה • במשנה * מדה ונועלין עליה שכר * גמרא* אין לך‪ .‬מדה גדולה מזו • ;שבקו‬ ‫כולי עלמא מתניתין ־ ואזלו בתר גמרא ־ הדר דריש להו ולעולם היי ת למשנה‬ ‫יותר תן הגמרא כדאיתא בסוף פרק ב׳ דבבא מציעא * נמו כן רביע הגדול מרנא‬ ‫ורינא הגאון רבי יהודא ליווא בר בצלאל זלה״ה שנתעסק בישיבה והרכין תורת‬ ‫לרבים במדה הגדולה היא מדת הגמרא כמפורסם * הדר דריש לרון למשנה עד‬ ‫שנתחברו ‪.‬חבורות חבורות כתות כתות מלכי מאן מלכי רבנן ־ ומתעסקין יום יום‬ ‫פרק מפרקי המשניות וחוזרין חלילה חלילה ־ יתאת‪ '$‬היתה זאת חוק ולא יעבור •‬ ‫לא בלבד בק״ק פראג אפר בה הדת נתונה מהגאון הניכר * כי אס גם בשאר קהלות‪,‬‬ ‫‪.‬קדושות קרובות ורחוקות קיימו וקבלו עליהם ללמדם בישראל ‪:‬‬ ‫וגדול כת מאמרו של רבינו הגדול • ממאמרו של רבינו הקדוש • דאלו המשנה‬ ‫שאמר רבינו הקדוש •< לרון בתרה * היינו כסירורה בהלכות תבלי שום‬ ‫שכל ולב להבין טעמיה ־ ולעמוד על סתירותיה שזהו אמנם מדת הגמרא עצמה •‬ ‫כי זאת היתה כונת רבינו הקדוש בחבור המשנה ללמד לתלמידיו בלשון‪ .‬קצרה כל‬ ‫דין ודין כמות שהוא * אבל טעמיהם הניחם בעל פה לחכמים וליודעים ולא‬ ‫קבעום במשנה שמסרה לכל ־ וכל מי שעוסקים לדעת ולהבין טעמי המשניות ולעמוד‬ ‫על סתירותיהן • ההיא קרא שתוש תלמידי חכמים • כי היה צריך לשמש לפניהם‬ ‫ולשמוע מאס ־ אבל למוד המשכה בעצמה אינו כי אס הבנת המלות וידיעת‬ ‫משפטיה ודיניה בלא טעם וידיעת סבת ומקור הדין ־ שכונת רבינו הקדוש בחבור‬ ‫המשנה לקבוע הלכה בלבד ולפיכך הוא בעצמו פנה משנה זו גמרא אין לף תדה‬ ‫גדולה הימנה ־ כי גרסת המשנה בלא גמרא לא יגיעהו לתכלית המכוון ללמד חוק‬ ‫ומשפט בישראל * שאם לא ידע טעמי הדבר פעמים ידמה דבר לשאינו דומה *‬ ‫ויורה הוראת טעות־ ועל זה אתרו במסכת סוטה פ״ג * תנאים מבלי עולם הן • וכי‬ ‫מבלי עולם ה! והלא מיושבי עולם הן שנאמר הליכות עולם לו ־ אלא‪.‬שמורין‬ ‫הלכה מתוך משנת‪ • ,‬ע״כ ‪ :‬אבל תועלת חבור המשנה וסבתה היתה לפי שתורה‬ ‫שבעל פה שמסר‪ :‬משה ליהושע ויהושע לזקנים וכו׳ ־ אע״פ שהיתה ביאור התורה‬ ‫ומצותיה ביאור שלם • אין לך זמן ודור שלא יתחדש בה בהכרח ויפלא למשפט *‬ ‫ואל תשיבני דבר תמה שאתרו בפ״ב דמגילה מאי ועליהם ככל הדברים וכו׳ מלמד‬ ‫שהראהו הקב״ה למשה דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים * ע״כ ־ שאני אותר שזה‬ ‫לא היה מוסר תשה לאחרים כלל • ודקדוק לשונם כך הוא שאתרו תלתד שהראהו‬ ‫ולא אתר שמסר לו או שלמדו * שאלו אתר אחד מאלו הלשונות היה מתחייב מזה‬ ‫שהוא ימסרם ויתנם גס כן ליהושע * שהרי עינו לא היתה צרה ־ שמצינו שסמך‬ ‫בשתי ידיו אף על פי (שאפשר) שלא נצעווה אלא באחת אבל באתרו שהראהו וזה כ‬ ‫בדרך ‪,‬ראייה בלבד • לא בדרך מסירה כאלם התראה דבר לחברו לראותו ואינו א‬ ‫נותבו לו • וזהו דקדוק נאה • יוענק אמתי • והכה הראשונים ‪.‬שלבם רחב ודעתם‬ ‫צלולה וזכה ידעו לדמות דבר לדבר מהכללים שבידיהם מבלי נטייה • אבל בסוף‬ ‫בית שני אף על פי שהיו בידם כל הכללות ההם הכה מפני מיעוט לבס ועכירת‬ ‫דעתם בסבת טרדות הצרות * אפשר להם שידמו דבר לדבר ואינו כן אלא דומה‬ ‫לדבר אחר (מ״מ כיון שהכללות שב דיהם אתתייס ומסורות להם ממשה רביכו עליו‬ ‫התזכק‬ ‫□שלום מפי הגבורה * מפני כן אלו ואלו דברי אלהים חיים הס ־‬ ‫והמחייבין * המעהרין והמטתאין * האוסרין והמתירק • כמו שפירש״י בפ״ה‬ ‫דכתובות דף נ״ז דזמכין דשייך האי טעמא וזמני! דשייךהאי טעמא שהטעם תתהפך‬ ‫'לפי שנוי הדברים בשנוי מועט ע״כ) ולפיכך רבינו הקדוש אסף וקבן כל חכתי‬ ‫ארן ישראל שבדורו ונשאו ונתנו וקבעו הלכה לדורות ממה שיצא להם מתוך המשא‬ ‫ומתן • ולא קבע במשנתו אלא ההלכה כלא טעם וסבתא אבל היתה מסורה עדיין‬ ‫בידי החכמים השלמים ומי שרצה לדעת להבין ולהשכיל שימש לפניהם ולמדום‬ ‫והוא הגמרא • וכן דור אחר דור עד שגס הגמרא הוקבע ונסדר כתו שהוא מסור‬ ‫בידינו • והסבה זו בעצמה של רבינו הקדוש היא שגרתה לחכמי דורות האחרונים‬ ‫שאחר הגמרא לסדר הלכות הלכות * והוא היוצא מחוך המשא ומתן של הגמרא‬ ‫שתפני מועט הלבבות ורוב הטרדות * קביעות הגמרא לא יועיל לכל • וראוי‬ ‫להוציא משפטיו ודיניו ולסדרם כלשון הלכה כתות שהיא לא על דרך תשא ומתן‬ ‫וסבת וטעם כל דין ודין כדרך חבור הנשר הגדול הרמב"ס ודומיו • אבל כתו‬ ‫שרבינו הקדוש בעצתו שבה משנה זו • הגמרא אין לך מדה גדולה הימנה • כמו‬ ‫כן 'המחברים הללו כוונתם רצזיה לכך למדת הגמרא שאין גדולה הימנה ושלא לזוז‬ ‫מינה ולבלות ימיו בחבוריהס כי יהיה בכלל מבלי העולם כאמור י ומי לבו גדול‬ ‫מהרתב״ם שהשיב לשואלו איזה דרך שיבור לו בדרכי הלמוד * והשיבו חבורו עם‬ ‫חבורהרי״ף כמ״ש בתשובותיו דף כ״ז ועוד עיין מזה בדף ל׳ וזה ממש דומה‬ ‫בדומה כמשנת יבינו הקדוש עם חבורו שגזר אומר במדת הגמרא שהיא גדולה‬ ‫ולעולם הוי רן וכו׳ כן דבר איש האלהיס הרתב״ס בהודיע דרך לימוד ספר הרי״ף‬ ‫וספרו * ומזה תקיש לחבורים שאחריו ‪:‬‬. ‫ונשוב חל הכוונה שהנה מדת המשנה שעיליה אמר רביכו הקדוש הוי רן • לא‬ ‫היתה אלא למשנה עצתה כתות שהיא • אכל נאשר קם הגשר הגדול‬ ‫סימב״ם ופירשה * ואחריו קם החכם השלם מהור״ר עובדיה ברענורה ז״ל • וחבר‬ ‫כפירוש ־ כי לא נסיזפק בפירוש הרמב״ם • ותה שנתאמת אצלי * הוא שלא בלבד‬ ‫מפני שלפעמים תפרש בעני! אחר מפירושי הרמב״ם עשה פירושו * שאס כן לא‬ ‫היה לו לעשות אלא הגהות עליו • ‪ .‬אבל ראה ויונח כי דרך הרמב״ס בסוגית פירושו‬ ‫לעשות עקרים וכללים למשנה ולכלול ענינה ילי^| * ומתנה נבק כונת התשנה‬ ‫ולא זו היא דרך וסוגית פירוש רש״י שמפרש על סדר התשנה אחת לאחת ולחלקם‬ ‫לחלקים ודבורים קצרים * וסוגיא דעלתא אזלא כותיה • כי פירושו נתפשט על‬ ‫המקרא ־ ועל הגמרא • וזאת היתה סבה עצומה שהתחכם הרע״ב וחיבר פירוש‬ ‫שלם על המשנה • על דרך וסוגיית רש׳יי ז״ל * ומפני כן ומזה הטעם בעצתו נאשר‬ ‫קימו וקבלו מאמרו של גאון תפארת ישראל מרנא ורבנא רבי ליווא זלה״ה ללמד‬ ‫בישראל המשנה * לא היתה על דרך הלמוד כמות שהיא מבלי שוס לב‪ .‬לטעמיה‬ ‫ופירושיה • אבל הלמוד הוא עם פי׳ מפירושיה ‪:‬‬ ‫ןך‪,‬ךא הדבר אשר דברתי שגדול כת תאתר מרנא ורבנא זלה״ה י ממאמרו של‬ ‫רבינו הקדוש זלה״ה • אחרי שלמוד המשנה שע״פ מאמרו • הוא עם הפי'‬ ‫שנמצא עכשיו * [והרי הוא כמתעסק בגמרא עם המשנה] ‪:‬‬ ‫ואני בעניי הבינותי במשנה עם פירוש הרב ברעב ורה ז־׳ל דסוגין דעלמא אזלא‬ ‫בשעת פירושו מהסבה האמורה שסוגייתו כסוגיית רש״י בפירושו ונפתולי‬ ‫אלהיס נפתלתי נתחברתי בחבורה מהחבורות יצ״ו * ומדי עברי בזה הים הגדול‬ ‫ורחב ידים שם רת״זואק מספר • הויות קטנות עם גדולות • שם עניית דעתי‬ ‫מהלך עד מקום שידי מגעת • ומצאנו כמה בבות מן המשנה סתומות בלתי‬ ‫מפורשות * וכמו כן כמה משניות סותרות זו את זו * שלא פירשו ישובס * וכל מ‬ ‫אינו ח שרון בחק המפרש * אבל החסרון מצדינו * שהתפרש ידעה ולא פירשה •‬ ‫ואשכחן הכי לקמאי דקמאי לראשונים‬ ‫שסבור היה שאינה צריכה פירוש *‬ ‫האמוראים • כי הא דרב ושמואל בפרק נ׳ דנזיר דף י״ע דשת ואל מפרש למשנת‬ ‫יצא ונכנס עולין׳לו מן המכין • ואמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב מאי טעמא‬ ‫לא מפרשת לן כהלין מילין • אמר להון אמינא דלמא לא צריכתו • ע׳׳כ •‬ ‫*(וכיוצא בזה במגילה פרק הקורא עימד דף כ״ג * ובפ״ק דבסנהדרין סוף דף י׳‬ ‫שאתר כן רב יוסף לאביי) אבל ראה גס ראה כי בפירוש עצמו נמצאו סתירות‬ ‫מבוארות ונגלית • ולרוב מפני שלפעמים תפס לי פירו־ש רבי פלוני ־ ולפעמים‬ ‫פירוש רבי פלוני • ויקרה גס כן לפעמים שירכיב שני הפירושים ואין הרכבתם‬ ‫עולה • ננס דבריו בעצמן צריכין לפעמים ביאור * את כל אלה ראתה עיני •‬ ‫ותבן שתן מנהו ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫א ולן‪£‬י שאין תכיר החסרון כבעל החסרון ־ כי הוא יודע חסרונו עד היכן מניע ־‬ ‫וכבר אמר כן שלמה בחכמתו לב יודע תרת נפשו * ושערתי אני בעצתי ־‬ ‫‪:‬ו‬ ‫וידעתי בנפשי * כי אנכי החסר מכל בני גילי * ולי מן החסרונות הרבות אשר‬ ‫הזכרתי • אם מצד בבות משניות בלתי מפורשות * אם מצד משניות הסותרות זו את‬ ‫מ * אם מצד פירוש הרע״ב עצמו שדבריו צריכין ביאור ושלפעמים מזכה שערא‬ ‫אביתרי • ואס שלש אלה לא יעשה לה למשנה ופירושה * הנה נשארת אצלי‬ ‫חבור התשנה משוללת ההבנה והידיעה על אמתתה • ‪ .‬ובינותי בספרים לדעת •‬ ‫עד היכן ידי מגעת * האם אוכל להשלים חסרונותי * ולמלאות הריקות אפר‬ ‫בידיעת* * וכאשר יגעתי ומצאתי • האמנתי כי אדבר וירוח לי ■ אז ראיתי ואספרה‬ ‫בסופר ספר וסיפור * הכינותי חקרתי זאת היא שמענה* ואתה דע לך מאמרם ז״ל‬ ‫יגעתי ומצאתי תאמין‪:‬‬ ‫ואולם זאת היא עבודתי לדקדק במשנה * אם יש בה דבר הצריך לפירוש ולא‬ ‫נתפרש בפירוש הר״ב * ואס יש לה סתירה ממשנה אחרת ולא העיר‬ ‫בה הר״ב • וכן בפירוש הר״ב אם יש בו דבר הצריך ביאור וטעם • גס אס יש לו‬ ‫סתירה מיניה וביה וכ״ש מן המשנה * ואשובה אראה בגמרא ופירש״י ובתוספות •‬ ‫ונחבורי הפוסקים ופירושיהם • האם אמצא בהס פירוש אחר * או יש ו ב כהי ה‬ ‫ואני מספיק בפירוש אחד • ולא אאריך להביא פירושים שונים * ואת תאמר‬ ‫אסתר אקיים לומר דבר בשם אתרו * ולעומת זה מצות חכמים שעל שלא שמעתי‬ ‫אני אומר לא שמעתי אבל שכך נראה לי * ומי שיש בידו ‪.‬להשיב ישיב * ואס על‬ ‫ידי גלגולן של הדברים באו לידי והוכרחתי להביא דברי המחברים אם הרמב״ס או‬ ‫ר״י בעל הטורים מצד ההכרח אשר לא יגונה והס צריכים ביאור או עיו ן ולא‬ ‫נתבארו ־ או שנת‪-‬ארו אבל נראה בעיני פיר ׳ אחר • אחזתיו ולא ארפנו עד הביאותיז‬ ‫בכור הבחינה ■ אפס כי הבחירה נתונה לך אתה אנוש כערכי * ולאלופי ומיודעי‬ ‫לא באתי * ולא יצאתי לדון חלילה וחלילה ‪:‬‬ ‫ואתה הקורא ידיד משכיל׳• אם תהיה מתנצל לנפשך לאמר * לא עליך המלאכה‬ ‫לגמור * קום קרא את אשר לנפשך יונעם • במקום שתצטרך אל עוב‬ ‫טעס * כי ריוח שמתי בין דבור לדבור • מפני טורח הצבור ‪:‬‬ ‫ואקים‬.

(7) ‫הקרבת המחבר בעל תוספות יום טיב‬ ‫ואקום ואתבונן אל המראה לראות ולהבין 'תכונתה ותכונת החבור • ומה שתו •‬ ‫ומה שס ענינו • כינן כל מחבר משר ראשונים גס אחרונים יקראו‬ ‫בשתות לחבוריהם ־ למען נוכל מפר שמו בכל האדן • לאתר בספר פלוני כתב ק‬ ‫וק • ובספר פלוני כך וכך • אבל יש שקראו בשם עצמו של התחבר * ויש יקראהו לפי‬ ‫ענינו ונושאו • ושניהם תן הנביאים למדו ־ כתו יהושע * שמואל י ישעיה ־ ירמיה‬ ‫ודומיהם • ובן שופעים • מלכים * תהליס י ותה יקר אס צדקו שניהם יחדיו •‬ ‫וכן שלמה קרא לשפר החכמה תשלי שלתה • על שם הנושא ועל שם התחבר •‬ ‫ואף דברי קהלת לפי פירוש חכמינו ז" ל שפירש רש״י מלת דברי הוא הנושא שהם‬ ‫דברי תוכחות ■ על ק יאיתי כי נאילז לקייי• חמר זה בשסתוםפו!ת יום טוב‬ ‫על שם הפועל והפעול כי זה נושאו שמוסיף ביאור על‬ ‫ביאור הרע״בז״ל • אם במקום שלא ביאר הוא • אם במקום שדברי עצתו צריכין‬ ‫ביאור ־ וכן תכונת הדבורים עשוין בצלם ודתות החושפות המחוברים על הגמרא •‬ ‫ולהיות זאת תורת האדם דמאן דמומיף מוסיפין ליה בסוד חלוקי דרבנן • נם מזה‬ ‫הצד יצדק שם תוספות יום עוב ־ כי זה חלקי אתרה נפשי חלק אלוה תמעל י והוא‬ ‫אשר מדד תים בשעל • ידריכני בנתיב האתת בלי‪/‬׳נעל • ונפוצות יהודה יקבן‬ ‫ולארצינו יעל • כתאתרם במדרש רבה פרשת צו • רב הוצא אמר אין כל הגליות‬ ‫תתכצסות אלא בזנות המשניות • שנאתר גס כי יתנו בטיס עתה אקבצם ‪:‬‬ ‫אתן כן יהי רצון במהרה בימינו ‪:‬‬. ‫פתיחה‬ ‫יום עוב ראה ראיתי שתי ראיות • אחת להגאון יעל הלכות גדולות‬ ‫שבתחלת הלכותיו התחיל וכתב ברכות התורה מלה בתלה ואין זה כי אם‬ ‫כלפי מ״ש חכמינו ז״ל בפרק ואלו נדרים תאי כי על אלה אבדה הארן וגו׳ על שלא‬ ‫ברכו בתורה בשחלה • על כן במזהיר וכמזכיר כתבם בראש חבורו שכל הפותח‬ ‫לספרו יבין לאשו״ו ־ שיברך בתורה תחלה ־ ראיה שניה הא דתנן בפ״ד דברנות‬ ‫מי נחוניא בן הקנה היה מתפלל בכניסתו לבית המדרש וביציאתו תפלה קצרה‬ ‫וכו׳ * ושם דקדקו הרמב״ם והרע״ב זלה״ה שהן חובות על כל מי שיכנס לבית‬ ‫המדרש שיאמרם‪:‬‬ ‫ואחרי שנתחדשה ההלכה * ושותה היתה זאת מאח רבינז הגדול זלה״ה להתאסף‬ ‫ולהתחבר חבורות חבורות ללמוד המשניות־ ורבי׳ יכשלו באלו התפלות כי‬ ‫אינם שגורות כפי כל ־ על כן אני מעתיקם כלשונם בספר הרי״ף • אבל ברכות‬ ‫התורה כבר מצויות הן בסדר התפלות • גם כי מאחרין הלמוד הזה בחבורה עד‬ ‫אתר התפלה • ונמצא שכבר בירך על התורה ‪:‬‬. ‫בכניסתו מהו אומר‬. ‫יהי רצון מלפניך ה׳ אלהי שלא יארע דבר תקלה‬ ‫על ידי ולא אכשל בדבר הלבה וישמחו בי‬ ‫חבירי • שלא אומר על טומא טהור • ולא על טהור‬ ‫טמא • ולא על מותר אסור ־ ולא על אסור מותר ‪-‬‬ ‫ולא יבשלו חבירי בדבר הלכה ואשטח בהם ‪:‬‬ ‫ביציאתו מהו אומר‬. ‫מודה אני לפניך ה׳ אלהי ששמת חלקי מיושבי בית‬ ‫המדרש־ ולא שמת חלקי ומיושבי קרנות ־‬ ‫שאני משכים והם משכיט־ם ־ אני משכים לדברי‬ ‫תורה ־ והם משכימים לדברים בטלים ־ ׳ אני עמל‬ ‫והם עמלים ־ אני עמל ומקבל שכר־ והם עמלים‬. ‫ואינם מקבלים שכר • אני רץ והמרצים■ אני רץ‬ ‫לחיי העולם הבא ־ והם רצים לבאר שחת • שנאמד‬ ‫ואחה אלהים תורידם לבאר שחת • אנשי דמים‬ ‫ומרומה לא יחצו ימיהם ואני אבטח ב* ‪:‬‬ ‫שתא‬. ‫ס״רי משנה‬. ‫נקטינן בסידורן • כדאיתא בפרק במה מדליקין דף ל״א • אמר ריש לקיש‬ ‫מאי לכתיב וחית אמונת עתך חוסן ישועת חכמת ודעת וגו׳ • אמונת‬ ‫זה סדר זרעים‪ :‬עתך ־ זה סדר מועד ‪ :‬חוסן • זה סדי• נשים ‪ :‬ישועות • זה סדר‬ ‫נזיקין ‪ :‬הכמת • זה סדר קדשים ‪ :‬ודעת • זה סדר טהרות ע"כ‪ :‬והנה אחרי‬ ‫שחכמים הגידו סדרן ־ תמיהני איך מלאה לבו‪ .‬של בעל נף נחת להפך הסדר ־‬ ‫ונזיקין שהוא רביעי לדבריהם ז״ל לאחרונה יסע לדלוגו • ונעשה החמישי רביעי‬ ‫והששי חמישי־ ולא עוד אלא שלפי ת״ש הכסף משנה • יש סדור לתרי סדרי לענין‬ ‫מחלוקת ואחר כך מתם ־ ואס כן ודאי דנפקא מינה עובא ואין לזוז ולשכות מקבלת‬ ‫חכמים ז״ל־ ואע״פ שמצאתי להתומפות דפרק המוציא יין ודפרקהחולן * דסברי‬ ‫דאין סדר למשנה אלא בחד ממנת ־ הלא כתבתי בריש פרק בתרא דמועה דמתקום‬ ‫שבאו משם ראיה לדברי הכסף משנה • ואס בעבור שראה לחלק הששה סדרים‬ ‫לחלקים שנים ובקש למצוא חשבון ודעת שיהא זה לעומת זה • לא במקרה והזדמן ־‬ ‫כי אם מבת עעם מה על פי דרכו אשר דבר בהקדמה לחלק השני־ אמינא אנא שעם‬ ‫היות דאיכאלמימר לא חילק ולא בילקידענא • עם כל זה נניח חלוקתו לחלק הש״ם‬ ‫לחלקים שנים ־ למען תהיה תורת ה׳ שבפיך כדמות הלוחות הכתובים ואומר שעם‬ ‫זה נשמור סדרן של חכמינו ז״ל ־ ובתת טוב טעם ודעת את זה לעמת זה • וזה כי‬ ‫יהיה סדר זרעים וכנגדו מדר נזיקין י כלפי מאמרם בפרק המניח מאן דבעי‬ ‫למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין רבא אמר מילי דברכות ־ הרי מבואר השיווי‬ ‫שנשתוו כהן • ובפסוק הנדרש נקראו בשם אמונת וישועות ־ שבזכות האמונה‬ ‫נושעו מבית עבדים ממצרים • וכן עתידין ומעותדין בזכותה לתשועה כי המאמין‬ ‫לא יחיש ולא יחוש ־ וסדר מועד כנגדו סדר קדשים ־ שכן הקרבנות תלויס במועדי‬ ‫ה* וזמנים ־ דבר יום ביותו ־ גס קרבנות יחיד ־ ברובם נתלים בזמן מה ‪ -‬למלאות‬ ‫ימי טהרת הטמאים ־ או קדושת הנזירים ־ והכתוב צוות עתו וחכמה • בעבור‬ ‫שהחכמה הגדולה שבה נשתבחו ישראל באומרו כי היא חכמתכם וגו׳ על חשיון‬ ‫ידיעת העתים נאמרה * וסדר נשים כנגדו סדר טהרות ־ לטהר טמאים התתטמאיס‬ ‫בעטיו של נחש שהביאה הטומאה לעולם על יד האשה הראשונה ־ ואתר הרתב״ם‬ ‫בחבורו בסוף הלכות מקואות שאע״פ שהטומאה והטהרה מכלל החוקים יש בהן‬ ‫רמז לטהרת נפש * מטומאות הנפשיות ־ שהן מחשבות האון ודעות הרעות עי׳כ ־‬ ‫ראה נא כתה צודק שם דעת לסדר טהרות ־ ובכמו כן ידוע שנפשו של אדם תחתדס‬ ‫לעריות ־ הנה המתגבר על יצרו וכובשו מן החמדה והתאום ־ ההוא יקרא גבזר‬ ‫וחסון כאלונים ־ ולכן יצדק שם חסן לסדר נשים ‪:‬‬ ‫וגס בסדור המסכתות ראינו כל מדפיס בירד לו איש לפי מהללו לסדרן כאשר‬ ‫ראה ־ ואולי כי חשבו שזה שאמרו בפרק החולן אין סדר למשכה שר״ל‬ ‫למסכתות ־ ואינו ־ שלא אמרו אלא בסדר למוד רבינו הקדוש לתלמידיו אבל‬ ‫כשסדר המסכתות על השדר סדרן כתו שהוכיחו התוס׳ בריש מסכת שבועות־ ובעל‬ ‫כף נחת עשה להם סדר במטעמים אשר הטעים במקצתן ־ אבל גם בזה לא כיון‬ ‫להלכת ־ ואזכור מהם ־ שבין ראש השנה לתענית סידר יומא ־ וסוכה ־ ובהריא‬ ‫אתרו בגמרא דריש תענית תנא מראש השנה סליק ־ מסכת ביצה סידר אחר הגיגה‬ ‫והתוס׳ בפרק שני דחגיגה דף כ״ו הוכיחו דביצה תתניא קולס חגיגה ־ מסכת‬ ‫סוטה סידר אחר קדושין ־ ובגמרא דריש סוטה מכדי תנא ממסכת נזיר קא סליק ־‬ ‫וראיתי■ בספ׳ יוחסין בשם רב שרירא גאון דלאחר שבתן טעם וסידר סדר מועד ־‬ ‫כתב ואי איתא דניחא ליה לאקדומי ולאחורי הרשות בידו־ ואע״ג דקחזינן מסכייתא‬ ‫דקאתרינן מכדי תנא ממסכת פלוני סליק וכו׳ ־ אלתא דיש בהם סדר עד כאן ־‬ ‫אבל נראה לי שזה אמר לענין הלמוד דרשאין להקדים ולאתר וחהא קאי שכתב‬ ‫מתחלה הכי רגילין רבנן לתתני ואי איתא וכו׳ • אבל לענין לסדרן ־ נראה דלא‬ ‫קאמר ־ על כן ראיתי דרך הישר שאבור לי ללכת בעקבי הרמב״ם כאשר סודרו‬ ‫בהקדמתו (מלבד מסכת סוטה ומטין מהטעם שאזכור ומקומן) כי נראה שכן‬ ‫ק־לם אלא שהוא הטעים מטעמים לסדורן אחת לאחת כאשר אזכור בשמו בחחלש‬ ‫כל ממכת ־ ובכן נסעה ונלכה באור ה׳ בישועתו • ויהי נועמו עלינו ותשועתו ־‬ ‫מ עשה ידיט יכונן מראשיתו עד אחריתו • אמן ואמן ‪:‬‬. ‫כתב‬.

(8) ‫פתיחה‬ ‫כתב הדמב״ם התחיל בסדר זרעים מפני שהוא כולל מצות מיוחדות בזרע הארן‬ ‫וזרע הארן הוא מחיה לכל בעלי חיים • וכיון שאי אפשר לאדם לחיות בלא‬ ‫אכילת מזון • לא יתכן לו עבודת השם (בלא מזון) ובשביל כך הקדים לדבר במצות‬ ‫המיוחדות בזרעהארן עכ״ל * (זהו בעצמו מאמרם והיה אמונת עתו וגו׳־אמונת‬ ‫זה סדר זרעים ־ מפני שהעבודה להשס יתברך אי אפשר בלא אכילת מזון כאמור ־‬ ‫והעבודה היא האמונה כי בלא אמונה לא יתכן ולא יצדק שוס עבודה * שאס אין לו‬ ‫אמונת אומן * למי יעבוד‪:‬‬ ‫מסבת נראה בעיני שהוא מלשון מסכה יינה ־ כי כן כל מסכתא מזוגה‬ ‫ומעזרבה בדינים שונים ־ והרי מקרא זה מסכה יינה בז נאמר חצבה‬ ‫עמודיה שבעה ונדרש ‪3‬פ׳ כל כתבי • על תורה שבכתב ׳ שספריה שבעה • ויאמר נא‬ ‫שערכה שלחנה ומסכה יינה " היא התורה שבעל פה י שהיא כשלחן ערוך • ומסודר‬ ‫ליהנות על ידיה בתורה שבכתב • כי בלעדי הקבלה שבעל פה • לא ירים איש את‬ ‫ידו ואת רגלו בתורה שבכתב ־ ואמר מסנה יינה על ערוב ומזיגת דברי כולם כי‬ ‫דיניה ומשפטיה צדקו יחדיו ותלוים זה בזה ונלמדים זה מזה‪. ,‬ונדרשים זה על ידי‬ ‫זה ־ ולכך קראו לק■ ון פרקים מסכתא ־ והשם מסיכה על משקל גבירה ־ ומשקל‬ ‫אחר גברת ־ כך אמר גם כן מסכת ־ ותרגום לך זרוע עס גבורה • נבורתא ־ כן‬. ‫גבירה מתרגמינן גברתא ־ וככה אמרו מן מסיכא מסכתא‪:‬‬ ‫אבל בספר חסידים סימן תתקפ״ח מצאתי תורה שבעל פה דומה לצמר ופשתים‬ ‫שעומליס 'ואורגים בה ־ לכך נקרא מסכת ־ לשון אריגה ־ כתו עם המסכת‬ ‫דכת־ב גבי שמשון ־ הלכות לפרקים שמקבן כל הדברים של ענין אחר זו היא תסכתא‬ ‫עכ"ל ואע״פ שהסמ״ך נקודה בכתוב בקמ״ן* אין הקריאה כך ־ כי בכתוב הוא‬ ‫בהפסק ־ לכך נשתנית לקמ״ן * ואיכא נמי בינייהו דשני הפירושים ־ דלדידי מסנת‬ ‫המ״ס בשו״א ־ ולדידיה בפת"ח ‪:‬‬ ‫כרכות כתב הרמב״ס והטעם שהצריכהו להתחיל ממכת ברטת שהרופא הבקי‪•,‬‬ ‫שירצה לשמור בריאות הבריא על תכונתה שהיא עומדת עליו " יקדים‬ ‫הקרן המזון בתחלת רפואות * ועל כן ראה החכם הזה להתחיל בברכות ־ שכל מי‬ ‫שיאכל אין לו רשות לאכול עד שיברך ' וראה לסדר בתחלת דבריו ברכות ־ כדי‬ ‫לתקן המזון תקון שיש לו עני} * אחר כך ראה לתקן דבריו שלא יהיה חסר בענין‬ ‫מן הענינים ולפיכך דבר על כלל הברכות שאדם חייב בהם על המזונות ועל המצות ־‬ ‫ואין לך מצוה שאדם חייב בה בכל יום אלא קריאת שמע בלבד • ואין נכון לדבר‬ ‫במורת קריאת שמע קודם שידבר על קריאת שמע עצמה ־ לפיכך התחיל מאימתי‬ ‫קורין את שמע וכל מה שנתחבר אליו ע״נ ‪:‬‬. ‫ברכות התורה‬ ‫ברוך‬. ‫אתהה׳ אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו • וצונו לעסוק בדברי תורה • והערב נא ה׳‬ ‫אלהינו את דברי תורתיך בפינו • ובפיות עמך בית ישראל • ונהיה אנחנו וצאצאיו •‬ ‫וצאצאי צאצאינו • וצאצאי עמך בית ישראל • כלנו יורעי שמך־ ולומד תורתך לשמה ‪:‬‬ ‫ברוך אתה ה׳ המלמד תורה לעמו ישראל ‪:‬‬. ‫ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם •‬. ‫אשר בחר בנו מבל העמים ונתן לנו את תורתו‬. ‫•‬. ‫ברוך אתה ה׳ נותן התורה ‪:‬‬. ‫ולד ידיעת‬ ‫הנני רוצה ללמוד כד שיביאני התלמוד • ליד מעשה ־ וליד מדות ישרות •‬ ‫התורה • והריני עושה לשם יחוד קודשא כריך הוא ושכינתיה בשם יהוה ובשם אדני‬ ‫מתיחדים יאהרונהי על יד הנעלם (בדו־וילו וברחימו) ‪:‬‬.

(9) ‫ר״עמבריטנורת‬. ‫ברבות פרק א‬. ‫תוספות יוסטוב‬. ‫א‬. ‫‪1‬‬. ‫מאימתי קורק • משעה שמכהנים נכנסים לאכול‬ ‫מאימתי קורין את שמע בערבית • תנא אקרא קאי דכתיב‬ ‫בתרומתן ׳ נהנים שנטמאו וטבלו אין יכולים‬ ‫( דברים ו׳) ודברת בס וגומר בשכבך ובקומך‬ ‫לאטל בתרומת עד שיעריב שמשן דהיינו צאש הנכבים והא דלא‬ ‫משם למד שחובה על אדם לקרות שמע בערב ובבקר ושאל‬ ‫תני משעת צאת הככביסמלתא אגב אורחיה קמ״ל שאס נטמאו עכשיו מאימתי זמנו ומדכתיב בשכבךברישא הקדים של מרבית משבה א׳‬ ‫הכהנים בטומאה שטהרתן תלויה‬ ‫גמרא ועיין כמשנה ד׳‬ ‫כערבית‬ ‫בקרבן כגון זב ומצורע אין הכפרה‬ ‫משעה שיכהניס וכו׳ • כתב בש״ם נרהינן‬ ‫מעכבתן מלאכול בתרומ׳ דכתי'‬ ‫בערבין‬ ‫כד״ב‪ .‬ברטנודה מלתא‬ ‫אצב אורחיה קמ״ל וכו׳ הקשו וייתכן מאול לפי'‬ ‫( ויקרא כ״ב) ובא השמש וטהר‬ ‫ר״ת שיש לשמש ב׳‬ ‫ואחר יאכל מן הקדשים ביאת שמשו‬ ‫בתוספות תנינא‬ ‫חדא זימנא "שקיטיות התחל׳‬ ‫< בנגעים פרק י״ד משנה ג׳) השקיעה וסופה‬ ‫מעכבתו מלאכול בתרומה ואין‬ ‫שהיא בצאתהככבי׳‬ ‫בתרומה‪:‬‬ ‫כפרתו מעכבתו מלאכול‬ ‫העריב שמשו אוכל בתרומה ותירצו א‬ ‫ומא זתן‪,.‬ק׳‪.‬׳ש וכל‬ ‫עד סוף האשמורה הראשונה•‬ ‫דרגילות של משכה לאשמועינן אקא־ימהכה^‪-‬מךאת‬ ‫בקיצור אף למה שמפורש כבר ע״כ בשם ערג כמו‬ ‫שליש הראשון של לילה שהלילה‬ ‫שהובא נספר מנחת‬ ‫כחלקה לשלשה משמרות ומשם‬ ‫וכ״ב בפרק י״א דשכת דף צ״ט‬ ‫כהן> בת׳ מבוא‬ ‫קריאה‬ ‫ואילולא מקרי תו זמן‬ ‫ועיין סוף דמאי ורישפ״י דשבת שמשמאמרא׳פ״י‬ ‫שמע דשכיבה ולא קריכא בית קורק את שמע בערבית׳ * משעה‬ ‫והשתא שפיר קאת׳‬ ‫ורפ״קופ״ודיבמות ‪:‬‬ ‫לאכול בתרומתן • כתב הר״ב ערבין דכבר עברו‬ ‫בשכבך ומקמי צאת הנכבים נמי שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן עד‬ ‫ב׳ ערני} ־(שושני׳‬ ‫יממא הוא ולאו זמן שכיבה" סוף האשהורה הראשונה דברי רבי‬ ‫דכתיבובא השמשגטקר לדוד)‪ .‬ולפי תה‬ ‫׳ואחר יאבל מן הקדשים ובפרק שכתב‪ ,‬בתק! נים‬ ‫והמקדימי׳ וקורים קריאת שמע של אליעזר • והכנים אומרים עד חצות •‬ ‫הערל דף ‪ ,‬ע״ד תוקמינך לה יתיקון ה׳ שתפלת‬ ‫ערבית מבעוד ׳יום מומציםאהא רבן גמליאל אומר עד שיעלה עמוד‬ ‫ערבית הוא סוד‬ ‫דרבי יהודה דאמר לקמן בפרק‬ ‫(‬ ‫עד‬ ‫דהיינו‬ ‫הרע‬ ‫ומ״ש‬ ‫בתרומה•‬ ‫ר״ה אתי נמי שפיר‬ ‫השחר • מעשה שבאו בניו מבית‬ ‫תפלח השחר תפלת המנחה עד‬ ‫צאת הכוכבים דהכי משמע קרא ׳דגרחען בערבין‬ ‫‪ :‬המשתה אמרו לו לא קרינו את ‪.‬שמע •‬ ‫לשון רניה; (אדרת‬ ‫פלג המנחה שהוא שעה ורביע ?‬ ‫עד שיטהר הרקיע מן האלוהית* ‪ :‬י‬ ‫אליה‪).‬‬ ‫קודם הלילה וקי״ל דעבד כרבי׳ ? 'אמר להם אם לא עלה עמוד השחר‬ ‫כשיצאו כוכבים • רמב״ס פרק ז‪!:",‬הי״ב ד״ה עד‬ ‫יהודה עבד ומיד כשכלה זמן המנח׳ ‪ 3‬י חייבין ■ אתסלקרות ולא זו בלבד* אלא‬ ‫סוף כו׳‬ ‫מהלכות תרומות ועיקריש פרק ל ־‪.‬‬ ‫דר״ה‪:‬בתרי מחן וכן לשוןחכמיס "מזמני׳ כו׳ עכ״ל‬ ‫מתחיל זמן קריאה שמע של כל מה שאמרו חכמים עד חצות מצותן‬ ‫ונש״ע סימן רל״ה‬ ‫<‬ ‫אמר‬ ‫קמא‬ ‫ותנא‬ ‫בגמרא‬ ‫בברייתא‬ ‫ערבית ‪ :‬עד שיעלה עמוד עד שיעלה עמוד השחר *■ הקטר חלבים‬ ‫דלכתחלה‬ ‫פוסק‬ ‫השחר• דכלהלילה מקרי זמן‬ ‫משע׳ שבני אדם נכנסיןלאכול־פתן י‪-‬קרא בצה״כ יאם‬ ‫ואברים‪,.‬‬ ‫מכש כלומ׳שהכל מוקומש״ה נקט יקרא קודם יחוור‬ ‫שכיבה והלכה כרבן גמליאל שגס‬ ‫'יקרא בלא ברכות‬ ‫אח‬ ‫להרחיק‬ ‫כדי‬ ‫אלא‬ ‫אצות‬ ‫חכמים מודים לו' ולא אמרו‬ ‫צ!תןכלומ׳המוק ‪,‬להם ואיק‪-‬חסריס כלוסולהכי נחי נקטי־חכמיס ‪:3‬זמנה • וכן דעת‬ ‫האדם מן העבירה ומיהו לכתחלה משהגיע עונת קריאת שמע‬ ‫ותנאדידןתרותאןכלומר׳שהיא מוכנת לפניהסוכלוסחסר כי אם יז״א • וע׳׳ז פסק‬ ‫של ערכית דמתניתין דהיינו מצאת הכוכבים אסור לסעוד וכל ־ לאכול • * א״נ תנא לישנאדקרא קחני דכתיב (ויקרא ב״ב) כך!דיכוי! לצאת בק״ש‬ ‫שלתעתד וכן נהג‬ ‫שק לישן עד שיקרא קריאת שמע ויתפלל ‪ :‬מעשה שבאו לחמו הוא• ג ׳ל ‪ :‬עד־ סוף האשמורה• פירש הר״ב שהלילה''‬ ‫רש״ל ‪:‬‬ ‫בניר מבית המשתה • בני רבן גמליאל שמעינהו לרבנן נחלקה לג׳ משמרות ופירש רש״י משמרות עבודה של מלאכים ממהורש״ח‬ ‫דממרי עד חצות והכי קאמרי ליה הא דפליגי רבנן עלך דוקא ושיר שלהם נחלק לשלשה חלקים ראשונה לכת אחת וכו׳ והוי מצי‬ ‫זצ״ל ‪:‬‬ ‫קאמרי עד חצות ותו לא ויחיד ורבים הלכה כרבים או דלמא למתני עד ארבע שעות אלא נקט עד‪ .‬סוף ‪.‬האשמורה כדאמר תי״ט י״ה טי‬ ‫כו'*וכ״כ‬ ‫רבנן כוותך סבירא להו והאי לקאמרי עד חצות כדי להרחיק אח ‪5• .‬גמ׳ לאשמועיקשיש היכרלכל אדם בדבר דהא בסוף האשמור׳ק‬ ‫ד״י והרא׳׳ש דבסייג‬ ‫האדם מן העבירה ואמר להורבק נוותי סבירא להו והא‪-‬‬ ‫■ הראשונה חמור נוער *וכפירושו לחומש פרשת ‪-‬במדבר בפסוק פליגי עפ״ל וז״׳ל ר״י‬ ‫דקאמרי עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה וחייבים • ושמרו את משמרתי כתב כל ‪.‬מינדשהאדס״ממונהומוטל עליו‪ .,‬יינראה למורי הר״ג‬ ‫אתם לקרות‪ :‬ולאזובלבד * נולהמלתא דר״גהוא דאמר ■ לעשותו קרר<‪ 5‬ושמרתבכצהמקרא‪:‬זבלשון‪,‬משנה כמו שאמר נר״ז דס״ל לרבנן‬ ‫דאף ־‪ .‬שק״ש מן‬ ‫׳של■‬ ‫לבניו‪ :‬הקטר חלבים•‬ ‫בבגתן וחרש וכו׳־‬ ‫עד‪ 1‬שיעלה עמוד השחר■ • כתב הרע התורה כל הלילה‬ ‫והצכה כר״ג שגס חכמיס מודים לו ולא אמרו כו׳ רבנן ־כרותי ם״ל והאי דקאמרי כל וכ״כ ארמר׳ס׳כלומר בפי׳ בשכבך כרותי ס״ל אינו‪ ,‬קורא לאחר‬ ‫דפירושו כל הלילה ודלא כר״א והאידקאמריט׳ שהם עשו סייג ובהא״‪-‬פליגי עלי וכער״יזרא״ש דלסייג פליגי־ וא״כ בסייג אין חצות שיכוליןהכתי׳‬ ‫לפטרו ממצות עשה‬ ‫הלכה כר״ג דהא ר״ג עצמו הוצרך לומר כוותי כד׳ל משוס דאי לאו הבי יחיד ורבים הלכה כרבים • ולא כתבוהלכה כר״ג אלא על ‪1‬‬ ‫כל זמן שעושין כן‬ ‫עיקר דין תורה וכע ב״י סי׳ רל״ה דלהרמב״ס אין הלכה כר״ג לעני) סייג; עמוד השחר • יש רגילין לפותרו כוכב השחר וראיתי <זשום סייג כו׳‬ ‫בלולב‬ ‫לרד״ק במזמור אילת השחר שיש מפרשים אילת שס לכוכב השחר ע״טאך בכאן אין נכון לפרש שעמוד יהיה שם נ‪:‬דחזימ‬ ‫נ שוס׳ ובציצית לב״ש‬ ‫לכוכב ההוא דאף על פי דכוכב נוגה קראוהו כוכב׳השחר מטעם שאין כאן מקומו • מ׳׳מ לשון עמוד לא יצדק * וז״ל הרמב״ס הוא ג•‬ ‫‪:‬י סדין • בשג ואל‬ ‫מן‬ ‫האור הנוצץ בפאת מזרח קודס״עלות השמש בכדי שעה וחומש שעה‬ ‫ת עשה נו׳ עכ״ל ‪*.‬‬ ‫תוספות‬ ‫חדשים‬. ‫מאימתי‬. ‫‪10111 1.‬‬. ‫א‬. ‫‪1‬‬.

(10) ‫"וםפות ירם טוב‬ ‫תוספות‬ ‫חדשים‬ ‫תי״ט ד״ה עמו׳‬ ‫השחר כו׳‬ ‫שעה וחומש מן‬ ‫םשנ‪1‬ו׳ הומרו׳ נו׳‬ ‫ענ״ל בם׳ בית‬ ‫דוד כתב שהוא‬ ‫טעות סופ׳ וצריך‬ ‫להיות שעו׳ השוו׳•‬ ‫אבל בם׳ מנחת‬ ‫כהן פ״ג ממיק‬ ‫בראיות ברורות‬ ‫שצ״ל ומניות • מן‬ ‫הגת׳ ומן הרמב״ם‬ ‫‪1‬מן הנסיוך וחמה‬ ‫הראב״ע‬ ‫על‬ ‫שהביא התי״ע ג״כ‬ ‫כי הי׳ בקי בחכמת‬ ‫מתכוני איר טעה‬ ‫בזה ע״ש‪:‬‬. ‫משנה ב׳‬ ‫בין הכל׳ לכרתי•‬ ‫הקשה‬ ‫הרשב״א וכי בני‬ ‫מלכים לר״א אין‬ ‫קורין בזמנה‬ ‫ותירן בדוחק •‬ ‫ובם׳ שושנים לדוד‬ ‫ת ירן דע״כ לא‬ ‫כלי ג ר*׳א אלא‬ ‫לדידן דליל למיזל‬ ‫בתר מעועא מיהו‬ ‫גופייה*‬ ‫לדי דהו‬ ‫מודה ר״ה דעד ג׳‬ ‫שעי׳ יכולי! לקרות׳‬ ‫דלדידהו הוי זמן‬ ‫הימה •‬. ‫ברכות ‪2‬ףק א‬. ‫ר״ע מברטנררה‬. ‫של קדבנות‪ :‬ואברים • של עולת תמיד של בין הערבים שנזרק‬ ‫מן השטות הזמניות וטעם זה קרבת שטח־ אור השמש מן‬ ‫דמו ביום מצוה להעלות הנתחים כל הלילה דכתיב( ויקרא ו)‬ ‫הקיטורים העבים העולים מן הארז תמיד אשר די עלותה מן‬ ‫היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר ‪ :‬וכה‬ ‫שארץ אחד והמכים מיל ע״פ • ופירוש שעות זמניות במשנה‬ ‫הנאכלים ליום אחד " כגון תודה וחטאת ואשם וכיוצא בהם‬ ‫■לקמן תמצאנו • אבל ז״ם נ״א מיל מצאתי לרופא מומחה וחכם‬ ‫שהם נאכלים ליום ולילה זמן אכילתן‬ ‫‪:‬ולל מהר״ר יוסף שלמה דאלמדיג׳‬ ‫עד שיעלה עמוד השחר והוא‬ ‫מן קנדיאה בספרו בחלק שממנו ואברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר‬ ‫המביא לידי נותר ‪ :‬אם כן למה‬ ‫שקראו בשם גבורת ה׳ שכתב שם ובל הנאכלים ליוסאחד מצותן עד שיעל׳‬ ‫‪:‬שם הרמב״ס נ״ב מיל ויהיה איך‬ ‫אמרר חכמי׳ עד חצות • בק״ש‬ ‫‪:‬ויהיה הנה תיבת עלותה שבלשון‬ ‫עמוד השחר אם כן למה אמרו חכמי׳ עד ובאכילת קדשי׳אבל בהקטר חלבים‬ ‫פירוש הרמב״סצ״ל עלותסני מוסב הצו' כדי להרחיק את האדם מןהעביר׳‪:‬‬ ‫ואברים לא אמרו בו חכמים עד‬ ‫חצות כלל ולא נקט ליה הכא אצא‬ ‫על הקיטורים והוי יודע שבספר כ מאימתי קוריןאת ש!מע כשחרית‬ ‫להודיע שכל דבר שמצותו בלילה‬ ‫הנזכר ביאר במופת מאין יצא לו משיכיר בית תכלת ללבן רבי אליעזר‬ ‫כשר כל הלילה ‪ :‬כדילהרחק‬ ‫להרמב״סושהוא דקדק יותר ועשה אומר בין תכלת לכרתי ( וגומרה ) עד‬ ‫מופת על שאקעלייתם כי אס מ״ד‬ ‫את האדם מן העכירה • שלא‬ ‫הנץההמה־ר׳ יהושע אומר עד ג׳ שעות‬ ‫יבא לאכלןאחר שיעל׳ עמוד השחר‬ ‫מילין • ועוד תמצא בספר הנזכר‬ ‫שכן‬ ‫ויתחייב כרת• וכן בק״ש שלא יאמר‬ ‫־חלק שממני שקראו אילם ע״ש‬ ‫עדיין יש לי שהות ותעבור עונתה‪:‬‬ ‫‪:‬דף י״אגם עיין במשנה ב׳ פרק‬ ‫ב כין תכלת ללבן• בין חוטי תכלת לחוטי לבן שבציצית פירוש‬ ‫‪:‬׳ דפסתיס " וראה עוד ה מצאתי להראמע שבפירושו לחומש‬ ‫אהר גיזת צמר שצבעה תכלת ויש בה מקומות שלא כקלט הצבע‬ ‫פרשת בא בפסוק בין הערבים כתב שעה ושליש שעה מהשעות‬ ‫יפה ונשאר לבן‪ :‬בין תכלת לכרתי " צבע התכלת קרוב לגוון‬ ‫השוות • וכן עוד לו בפירושו לקהלת בפסוק עד אשר לא תחשך‬ ‫השמש ע״ש " ויש מי כר״ל שהרמב״ס קאי על קריאת הותיקים של כרתי כרישין שקורין* פורו״ש בלע״ז‪ :‬עד שלש שערת •‬ ‫שזכר הר״ב במשנה דלקמן ואין נ״ל לפי שא׳׳כ לא היה מותם‬ ‫ביום עד סוף שעה שלישית שהוא רביע היום בזמן שהימים‬ ‫והלילות שויס ולעולם זמן קריאת שמע הוא עד רביע היום בין‬ ‫את דבריו‪:‬‬ ‫שהימים ארוכים בין קצרים " וכן הא דתנן לקמן תפלת השחר‬ ‫הקטר חלבים ואברים " פי׳ הר״ב של בין הערבים דכתיב היא‬ ‫עד ד' שעות ביום היינו עד שליש היום וד׳ שעות דנקט לפי‬ ‫העולה וכר וכ״כ עוד סוף פרק ב‪ ,‬דמגילה וכן הרמב״ם‬ ‫ששליש היום הוא ד׳ שעות בזמן שהימים והלילות שוין וכל מקו׳‬ ‫‪:‬זס־ואע״גדפשטיה דקראבכל עולה כתיב ולאו דוקא בעולת‬ ‫זמידוברישפרקו׳דפסחיס מוכח דכל אמורי קדשים דינן כל‬ ‫במשנה‬ ‫שנזכר‬ ‫הלילה אלא נקטי מלתא פסיקא • ובפירוש הרמב״ס שבכאן‬ ‫בספרו פרק ר' מהלכות מעשה קרבנות ובפרק א׳ מהלכות תמידין מבואר שעל כל חלבי הקרבנות וכל חברי העולה ?'‪4‬מר * ולשון‬ ‫־ש״י הקטר חלבים ואברים של קרבנות שנזרק דמן ביום‪ :‬וכל הנאכלין ליום אחד * עיין מה שכתבתי כסוף פסחים ; א״כ למה‬ ‫אמרו וכר • כתב הר״ב אבל בהקער חלבים ואברים לא אמרו בו חכמים עד חצות כלל וכר עד כשר כל הלילה * וכן כתב רש״י‬ ‫יסיים והכי נמי הנן בפרק ב׳ דמגילה כל הלילה כשר וכו׳ להקטר חלבים ואברים ע״כ • כלומר ובשום דוכתא לא אשתמיט למחגי‬ ‫עד חצות " ומכל מקום זו לאו ראיה גמורה היא דדלמא רבן גמליאל שמעינהו לרבנן דקאמרי הכי וכיון שסידר רביע הקדוש דברי‬ ‫ר׳ גמליאל בכאן שוב ממך טל עדותו ולא הוצרך לשנות דברי חכמים בהדיא * והרמב״ס בפרק ד׳ מהלכות מעשה הקרבנותפסק‬ ‫בהקטר חלבים ואברים עד חצות • וכתב עליו בעל כסף משנה דמשנה היא בברכות ע״כ " והא ליתא לדברי רש״י • ולכך נראה לי‬ ‫דלאו ממחניתין שמעה לה הרמב״ס אלא מדתניא בתוספתא דפ״ב דמגילה ודבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה אבל אין חייבום‬ ‫עליהן משוס נותר הר עד שיעלה עמוד השחר ולישנא דאבל לא יצדק דהא אדרבא היא הנותנת הואיל וכשר כל הלילה משוס הכי‬ ‫בדין הוא שאין חייבים עליהם משוס נותר כר • אלא הכי קאמר כשר כל הלילה בדיעבד לענין(חיוב)[ אס ] נותר לאכלו ולהקטיר‬ ‫ולכתחלה לא אבל אין חייבים וכו׳ שאין חיוב כרת אלא על העובר על דברי תורה • ומ״ש הר״ב דלא נקט אלא להודיע וכר • שכן‬ ‫רגילות המשניות לשנות בקיצור מה שכתוב בפירוש בחורה כמ״ש התוספות סוף פרק החולץ ‪:‬‬ ‫ב וגומרה עד הנץ החמה • כדי שיסמוך גאולה לתפלה כותיקיס שזכר הר״ב במשנה ה׳ פרק ג‪ ,‬ונ״א ל״ג וגומרה ונראה שכן‬ ‫נוסחת טור א״ח סימן תפ״ח והמרדכי פרק ב׳ דשבת מדלא הביאו ראיה ממשנתינו לברכת לגמור ההלל אלא‬ ‫שהביאו מלשון הש״ס וברייתא דותיקין גומרין‪ :‬הנץ החמה" הוא מלשון הנצו הרמוניס כלומר עד שעה שהחמה מתחלת לזרוח‬ ‫שק‬ ‫בראשי ההרים ״ הד״י וכ״׳פ בערוך;‬. ‫לריד עיין בהי"נו פ״אדכלאי׳ משנה ב'‬.

(11) ‫ד״ע מברטצורה‬. ‫ברכות פרע א‬. ‫תוספות ?ם טיב‬. ‫ב‬. ‫בחשכה פך ובך שעות ביום על דרך זה אחה צריך להסב‬ ‫שכן‬ ‫שבן דרך בני מלכים לעמוד ׳ וכתבו הר״ב והרמב״ס ן‬ ‫ולדון * זז הבכתי מפירושי הרמב״ס ונתקבל לי " וטעמא דרבי‬ ‫י״ח‬ ‫פרק‬ ‫וריש‬ ‫פי״ד‬ ‫דבסוף‬ ‫גב‬ ‫על‬ ‫ואף‬ ‫•‬ ‫הלכה‬ ‫ז‬ ‫יהושע דאמר עד שלש שעות ביום שכן דרךבכי מלכי' שאין דשבת פסקו דלא כמ״ד כל ישראל בני מלכים הס נבר כתב‬ ‫עומדין ממטתן עד סוף שעה שלישית ורחמל דאמר ובקומך‬ ‫הר׳״י דהכא שאני דהואיל ועדיין זמן קימה למ ‪.‬צת יוצא ת״'טד״הגשע'‬ ‫כר הוא‬ ‫בדיעבד •‬ ‫עד שעה שכל בכי אדם עומדים‬ ‫טעו׳ סופר כו׳‬ ‫ממטתם קאמר והלכת כרבי יהושפ‬ ‫ג בשעה שבני אדם וכו־ •‬ ‫בית אמר המגיה‬ ‫'‬ ‫שבן דרך בני מלכים לעמוד כשלש‬ ‫ומיהו לכתחלת צריך לכוין לקרות‬ ‫הלל מביאין ראיה; הוא בספרי׳ ישעי׳ ־‬ ‫שעות הקורא מכאן ואילך לא הפסיד‬ ‫פירושו‬ ‫מפסוק ובלכתך בדיך כלומר כפי‪ ,‬ונ״ל‬ ‫ק״שעסהכץ החמה כמו שהיו‬ ‫הוא‬ ‫דהטעות‬ ‫כאדם הקורא בתורה ‪ :‬ג בית שמאי‬ ‫לא‬ ‫יתנוין‬ ‫שלא‬ ‫לאדם‬ ‫שיזדמן‬ ‫הותיקים עושים ‪ :‬לאהפסיד•‬ ‫כהב‬ ‫י שהרמב״ם‬ ‫כלומר לא הפסיד מלברך לפניה אומרי' בערב כל אדם יטו ויקראו וכבקי‬ ‫בשכיבת ולא בקימת •וב״׳ש אומריםן דבש״א שלא בא‬ ‫שלא בא ובלכתך בדדן־אלא ללמדנו‪ ,‬ובלכהך בדרך אלא‬ ‫ובשכבך‬ ‫ולאחריה אלא אף על פי שעברה יעמדו שנאמר (דברים י׳)‬ ‫ללמייגו שכל עוסק‬ ‫שכל העוסק במצוה פטור‬ ‫עונת׳ קירא ומברך לפני׳ולאחרי׳‪:‬‬ ‫ובקומך ובית הלל אומרים בל אדם קורא‬ ‫מק״ש במצוה פעור נו׳‬ ‫‪1‬‬ ‫כלומר שכל זמן שתהיה תהלך אבל בגמר׳ דף י״ב‬ ‫כאדם הקורא בתורה • אף על כדרכו שנאמר( שם) ובלכתך בדרך אם‬ ‫בדרך ואינך עוסק במטה אתה‪ :‬איתא דאהיא פרס‬ ‫פי שלא יצא ידי חובת קריאת שמע‬ ‫' לחחן ושלוחי מצוה־‬ ‫כן למה נאמר ובשכבך ובקומך בשער‪.‬‬ ‫בעונתה יש לו קבול שכר כקורא‬ ‫במצוה‬ ‫חייב בקריא׳שמע אבל כשתתעסק‪ 1‬והעוסק‬ ‫שבני אדם שוכבים ובשעה שבני אדם‬ ‫במצוה וכו׳ • וכן דברי הכל‬ ‫העוסק ממעעין ב״ש מן‬ ‫ן‬ ‫על צדיהס‬ ‫בתורה ‪ :‬נ יטו •‬ ‫בשבתך ־ כמו‬ ‫עומדים " אמר רבי טרפו! אני הייתי בא‬ ‫במטה וכו׳ • ועיין בפירוש הר״ב‬ ‫‪:‬‬ ‫שכיבה‬ ‫דרך‬ ‫דכתיב בשכבך‬ ‫י שהעתיקו התי״ס‬ ‫בדרך והטיתי לקרות כדברי בית שם^‬ ‫פ״ב משנה ה׳ ולכך אמרי ב״׳ה‬ ‫יעמדו• דכתיב ובקומך דרך קימה‪:‬‬ ‫דאס במשנהז׳פ״זדפאס‬ ‫י‬ ‫כן הוא מבואר שבלכתו בדרך ובמשניףהמהודשי׳‬ ‫כדרכו • בין בקימה בין בישיבה‬ ‫וסכנתי בעצמי מפני הלסטים אמרו לו‬ ‫והוא הגיהו והוא שטס‬ ‫ן‬ ‫בין בשכיבה בין בהליכה ‪ :‬כדי‬ ‫קורא ק״ש • הרמב״ם • *‬ ‫על‬ ‫שעברת‬ ‫בעצמך‬ ‫לחוב‬ ‫היית‬ ‫כדי‬ ‫‪ ,‬הש׳״ס • ואינו מ>‬ ‫עתיד‬ ‫שאני‬ ‫כמו‬ ‫עופר‬ ‫טעות‬ ‫היית‬ ‫היית • ראוי היית ליהרג ואס‬ ‫הצורך ־ גס אינו‬ ‫דברי ב״ה ‪:‬ד בשחר מכרך שתיסלפייה‬ ‫להעתיק במשנה ז׳ פרק ז׳ דפאה; כן שעת הגמרא‬ ‫מת היית מתחייב בנפשך ‪:‬‬ ‫ואחת לאחריה ובערב שתים לפניה‬ ‫כאמור ־‬ ‫ד שתיסלפניה־יוצר אור ואהבה‪:‬‬ ‫וע״ש‪:‬‬ ‫‪ ,‬הר״ב י״הלא‬ ‫ושתים לאחריה אחת ארוכה ואחת‬ ‫ואחת לאחריה • אמת ויציב ‪:‬‬ ‫בברכות‬ ‫דמיירי‬ ‫הכא‬ ‫י‬ ‫בשתר‬ ‫ד‬ ‫הפחיד‬ ‫■‬ ‫מצרה• מבץם שאמרו להאריך אינו רשא•‬ ‫דלא כתיבי בקרא ניחאי נו׳ טנ״ל מתם‬ ‫ובערב מברך שתים לפניה •‬ ‫כדעת‬ ‫ליה למכקט בריש׳ דשחר כדאשנחן דבריו‬ ‫אינו רשאי להאקך לחתום‬ ‫לקצר‬ ‫מעריב ערביסואהבת עולם ושתים‬ ‫הרמב״ם דכל היום‬ ‫לאחריה אמת ואמונת והשכיבכו‪:‬‬ ‫בתמיד דכתיב בקר בתחלה אבל יוכל לברך • אבל‬ ‫אינו רשאי שלא לחתום ושלא לחתום‬ ‫מחיק‬ ‫בריש פרקין דמיירי בק״ש דקאי ׳ב ש" ע‬ ‫*‬ ‫אחת ארוכה ואחת קצרה‬ ‫אינו רשאי לחתום‪ :‬ה מזכירי! יציאת‬ ‫אקרא כקט ברישא דערבית כמ״ש דלא מצי לברוכי‬ ‫אשתיס שלפני׳ קאי יוצר אור ארוב׳‬ ‫אלא עד שליש‬ ‫מצרים בלילות אמר רבי אלעזד בן עזריה‬ ‫שם •תוספות דלעיל‪:‬‬ ‫שפותחת בברוךוחותמת בברוך וכן‬ ‫היום ‪ :‬יש שואלין‬ ‫דדרשי'‬ ‫ושתים לאחריה ״ לשון רש״י • מ״ש‬ ‫שיה‬ ‫הרי אני כבן שבעים‬ ‫מעריב ערבים * אהבה קצרה‬ ‫כדאיתא בירושלמי ז׳ בשכבך כ״׳ז שבכי‬ ‫שחותמת בברוך ואינה פותחת‬ ‫אדם שוכבקכדרוש‬ ‫בברוך‪ :‬לחתום • בברוך‪ :‬שלא לתתרם • פון ברכת הפיה׳‬ ‫ברטתהללועל שם שבע ביום הללתיך (תחלים‬ ‫קי״ט) נמי ובקומך כ״ז‬ ‫‪1‬‬ ‫וברכת המצות‪ :‬ה מזכירין יציאת מצרים בלילות • פרשת‬ ‫עכ״ל* ויראו עינינו לא חשיב דתקנה אחרת היא • תוספת דריש שבני אדם קמים‬ ‫פרקין ‪:‬להאריך אינו רשאי לקצר • לפירושהר״ב והרמב״ס דהיינו כל היום‬ ‫ציצית אומרים אותה בק״ש של ערבית ואף על פי שאין לילה‬ ‫י ותירןהמ״א בשנמא‬ ‫זמן ציצית דכתיב וראיתם אותו פרט לכסות לילה ־ אומרים‬ ‫בארוכה וקצרה • ה״פ להאריך לפתוח אינו רשאי לקצר שלא בשכבך פי׳ נ׳^‬ ‫לפתוח * לקצר פלא לפתוח אינו רשאי להאריך לפתוח והדר תכיי ששוכבין אבל קימה‬ ‫אותה בלילה מפני יציאת מצרים שבה‪ :‬כבן שבעים שנד‪• .‬‬ ‫לחתום וכו׳ • ולשון בעל כסף משנה בתחלת הלכות קריאת לא מקרי׳ אלא‬ ‫הייתי נראה זקן‪,‬ולא זקן ממש אלא שהלבינו שערותיו יום שמיט‬ ‫כשעומד ממעש‬ ‫להתחיל‬ ‫כלימר‬ ‫להאריך‬ ‫הרמב״ס‬ ‫לדעת‬ ‫המשכה‬ ‫פירש‬ ‫שמע‬ ‫בן‬ ‫אותו כשיא כדי שירא׳ זקן וראוי לנשיאות ואותו היום דרש‬ ‫י אבל אח״כ לא‬ ‫זומא‬ ‫לחתום בברוך איט רשאי לקצר כלומר שלא להתחיל או שלא מיקרי קימה רק‬ ‫לחתום " מקום שאמרו לקצר כלומר שלא להתחיל בברוך או‪ ,‬עמידה או ישיבה‬ ‫או הילוךונ״מ בס׳‬ ‫שלא לחתום אינו רשאי להאריך כלומר צהתחיצ בברוך חו צחתרם ע‪:‬״ד ומן הירושלמי שהבי א שם למד דארוך וקצר בחתימה כמי׳ החינה־■׳־־ וכ״יב‬ ‫מזכירין• בס׳ מ״כ בת״ה‬ ‫י‬ ‫מישך שייכי ולכך כלליכהו בחדא וזהו אמר רבי יודן מטבע קט* פותח בברוך ואינו חותם • מטבע ארוך פותח וחותם ‪ :‬ה‬ ‫מ״ה‪:‬‬ ‫איכא למידק אמ^י לא תני זוכרין כדדייקק במשנה ז׳ פרק ד׳ דר״ה גבי השני מתקיע וי״ל כיון שעיקר הפרשה במצות ציצית ‪1‬‬ ‫ועל‬ ‫ידה זוכרין יציאת מצרים שייך שפיר לישנא דמזכירין שעל ידי פרשת ציצית מזכירין יציאת מצרים‪ :‬כבן שבעים שנה " פירש הר״ב‬ ‫בהש"ס פרק תפלת השחר • וצ״ל דרבותא קאמר ולא‬ ‫וראוי לנשיאות • הכי איתא‬ ‫שהלבינו שערותיו וכו׳ כדי שיראהזקן‬ ‫שהרי‬ ‫זכיתי עד וכו׳ כלומר דאע״פ שהיה חכם מופלג וראוי לנשיאות מצד חכמתו‬ ‫ב‬ ‫א‬. ‫תוספות‬ ‫חדשים‬.

(12) ‫תוספות יום טוב‬. ‫ברבות פרה א ד‬. ‫ר״ע מברטנורה‬. ‫‪---------1‬י‬ ‫שהרי זכה לכס מפני כן אפילו הכי מה לא זכיתי עד וכי‬ ‫זומאמקראזה ‪ :‬ריא זכיתי • לא נצחתי לחכמים ודומה לו‬ ‫‪ ,‬תוספות'‬ ‫וכיוצא בזה דברי הרמב״ס אלא שכתב שאמנם קרה לו‬ ‫בהא זכנהו רבי אלעזר‬ ‫בש״ס בפרק בנות כותים‬ ‫חדשים'‬ ‫השיבה מצד שהרבה לשכות {ללמוד ולקרות יום ולילה עד‬ ‫לרבנן כלומר נצחם ‪:‬‬ ‫פרק ב׳ הי"•‪ :‬שתשש כחו ונזרקה בו שיבה וקר ואמר אף על פי שהשתדלתי‬ ‫פרק ב היה קוראכתורה• פרשתק״ש ‪ :‬והגיע‬ ‫והתחברתי עם אנשי החכמה עד‬ ‫זמן • קריאת שמע ‪:‬אם כיון לכו‬ ‫"י‬ ‫והגיע נו*‬ ‫צריכות ששבתי על ידי כן כבן שבעים שכה‬ ‫יצא • לדברי האומר מצות צריכות‬ ‫כונה ענ״ל וכ״״ה‬ ‫שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצחם‬ ‫כונה צריך לפרש אס כיון לבו שיהא‬ ‫בש״ע כזי׳ ס״ד‬ ‫כתצוה לא זכיתי וכר עכ״ד * רצה לקרב בלילות יעד שדרשה בן זוטא שנאמר‬ ‫ודוקא‬ ‫הענין אל העבעושלא היה זה הנס‪,‬‬ ‫מתכוקלצאת ידי חובתו והאומר‬ ‫דאוריית׳ אבל לא‬ ‫צאתך‬ ‫יום‬ ‫את‬ ‫תזכור‬ ‫למען׳‬ ‫י״י)‬ ‫(דברים‬ ‫שהזכירו חז״ל בדבר היוצא חוץ‬ ‫מצות אין צריכות כונה מפרש אס‬ ‫‪3‬מצו׳ דרבנן ת״א להיקש י ודעתו בכיוצאבזהודעת מארץ מצרים כל ימי חייך ימי חייך הימי׳‬ ‫כיוןלבו לקרות כנקודתן וכהלכתן‬ ‫בש׳ אחרוני*‬ ‫ב״י ממהרש״ח י אחרים תמצא בס״ד במשכה ו׳ פרק כל ימי חייך הלילות וחכמים אומרים ימי‬ ‫לאפוקי קורא להגיה שאינוקורא‬ ‫־־ זצ״׳ל ‪•:‬‬ ‫' ה׳ ממסכתאבות‪:‬‬ ‫חייך העולם הזה כל ימי חייך להביא התיבות כנקודחן אלא קורא‬ ‫ל׳>קובאמצ*‬ ‫‪$‬ם‬ ‫ולא זכיתי • פירש הר״ב לא נצחתיי‬ ‫ככתיבחןכדי להבין בחסרות ויתרו*‬ ‫לימותהטשיח‪ :‬י‬ ‫הפרק* כ ו׳‬ ‫דבקריאה כזו לא יצא ואנן קיימא‬ ‫גס בערוך ( כתב) די׳׳מ כן‬ ‫וה״ה כאמצי״פסו*‬ ‫חון מפסוק שמט ובהש״ס תניא‪ .‬אמר להובןזומא י פרק ב היה קורא בתורה והניע זמן‬ ‫לן כמאן דאמר מצות צריכות כונה‪:‬‬ ‫המקרא אם כיון לבו יצא‬ ‫בפרקים '• לקמן במתניתין מפרש‬ ‫וכשכמל״ו ש״ע לחכמי׳ וכי מזכירין יציא׳ מצרים‬ ‫רהי׳ ס״ו(שס )‬ ‫מפני‬ ‫שואל‬ ‫בפרקים‬ ‫׳‬ ‫יצא‬ ‫לא‬ ‫לאו‬ ‫ואס‬ ‫ל״ה לימות המשיח והלא כבר נאמר‬ ‫מה הם הפרקים ‪ :‬שואל מפגי‬ ‫הר״ב‬ ‫" ובאתצע (ירמיה כ״ג) הנה ימים באים כאם הכבוד ומיטיב • ובאמצע שואל מפני‬ ‫הככוד • שואל בשלום אדם נכבד‬ ‫כו* מפני היראה‬ ‫שראוי להקדים לו שלום כגון אביו‬ ‫אדם שהוא ירא‪ .‬ה׳ ולא יאמר עוד חיה׳ אשר העלה היראה ומשיב דברי רבי מאיד • רבי‬ ‫אס‬ ‫כי‬ ‫מצרים‬ ‫מארץ‬ ‫ישראל‬ ‫בכי‬ ‫את‬ ‫או רבו או שגדול ממנו בחכמה ‪:‬‬ ‫מפניו שתא יהרגהו‬ ‫יהודה אומר באמצע שואל מפני היראה‬ ‫מכ״ל וכן כתב הי ה* אשר העלה וגומר אדירו ליה‬ ‫ומשיב • ואין צריך לומר שמשיב‬ ‫ומשיב מפני הכבוד בפרקים שואל מפני‬ ‫הרמב״ם‬ ‫להם שלום אס הקדימו לו ‪:‬‬ ‫אבל לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה‬ ‫באלו‬ ‫הרא״ש והרשב״א אלא שתהא שעבוד מלכיות עיקר הבבוד ומשיב שלום לכל אדם‪:‬‬ ‫ובאמצע • הפרק שואל מפגי‬ ‫הקשו דפשיע־דאין‬ ‫לך דבר עומד ויציאת מצרים עפל לו וכו‪ ,‬כיוצא הן בין הפדקיסבין ברכה ראשונה לשניה•‬ ‫היראה אדם שהוא ירא מפניו שמא‬ ‫מפני פיקוח כפע בו אתה אומר ולא יקרא עוד שמך בין שניה לשמע בק שמע לוהיה אם‬ ‫יהרגהו ואין צריך לומר שמשיב לו‬ ‫פירשו תפני הכבוד‪.‬‬ ‫אדם ככבד ותפני יעקב כי אס ישראל וכו׳ ומציע‬ ‫שלום אבל מפני הכבוד לא ‪ :‬רבי‬ ‫והיה‬ ‫שמוע • בי!‬ ‫הירא׳כגון אביו או שקראו אחר כך יעקב וכר י ולפי‪.‬‬ ‫יהודה אומר באמצע • הפרק‬ ‫רבו‪:‬‬ ‫דפשעיה דקרא דהנה ימים וגו׳ משמע כבןזומא שואל בשלום מי שהוא ירא ממנו ומשיב שלום למי שמועל עליו‬ ‫בזה נצחם • דאף עלגבדמשנו ליה רבנן • שנויא בעלמא לכבדו‪ :‬ומשיב שלום לכל אדם • שהקדים לו שלום והלכה‬ ‫היא ולא סמכינן עליה דשאכי קרא דיעקב דהחס הדריה קרא כרבי יהודה־ובכל מקום שאסור להפסיק כך אסור לדבר בלשון‬ ‫בפירוש ״ כך נראה לי • וראיה לדברי מן המכילתא שהובא‬ ‫בשאר‬ ‫הקודש כמו‬ ‫בילקוע פרשת בא שלא הביא לדברי חכמים שהשיבו לא שתעקר‬ ‫כו׳־ומזה העעס דבתר פשעיה דקרא אזליכן * ורבי לא סידר במשנהאלא התחלת הויכוח שבין בן זומא לחכמים בלבד אבל אין נראה‬ ‫לומר שרבי אלעזר בן עזריה לא שמע מאמר וחכמים אומרים דאס כן אין כאן נצוח כיון שאין חולק * ועיין לקמן * והרמב״ס מפרשו‬ ‫לשון זכות שלא זכה לדעת הרמז שנרמז בכתוב>לחיוב זה ונו׳ • גס בערוך פירש לשון זכות י ומ״מ בפרק א׳ מהלכות קריאת שמע פסק‬ ‫הרמב״סכבן זומא‪:‬‬ ‫עד שדרשה בן זומא • פירש הר״ב אותו היום שנתמנה וכו׳ וכפירש״י • ונראה לי שפירש כן מדאמר בגמרא פרק תפלת השחר בו‬ ‫ביום שנתמנה ונר לא היתה הלכה שהיחה תלויה בבית המדרש שלא פירשוה • וגס מזה ראיה למ״ש לעיל דדברי חכמים נשמעו‬ ‫לרבי אלעזר בן עזריה כיון שכל ההלכות התלויות פירשוה ראוי שיהיו נאמרים כל חלקי הסותר‪ :‬שנאמר למען תזכור וגר * ומפני‬ ‫שפרשת ציצית שגורה בפי כל מפני קריאתה ביום בעבור מצות ציצית שבה הלכך הנהיגו לקרותה בלילה לצאת בה הזכרת‬ ‫יציאת מצרים בלילה ‪:‬‬ ‫פרק ב אם כיון לבו וכר• כתב הרב ברענורהואנן קיימא לן נמאן דאמר מצות צריכות כונה י ועיין מה שכתבתי במשנה‬ ‫י״דפרקג׳ דסוכה‪:‬‬ ‫* בפרקים שואל וכו* ומשיב וכו׳ י פירש הר״ב שואל נר י ובישיבה הקשתי דאמאי לא פירש התנא וליתני הכא שואל בשלום ומשיב‬ ‫שלום כדתנן בסוף המשנה ומשיב שלום לכל אדם והשיב בני מהר״ר שמואל שי׳ דבעור י״ד סימן ר״מ ורמ״ב דהשואל‬ ‫שלזס לרבו אומר לו שלום רבי וכשמשיבו אומר רבי ומורי ואס כן כל שכן דמפני היראה שיוסיף ולא רצה התנא להאריך אבל בכל‬ ‫אדם שאינו צריך להוסיף קתני התנא שלום * ונדי לאשמועינן מלתא אגב אורחיה דינל אדם אין מוסיפי! ומפני הכבוד והיראה‬ ‫לאמת‬ ‫מוכזיפין‪:‬‬.