Divre Yehudah : pytania i odpowiedzi / Jehuda Leib Gordin.; [Tytuł oryginału:] דברי יהודה : שאלות ותשובות. - Silesian Digital Library

Pełen tekst

(1)

(2)

(3)

(4)

(5) ‫ספר‬. ‫שאלות‬. ‫דברי‬. ‫והשובות‬. ‫יהודה‬. ‫בשני חלקי השרע ארח וירד‬ ‫מאתי‬. ‫יהודה ליב ב‪-‬י מאיר אברהם אבא‬ ‫בעה״ט ם' דגלי יהודה‬. ‫יל אביקק‬. ‫אסטראב‬. ‫ווארשא‬. ‫בדפוס‬. ‫ר' אפרים נ״י‪ ,‬בסהור״ר בנימין זצ״‪ 5‬בוימריטטער רחוב חיקע ‪44,‬‬ ‫שנת‬. ‫חרס״ר‬. ‫לפ״ק‬. ‫‪СЕФЕРЪ ШАЛОГЬ УТШУВОТЪ‬‬ ‫‪т. е. респонсы по Талиудическимъ вопросамъ‬‬. ‫‪соч. Раввина Л. Гордина‬‬ ‫‪Типо-Лит. Ф. Баумриттера Дикая 44.‬‬ ‫‪ВАРШАВА 1903.‬‬.

(6) Дозволено Цензурою Варшава 17 1юня”1903..

(7) ‫הקדמה‬. ‫לבו שמעו ואספרה; בל יראי אלקים‪ ,‬אשל עשה לנפעי‪.‬‬ ‫אליו פי קראתי ורומס החת לשוני ‪ •,‬און אס ראיהי בלבי‬ ‫לא ישמע ת‪ .,‬אבן שמע אלקיס הקשיב בקול תפלתי ♦‬ ‫ברוך אלקי אשר לא הסיר תפלתי וחסדו מאתי;‬ ‫(חס‪$‬יס ס״ו) ו‬. ‫‪6‬‬. ‫הדמדומים‬. ‫באלו הפסוקים‪ :‬הוא אומר ליראי אלקים‪:‬‬ ‫לכו שפעו ואספרה אשד עשה לנפש‪/‬‬ ‫׳‬ ‫ואח״ב אינו מספר כלום‪ .‬הוא אומר‪ :‬אכן שמע אלקים‬ ‫ונו' איזו רבותא היא ששמע אלקים כקול תפלתו‪ ,‬הלא‬ ‫הקג״ה שומע תפלת כל פה‪ .‬מהו זה שאמר‪ :‬אכן שמע‬ ‫ונו‪ > ,‬דמלת אכן הונח בלה״ק היכא שרוצח לומר שלכאורה‬ ‫העגין לא היה צריך להיות כן‪ ,‬ואעפ״ב נתהוה הענין כמו‬ ‫שהוא‪ .‬מהו זה שאומר‪ :‬תפלתי וחסדו‪.‬‬. ‫ונבאר‬. ‫כל זה בעהי״ת ‪ ,‬וממילא יתישב קישור ושייכות‬ ‫כל אלו הפסוקים חרא לאידך‪.‬‬. ‫(משלי י"א‪ ,‬כ"ז) אומר‪ :‬שוחר טוב יבקש‬ ‫רצון ודורש רעה תבואנו‪ .‬והקשו הדרשנים‬ ‫שהכתוב הזה ‪6‬ין לו קישור כלל‪ .‬ואנחנו בארנו בדרשותינו‬ ‫ששלמה המלך ע״ה מלמד לנו בזה שיש נפקותא רבתא בין‬ ‫טוב לרע‪ ,‬דלבד שזה טוב וזה רע‪ ,‬עור איתא טילתא חדתא‬ ‫המבדלת ביניהם‪ ,‬והוא‪ ,‬שבטוב הקב״ה מצרף המחשבה‬ ‫והרצון למעשה‪ ,‬כמו שדרשו חז״ל בקידושין (מ ע״א)‬ ‫מקרא‪ ,‬שהבאנו למעלה‪ :‬און אם ראיתי בלבי ונו‪ .,‬אבל‬ ‫ברע אין הקב״ה מצרף את המחשבה והרצון למעשה‪.‬‬ ‫ולהכי מי שרוצה לעשות טוב הרצון נופא מהני ליה טובא;‬ ‫דעצם הרצון הא מצורף למעשה‪ .‬אבל מי שדורש אחרי‬ ‫הרע אין ממש בדרישה זו כל זמן שהרעה שחשב לעשות‬ ‫אינה באה בפועל ממש‪ .‬וזהו שאה״ב‪ :‬שוחר טוב יבקש‬ ‫רצון‪ ,‬היינו מי ששוחר טוב הוא יבקש הרצון לעשות‬ ‫טוב כי הרצון בע<‪1‬ו מביא ‪; 1‬ועלת הרבה כאמור‪,‬‬ ‫טשא״ב ודורש רעה תבואנו‪ ,‬היינו דוקא אם הרעה שדרש‬ ‫בא בפועל ממש אז נחשב לרע‪.‬‬. ‫התום‪,‬‬. ‫ברכות (כא ב) ד״ה עד כתבו בשם רש״י בסוכה‬ ‫(פוף דף לח) דאדם המתפלל ושמע מפי החזן‬ ‫קדיש או קדושה אינו יכול להפסיק ולענות עם הצבור‬ ‫אלא ישתוק וימתין מעט דשומע כעונה כו׳עכ״ל‪ .‬ובתום‪,‬‬ ‫שם וברא״ש שם (פ״נ סי' יח) מקשים דאי שומע כעונה‬ ‫אדרבה הוי הפסק‪ .‬וקושיא זו ילה״ק בממנ״פ אי שומע‬ ‫כעונה הלא הוי הפסקה‪ ,‬ואי נימא דלא הוי הפסקה‪.‬‬ ‫א״כ ע"ב דשומע אינו כעונה‪ .‬וא״כ שוב א״זה תועלת יש‬ ‫משתיקותו‪ .‬וראיתי מתרצים קושיא זו לפ״ט שהבאנו‬ ‫למעלה דטחשבה טובה הקב״ה מצרפה למעשה ומחשבה‬ ‫רעה אין מצרפה למעשה‪ .‬ומשרה לענין המצות לשמוע‬ ‫קדיש וקדושה שזהו מחשכה טובה אטרינן שמחשבתו בזה‬ ‫מחני כעונה ממש‪ .‬משא״ב לענין שעי״ז יהיה הפסק‬ ‫בתפלה‪ .‬כיון שיש איסור להפסיק בתפלה‪ .‬בזה שוב‬ ‫אמרינן שמחשבתו לשמוע לא מיחשב למעשה‪ .‬ולא‬ ‫מיחשב לענין ההפסק שמיעתו כעונה ממש‪.‬‬. ‫(הנה‬. ‫בשבת (צא א) איתא דאם זרק כזית תרומה‬ ‫לבית טמא שהיה שם פחות מכביצה אוכלין‬ ‫והאי כזית משלימו לכביצה מדטצטרף לענין טומאה שוב‬ ‫חשיבה אף לענין שכת‪ .‬ואף דבשאר זריקות בשבת‬. ‫מרשות לרשותי בעינן כנרונרות הבא סני בכזית מדחשיבה‬ ‫האי זריקה לענין טומאה‪ .‬הרי היכא דשני ענינים מתרמי‬ ‫בהדי הדדי‪ .‬כנון ענין דשבת וענין דטוטאה‪ .‬אף רהטה‬ ‫ענינים חלוקים לנמרי ודיניהם חלוקים לנמרי דטוטאה‬ ‫דינה בכביצה ושבת הוא בכנרונרות‪ .‬מ״ט היכא דטתרמי‬ ‫בהרי הדרי שבת וטומאה‪ .‬פועל ענין אחד על חבירו‬ ‫שדין שלהם יהיה שוה ואמרינן מדחשיב לענין טומאה‬ ‫שוב חשיב אף לענין שבת‪ .‬ואף דבש״ם הכא נשאר דבר‬ ‫זה בספק וכן פסק הרטב״ם (פי״ח הכ״ז) משבת דהרי זח‬ ‫ספק [וע״ש במל״ט שכתב שהספק הוא נם לענין טילחא‬ ‫דאיסורא]‪ .‬אך יש לומר דמשו״ה לא פסיקא זה הכא‬ ‫להש״ם משום דלענין איסור שבת אינו אלא דוקא היכא‬ ‫שהיה עקירה ונם הנחה והכא אתרמי איסור שבת וטומאה‬ ‫בהרי הררי לא לנמרי‪ .‬היינו בין בעקירה ובין בהנחה‪.‬‬ ‫דרק בעת ההנחה אתרטי בהרי הדדי אבל לא כעת‬ ‫העקירה‪ .‬ומשו״ה נשאר דבר זה בספק‪ .‬אבל היכא ששני‬ ‫הענינים החלוקים מתרמים בהדי הררי לנמרי אטרינן‬ ‫דנם דינם נעשה שוה לנטרי‪:‬‬ ‫(בן הוא להדיא בתום‪ ,‬בכורות (כ ע״א) ד״ה ור' יהושע‬ ‫וז״ל ומיהו היא קצת תיטא דלענין ללקות בניזה‬ ‫ועבודה ולענין ליקרוב לנבי מזבח חשיב ודאי בכור‬ ‫דאזלינן בתר רובא וחזקה ולענין נתינתו לכהן יחשב ספק‬ ‫עכ״ל‪ .‬הרי להדיא אף דהקרבה למזבח הוא ענין איסור‬ ‫והנתינה לכהן הוא ענין ממון והמה ענינים נפרדים ובעלמא‬ ‫דיניהם חלוקים דבאיסורא הולכין אחר הרוב ובממון אין‬ ‫הולכין אחה״ר‪ .‬ט״ט כיון דמתרמי הני שני ענינים לנמרי‬ ‫בהדי הדדי שוב נעשה דיניהם שוה לנמרי ואף בטמון‬ ‫הולכין אחה"ר‪ .‬וע׳ הפלאח כתובות (טו ב) אתוס‪ ,‬ד״ח‬ ‫לא צריכה ויש לי שמה אריכות דברים ואכ״ט‪ .‬וע״ש‬ ‫בהפלאה (כו ב) אתוס‪ ,‬סוף ד״ה אחתינן‪:‬‬. ‫םן‬. ‫כתב להדיא נם בם‪ ,‬אור חרש על קידושין (לח א)‬ ‫‪1‬‬ ‫אתוס‪ ,‬ד״ה דאקרוב וז״ל אך ראה זה מצאתי להר״פ‬ ‫בי"ד (סי‪ ,‬ס״ה) מש״כ לישב דברי הרטב״ם דפסק באוכל‬ ‫נה״נ של נבלה ועולה דחייב שתים והרי הר״ט ס״ל אין‬ ‫בנידין בנותן טעם וכתב לישב דהכא שאני ~כיון דחייב‬ ‫משום אוכל ניד אף דלא חזיא והתורה אחשביה לאכילתו‬ ‫אף לענין נבלה אחשביה והאוכל ניד של נבלה איך נאמר‬ ‫לענין ניד הוה אכילה ולענין נבלה לא הוה אכילה והוה‬ ‫שני הפכים בנושא אחר בו‪ ,‬עכ״ל יעו״ש באו״ח שהאריך‬ ‫שם‪ .‬הרי להדיא דהיכא שאיכא שני ענינים נפרדים כמו‬ ‫ניד ונבלה דניד אסור מצד עצמותו אף שאין בו טעם‬ ‫ואינו נהנה ממנו כלל ונבלה אסורה רוקא היכא שאוכלה‬ ‫ונהנה ממנה כדהנ״א דאכילה כתיב בה‪ .‬ט״ט היכא‬ ‫שמתרטי בהדי הדדי נעשה דיניהם שוה וחייב משום נבלה‬ ‫אף שאינו נהנה ממנה כלל‪:‬‬ ‫(‪( 3*33‬יא א) אמר עולא אר״א שיליא שיצאה מקצתה‬ ‫לחוש חוששת וכתבו שם בתום‪ ,‬ד״ה דאין‬ ‫דהא ראמרינן ספק טומאה ברה״ר טהור וברה״י אפילו‬ ‫ס״ם טמא זהו לענין טומאה ועולא מיידי לאוסרה על‬ ‫בעלה‪ .‬והרי הכא שני העניגים איסור טומאה ואיסורה‬ ‫לבעלה מתרמי בהדי הדרי ומ״ט כל חד וחד אדיניה קאי‬ ‫ולא אט־ינן שענין אחד יפעול על חבירו שיהיה להם דין‬ ‫שוה‪ .‬ואין לומר דהתם שאני שהענינים אינם מתרמי‬ ‫בהדי‬.

(8) ‫הסרטה‬ ‫בעלה ולפ״ז‬. ‫‪4‬‬. ‫בהרי הררי בדבר אחר ממש דהא איסורה על‬ ‫הוא דבי אחר ולטמא טהרות הוא דבר נפרד לגמרי ♦‬ ‫משא״ב בהגי ענינים שהבאתי למעלה שאיתרטי בהדי‬ ‫הדדי בדבר אחר ♦ חה אינו דהא קיי״ל בנדה (לג א)‬ ‫דבועל גרה מטמא אדם וכ"ח‪ .‬הרי דמעצם הביאה טההוה‬ ‫בהבועל הטומאה♦ וא״ב ממילא שני העניגים איסורה‬ ‫לבעלה וטומאה מתרמי בהדי הדדי לגמרי ממש בדבר‬ ‫אחד‪ .‬גם אין לומר דעולא אר״א מיידי בזמן האמוראים‬ ‫שלא היה אז טהרות משום שלא היה להם אפר פרה‬ ‫דהא עולא טרויל ידיה משתלם דסובר דבזטנו היה עור‬ ‫אפר פרה כמו שאמר עולא בנדה (ו ב) חברייא מרכין‬ ‫בגלילא ♦ והר"ש (פ״ר מ״ח) בחלה כתב דבזטן האמוראים‬ ‫היה להם אפר פרה‪ .‬וע' מל"ט (פ״ג סוף ה׳'א) מאבל♦‬. ‫אך‬. ‫באמת לק״ט די״ל דעולא אמר האי דינא היכא‬ ‫* שליכא נפקותא לטהרות כגון שבלא זה המה‬ ‫טמאים מקודם או שעולא אמר זה לתלמידיו שבבבל שלא‬ ‫היה להם אפר פרה וגם הם בארץ העמים שמטמא כגיטין‬ ‫(ח ב) ♦ ובה"ג כתבו התום׳ בקידושין (כט ב) ד״ה הא לן‬ ‫ח״ל וריו״ח אע״פ שהי׳ מארץ ישראל היה מדבר לתלמידים‬ ‫שלפניו מבבל עכ"ל ‪:‬‬ ‫טןיך יש לישב והוא לפ״ט דאיתא בכתובות (לא ב)‬ ‫דאימתי צירי רה"ר כרה״ר דמי לעגין שבת דזמנין‬ ‫׳‬ ‫דרחקי רבים ועיילי להתם אבל לעגין מיקגי קני רהא לא‬ ‫שכיחי רבים‪ .‬והרי הכא לענין צירי רה״ר מתרמי בהרי‬ ‫הדרי ענין שבת וענין קגין ולא אמרינן דהאחד יפעול‬ ‫על חבירו שיהיה להם דין אחד ♦ והכא ענין דשבת ועגין‬ ‫דקנין מתרמי בהדי הדדי לגמרי בדבר אחד ממש‬ ‫דאאותו דבר עצמו שהוא חייב בשבת משום שהרשות נחשב‬ ‫לדה״ד אותו דבר עצמו הוא קונה באותו רשות עצמו‬ ‫ואותו רשות עצמו גחשב לעגין קגין רה״י‪ .‬והטעם בזה‬ ‫כמו שאומר הש״ם דחדא לא תליא באידך וזיל בתר‬ ‫טעמא דלעגין חיוב שבת הרשות גחשב לרה״ד משום‬ ‫דדחקי שם רבים ולעגין קנין מיחשב הרשות לרה״י משום‬ ‫דלא שכיחי ביה רבים‪ .‬וכיון שאיכא בכל אחר מהעגיגים‬ ‫טעמים חלוקים משו״ה אין עגין אחד גורר את חבירו‬ ‫שיהי' להם דין אחד שוה‪ .‬וכן כתבו התום׳ בב״ב (פו‬ ‫א) ד"ה והא דריני שכת חלוקים מקנין [ולהגאון רצ״ה‬ ‫חיות בב״ט (יב א) בהגהותיו שמקשה שם אהא שמסתפק‬ ‫הש״ם אי אויר שאין סופו לנוח כמונח דמי ואמאי לא‬ ‫פשיט״זה מדיני שבת יעו״ש אשהטיטתיה‪ .‬כל זה] והיינו‬ ‫משום שהטעמים חלוקים וכאמור‪ .‬טשא״ב בהני עניגים‬ ‫שהבאנו למעלה כגון באוכל גיר גבלה חדא תליא באידך‬ ‫דאם הוא מיחשב אכילה לענין גיר צריך נותן שצריך‬ ‫להחשב אכילה גם לעגין גבלה‪ .‬ובן לענין בכור ראם‬ ‫הוא בכור לעגין הקרבה למזבח ממילא הוא בכור גם‬ ‫לעגין ליתגו לכהן♦ וכן בהא דשבת (צא א) הנ״ל דהתם‬ ‫העגין דשבת תליא בחשיבות הדבר♦ דהא אף היכא שהוא‬ ‫פחות מכגרוגרות אם החשיבו והצניעו חייב כמשנה בשבת‬ ‫(עה ב) וע״ש ברע״ב (פ״ח מ״א) ודוק ואכט״ל♦ וכיון‬ ‫שכן שפיר אומר הש״ם כיון דחשיב לעגין טומאה שוב‬ ‫חשיב אף לענין שבת ולא בעי הכא כגרוגרות אף דאיסור‬ ‫וטומאה הטה שגי עגיגים חלוקים ולא ילפינן איסור‬ ‫*מ דכא שאגי י כיון שהאיסור‬ ‫מטומאה כיבטות (קג ב)‬ ‫הוא מטעם חשיבות וכיון שהוא חשיב לעגין טומאה שוב‬ ‫הוא חשיב אף לעגין שבת ולא בעי כגרוגרות גילוי‬ ‫מילתא בעלמא ילפינן איסור מטומאה ברש״י יבמות (קג‬ ‫ב) הג״ל בד״ה חליצתה כשרה ועיין תום' חולין (סד א)‬. ‫ד״ה שאם והבן‪:‬‬. ‫שפיר יש לישב קושיתגו טב״ק (יא א) הנ׳'ל‬ ‫דשפיר כתבו התום‪ ,‬שאף דלעגין טומאה ס״ט‬ ‫ם׳ טמא מ״מ לענין לאוסרה על‬ ‫ם*‬ ‫ברה״ר טהור וברה״י‬ ‫בעלה אינו כן♦ דאף דטתרמי איסור וטומאה בהדי‬ ‫הדדי ברבר אחד טבל מקום אין עגין אחד פועל על‬ ‫חכירו שיהיה להם דין שוה משום שאיסור וטומאה המת‬ ‫עגינים חלוקים ויש להם טעמים חלוקים דריני טומאה‬ ‫חדוש הוא כרש״י יבמות (קג ב) ד״ה איסור וכיון שיש‬ ‫להענינים טעמים חלוקים אין ענין אחד פועל על חבירו‬ ‫כלל כההיא דכתובות (לא ב) הג"ל‪:‬‬ ‫(טז ב) אומר הש״ס פתח הכתוב באכילה‬ ‫וסיים בטומאה מה טומאה בכעדשה אף‬ ‫אכילה בכערשה ♦ הרי דאנו צריכין לימור מיוחד שהאיסור‬ ‫דאכילה יהיה שוה לטומאה ובלא לימור מיוחד לזה לא‬ ‫היינו אוטרין כן אף דהתם עגין האיסור דאכילה וענין‬ ‫הטומאה מתרמי בהדי הדדי ממש לגמרי בדבר אחד‪,‬‬ ‫וזהו ג״כ מהאי טעמא שאמרנו רריגי טומאה חידוש הוא‬ ‫וכיון שענין טומאה יש לו טעם מיוחד אינו יכול לפעול‬ ‫על ענין איסור אכילה שיהיה דיניהם שור‪:,‬‬. ‫בס^לה*(‬. ‫אבל‬. ‫היכא ששני עניגים מתרמי בהדי הדרי ושייך‬ ‫לומר בהו שאיכא טעם אחד לשני הענינים בודאי‬ ‫אטרינן שעגין אחד פועל על חבירו שגם בדיניהם ישתוו‬ ‫וככל הני שהבאנו למעלה‪:‬‬ ‫שאיתא בבכורות (י ע״א) דלא אטרינן איסורו‬ ‫חושבו אינו ענין לכאן וע״ש ברש״י ד״ה ואיסורו‬ ‫חושבו ופשוט‪:‬‬ ‫הט״ז ביו"ד (סי׳ ק״י סק״ה) כתב רחתיכה שאינה‬ ‫‪1‬‬ ‫ראויה להתכבד אם נפרשה משאר חתיכות‬ ‫הבהמה וע״פ דין צריכה להיות כשר מ״ט אנו פוסקים‬ ‫הדין שהיא טרפה מטעם שאי אפשר שבהמה אחת יהיה‬ ‫מקצת ממנה כשר ומקצת ממנה טרפה♦ והש״ך שם‬ ‫בנקה״ב פליג עליו וסובר דשפיר אטרינן שמקצת הבהמה‬ ‫שנפרש כשר ומקצתה שלא נפרשה טרפה‪ .‬ונחלקו בזה‬ ‫רבותינו הגדולים הגאון בעל הח״ט והגאון מהרר״י כמובא‬ ‫שם בפ״ת (סק"ר) ובפר"ח שם‪ .‬ולכאורה דין זה תליא‬ ‫בהאי סברא שכתבנו דאט שני ענינים נפרדים שיש להם‬ ‫דינים חלוקים איתרטי בהדי הדדי אי אמריגן שכל אחד‬ ‫מהעגינים פועל על חבירו שיהיה להם דין אחד שור‪,‬‬ ‫דלהט״ז ודעימיה מקצת הבהמה הטרפה פועל על מקצת‬ ‫השני שגם הוא יהיה טרפה אף שמצד עצם הדין צריך‬ ‫להיות כשר‪ .‬הרי רסובר הט״ז שענין אחר פועל על חבירו‬ ‫שיהיה להם דין אחד שוה♦ משא״ב להש״ך ורעיטיה‬ ‫שחולקים אהט״ז המה סוברים שעגין אחד אינו פועל על‬ ‫חבירו אלא כל אחר ואחר יש לו דינו המיוחד לו‪:‬‬. ‫ךא*ן‬. ‫הנה‬. ‫אך‬. ‫באמת זה אינו ולא איריא מירי דעד כאן לא כתב‬ ‫הט״ז דטקצת הבהמה שהיא טרפה פועל על מקצתה‬ ‫השני שתהיה גם כן טרפה אלא משוס דדבר זה הוא עגין‬ ‫אחד לגמרי ממש דהא זה אי אפשר במציאות שמקצת‬ ‫הבהמה יהיה כשר ומקצתה השני יהיה טרפה♦ משא״ב‬ ‫כהני שהבאתי למעלה כגון בשבת (צא א) הנ״ל המה‬ ‫שני עניגים ולא ענין אחר היינו ענין שבת וענין טומאה‪.‬‬ ‫וכן באוכל גיר של גבלה הטה שני עגינים ענין דאכילת‬ ‫גיד וענין דאכילת נבלה זהו לא דמי לנידון דהט״ז כלל‬ ‫דהט״ז טיירי בענין אחד ולא בשני עניגים וכמבואר;‬ ‫ןיע אליבא דהש״ך ורעימיה יש לומר אפכא דדוקא‬ ‫בגוונא דאיירי התם אין ענין אחר פועל על חבירו‬ ‫שיהיה דינם שוה משום דהתם העניגים לא אתרטי בהדי‬ ‫הדדי‬.

(9) ‫המדמה‬ ‫הדרי‪ .‬בדבר אחד ממש יהא אגו דמן התם על שתי‬ ‫חתיכות נפרדות‪ .‬חתיכה אחת שאינה ראויה להתכבד‬ ‫וחתיכה אחרת שהיא ראויה להתכבד בזה מוכר הש״ך‬ ‫ורעימיה דחחיכה אחת אינה פועלת על השניה‪ .‬משא״ב‬ ‫בכל הני שהבאתי משבת (צא א) ומתוספות בכורות (כ ע״א)‬ ‫ומקידרשין (לח א) התם איירינן בחתיכה אחת ובדבר‬ ‫אחר ואתרטי שני הענינים בהדי הדדי לנטרי ממש‪ .‬בזה‬ ‫כו״ע מורים דענין אחד פועל על חבירו שנם הדין של‬ ‫אלי שני הענינים נ״ב יהיה שוה וע׳ סוכה (ז א) מינו‬ ‫דהוה דופן לעמן סוכה חוה דופן לענין שבת וכי‪.*) ,‬‬ ‫ובחידושי הלכות שלי הארכתי יותר ובאן בהקדמת‬ ‫מפרי אכ״ט‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪1‬ל‪£‬״ז אזדא ליה התירוץ שהבאנו למעלה דמשום‬ ‫דמרושבה טובה מצרפה למעשה ומחשבה רעה‬ ‫אין מצרפה למעשה‪ .‬משו״ה לענין המצוד‪ .‬לשמוע קדיש‬ ‫או קדושה מיחשבא המחשבה טובה למעשה ולעמן איפור‬ ‫ההפסק בתפלה לא מיחשבא המחשבה למעשה‪ .‬דזה‬ ‫אינו כמבואר למעלה‪ .‬כיון שמתרמי הבא בהדי הדדי‬ ‫המחשבה הטובה והמחשבה הרעה‪ .‬וא״ב ממנ״פ אי‬ ‫נחשבת המחשבה למעשה לעמן המצות‪ .‬כמו כן צריבה‬ ‫להחשב למעשה נם לעמן איסור ההפסק‪ .‬ולהפך אי לא‬ ‫מחשבא המחשבה למעשה לעמן איסור ההפסק ‪ .‬כמו כן‬ ‫אינה צריכה המחשבה להחשב למעשה נם לעמן הטצוה‪.‬‬ ‫וכמו שהבאנו למעלה כמה ענינים חלוקים שמתהוה בהם‬ ‫דין שוה אחר הי בא שאיתרמו בהדי הדדי‪:‬‬ ‫מ״ט יש לחלק דתפלה ‪.‬שאני רכל עמן התפלה‬ ‫שאנו מתפללים להקב״ה הוא עמן חסד ורחמים‬ ‫שחנן הקב״ה אותנו כמאמר הכתוב (תחלים סג ר)‬ ‫"כי טוב חסדך מחיים שפתי ישבחונך״‪ .‬ופירש הב״ל‬ ‫הכינה דאיזה חסד הוא טוב מחיים הוא החסד ששפתי‬ ‫ישכחונך היינו עמן התפלה שהקב״ה הרשה לנו להתפלל‬ ‫לפניו ולשבח אותו‪ .‬וא״כ שוב יש לומר שזהו נופא הוא‬ ‫מחסדי השי״ת שבדבר אחר ממש ובשעה אחת ממש‬ ‫שבהרי הדרי איתרמו המחשבה הטובה והרעה בורר לו‬ ‫השי״ת את המחשבה הטובה וזורה הלאה את המחשבת‬. ‫אבן‬. ‫הרעה‪:‬‬ ‫‪71‬הן שאמר דהע"ה‪ :‬לכו שמעו ואספרה יראי אלקים אשר‬ ‫עשה ונו‪ .,‬ומספר רהע"ה את אשר עשה לנפשו‪:‬‬ ‫‪,‬אליו פי קראתי ורומם תחת לשוני‪ ,,‬זהו תפלה בלחש‬. ‫י‬. ‫‪5‬‬. ‫שנקראת ע״פ מליצה "תרת לשוני"‪ .‬היינו שמתפלל בלחש‬ ‫תחת לשונו‪ .‬ואז "און אם ראיתי בלבי לא ישמע ד‪*. ,‬‬ ‫שמהאי קרא אנו ילפינן בקידושין (ט ע״א) הנ״ל שמחשבה‬ ‫רעה אין הקכ"ה מצרפה למעשה‪ .‬והיינו לעמן איסור‬ ‫ההפסק לא ישמע ד' האון שאני רואה בלבי לחשוב‬ ‫לשמוע קדיש וקדושה ולזה לא יהיה נחשב שומע כעונה‪.‬‬ ‫ומ״ט באותו דבר ונם באותו רנע ממש‪" .‬אכן שמע ד‪,‬‬ ‫הקשיב בקול תפלתי״ היינו לעמן מצות דתפלה‪ .‬שמיעה‬ ‫דקריש וקדושה מצד הטצוה שאיכא בזה שמע ד‪ ,‬והקשיב‬ ‫בקול תפלתי וחושב שמיעתי כעונה ממש‪:‬‬ ‫בזה אומר רהע"ה ‪" :‬ברוך אלקים אשר לא‬ ‫הסיר תפלתי וחסדו מאתי״‪ .‬היינו דתפלה שאני‬ ‫שכל עיקר התפלה היא חסד מאתו יתברך‪ .‬ולהכי אין‬ ‫דמן בזה במטנ״פ ובאמור‪ :‬וברבינו יונה שם בברכות‬ ‫כתב וז״ל דכי אמרינן שומע כעונה והוי הפסקה דוקא‬ ‫ברברים אחרים‪ .‬אבל בזה שהוא שבחו של מקום לא‬ ‫דיינין ליה הפסקה ושרי עכ"ל ואבמ״ל בזה‪:‬‬. ‫הה‬. ‫בימי דהע״ה עדיין לא נתקנו ברכות ותפלות‬ ‫‪3 1‬‬ ‫שנתקנו אח״ב ע״י הכנה״ג שהיו אחרי דהע״ה ♦‬ ‫אך מ״ט עיקר רעיון זה יש להעמיס בפסוקי תחלים הנ"ל‪:‬‬ ‫אני המחבר בנונע לחבורי זה נ״כ הנני מבקש‬ ‫טהשי״ת‪ :‬און אם ראיתי בלבי לא ישמע ד‪ ♦,‬אכן‬ ‫שמע ונו‪:,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ספר ולהדפיסו‪ .‬כמו בל פעולה אנושית‪ .‬יש‬ ‫בה צדדים‪ .‬טובים ולא טובים‪ .‬לימוד התורה ♦‬ ‫שע״י הלימוד הזה נעשה ונשתכלל הספר‪ .‬נ״כ יש בו‬ ‫עמן טוב ולא טוב‪ .‬כמו לימוד תורה לשמה‪ .‬שזהו עיקר‬ ‫הטוב כמש״ג‪" :‬כי לקח טוב נתתי לכס"‪ .‬ולא טוב‪.‬‬ ‫במו לימוד תורה שלא לשמה‪ .‬ובשלא לשמה נופא לאו‬ ‫כל אפיי שוין כתום‪ ,‬ברכות (יז א) ד״ה העושה‪ .‬נם בעצם‬ ‫הדפסת הספר והפצתו בישראל יש טוב ולא טוב כמובן ♦‬ ‫ומי יאמר זכיתי לבי‪ .‬לכן הנני מבקש מאת השי״ת שלא‬ ‫יסיר נא את חסרו נם מאתי‪ .‬והטוב בזה יקרב נא‬ ‫ויחשוב לי לזכות ואי הטוב יזרה הלאה‪:‬‬ ‫חפלה‪ :‬יחנני נא ד‪ ,‬הנומל לחייבים טובות‬ ‫להוציא לאור נם יתר חבורי שו״ת וח״ת הנמצאים‬ ‫אתי בכתובים‪:‬‬. ‫לחלל‬. ‫ואני‬. ‫המחבר‪.‬‬. ‫מחזיקיגא טיבותא למר חמי הישיש הנכבד ר׳ אלכסנדר סענדר גר״'‪.‬‬ ‫ולניסי הנכבד מר שלמה יצחק מעלער נ״י אשר עזרו לי בסכום מסוים להדפיס ספרי זה‪:‬‬ ‫ובן אנא טחזיקינא טיבותא לבל אנשי עיר' ק״ק אסטראב שאגי שוכן בה כבור זה כשש‬ ‫המחבר‬ ‫שנים וכל מחסורי עליהם‪:‬‬. ‫______‬. ‫טלואים‬. ‫להקדמה‬. ‫*) וביו״ד (סי‪ ,‬לה סע״ה) כסנס איתא ואס "נראה כאונס אחת כמין סלק מצטרף! להכשיר אגל לא להשריה ‪:‬‬ ‫וכתב ע״ז הש״ך שס (בס״ק ל״ג) ל*ח ומשמע דאפילו כריאה אחת מצטרפין להכשיר ולא להטריף בנון אס‬ ‫יש בצל שמאל אונה וג' סלקיס אמרינן לסלק א׳ מועיל להכשיר והאחרונים אינם כלום לחשבו חלין! ולא אמרינן ממנ״פ‬ ‫אי נחשב סלק לאונה הוי חליף להוי ו' בשמאל ‪1‬ג' בימין לו‪ ,‬עכ״ל‪ .‬הרי שאף להני שני לברים איתכמו כסלי הללי‬ ‫בלבל אחל‪ .‬להא השני סלקיס הס בריאה אחת‪ .‬מ״מ אין לינס שוס כלל‪ .‬וסלק אחל אין פועל כלל על חבירו שיהיה‬ ‫להם לין אחל שוס‪ .‬הסו משוס להש״ך לשיטתו קאזיל (בסי' ק״י) בנקס״ב הנ״ל לחתיכה אחת אינה פועלת כלל על‬ ‫חתיכה השניה שיהיה להן לין אחל שוס אף ששני החתיכות הנה בבהמה אחת‪ .‬והכא נמי בסלקיס כה״ג הוא אף ששני‬ ‫ססלקיס המס בריאה אחת סלק אחל אץ פועל על חבירו כלל‪ .‬ורק אס שני סעניניס החלוקים בדינם אתרמי בסלי הללי‬ ‫בדבר אחל ממש וככל סני שהבאתי למעלה אז אמרינן לענין אחל פועל על חבירו שיהיה להם לין אחל סוס‪:‬‬ ‫‪ 11^1‬די״ל לאף הט״ז שחולק שם (בסי' ק״י) עס הש״ך בנקס״ב סנ״ל יודה סכא גבי סלקיס להש״ך הנ"ל ; וסטעס‬ ‫פשוט כזה לבנילון דסט״ז (בסי‪ ,‬ק״י) הנ״ל שאני משוס לאי אפשר הדבר במציאות כלל שחציה של בהמה אחת‬ ‫יסיס‬.

(10) ‫‪6‬‬. ‫סלואים‬. ‫•דער״ת אתרמו בהדי הדדי בדבר אחד ממש אז ענין אחד‬ ‫יהיה טרפה וחציה השניה של אותה בהמה עצמה יהיה‬ ‫פועל על חבירו שיהיה להם דין שוה‪ .‬וכיון שהרמב״ס‬ ‫כשרה כמו שכתבנו למעלה‪ .‬משא״כ בנידון דסדקיס הנ״ל‬ ‫והטור פסקו דאין כדגים הקטנים האלו משוס בישולי עכו״ם‬ ‫שפיר יש אפשרות במציאות הדברים שסדק אחד הוא הגדלת‬ ‫ואינו תבשיל לענין זה ממילא מוכרח שאך לענק ער״ת‬ ‫האונה וסדק השני אינו אלא שריטה בעלמא וכעין זה‬ ‫לא מיחשבו לתבשיל ואס צלאן אין סומכים עליהם משוס‬ ‫שאמרינן בחולין (מח ב) דאין מדמין בטרפות זו דומה לזו‪.‬‬ ‫ער״ת♦ הרי דאדרבא דאיכא עוד ראיה לדברינו מהרמב״ם‬ ‫וע״ש בתבו״ש (סי׳ לה ס״ק לד)‪ .‬וז״ל הדעת קדושים‬ ‫והטור הנ״ל שהיכא ששני ענינים חלוקיס מתרמי בהדי‬ ‫במק״מ (ס״ק פו) דסדק הצריך אמרינן דסדק גמור היא‬ ‫הדדי בדבר אחד אז ענין אחד פועל על ענין השני שיהיה‬ ‫שהם בפנים ב‪ ,‬ושאר סדקים אמרינן שהם שריטות בעלמא‬ ‫להס דין שוה אחד ‪:‬‬ ‫עד כאן לשונו ‪:‬‬ ‫אך ע״כ דאין מכאן ראיה כלל וכלל דהא אס נימא‬ ‫‪1‬ב?^״ז (לח א) איתא דגים קטנים מלוחים אין בהם‬ ‫‪.‬שהרמב״ס והטור סוברים לדינא שאס אלאן עכו״ה‬ ‫משום בישולי עכו״ס אמר רב יוסף אם צלאן‬ ‫אין סומכין עליהם משוס ער״ת תיקשי דסיף כל סוף איך‬ ‫עכו״ם סומך ישראל עליהן משוס עירובי תבשילי!‪ .‬וקשה‬ ‫יכולים הרמב״ס והטור לחלוק על האי דינא דר‪ 5‬יוסף‬ ‫טובא הא אנן קיי״ל בביצה (טז א) דלענין עירוב תבשילין‬ ‫שאמר להדיא דצלאן עכו״ס סומך עליהן משוס ער״ת וליכא‬ ‫בעינן דוקא תכשיל ‪ .‬ואס כן אמאי בצלאן עכו״ם סומך‬ ‫כלל מאן דפליג טל רב יוסף לא בבבלי ולא בירושלמי ♦‬ ‫עליהם משוס עירוב תבשילין ♦ הא הכא אתרמי שני עניניס‬ ‫אלא ע״כ פשוט שהא שהרמב״ס והטור לא הביאו האי‬ ‫חלוקים בדבר אחד ממש‪ .‬היינו באלו דגים הקטנים אתרמי‬ ‫דינא שאס צלאן עכו״ס שסומך עליהן משוס ער״ת טעמא‬ ‫טנין דעירוב תבשילין ובאותם הדגים עצמם אתרמי השתא‬ ‫אחרינא איכא כיה והוא שבוודאי הרמב״ס והטור לא היה‬ ‫שצלאן עכו״ס גס ענין דבישולי עכו״ם‪ .‬וא״כ הא ענין אחד‬ ‫להם הגרסא כדברי רב יוסף אס צלאן עכו״ם אלא לפניהם‬ ‫צריך לפעול על ענין השני שיהיה להם דין אחד שוה‪ .‬וכיון‬ ‫היה הגרסא אמר רב יוסף אס צלאן סומך עליהן משוס‬ ‫שאנו אומרים דבהני דגים הקטנים אין בהם משום בישולי‬ ‫ער"ת וקאי אצלאן ישראל ולא אצלאן עכו״ם וזהו כגרסת‬ ‫עכו"ס‪ .‬ע״כ הוא שלענין בישולי עכו״ס לא נחשבים הדגים‬ ‫התום‪ ,‬שם בט"ז (לח א) ד״ה דגים וז״ל פירוש אם בשלן‬ ‫קטנים לתבשיל ‪ -‬א״כ שוב ענין הזה דבישילי עכו״ם היה‬ ‫עכו״ס אחר שמלח! ישראל שרי כו' אמר רב יוסף ואס צלאן‬ ‫צריך לפעול באותם הדגים עצמם גס על ענין דעירוב‬ ‫סומך עליהן משוס ער״ת ולא גרס טכו״ס עכ"ל‪ .‬ומשו״ה‬ ‫תכשילין שלא יחשכו לתבשיל ואמאי סומכים עליהם משוס‬ ‫לא הביאו הרמב״ס והטור האי דינא דאס צלאן עכו״ם‬ ‫לענין ער״ת ורק לענין היתר אכילה הביאו להאי דינא‬ ‫ובירושלמי נדרים (פ״ו ה‪ ,‬א) איתא רבי בא כר‬ ‫וכפירוש התוספות הנ"ל‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫יהודה כשם דבית ר״א חביצא אין בו‬ ‫משום בישולי עכו״ס ויוצאין בו משוס עירובי תכשילין ר‪,‬‬ ‫ובירושלמי נדרים (פ"ו ה״א) שהבאנו גם כן ליכא‬ ‫הגרסא בנוף הירושלמי אס צלאן עכו״ם‬ ‫יוסי בי רבי בון כשם ר״ח כל אוכל שהוא נאכל חי כמו‬ ‫ומשו״ה הרמב״ס והטור שדרכם לגרור אחר לשון הש״ס‬ ‫שהיא אין כו משוס בישולי עכז״ס ויוצאין בו משום עירובי‬ ‫תבשילין ופירש שם בק״ע וז״ל ויוצאין בו משוס טר״ת אס‬ ‫כט״ז יו"ד (קצ"ח ס"ק ל״ו ול״ז) לא נקטו הדין דצלאן‬ ‫עכו״ס לטנין ער״ת משום דליתא כלל לשון זה לא בבבלי‬ ‫כשלן העכו"ס דהא שרו כאכילה עכ״ל‪ .‬הרי להדיא דגם‬ ‫הירושלמי סובר כזה כהככלי וא״כ גם מן הירושלמי מוכח‬ ‫ולא כירושלמי ♦ אכל לקושטא דמילתא לענין הלכה ליכא‬ ‫ראיה כלל לא מהרמב״ס ולא מהטור שסברו דכצלאן עכו״ם‬ ‫שהיכא ששני ענינים שחלוקים בדיניהם מתרמו בהדי הדדי‬ ‫אין סומכים עליהם משוס ער"ת ‪:‬‬ ‫כדברי אחד ממש אין ענין אחד פועל כלל על עניין־ השני שיהיה‬ ‫ובמהרש״א שם כט״ז (לח א) אתוס‪ ,‬הנ״ל הקשה‬ ‫להם דין אחד שוה ודלא כמו שכתבנו למעלה ‪:‬‬ ‫אהתוספות אמאי דקדקו התוספות לכתוב‬ ‫אך לכאורה יש להביא מכאן ראיה אפכא היינו שהיכא‬ ‫דלא גרסינן אס צלאן עכו״ס ♦ ולהאמור ‪ -‬שפיר יש לומר‬ ‫ששני עניניס מתרמי בהדי הדדי קישטא הוא שטנץ אחד‬ ‫דתוס' לשיטתייהו קא אזלי שכתבו בבכורות (כע״א) ד״ה‬ ‫פועל על תכירו שישתוה אצלם הדין והוא מהא שהרמב״ם‬ ‫ורי״ה שהבאנו למעלה דהיכא ששני טניניס שדיניהם חלוקים‬ ‫והטור לא הביאו כלל להלכה האי מימרא דאס צלאן עכו״ס‬ ‫מתרמי אהדדי כדבר אחד צריך להיות גס דיניהם שוה וא״כ‬ ‫סומך עליהן משום ער"ת דהרמב״ס (פי״ז ה‪ ,‬טז) ממא״ס‬ ‫כתב ודמם קטנים שמלחס ישראל או עכו״ס הרי הן כמו ‪ ,‬אי אפשר להתוספות לגרוס ואם צלאן עכו״ס דכיון דלענין‬ ‫בישול עכו״ם לא נחשב לתבשיל שוב אף לענין ער״ת גס‬ ‫שנתבשלו מקצת בישול ואס צלאן עכו״ס אחר כך מותרין‬ ‫כן מוכרח שלא מיחשב לתבשיל וכמבואר למעלה אך לענ״ד‬ ‫עכ"ל‪ .‬הרי דלענין היתרא דאכילה הביא הרמב״ס האי דינא‬ ‫רחוק קצת שתום׳ יכוונו לזה ויסתמו דבריהם ולא יבארו‬ ‫דאס צלאן עכו"ס אח״כ מותרין‪ .‬אבל לענין טר״ת (כפ״ו)‬ ‫להדיא הטעם הזה ‪ .‬ומסתברא יותר לתרן דברי התוספות‬ ‫מיו״ט שהביא שם הרמב״ס דיני דעירובי תכשילין שמצותו‬ ‫כהמהרש״א שם יעו"ש בדבריו ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫דוקא כתבשיל לא הביא כלל להלכה האי מימרא דאם צלאן‬ ‫‪1‬להאמ‪1‬ר הדקול"ד מהרי״ף והרא״ש שגרסי להדיא‬ ‫עכו"ס שסומך עליהן משוס ער״ת ‪:‬‬ ‫בדברי רב יוסף אם צלאן עכו״ם דמזה‬ ‫‪1‬בן הטור יי״ד (סי׳ קי"ג) כתב וז״ל הלכך כשר או‬ ‫מוכח להדיא שאף אי מתרמי שני ה‪!:‬נינים החלוקים בדיניהם‬ ‫דגים קטנים שכבשן עכו״ם או מלחן מותרים אפילו‬ ‫כדבר אחד ממש ג״כ לא אמרינן שטנין אחד יפעיל על‬ ‫בשלם אח״כ כו' עכ״ל ♦ הרי להדיא שלענין היתר אכילה‬ ‫חבירו להשוות הדין וזהו סתירה לכמה מקומות בש״ס‬ ‫הביא הטור האי דינא דאם בשלם עכו״ם אח״כ ♦ אכל‬ ‫שהבאנו למעלה שמוכח משם ההיפוך‪:‬‬ ‫בדיני עירוב תבשילין באו״ח (סי‪ ,‬תקכ״ז) שהביא שם הטור‬ ‫והנראה ליישב ולימר שיהיה מזה ראיה להחכם צבי‬ ‫האי דינא דדגים קטנים מלוחים שסומכים עליהם משוס‬ ‫(סי‪ ,‬ק"ל) שחולק אהמג״א (תקכ״ז סק״ג)‬ ‫ער״ת לא הביא כלל האי דינא דאס בשלם עכו״ס אח״כ‬ ‫וסובר דיכול לערב במליח א״כ לפ"ו קושיא זו לק״מ דלעולם‬ ‫שסומך עליהן משוס ער״ת ומכל זה מוכח ומוכרח שהרמב״ס‬ ‫קושטא הוא שטנץ אחד פועל טל חבירו שיהיה להם דין‬ ‫והטור סוברים לקישטא דמילתא דאס כשלם עכו״ס אח״כ‬ ‫אחד שוה וא״כ בוודאי כמו שלעני; בישילי עכו״ס לא נחשבו‬ ‫אין סומכין עליהם משוס ער״ת‪ .‬וזהו משום האי טטמא‬ ‫הדגים המלוחים לתבשיל כמו כן נס לעני! ער"ת ג״ג לא‬ ‫גופה ד;יון שאלו שני הענינים ענין דבישול עכו״ס וענין‬ ‫נחשבו‬.

(11) ‫טלואים‬ ‫נחשבו אלו הדגים לתבשיל אלא ימ״מ מערבין גסס ער״ת‬ ‫מעעמא אחרינא וסוא משום דאלו הדגים סא כבל גמלתו‬ ‫ובדגים מליחים סומכים משוס ער״ת וכהת״צ הנ״ל‪ .‬אבל לא‬ ‫מעעס שצליית סעכו״ם לסדגיס עשאן לתבשיל עד שיסיס‬ ‫שייך להקשות כמו שהקשינו למעלס ‪:‬‬ ‫ואלה״ק דלפ״ז מאי קמ״ל לב יוסף סא לב יוסף קאי סתם‬ ‫אדבלי לב דלעיל מיניה שאמל דדגיס קטנים מלוחים‬ ‫אין בסס משים בישולי עכו״ם ‪ .‬א״כ ממילא ידעגו שכיון‬ ‫שאין בסס משוס בשולי עכו״ס ומותלין באכילה שבוודאי‬ ‫סומכין עליהן משוס על״ת ומאי קמ״ל לב יוסף וכן הקשה‬ ‫סח"א בנשמת אדם (כלל קב אות ג) והוכיח מזה דלת כהחכ״צ‬ ‫סג"ל יעו"ש ‪ .‬ולענ״ד יש להוכיח מכאן ההיפוך שאדלבס‬ ‫איכא מכאן לאיה להח״ל שמעלבין במלית וכמו שגאלנו‬ ‫וקושיא זו דמאי קמ״ל לב יוסף יש לתלן שפיל והוא דלג‬ ‫יוסף טיבא קמ״ל דמדבלי לב לא הוס ידענו כלל שאס צלאן‬ ‫עכו״ם אח״כ שמותליס באכילה דהוה אמינא דהא דקאמל‬ ‫לב דדגיס קטנים מלוחיס אין בסס משוס בישולי עכו״ם‬ ‫הכונס בזס סוא דאס מלח סעכו״ם את הדגים סקטניס‬ ‫לא נאסלו מכח האי מליחה ולא אמלינן בזה דמליח הלי‬ ‫הוא כלותח כהתוספות יבמות (מו ע״א) סוף ד״ה לבי‬ ‫יוחנן שסובלים שאף במליחת עכו״ס גזלו משוס בישולי‬ ‫עכו״ס‪ .‬אלא כהרמב״ס (פי״ז הי״ז) ממא״ס והעול ביו״ד‬ ‫(סי‪ ,‬קי״ג) שפסקו דבמליחת עכו״ס ליכא משוס בישולי‬ ‫עכו״ם ‪ .‬אבל מ״מ סוס אמינא דאס צלאן עכו״ם אחל‬ ‫המליחה נאסלו מטעס בישולי עכו״ס ‪ .‬דגצלי שע״י האש‬ ‫הא לכו"ע יש מסוס בישולי עכו״ס‪ .‬ודגיס קטנים הא עולים‬ ‫על שלחן מלכים כתום‪ ,‬ע״ז (לח א) ד״ה דגים וכתוספות‬ ‫ביצה (עז ב) ד״ה דגיס או כש"ך יו״ד (קיג ס״ק עז)‬ ‫והע״ז שס (ס״ק י״ב) בשם סג"ח‪ .‬וא״כ הו״א דיש בהני‬ ‫דגים המלוחים שצלאן עכו״ס אח״כ משוס בישולי עכו״ס ♦‬ ‫קמ״ל לב יוסף דלא כן הוא אלא שמותרים הדגים באכילס‬ ‫אף לאחל שצלאן העכו״ם משים שנאכלים חי לאחל המליחה‬ ‫ומשו"ה יכולין לסמוך עלייהו משוס ער״ת ‪:‬‬ ‫לסלד דלב יוסף עובא קמ״ל דבין אם המליחה ובין אס‬ ‫סצליה הכל היה ע"י עכו״ס ג״כ מוחלים באכילה‬ ‫וליכא בזה כלל משום בישולי עכו״ם וכהלח"מ (שם הע״ז)‬ ‫ואגב אולחא קמ״ל לב יוסף דאף לצורך מצוה היינו לעל״ת‬ ‫ג״כ יכול לסמוך עלייסו ‪:‬‬ ‫ולכאורה מתוס׳ ע״ז (לח א) ד״ה דגים הנ״ל משמע‬ ‫שחולקים אהלח״מ וסובלים דאם המליחס‬ ‫וגס הצליה הכלסיה ע״יעכו״ם קושטא הוא שאסורים משוס‬ ‫בישולי עכו״ס‪ .‬דז״ל התום׳ שם פירוש אס בשלן עכו״ם‬ ‫אחלי שמלחן ישראל שלי כו' עכ״ל הלי להדיא דדוקא אס‬ ‫קודם הצליה מלחן ישראל שלי‪ .‬ומשמע להדיא מזה דאי‬ ‫גס המליחה היה ע״י עכו"ס היה אסור ודלא כהלח"מ ‪.‬‬ ‫אכן יש לומר דלק״מ מכאן אהלח״מ דמשו״ה נקטי התום‪,‬‬ ‫שמיילי במלחן ישראל כדי שיהיה שלי אך! אליבא דהסובלים‬ ‫שגס במליח איכא גזילה דבישולי עכו"ס‪ .‬דלדגריהס אס‬ ‫מלחן העכו״ס בוודאי היו נאסליס מצד עצם המליחה ‪ .‬אבל‬ ‫לדידן שקיי״ל דבמליחה לא גזלו משוס בישולי עכו״ם קושעא‬ ‫הוא שאף אס גס המליחה סיה ג״כ ע״י עכו״ם שמותר‬ ‫וכהלח"מ הנ"ל ‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫אבל כ״ז ניחא להלמב"ס והעול (סי‪ ,‬קי״ג) שחולקים‬ ‫אהתוס׳ יבמות וסובלים דבמליח לא גזלו משוס‬ ‫בישולי עכו״ס שפיל יש לפרש סוגיא זו דע״ז כמו שבאלנו‬ ‫ואליבא דהתכ"צ הנ"ל‪ .‬אבל להתוס‪ ,‬יבמות הנ״ל שאף במלית‬. ‫ר‬. ‫‪7‬‬. ‫גזלו משוס בישולי עכז"ם וכן להמג״׳א (תקכ״ז) הנ״ל שסובל‬ ‫דבמליח אין מעלבין על״ת הדקול״ד מהלי״ף והלא״ש שגלסי‬ ‫להדי‪ ,‬ואס צלאן עכו״ס סומך עליהן משוס ער״ת וכמבואר למעל‪:,‬‬. ‫ויישב זה נימא דגם מסוגיא זו יהיה לאיה למש״כ‬ ‫למעלה דאם העעמיס של הדינים בשני הענינים‬ ‫חלוקים אז אין ענין אחד פועל על חבירו שדיניהם יהיה‬ ‫שוה והבאנו יסוד לסברא זו מכתובות (לא ב) והכא •בנ״ד‬ ‫הטעמיס של הדינים בשני אלו העניניס חלוקים סס דעעס‬ ‫האיסור של בשולי עכו״ס הוא משוס מתנות ואקלובי דעתא‬ ‫והעעס שבעינן דוקא תכשיל גבי ער״ת הוא כמו שאיתא‬ ‫שם בביצה (עז א) דבעיכן דוקא מידי דמלפת ופילש״י‬ ‫בד״ה דמלפת וכן בל"ן על הלי״ף שם וז״ל לפתן בעינן‬ ‫דמוכתא מילתא שעשוי לשבת עכ״ל‪ .‬ולפ״ז שפיל יש לומר‬ ‫דאף שלענין בישולי עכו"ס לא חשבינן זה לתבשיל‪ .‬זהו‬ ‫משים דענין בישולי עכו״ם הוא מטעם מתנות ואקלובי‬ ‫דעתא והני דגים קטנים שנאכלים מי לית בהו משום אקלובי‬ ‫דעתא ומתנות משא״כ לעני! ער״ת חשבינן זה שפיל לתבשיל‬ ‫משוס שהוא מידי דמלפת ומידי דמלפת מעלבין בו ‪ .‬וז״ל‬ ‫הריעב״א בע״ז (לח א) ד״ה ואס פירוש דאע״ג דלענין‬ ‫בישולי עכו״ס לא אחשגיה לבישול משום דלית בהו‪ .‬משום‬ ‫מתנות לענין עילוג ושאל דגלים בישול הוא עכ"ל ‪ .‬וכן‬ ‫כתב גס הל״ן אהלי״ף בביצה (ליש פ״ב) ד״ה ואם צלאן‬ ‫וז״ל שאע״פ שאין בו משוס בישולי עכו״ס לאו משוס דלא‬ ‫ליהוי תבשיל אלא דהתס הוא משום אקלובי דעתא הוא‬ ‫וכל שנאכל כמו שהוא מי אין קירוב הדעת בבישולו‪ .‬אבל‬ ‫מ״מ כיון דתבשיל הוא סומכין עליו משום ער״ת עכ"ל ‪.‬‬ ‫וזהו כדברינו דהעעמיס של העניניס האלו של על״ת ושל‬ ‫בישולי עכו״ס מלוקים הם משו״ה אין האחד פועל על‬ ‫חבירו שיהיה להם דין שוה‪ .‬ועי‪ ,‬צל־׳ת ביצה (עז א) ד״ה‬ ‫אס צלאן ושם בצל״ת (עז ב) סוף ד״ה תבשיל מה שהביא‬ ‫שם בשס השמ"ק ‪:‬‬ ‫להצליח שם בביצה מצדד לפסוק כהת״צ הנ״ל שמעלבין‬ ‫במלית ‪,.‬ולענ״ד יש עוד תנא דמסייע לפסק הנ״ל‬ ‫הוא הפני משה שם בירושלמי נדלים (פ״ו) הנ״ל שכתב‬ ‫שם וז״ל אפילו לא בישלן אלא כל שלאויין לאכילה סומך‬ ‫עליהן משוס ער״ת עכ״ל ‪ .‬הלי להדיא דאפילו לא‬ ‫בשלן ג״כ הוי ער״ת משוס שהדגים המה מלוחים וכמבואר‬ ‫סם מקודם בהפנ״מ וזהו כהח״צ הנ"ל ‪:‬‬ ‫למה שפירש שם הפני משה בד״ה חביצת שפירושו דחביצא‬ ‫הוא מאכל העשוי מקמח ודבש קשה דזהו נגד‬ ‫פירש״י בברכות (לז ב) ד״ה חביצא וז״ל כעין שלנייקוק‬ ‫שמפללין בתוך האלפס למס ‪ .‬ואף לר״ת שמפרש בתוספות‬ ‫מנחות (ע״ה ב) ד״ה חביצא שהות מאכל העשוי מדבש‬ ‫מ״מ בזה גס ר״ת מודה שהוא מאכל העשוי מפתיתין ולא‬ ‫מקמח וכן לפי פירוש העלוך שם שמובא שם בתום‪-,‬מנחות‬ ‫הנ״ל וכן לפיס פירוש התוספות בברכות (לז ב) סוף ד״ה‬ ‫מביצא הוא מאכל העשוי מפתיתין וזהו כפירוש הקלגן‬ ‫עדה שם בירושלמי ‪ .‬ולפירוש הק״ע לא נצעלך כלל לומר‬ ‫שהירושלמי פליג בזה אהבבלי‪ .‬דגבבלי שם גע״ז (לח א)‬ ‫איתא דקימתא עיקל כמו שהביא שם הפנ״מ בעצמו בדבור‬ ‫שאח״ז‪ .‬ולהפנ״מ שמפרש שמיירי בקמת ודבש יהיה מוכרת‬ ‫שנצעלך לעשות מחלוקת בזה בין הבבלי והירושלמי משא״כ‬ ‫להק״ע• ועי‪ ,‬בע״ז ובמג״א (סי‪ ,‬ל‪ ,‬סק"ז) מש״כ שם ‪:‬‬ ‫והש״י יראנו מתורתו נפלאות ויצילנו משגיאות‬ ‫אמן כן יהי רצון ‪:‬‬.

(12) ‫לוח‬. ‫סימן‬. ‫סימן‬. ‫סימן‬. ‫סימן‬. ‫סימן‬. ‫סימן‬ ‫‪1‬‬ ‫סימן‬ ‫סימן‬ ‫סימן‬. ‫סימן‬. ‫המפתחות‬. ‫א במה שהביא הב״י או״ח (סי׳ קס״ז) בשם‬ ‫מהלי״ן חביב הטעם להא דאין הבוצע כשאי‬ ‫לטעום עד שיכלה אמן מפי כוב העוני!‬ ‫דהוא משום סכל העונה אמן יוחל מדאי אינו‬ ‫אלא טועה ‪:‬‬ ‫ב בהא דמתלמי שבעש״ק מכינים המוליאול ‪.‬‬ ‫סיינו הסאמאוואל ‪ .‬סמוך לשקה״ח ושוחים‬ ‫ממנו אחל שקה״ח בשעה סהגחליס לוחשות‬ ‫בתוכו‪ .‬אס דבל זה מוחל או אסול ‪:‬‬ ‫ג בסא דנוהנין באיזה מקומות שהלב דמחא‬ ‫מוכל אח החמץ בעל*פ לא״י ומקנה לו החמן‬ ‫באלק על ידי הבית שדל בו והבית שדל בו‬ ‫הוא שכול אצלו ואינו שלו לחלוטין‪ .‬אי שפיל‬ ‫עבדי או לא ‪:‬‬ ‫ד בדין סוכה שסככה בעצים של איסולי הנאה‬ ‫במן כה*כ וכדומה אי הסוכה כשלה לצאת‬ ‫בה ידי חובת סוכה ‪ .‬ובהמשך הסימן יתיישבו‬ ‫בחליפות עמוקה לאמתה של תולה כמה‬ ‫קושיות חמולות ‪:‬‬ ‫ה יבאל דבלי הלשב״א שסובל דאף במידי‬ ‫דמטיא הנאה לגוף אמלינן מצות לאו‬ ‫ליהנות נחנו ‪:‬‬ ‫ו י‪:‬מה שחדשנו בסימן (ד) דלהל״ן דסובל דפסיק‬ ‫<‪:‬ישא מוחל בהנאה‪ .‬מכל מקום אם אותו‬ ‫‪*7‬בל שנהנה ממנו עומד ועשוי מעיקלא לאותה‬ ‫(‪:‬נאה גס הל״ן מודה דבכה״ג פס״ל אסול ‪:‬‬ ‫ז;אס מוחל לסכך הסוכה בעצים ועשבים הגדלים‬ ‫על בית הקבלות של ישלאל‪:‬‬ ‫ח יבאל דבלי הלמב״ס (פ״ד ה‪ ,‬ט) משכנים ‪:‬‬ ‫ט בדין מינים שבלולב אם לא הפכן לגמלי אלא‬ ‫נטלן דלך לחבן‪ .‬היינו שעיקליהן לא היו‬ ‫למעלה ולאשיהן למטה אלא היו פונות לצדדין‪.‬‬ ‫אי הוי זה שלא כדלך גדילתן ולא יצא או‬ ‫דלא הוי זה שלא כד״ג ויצא;‬ ‫י;באחד שהשליש סך שלשים לו״כ‪ .‬והחנה בעת‬ ‫ההשלשה שבאם ילא יגמול העני! של כחיבת‬ ‫‪:1‬בית אצל הנאטאליוס לאחל הפסח יהיו‬ ‫השלשים לו׳'כ לעניים‪ .‬והאיש לא גמל אח‬ ‫סענין לק עד אחלי עבול יוחל משנה מעת‬ ‫ההשלשה ‪ .‬ועתה הוא לוצה שיחזילו לו המעות‬ ‫וטוען שהיה אנוס בזה שלא גמל אז מטעם‬ ‫שחלתה אשתו ‪:‬‬. ‫הנני‬. ‫סימן‬ ‫סימן‬. ‫יא יבאל דבלי הלשב״א בתשובותיו (סי׳ תקס״ג)‬ ‫שהוא סותל א׳יע להא שכתב (בסי‪ ,‬תלנ״ו)‪:‬‬ ‫יב יבאל דבלי הב״י יו״ד (סי׳ לס״א) שכתב‬ ‫דהלמב״ס סובל דאפילו למ״ד החלאח ספק‬ ‫שמה החלאה החס שהוא עובל בקוס ועשה‪.‬‬ ‫אבל גבי מילה שאינו עובל אלא בשב ואל‬ ‫תעשה שיושב ואינו מל אח עצמו כל שבידו‬ ‫לתקן אינו חייב כלת ‪:‬‬ ‫יג יבאל שני דיכין‪ .‬א׳ בתפילין ומזוזות שפסולין‬ ‫אם נכתבו שלא כסדלן איך הדין אס מקצת‬ ‫אוח נכתב שלא כסדלן ‪ .‬ב׳ בכתיבת שם‬ ‫סויה הקדוש בס״ת אי בעינן גביה כתיבה‬ ‫כסדרן דוקא‪ .‬מפלפל בבקיאות מצוינה מש״ס‬ ‫בבלי וילושלמי ;‬ ‫יד יבאל דבלי הש״ס יומא (נז א)‪:‬‬ ‫טו יבאל דבלי הלמב״ס (פ״ג ה"א) ממעילה‬ ‫דלכאולה אשתמיטתיה משנה מפולשת בכליחות‬ ‫(יג ב)‪ .‬ובהמשך הסימן חתולן קושיא זו‬ ‫בחליפות ובקיאות נפלאה לאמתה של תולה‬ ‫ועוד הלבה קושיות חמולות ‪ .‬וממילא תתולן‬ ‫גס קושיא עצומה שהקשו אחלוניס אהמהרש״א‬ ‫קדושין (נו ג)‪:‬‬ ‫טז קושיא אהלאשוניס שסובלים דפיגול הוא‬ ‫בדבול דוקא ולא במחשבה ‪:‬‬ ‫יז ‪:<-‬אל דבלי הלמב"ס (פ״ג ה׳ יא) ממעילה ‪:‬‬ ‫יח ‪:‬דין הנ״ל דמקצת אות שנכתב שלכ״ס‬ ‫הלבי מסאכאטשוב‬ ‫יט עוד בענין הנ"ל להלבי הנ"ל ‪:‬‬ ‫כ ט;וו להלבי מסאכאטשוב הנ״ל בדבלי הלאב״ד‬ ‫‪3‬השגותיו להלכות ציצית (פ״א ה׳ טו)‪:‬‬ ‫כא יבאל דבלי הלמב"ס והלאב״ד (פ״ז ה‪ ,‬ז׳)‬ ‫מלולב ‪:‬‬ ‫בב עוד להלבי מסאכאטשוב הנ"ל בדבלי הל״ן‬ ‫בתשובותיו (סי‪ ,‬לט) ‪:‬‬. ‫סימן‬. ‫כג באחד שמתוך כעס וקטטה ‪.‬עזב את אשתו‬ ‫ולא נדע מקומו איה ואשתו זאת ילדה לו בן‬ ‫זכל והבית דין מקיימים מצות דפדיון הבן ‪-‬‬ ‫אם הב״ד יבלכו בשם ומלכות ‪:‬‬ ‫כד בדין קטן אי יטל לעשל חלונות מעשל ועוד‬ ‫כמה ענינים ;‬. ‫סימן‬. ‫סימן‬ ‫סימן‬. ‫סימן‬ ‫סימן‬ ‫סימן‬ ‫סימן‬ ‫סימן‬ ‫׳‬ ‫סימן‬ ‫סימן‬. ‫סימן‬. ‫אפרים בוימריטטער ‪.‬‬. ‫אשר בבהד״פ‬ ‫אסיר תודה להמרפיס הנכבד ר‪,‬‬ ‫שלו הוצאתי ספרי הנוכחי לאור ‪ ,‬כי הרבה טרח בעצם ההדפסה עד שיצא‬ ‫ספרי ממכבש הדפוס שלו במראה מהודר כזה ♦‬ ‫המחבר‬.

(13) ‫שאלות‬. ‫ותשובות‬. ‫דברי‬. ‫יהודה‬. ‫חלס אורח חיים‬ ‫סימן א‬. ‫לידידי ניול בתורה בקי מצוין הרב ר‪ ,‬אליעזר אליה!‪,‬‬ ‫בק״קטשיזעווא ♦‬ ‫מה שהקשה כת״ר אהב״י או״ח (סימן קסז) שהביא בשם‬ ‫מהרי״ן חביב העעם אהדין שנקנו שם העור דאין‬ ‫הבוצע לשאי לעעוס עד שיכלה אמן מפי לוב העונים וכד ♦‬ ‫דהוא משוס שכל העונה אמן יוחל מדאי אינו אלא טועה‪.‬‬ ‫והקשה על זה כת״ר דהרי עעס זה מפורש שס (בברכות‬ ‫מז א) להדיא ‪ .‬דאיחא החס א״ל למב״ח מ״ש לובא דאכחי‬ ‫לא כליא ברכה מיעועא נמי לא כליא ברכה‪ ,‬א״ל שאני‬ ‫אומר כל העונה אמן יוחר מדאי אינו אלא טועה ע״כ ‪.‬‬ ‫ילאה נא כת״ר שהב״י בעצמו ציין שס לדברי הש״ס הנ״ל‬ ‫והביא משס המקור לעיקרא דהאי דינא דצריך להמתין עד‬ ‫שיכלה אמן מפי לוב העוניס ט' ‪ .‬ואיך אפשל שלא יראה‬ ‫לבינו הב״י מה שאיחא שס בש״ס בתוך כד״ד של האי‬ ‫מימלא הנ"ל שאיחא שס טעמא דהאי מילחא‪ .‬אלא פשוט‬ ‫דהיה לרבינו הב"י ולמהרי"ן חביב גילסא אחרת בש״ס שס‪.‬‬ ‫וכן הוא באמת בס׳ דקדוקי סופרים שמביא מש״ס דפוס כ״י‬ ‫שכל העונה אמן יותר מדאי אינו אלא טועה ליתא כלל בגת'‪.‬‬ ‫ועיין כסך משנה ברמב״ם (פ״ז ה״ה) מברכות ‪:‬‬ ‫יהורא ליב חופ״ק אסטראב‬ ‫סימן כ‬. ‫כבוד ידידי הרב הג' חכם וסופר חוב״ק טוהר״ר יעקב‬ ‫פלעקסער י*ג בק״ק סיכיילישאק ‪.‬‬ ‫גק יאקאבשטאדט‬ ‫וכעת רב ק*‬ ‫‪ 12*13‬השאלה ששאל כת״רי וזה תוכנה ‪ .‬בעש״ק בימי‬ ‫החורך הקצריס מתלמי שמכיניס המוליאר‪ .‬היינו‬ ‫הסאמאוואר‪ .‬סמוך לשקיעת החמה ושותים ממנו אחל‬ ‫שקיעת החמה בשעה שהגחלים לוחשות בתוכו ויש לברר‬ ‫אס דבר זה מיתר או אסור וכת״ר תתל להביא לאיות‬ ‫להיתר ולענ״ד אינו כן כאשר יבואר ;‬. ‫א‬ ‫בירושלמי שבת (פ״ג סוך ה״ג) איתא מוליאר‬ ‫הגרוך שיחין 'ממנו בשבת הא אס אינו‬ ‫גרוך לא‪ .‬א"ל שיין מפני שהגחלים נוגעות בגופו‪ .‬אר״ח‬ ‫בליה דר׳ מפני שהרוח נכנסת בגופו והגחליס בועלות ‪.‬‬ ‫ל*א יוסי בלבי בון מפני שהוא עשוי פלקיס פלקיס והוא‬ ‫מתיירא שמא נתאכל דבוקו ומוסיך מיס עכ״ל‪ .‬הלי להדיא‬ ‫דמוליאל שאינו גלוך אסור לשתות ממנו ומוליאר שלהם‬. ‫ב‬. ‫‪2‬‬. ‫הוא כעין סאמאוואל שלנו כמבואל בפירש״י שבת (מ״א ‪)6‬‬ ‫וכן שס בקלבן העדה ובשירי קלבן ובר״ן באלפס על‬ ‫המשנה דשבת הנ״ל ואס כן הלי להדיא מוכח דהילושלמי‬ ‫סבירא ליה לאסור מפני שלשה טעמיס כאמור ‪:‬‬ ‫‪1‬כת״‪ 1‬כתב שלאה לאחד מן האחרונים שהביא דבלי‬ ‫הירושלמי לאסור לשתות ממוליאר שאינו גלוך‬ ‫מפני שני טעמים‪ .‬חדא מפני שהמיס המה אצל הגחלים‬ ‫ועוד מפני שנעשה חתיכות חתיכות שמצולפיס באבל ויחשוש‬ ‫שלא יתקלקל ויתן מיס לתוכו וכת״ל רוצה להתיר משוס‬ ‫שמשמע ליה שהפוסקים חולקים בזה אהירושלמי‪ .‬ותמיהגי‬ ‫מאד איך אפשל שהפוסקים יחלקו אהילישלמי ‪ .‬הלא אך‬ ‫במקום שנראה לכאירה שהבבלי והירושלמי פליגי אהדדי‬ ‫מ״מ צריכים להשוות דברי הירושלמי באופן שלא יתלונן‬ ‫אהבבלי אך אס הוא דוחק‪ .‬כמו שכתב הכ"מ (פי״ג הי״ח)‬ ‫מגירושין כתב וז״ל דכל מחי דמצינן לפרושי בגונא דלא‬ ‫לפלוג עדיך טפי ואע״פ שהפירוש יהיה דחוק קצת עכ״ל ‪.‬‬ ‫וכן כתב בב״י יו"ד (סימן רי״ז) בד״ה הנודר מן החלב‬ ‫וז״ל דכל טצדקי דאפשל למיעבד דלא לשוויי פלוגתא בין‬ ‫הגמרא דידן לירושלמי עבדינן הלכך כו' עכ״ל‪ .‬וגדולה‬ ‫מזו כתבו התוספות (יומא (פ״ז ב) בד״ה להשויתס דאך‬ ‫היכא דפליגי הבבלי והירושלמי מ״מ במה שאנו יכולים‬ ‫להשוותם יש לנו להשוותם וז"ל התוספות ואע״ס שחולק על‬ ‫הש״ס שלנו בזה דבגמלא דידן משמע דרב לדברי האומר‬ ‫חובה קאמר אבל למאן דאמר לשות לא בעי תפלה לפוטרה‪.‬‬ ‫מ״מ במה שאנו יכולין להשוותן יש לני להשוותם עכ״ל‬ ‫התוספות‪ .‬הלי דאך בפירוש דחוק צליכין אנו לפרש כדי‬ ‫שלא נשוה פלוגתא בין גמרא דידן לילישלמי‪1 .‬א״כ על אחת‬ ‫כמה וכמה הכא שנראה בעליל שגס הבבלי סובר בזה‬ ‫כהירושלמי‪ .‬דהרי מסנה מפורשת היא בבבלי שבת (מ״א א)‬ ‫דדוקא מוליאר הגרוך שותין ממיו ‪ .‬משמע להדיא דאינו‬ ‫גרוך אסור לשתות ממנו וכהילושלמי ואיך אפשל שהפוסקים‬ ‫יחלקו בזה אהירושלמי ‪:‬‬ ‫ואשיב על דברי כתר״ה על ראשון ראשון ועל אחרון‬ ‫אחלוך וממילא יבואר היטב הדין הזה ‪:‬‬ ‫עוד כתב כת״ר לכאורה היה ראוי לאסור משוס שיש גו‬ ‫מבעיר בשעה שמסיר את הצייניק מעל המוליאר‬ ‫ומכבה בשעה שמעמידו עליו‪ .‬אבל זה אינו כי דבר זה‬ ‫דומה להא שאיתא בשו״ע (ס״ס רנ״ט) דאסור לישראל‬ ‫לסחוס פי התנור ולפותחו בשעה שיש בו גחלים לוחשות‬ ‫משוס מכבה ומבעיר והביא שס המג"א בשס האגור והמהרי״ל‬ ‫ס״ק י״א כי אס אינו סותמו לגמרי אך מניחו פתוח הרבה‬ ‫למעלה ולמטה אין כאן מכבה ולא מבעיר עכת״ד ‪:‬‬ ‫ולכאורה יש לדחות דברי כת״ר‪ .‬דעד כאן לא כתג‬ ‫המג״א דאס הוא פתוח הרבה אין בו משום‬ ‫מבעיר זהו לענין סתימה‪ .‬הייני שאס היא סותס פי התנור‬ ‫באופן שהוא פתוח הרבה אין בו משוס מבעיר היינו‬ ‫בסתימה‬.

(14) ‫‪10‬‬. ‫דברי‬. ‫שרת ארח סימן כ‬. ‫בסתימה‪ .‬אבל לענין פתיחה סייגו שאס הוא פותח פי‬ ‫סתנול באופן סהתנול היה פתוח המגה והוא פותחו עור‬ ‫יותל עד שפותח לנמלי‪ .‬אין לגו לאיה כלל שבכה״ג ליכא‬ ‫מסוס מגעיל דהסבלא נותנת שבסתימה שייך לק איסול‬ ‫מכבה ולא איסול מבעיל‪ .‬ומשוס האי טעמא פוגל הת״ה‬ ‫לקושעא דמילתא שנס אס סותמו באופן שהוא פתוח מעע‬ ‫אין גו משוס מבעיל כמגואל שס במחה״ש‪ .‬לק הו״א‬ ‫שגת״ה חידשו שגסתימה כה״ג שהוא פתוח מעט יש נס‬ ‫בסתימה איסול מגעיל‪ .‬ועל זה גא המנ״א כעושה פשלה‬ ‫ואומל דאם הוא פתוח הלגה אך הי״א שגת״ה מודים‬ ‫דליכא גזה משוס מגעיל‪ .‬אגל כל זה הוא לק לעגין‬ ‫סתימה‪ .‬אכן לעגין פתיחה שהסגלא טתגת שגפתיחה של‬ ‫התגול יש גו משוס מגעיל‪ .‬דגעת שהתגול סתום הנחליס‬ ‫מתחיליס להיות עוממות ולבסוף הס גכגין לנמלי‪ .‬וגעת‬ ‫שפותחין התגול הוא להיפוך‪ .‬שהנחלים מתחילים להתלחש‬ ‫ולהתנוצן‪ .‬ואס כן שוג יש לומד דלעגין פתיחה אך אס‬ ‫היה מקודס נ״כ פתוח הלבה והוא פותחו עוד יותל עד‬ ‫שנפתח לגמרי יש גזה מגעיל לכו״ע‪ .‬ואס כן גגידון‬ ‫דידן געת שמסיל את הצייניק והוא פותחו לנמלי אז יש‬ ‫לומד דיש גו משוס מגעיל אך אס היה הסאמאוואל‬ ‫מקודם שהסיד הצאייגיק נ״כ פתוח ועתה הוא פותחו לנמלי‪:‬‬ ‫אבל יש להגיא לאיה דאך בפתיחה לנמלי אין גו משוס‬ ‫מגעיל אס היה מקודם פתוח הלגה והוא מדגלי‬ ‫הלמג"ס (פכ״ה הע"ו) משגת דחללה שהיתה ע״נ נחליס‬ ‫תוחבן גכוש או גכלכל וגועלן [וע״ש גכ"מ]‪ .‬וגג״י (סוך‬ ‫ס׳ שי"א) הגיא דגלי הלמג״ם (פכ״ה הע"ו) משגת הג״ל‬ ‫וכתב דלהלמג״ס איידי דגקע גפנה שעמגה גקט גמי‬ ‫בחללה שעמגה ול״ד )* יעו״ש הלי שלהלמג״ם מותל ליעיל‬ ‫החדלה מעל פגי הנחליס והלא פגי הנחלים בעת שהיו‬ ‫דבוקין בתחתיתה של החללה המונחת עליהם בודאי הן‬ ‫עוממות וגכבין קלת מלמעלה במקום דביקותן בתחתית‬ ‫החללה ועתה שניעל החללה מעל נבי הנחליס בודאי אותם‬ ‫הנחלים מתחילין להתלחש ולהתלהב וא״כ הגועל את החללה‬ ‫הוא מבעיל ע״י זה את הנחלים‪ .‬ומ״מ סובל הלמב״ס‬ ‫שמוחל ולא מציגו מי שיחלוק עליו בזה‪ .‬דלש״י שפילש‬ ‫שמיידי גנחליס כבויין אין לאיה שחולק אהלמג״ס דהא לש״י‬ ‫מיילי גגווגא שהחללה היתה עמוגה בתוך הנתלים אגל‬ ‫בגווגא שמיידי הלמג״ס שהחללה היתה לא גתוך הנחלים‬ ‫כי אס על נגן כז״ע יודו להלמב"ס שאין גזה משוס מגעיל‪.‬‬ ‫וע״כ העעס הוא משוס שהוא פתוח הלגה היינו אותם‬ ‫הנחלים שמונח עליהן החללה פתוחות הגה מכל הצדדים‬ ‫לק צד העליון של הנחלים סתום על ידי החללה המונחת‬ ‫עליהן‪ .‬ומשוס הכי אין גזה משוס מגעיל‪ .‬הלי שמוכח‬ ‫דהיכא שהיה פתוח הלגה והוא פותחו עוד יותל עד שהוא‬ ‫פותחו לנמלי אין גזה משים מגעיל ‪:‬‬. ‫א^א דמ״מ קשה קצת לסמוך ע״ז להחיל ולומד שאין‬ ‫גו משוס מגעיל משוס שהוא פתוח הדגה‪ .‬דמאן‬ ‫מפיס ומאן משעל מה הוא הדגה ומה הוא מועט‪ .‬ואין‬ ‫לומד דמוליאל (פאמאוואל שלגו) שיש גו שגי חללים אחד‬ ‫בתחתיתו ואחד בגובהו והחללים המה פתוחים אך געת‬ ‫שעומד הצייגיק על הסאמאוואר מיקלי זה פתום הלגה ‪.‬‬ ‫דהא גם גתגול מייל' שיש גו שגי ח לים* כמבואל במחצית‬ ‫השקל (סי‪ ,‬לגג״ז ס״ק נ‪ ),‬שכתב וז״ל ולמעלה מפי התגול‬ ‫דרך להיות גקג קטן עב״ל‪1 .‬מ״מ לא סני באותם שגי‬. ‫יהודה‬. ‫החללים ולבד אותם שגי החללים בעינן שיהיה פתוח הלבה‬ ‫בדמשמע מהמגן אבלהס (סי‪ ,‬רנ״ט ס"ק י״א)‬. ‫ב‬ ‫סוד כתב כת״ל גס אין לאסול משום שלפעמים כשמסיל‬ ‫הצייגיק או מחזילו ישתפך מין טהעע על הנחלים ומכבה‪.‬‬ ‫כי הלא אינו מכוון לכך ונס פסיק לישא לא הוי כי איגו‬ ‫גודאי שיגא‪ .‬וא״כ אך ללי"ה דאסול באינו מכוון נ״כ‬ ‫מותל דהא איגו אסול בא״מ אלא מדלגגן כתום‪( ,‬שגת‬ ‫מ״א ג‪ ),‬יבמידי דלגגן לא נזל כדמשמע (גגיצה ל״ו ג‪),‬‬ ‫דמפלש הנמלא טעמא דמתגיתין דאסול ללכוב גשגת על‬ ‫נגי גהמה שמא יצא חון לתחום ומדייק דש״מ תחומין‬ ‫דאולייתא‪ .‬וא״כ מוכח דגמידי דרבנן לא נזליגן עכת״ד ‪:‬‬. ‫‪1‬הנה מש"כ כת"ל דגמידי דלגגן לא גזליגן‪ .‬זה אינו‬ ‫דהא המבשל לחולה בשבת אסול לבריא כשו״ע‬ ‫אז״ח (שי"ח סע״ב) משוס נזלה שמא ילבה בשבילו ♦‬ ‫והלא אך אס ילבה בשבילו הלא יעבול לק אאיסול דלבגן‬ ‫כמנ״א שם (ס״ק ו‪ ),‬ובאשל שם [וזה דלא כמחצית השקל‬ ‫שם] ועכ״ז נזליגן שמא יעבוד אאיסול דלבגן‪ .‬הלי דגזליגן‬ ‫גזלה לגזלה‪ .‬ופשוט דגזלת חז״ל לאו בחדא מחתא מחתיגן‬ ‫לכולהו‪ .‬וכמה פעמים גזלו חז״ל אך גזלה לגזלה כמבואל‬ ‫בתום‪( ,‬חולין ק"ד א‪ ),‬ד"ה ומגא תימלא‪ .‬ותוס׳ (גדה ל״ג‬ ‫ב‪ ),‬ד"ה ולמינהו ועיין מם״כ בזה הלמב״ס כיש (פ״ד) דשבת‬ ‫בפה״מ‪ .‬ועיין במנ״א (סי‪ ,‬של״ח ס״ק ז‪ ),‬שכתב ג״כ דאין‬ ‫לדמות גזלות חכמים להדדי ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫(לבד זה דגלי כת״ל תמוהים• שכתבדלרי״ה דבל שאינו‬ ‫מתכוון אסול לק מדלבגן וציין לתום‪( ,‬שבת מ״א‬ ‫ב‪ ),‬וכיון שהוא לק מדלגגן שוב אך ללי״ה לא חיישינן‬ ‫כיון דאיגו פסיק יישא * והלי בתום‪ ,‬סבת סג״ל מבואל‬ ‫להדיא ההיפך מדבריו שכתבו שס דהא דתנן ואינה גגללת‬ ‫אלא צנ"ג כלים מוקמיגן כלי״ה דאוסל באינו מתכוון‪ .‬אע״ג‬ ‫דבגלילה ליכא איסולא דאולייתא‪ .‬הלי שאליבא דהתוס׳‬ ‫אוסל לי״ה רבד שאינו מתכוון אך באיסול דלבגן ולא‬ ‫אמליגן דהוה גזלה לגזלה ‪:‬‬ ‫ובאמת דעיקל דגלי כת״ל גזה אין להם מקום כלל‪.‬‬ ‫שכתב דאין לחוש שמא ישתפך' מין טהעע על‬ ‫הנחלים משוס דאך אס ישתפך לא יהיה בזה לק איסול‬ ‫דלבגן אליבא דכי״ה‪ .‬וא״כ ממילא שוב לא צליך למיחוש‬ ‫שמא ישתפך דהוה נזלה לגזיה ואך ללי״ה מותל‪ .‬דהא‬ ‫לפ״ז בטלת כל דין דבל שאינו מתכוון אליבא ׳ דלי"ה ‪.‬‬ ‫דגכל דבל שאינו מתכוון יש לומד כן וכחפוס למשל חדא‬ ‫מנהון‪ .‬דאומל הש״ס אליבא דלי״ה (שבת מ״א ב‪ ),‬ומיחס‬ ‫שפינה ממנו מיס לא יתן בתוכו מים מפני שמצכך ואליבא‬ ‫דלי"ה דאמל דשא״מ אסול ואמאי אסול אליבא דלי״ס הא אך‬ ‫אס יצלך הכלי יהיה אסיל לק מדלבנן דדבל שא״מ אשור‬ ‫לק מדלבנן‪ .‬וא״כ אמאי לא יתן לתוכו מיס דדילמא לא‬ ‫יצלך כלל דהא ע״כ אינו פסיק לישא דאי היה פסיק ליסא‬ ‫אך לל״ש היה אסול וכמבואל שס בתום‪ ,‬דהצילוך אינו‬ ‫פסיק לישא [וע‪ ,‬במ"מ שהגיא המנ"א (שי״ח ס״ק נ״ו) ושם‬ ‫בחלעק״א ואכמ״ל] וכיון שכן לא צליך כלל למיחוש שמא‬ ‫יבא לידי צילוך דהא הוה נזלה לגזלה‪ .‬אלא פשוט שליכא‬ ‫כאן כלל נזלה לגזלה דהא דאס מתלמי שיתהוה מלאכת‬ ‫צילוך לא יהיה זה ללי״ה לק איסול מדלבנן הטעם הוא‬ ‫משום זה נופא שלא^נתכוין לעשות צילוך ונם לא היה פסיק‬ ‫יישא‬. ‫*) הג״ה ותידון השני גכ"מ שם ובב״י הוא עיקל דעל תידון הא‪ ,‬ילה״ק שדבליו המה ננד דבלי התום‪ ,‬מוע״ק (כרב)‬ ‫ציץ לשנות טעות ודבל שאינו ‪.‬‬ ‫ד״ה מאן ותום‪( ,‬כתובות ב ב) ד״ה אלא שכתבו דמשוס איידי אין *‬.