Midrasz Tanhuma. Cz. 1-2.; [Tytuł oryginału:] מדרש תנחומא. חלק ראשון ושני. - Silesian Digital Library

Pełen tekst

(1)

(2)

(3)

(4)

(5) ‫הדק ‪.,‬רא^ון‬. ‫על חמשה חומעד תורה‬ ‫עם *בני באורים אהובים וברורים‬ ‫עץ יוסף‪ .‬ענף יוסף‬ ‫ה<ץ‬. ‫ישא פרי הפשט והפתרון לבאר כל מקופות‬ ‫‪ 1‬הסתוטינ^ופשי ההבנה ל׳ד הפשט הנכון‪:‬‬ ‫העבה ישלה ענפיו על פלגי חכמות מפרשי המדרש‬ ‫‪ 1‬ושבנו תחתיו כמה דרושים קצרים • ומאמרים‬ ‫יפים כלמו מחמדים והולכים למישרים ‪ .‬יתענגו בם‬ ‫הנבונים והישרים‪ .‬וכל יתר פרטי המעלות יתבארו‬. ‫בהקדמת תשפר‬ ‫‪,‬בהוצאות ביש מסחר המפרים‪ .‬של ה״ר ערךכא פרעגקיל‬ ‫•‬. ‫נ״י בווארשא ברחוב פי‪-‬אנצישהאנער ‪28‬‬. ‫ווארשא‬. ‫שנת‬. ‫בדפוס י׳ נתן‬. ‫עריפמניסער נ׳י‬. ‫תרה״ט‬ ‫לפ״ה‬.

(6)

(7) ‫הקדמת הטחכר‬. ‫ב ■‪,3‬‬. ‫׳ ‪^5‬תבה היוצר ויתברך הבורא הוא היוצר והוא הבורא ־ וכלל עולמו כימים ששה • והאדם היה אחרון‬ ‫‪.‬במעשהו * להורות כי בל פעל ה׳ למענהו • כי הוא תכלית הבונה בבריאת העולה‪•.‬׳* ואם הוא סוף‬ ‫־המעשים ־ הלא הוא ־תחלת המחשבה בטרם ההלם ‪ ,‬ותכלית הבונה בבריאתו ‪ ,‬לדעת את אלהיו ולעבדו ולברך‬ ‫אותו‪ ,‬להקדישו וליחדו‪ ,‬וידוע בי מבלתי למוד התורה לא תתכן לאדם עבודתו • לא ישכיל אח ארונו ולא ידע‬ ‫מצותו‪ .‬ומדי הגותו בה ויתהלך על שביליה • בה יכיר בד שאמר והיה העולם ־ בה יכיר הסרק העולם הזה ההבל ‪4‬‬ ‫ומעלת העולם העליון הנצחי המעולה • ומעלת הנפש • לכן נחתי נפשי ולבי כל הימים‪ .‬לדרוש ולתור בחבטה ‪,‬‬ ‫לזכות את הרבים באיוה הבור וגם אותי לזכני • אך לקרבה אל המלאכה הזאת לא ערב לבבי‪ .‬בסבת היותי סכל •‬ ‫בהכירי ערכי ומקומי ‪ ,‬אין מלה בלשוני ואין לקח על שפתי ־ ואיך אחבר אמרי שפר ‪ ,‬ולא ידעתי ספר ־ אבל סד‪.‬‬ ‫אעשה ונפשי השקה בתורה‪ ,‬ידעתי בה מעלת הנפש הטהורה ‪ ,‬ע״כ התחזקתי ונכנסתי במחיצה שאינה שלי * כי‬ ‫זה חלקי מכל עמלי‪ ,‬וחקרתי ודרשתי אל מי מקדושים אפנה ‪ ,‬ועל איזה מהם אדבר ‪ ,‬ועל איזה מהם אחבר‪ ,‬והנה‬ ‫התבוננתי בספרים הקדמונים‪ ,‬אם יש איזה ספר אשר ד כריו צריך פירוש לבאר‪ ,‬וחל עליו חובת הבאור‪ ,‬לפרש רבדיו‬ ‫ולהסיר קמשוניו‪ ,‬לחדש אור תורתו‪ ,‬ולסקל מסילות* ו ־ וה׳ את עיני האיר * זינעתי ומצאתי‪ ,‬אח שאהבה נמשי‬ ‫דאיתי‪ ,‬ה״ה המדרש הנהוטא שכבר הלפו ועברו כמה דורות‪ ,‬ולא נמצא עליו שוס מפורש * ולא קם בישראל‬ ‫אחד לעשות עליו פירוש מספיק ולסקל מסילותיו ? ומחמת‪-‬זה אין העולם נהנים ומשתמשין לאורו* כי כהרבה מקומו׳‬ ‫יש בו שצריך להאריך כבאור ו‪ ,‬וכסו פניו חרולי הטעיות ‪ ,‬ושנוי הנוסחאות ‪ ,‬וחלופי הנירסאות ‪ ,‬וכמה תיבות‬ ‫ושורות חסרים ‪ ,‬וכמה הם מיותרים ‪ ,‬ודבר זה שכיח כמה פעמים‪ ,‬וזה יעוד גם עיני חכמים ‪ ,‬אשר לא ירכלו להבי©‬ ‫אל הספר ואל טוב מראיתו * ולעמוד על תוכן כוונתו‪ ,‬שומו נתיבותיו • נעו מעגלותיו ‪ ,‬פרש הענן מכך‪ ,‬וערסל‬ ‫כסה הורו‪ ,‬לא תשורנו עין רואי • להביט בכבודו (והסבה לזה תמצא בבעל זקוקין דנורא בהקדמתו לספר תז ׳•א) י‬ ‫יעל כן אנכי הדל בשכלי‪ ,‬חלקי אמרה נפשי (וע׳ בתנחומא סדר האזינו כי׳ ג׳ בעץ) ובה׳ אלתי אבותי במתת♦ ‪,‬‬ ‫ועל מיטב חבוי חתנחרמא חמלתי ‪ ,‬ולהסיר מכשולי הטעיות שנפלו בו ?‪#‬ז'‪ ,‬כאשר ינוע בכברה בררתי‪,‬‬ ‫ובכור הבחינה הכל ־בחנתי‪ ,‬סיגים מכסף הוצאתי‪ ,‬ולא לגדולים ממני היתד‪ .‬מחשבתי‪ ,‬כי בער אנכי מאיש ולא‬ ‫בינת אדם לי‪ ,‬ואיך אפתח פי נגד מלכים‪ ,‬וביותר במקום שנתקלקלו הךרכים ׳ ומה ידעתי לא ירעו הם‪ ,‬רק להועיל‬ ‫לבני גולי היתה כונתי‪ ,‬והמשכיל במהרה יבין תועלתי‪ ,‬ובשמים עלי כי לא מהיותי חפץ לרדוף אחרי הכבוד‬ ‫ולהגדיל את שמי נגשתי אל המלאכה זאת ‪ .‬כי לא עשיתי דבר זה מעצמי * ומכמני לא יצאו הדברים ‪ ,‬רק אחרי‬ ‫ראותי לחפש ולבדוק בחורים וסדקים • ולשוט אניות בלב ים התלמוד בבלי ירושלמי ומדרשים וילקוטים ומכילתא‬ ‫וספיא וספרי ופדר״א ושוח״ט ופסיקתא ואגדת בראשית וילקוט חרש וחד״א ז בכל מקום אשר הובאו ממאמרי‬ ‫התגחומא שס ־ וגס חפשתי במטמונים בפרש״י ותוס׳ ובר״ן ובמהרש״א ורי״ף ויפה תואר ויפה מראה וזית רענן וספר‬ ‫אות אמת ואלשיך הקדוש ומ״ב וידי משד ושאר ספרי קדמונים ואחרונים ער כי חדל לספור אשי־ הביאו מאמרי‬ ‫התנחומא במקומות שוגים ופרשו איחס או הגיהו אותם ־ לקטהים אחת אל אהת וצרפתים ־ ובדבריהם אאיר את‬ ‫עיני ואענדם עטרות לי * אזכיר דבר בשם אומרו ולא אתעטף במלית שאינה שלי ח״ו * ואשא לבבי אל בפיס *‬ ‫אל אל בשמים ‪ ,‬ואתפלל מקירות לבי * ואומר אחה ה׳ חלקי צור לבבי וקוני • אתה ידעת גודל טורח עמלי ועוני •‬ ‫שהיה לי בזה עמל נפשי ויגיעתי ♦ שגם בלילה לא שכב לבי בשעה שבבי אדם ישנים • ממש לא נתתי שיכה לעיני‬ ‫ולעפעפי תנומה‪ .‬עד אמצא מקום לברר הגירסא הנבונה• ולבאר ולפרש תוכן הבונה של מדרש התנחוטא אשר היד‪.‬‬ ‫ער הנה כספר החתום ‪ .‬אך לא עתה יהיה עזוב מאנוש ־ נבעו מצפוניו בליל יפיו ואור יפעתו • ונגלה לעין כל הוד‬ ‫צבי תפארתו • לנגח ברק זהרו תופיע עלי תבל נהרה • להאיר נתיב ־ ולהמציא דרך לשאר עמי ירוצו ולא יכשלו •‬ ‫ילכו ולא ייעפו עמו • בהסירי את המכשלה‪ .‬יעלה זאת לרצון לפניך לכפר עון אשמתי‪ .‬וזכני שבתי בבית ה׳ כל ימי‬ ‫חיותי לעברך כלבב ♦סלם• ותורתך כל היום יהיה שיחתי‪ .‬ואזכה לקנות שלימותי‪ .‬לזכות נפשי רוחי ונשמתי‪ .‬חזקני‬ ‫ואמצני נא לעת זקנתי • ולא ישמע בכי וזעקה בביתי * ושמור נא צאני צאן מרעיתי * ויקוים בי ברכת יוסף ‪:‬‬ ‫ל^תה אודיע לך קורא נעים מעלת המדרש וגודל חיוב למורו• ואחר זה אודיע תועלת פירושו ־ ואגלה הרד כבודם‪.‬‬ ‫למען ירעו כלם משעם הספר ומעשהו * והוא זה * בספרי פ׳ עקב פיסקא מ׳׳ט אי׳ דורשי רשומו׳ אומרים‬ ‫רצונך שתכיר טי שאמד והיה העולם למור ההגדה שמתוך כך אתה מביר את הקב״ה ומדבק בדרכיו * ובאבות רר״׳ג‬ ‫פ׳ כ“ח איחא כל מי שיש בידו מדרש ולא יהלכו׳ לא טעם טעם חכמה • הלכו׳ ולא מדרש לא פרעם טעם יראת חטא•‬ ‫א״נ מדיש ולא הלכות גכור ואינו מזוין • הלכות ולא מדרש הלש וזיין בידו • יש בידו זד‪ .‬וזהיגבור מזויין ע״ב־‬ ‫ובתד״א פרק ב׳ בכל הארץ יצא קום אלו ההגדות שמקדשין שמו הגדול בהן • ובמדרש תחליט מזמור כ״ח ב*׳‬ ‫לא יבינו אל שעולת ה׳ אמר ריכ״ד אלו האגדות * ובקהלת רבה ותענוגות בני אדם אלי האגדות‪ .‬שהן ענוגין של‬ ‫מקרא ־ עוד שם במקום אחר עשיתי לי ברכות מים אלו הדרשות ־ ובתד״א פרק כ״א כגנות עלי <הראלו החכמית‬ ‫שבישראל ותלמידיהם שעוסקין כתורה ככל יום ומייסרין 'את עצמן במקרא במשנה במדרש בהלבוח ובאגדות סו׳"‬ ‫ובספרי סרר עקב פיסקא מ״ח כל המצוד לנ^ד מדרש הלכות ואגדות ! וכן הוא אומר למען הודיעך בי לא על‬ ‫הלחם לביו יחיה האדם זה מדרש כו׳ בי עד כל מוצא פי ד׳ יחיה האדם הלכות ואגדות • וכתר״א פרק ה‪,‬‬ ‫רכב אש אלו ד״ת נביאים וכתובים • וסוס• אש אלו משכה הלכות ואגדות ♦ עור שם מפני מד‪ .‬זכה יעקב לחיים‬ ‫שלא כצעד כו׳ מפני שהיה יושב בב״ה מקטנותו ועד זקנותו והיה בקי במקרא במשנה בהלכות ובאגרות‬ ‫ובמדרש משלי קאפיטל י׳ איתא אמר רבי ישמעאל בא וראה במה קשה יום הדין שעתיד הקכ״ה לדון את בל‬ ‫העולם כולו כעמק יהושפט ־ וכיק שת״ח בא לפניו כו׳ בא מי שיש ביד! המשה חומשי תורה כד שבשעה שהחבס‬ ‫יושב וירוד־ •ז אני מוחל ומכפר עונותיהם של ישראל ־ ולא עוד אלא שבשעה שהן עויין אמן יהא שמיהרבא אפי♦‬ ‫אס נחתם ־‪.‬זר דין אני מוחל להם ומכפר עונותיהן כו׳ * ובתד״א פרק ג׳ אי תא עתיד הקב״ה לישב בב״ח שלו‬ ‫וצדיקיס עולים וי־שבים לפניו ונושאים ונותנים במקרא כמשנה במדרש בהלכות ואגרות בו׳ ואח״ב מביאין אה‬ ‫־הרשעים ודגין אותם בשניהם כו' ־ ובמדרש משלי קאפיטלי״ד א‪,‬־ ר סימון אמר הקבי‪-‬ה אימתי אני מתעלה בעולמי‬ ‫בשעה שישייאל גאספין לבתי כנסיות ובתי מדרשות ונותנין לי שבח וקילוס ׳ ובאותה שעה שהן נאספין לכהי‬ ‫כנסיות ובתי מדרשות ושומעין הגדה מפי חכם אבי מתעלה בעולמי ואומי־ למלאכי השרת בואו וראו עם זויצררד‬ ‫די בעולמי כמה הן משבחין אותי ־ כאותה השעה הן מלבישין אותי הוד והדר כו׳ • ובתדיא סרק כ״ה באתי לגבי‬ ‫אלו כתי כנסיות ובתי מדרשות אחותי־ כלה זו כנסת ישראל * אריתי מורי עם כשמי אלו תורה נביאים וכתובים ־‬ ‫אכלתי יערי עם דבשי אלו מדרש הלכות ואגדות ־ *פתיתי ייני עם חלבי אלו מעשים טובים שחכמי ישלאל הצפין‬ ‫להם * ואחר כך אכלו רעים שתו ושביו רודים ‪ .‬עוד שם פרק ע׳ ח״ב כיון שקרא אדם תודה נביאים זבתוביע! ושנה‬ ‫מדרש משנה הלכות ואגדות • ושנה הפלפול ושמה * מיד רוח דקודש שירה עליו כו׳יער“ שסבח״א פדה *"ד‬ ‫ד"*‬.

(8) ‫‪4‬‬. ‫הקדמת המחבר‬. ‫ד׳א בם עור ופסה אלו חכמים ותלמידיהם שמוסרי; עצמן למור‪ .‬באהל למקרא ולמשנה ולמדרש ולהלכות ואגדות‬ ‫עליהן הוא אומר אשרי תמימי דרך " ובמדרש משלי קאפיטל ט״ז לעתיד לבא עתיד הקב״ה לישב עליהן בדין‬ ‫ומניח ספר תורה על חיקו ויאמר כל מי שעהק ושמר בזו יבא ויטיל שבדו שיאמר (ישעיה ל״ג) איה סופד איה‬ ‫שוקל איה סופר את המגדלים כו׳ איה סופר את המגדלים איה לומדי מדרש הלבות ואגדות יבאו ויטלו שכרן כו״י‬ ‫דבתד״א ח״א פרק י״ג קרא אדם תורה נביאים וכתובים בילדותו והזקין וכופל את מעשיו ושנה משנה ומדרש הלכו׳‬ ‫ואבדות עליו הוא אומר הנה מה טוב ומה נעים וגו׳ • עוד שם פרק ה׳ אדם שעבר עבירות הרבה וקנסו עליו י‬ ‫מיתה עד ד׳ דורות שנאמי־ פוקר עון אבות ובו׳ וחזר ועשה תשובה וקורא תורה נביאים וכתובים ושנה משנה‬ ‫מדרש הלכות ואברו׳ ושימש חכמים אפי' נבזרו עליו מאה גזירות הקב״ה מעבירן ממנו ויקבץ אותו עם שאר הצדיקים‬ ‫לימות ב; דוד כו׳ • ובפ״ק דב״ב רודף צדקה ובו׳ אמר ריב״ל זוכה לבנים בעלי חכמה בעלי אגדה • ובפרק אין‬ ‫רורשין אמרו כל משען מים אלו בעלי אבדה שמושכין לבו של אדם כמים • ובספרי על הכתוב ודם ענב תשהה‬ ‫המר אמרו כיין ‪ ,‬ובמכילתא דבשלח פ״ו על הפסוק כזרע גד אמרו במן * בפרק מי שמת עתיר נכסין עתיר פומבי‬ ‫זה בעל אגרות‪ ,‬ובתד״א ח״ב פרק ט״ו אשריכם זורעי על כל מים כו׳ ואם קרא אדם תורה יקרא בם נביאים ‪,‬‬ ‫ואם קרא נביאים יקרא גם כתובים אם קרא כתובים ישנה גט משנה הלכות מדרש ואגדות וירבה בישיבה וימעט‬ ‫בסחורה אז מיד שורה עליו רוח הקודש והוא בן עוה״ב ‪ ,‬וסוף פרק כסוי הדם כל מקום שאתה מוצא דבריו של‬ ‫ר״א בר רבי יוסי הגלילי באגרה עשה אזנך באפרכסת • ובפרק הפרה איתא רבי תנחום היה דביל אצל ריב׳ ל‬ ‫הבקי באגדה ‪ ,‬ובברכות פ״ק איתא רב שימי חוה שכיח קמיה דר״ש בן פזי בשמעתא וקמיה דריב״ל כאבדהא‬ ‫ובבראשית רבה לא ניתן ד״ה אלא לדרוש כו׳ גם בויקרא רבה פ״א היהודים לא ניחן ד״ה אלא לידרש זו יוכבד‬ ‫כר׳‪ ,‬הרי לך גורל מעלת לימוד המדרש וחיובה ‪ ,‬והנה רבו שנים והלכו דורות ועדיין לא נראו המאורות של‬ ‫התנחזמא ‪ ,‬ואשר תזל כטל אמרתו‪ ,‬ולא נמצא עליו באור ופירוש מספיק לאנשי דורנו‪ ,‬לצאת בו ירי הובותינד‬ ‫לנד חולשת רעתנו‪ ,‬ע״כ אמרתי אהיה סניף לראשונים לפרש דבריהם ‪ ,‬ולהסיר הקמשונים ‪ ,‬לחדש אור הורתם‬ ‫ולכקל מפילותם ‪ ,‬והרוצה להשכיל ולהבין רב התועלת של חבורי זה אז יעלה ויבא באלה רום שמונה מעלות ‪:‬‬ ‫(א) בגלת המדרש עצמו נפל טעיות רבות ובכל דפוס נמצאו טעיות אחרות‪ ,‬וכל לבב דורש‪ ,‬מהכד‪ ,‬ויביע למצוא‬ ‫‪ 1‬דבר שורש ‪ ,‬יתחמץ לבבו וכליותיו ישתונן‪ ,‬ולא יפיק רצונו‪ ,‬לכן אספתי מדרשים מדפוכיט הרבה ‪-,‬‬ ‫ואם מצאתי בדפוס אחד מתוקן אחזתיו והעתקתיו ולא כתבתי עליו מאומה כדי להקל על המעיין‪ ,‬רק אם הטעות‬ ‫נמצא‪5-1‬ל הדפוסים אז ירדתי לבשת אל הקודש ולסמוך על דל שכלי דעת מכרעת ‪ ,‬ע ידעתי מך ערכי עלי‬ ‫־ותר מאשר יודעים זולתי‪ ,‬ומה אני לשנות ולהעמיד נוסחא ברברי התנאים‪ ,‬לכן הנחתי הנוסחא ישנה כמו שהיא ‪,‬‬ ‫וכתבתי הג״ה בתוך הפירוש בלשון כצ״ל ‪ ,‬ואם המעיין כדעתו הרחבה יקיים הבירסא ישנה ‪ .‬הנני מבטל דעתי‬ ‫יי&ני דעתו ויקבל שבר מן השמים אשר טרח לקיים גירסת הספר ‪ ,‬אך אקוד‪ ,‬לאל שייטב בעיני המעיין מחמת‬ ‫שכל דברי המה לקוחים מספרים יקרים ‪ ,‬ומעט הם אשר ממני יצאו הדברים ‪:‬‬ ‫(כ) גס זאת הטבתי לפני המעיינים ‪ ,‬שציינתי כל מראה מקומות פסוקי תנ״ך אשר הובאו בתנחומא וידעו בטדי‬ ‫טעיות נפלו בזה כי הרבה לא נרשמו לבמרי‪ ,‬והרבה נרשמו לאין נכון לו‪ ,‬ומדלג מנביא לנביא ומד׳אשו■‬ ‫לסופו‪ ,‬ואני רשמתי כל אחר על מקומו כראוי‪:‬‬ ‫■ ‪ )4‬גס בהעתקת הפסוקים עצמם קלקלו המדפיסים הרבה ושבו ברואה וגרעו והוסיפו ושינו והחליפו • ועל כל'‬ ‫אלה שמתי עיני להעמידם על מכונם כנתינתן ליד הנביא ‪ ,‬ולא יהיה המעיין נבוך ברבוי הטעיות ־‬ ‫(ד) חלפתי פנים המדרש כל סדר לפרקים כל ענין גדול בפ״ע ‪ ,‬והצבתי לו ציונים בא! תות הא״ב ‪ ,‬והוא טוב‬ ‫מאוד למצוא מהרה העגין אשר הוא מבקש וכאשר אשלח המעיין לסין לענין לענין לימר לך אל‬ ‫י‬ ‫סימן פלוני שם תמצאנו ‪ ,‬כל מבקשים לא ייעפו במקומה ימצאוה ‪ ,‬גם למען הרביע את האדם הלומד בו■ י כי‬ ‫יעמוד על הסימן ומצא לו מנוח כי בו שבח וינפש ‪:‬‬ ‫(כ) גם בתוך הפרק אם הוא ברול • הבדלתי לחלקים‪ ,‬לנתתיה לעצחיה בנקודות קטנות בין ענין קטן לענק;‬ ‫קטן‪ ,‬למען ירוץ כל הקורא בו והקטן כגדול ישמעון ‪:‬‬ ‫(ו) גם בהעתקתי לוח הדינים והמעשים והמשלים ראיתי לרשום איש איש אל מקום תהנוחו אל נכון באי‪1‬ה סדר‬ ‫ובאיזה דף בו שם תמצאנו ‪:‬‬ ‫‪ )0‬המדר‪ $‬ברוב מקומות הוא כספר החתום • ומאמר סתום‪ ..‬כי לא פורש • וצריכין כאור ופירוש • אשר לזאת‬ ‫רבים נמנעים ומושכים ידיהם מללמוד המדרש הנ״ל‪ ,‬ומונח בקרן זוית אין דורש ואין מבקש‪ ,‬לזאת‬ ‫לקטתי באמרים אחת אל אחת פירוש יפה אף נעים בלשון קצר נקרא בשם עץ עסת והוא באור ופירוש מספיק‬ ‫'לב׳זץ‪-‬ים ונערים‪ ,‬עיניהם‪.‬‬ ‫ומלא על כל גדותיו לבאר כל דברי המדרש בדרך קצרה להאיר עין‪ ,‬ולשמח‬ ‫תראינה בה יחדיו ישמחו • כי עוד לא בא כבושם ההוא להכין דבר דבור על אופניו על פשוטו •‬ ‫‪ 08‬תום׳ נקרא בשם ענת יוטה כלול הוא בהדרו י נמצא בו כמה חידושי תורה שם יפריחו פרחים ושושנים‪.‬‬ ‫י וכליל יופי לבא בארובה להראות תפארת יקר גדולת המדרש לפני זקני עמד‬ ‫מלא הבמה י‬ ‫וחכמיה על מה אדניו הטבעו ולפתוח מכמניו ומנעיליו ולהוציא מצפוניו החוצה לעיני השמש ‪:‬‬ ‫!ד׳כן אוהבי האמת לנוכח פניהם הביטו דבר יקר וכושר ־ האבן הראשה באר פאר ותפארת < תשואת הן חן לה‬ ‫‪ 1‬ושבעה עינים יעלוז בו לבב אנוש ימצא חיים ‪ ,‬ולא ממך מבקר על רעך הצמיד מרכה נשאלה פיך אם‬ ‫השגיא מלאכת הספר וחרוממד‪ ,.‬אדברה נא אם תאבה לי ותמאני ‪ ,‬הלא דרכך נודעת לשו; מדברת גדולות‬ ‫הנך ‪ ,‬ד‪,‬לדרוש ולחפש מום בבר לא תשקוט רעיונך הבט נא עליך ותמצא דיך איעצך אני ‪:‬‬ ‫מראתי בשם החבורים עץ ילסת ־ לענת ילסת • יען כי בן יכבד אב • וישם זכרו בקרבו לעולם לא עשנו‪,‬‬ ‫'אחריו לקראם בשמותם עלי אדמות‪ ,‬וכמאמרם דל מכבדו בד‪*,‬יו‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫ויקם את זרעו •‬ ‫ומכבדו כמוהו‪ ,‬כן אנכי קראתי שם כפרי זה בשם אבי נ״ע לעשות בזה זברון לנשמתו‪ ,‬ובשמו אכנהו עץ יוסף‬ ‫מטע ה׳ להתפאר כי שרשיו תחתיו יהיו ויעש בדים וישא פרי ומזון לכולא ביה לבאר כל דבר איש ואיש על‬ ‫באורו לא תחסר כל בר‪ • .‬עוד ישלח פארות ענף ייסף יוצא ממטות בדים אל מים רבים בשלחו להשקות לדמים‬ ‫קדים גוזלים מבטן הארץ יקירנה לה והנעלמה יהיה לה לעינים עינות מים להיות לגן רוה ואחרי בלותה היתר‪,‬‬ ‫לה עדנה בל עובר עליה ירוה ישבע והיה עלהו לתרופה ופריו לממתקים כחוק לחיךומוב לעינים ‪:‬‬ ‫לאני תפלתי לאל העונה אגתי ביום צרתי‪ ,‬ואליו אשים דברתי‪ ,‬יהנני ויזכני להביא לדפוס שאר הבוריי אשר המד‪.‬‬ ‫בכתובים‪ ,‬חייגו באורים ופירושי' על מדרש שוחר טוב תהלי׳ ועל מ״ר‪ ,‬ובאורים על רביגו הרא״ש מכמה מס*‬ ‫‪/^ ,‬י ה׳ בירייצליוז ‪■•,‬ישלח לגו מבשר טוב לבשרנו‪ ,‬אז ימלא שחוק פינו ולשוננו‪ ,‬כי יבנה בית מקדשנו ב״ב א״ס ‪•:‬‬.

(9) ‫מדרש‬. ‫ג ל■‬. ‫תנחומא‬. ‫פרעת בראיית‬ ‫• (א) בלאעית ברא אלהים ‪.‬זש״ה ה׳ בחכמה יטד ארץ (משני ‪ )5‬וכשברא הקב״ה אה עולמו‬ ‫נתיעץ בתורה וברא את העולם שנא׳ לי עצה וחושיה אני בינה לי גבורה (שה‬ ‫מ׳)‪ .‬והתורה במה היתה כתובה‪ .‬על גבי אש לבנה באש שחורה שנא׳ קווצותיו תלתלים שחורות‬ ‫כעורב (ש־ר ה)‪ .‬מהו קוצותיו תלתלים על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות‪ .‬כיצד כתוב בר‬ ‫ולא תחללו את שם קדשי (ויקרא כב) אם אתה עושה חי״ת ה״א אתה מחריב את העולם ‪ ,‬כל‬ ‫הנשמה תהלל יה (תהלים ק״נ) ‪ ,‬אם אתה עושה ה״א חי״ת אתה מחריב את העולם ‪ .‬וכן שמע‬ ‫ישראל ה׳ אלהינר ה׳ אחד(ד‪5‬רים ז׳) אם אתה עושה דל״ת רי״ש אתה מחריב את העולם שגא׳ מ‬ ‫לא תשתחוה לאל אדור (שמות ל״ד) ‪ .‬כחשובה׳ (ירמיהה׳) אם אתה עושה בי״ת ב״ף תחריב‬ ‫את העולם אין קדוש כה׳ (ש״יאל א׳ ל) אם אתה עושה כ״ף בית תחריב את העולם ‪.‬‬ ‫ואם אות אחת כך כל שכן התיבה כולה ‪.‬לכך נאמר קוצותיו תלתלים ‪ .‬לפיכך דוד מקלס‬ ‫ואומר רחבה מצותך מאד(תהלים קי״ט) ואומר ארוכה מארץ מדה וגו׳ (איוב י״א)‪ .‬והיא היתה אומנת‬ ‫לכל מעשה בראשית‪ .‬שנא׳ ואהיה אצלו אמון (משלי ח׳) אל תקרי אמון אלא אומן‪ .‬ובה נטה שמיס‬ ‫ויסד ארץ שנא׳ אם לא בריתי יומם ולילה וגו׳ (ירמיה ל״ג)‪ .‬ובה חתם ים אוקיינוס שלא יצא וישטף‬ ‫את העולם שנא׳ האותי לא תיראו נאם ה׳ אם מפני לא תחילו וגו׳ (שם ה׳)‪ .‬ובה חתם את התהום‬ ‫שלא יציף את העולם שנא׳ בחוקר חוג על פני תהום (משלי ח‪ .),‬וגה ברא חמה ולבנה שנא׳ כה‬ ‫‪ :‬אמר ה' נותן שמש לאור יומם חקות ירה וכוכבים לאור לילה רוגע הים ויהמו גליו ה׳ צבאות שמ׳י‬ ‫(ירמיה ל״א)‪ .‬הא למדת שהעולם לא נתיסד אלא על התורה והקב״ה נתנה לישראל שיתעסקו בה‬ ‫ובמצותיה יומם ולילה‪,‬שנא׳ והגית בו יומם ולילה (יסישעא׳) ואומר כי אם בתורת ה׳ חפצו וגי׳‬ ‫והיה כעץ שתול על פלגי מים רגו׳ (תכלים א׳) ‪ ,‬שבשביל שומרי התורה העולם עומד שבץ אמרר‬ ‫חנה כי לה׳ מצוקי ארץ (שמואל א׳ ב׳) ומי הם מצוקי ארץ אלו שומרי התורה שבזכותם הושתה‬ ‫התורה שנא׳ רישת עליהם תבל ותניא ארשב״ל למה נאמר במעשה בראשית יום אחד יום שני‬ ‫יום שלישי יום רביעי יום חמישי יום הששי ה״א יתירה למה שהרי בכולן לא נאמר אלא יום אחד‬ ‫יום שני וכן לכולם מלמד שהתנה הקב״ה עם מעשה בראשית ואמר להם אם ישראל מקבלים‬. ‫חת ודה‬. ‫יוסף‬. ‫ענף יוסף‬. ‫<א> ץעץ״ןק ה׳ בחכמה כי׳ ‪ .‬עי׳ בעץ יוסף ‪ .‬ועתה באתי‬ ‫•להוסיף שהבדל יש בין לשון ראשון לראשית‪ .‬ט‬ ‫מלת ראשק נופל בבחינת זולתו השני ‪ .‬אבל יצוייר כי עד־"•‬ ‫נמצא זולתו הקודם לו‪ .‬דרך משל א ב ג ‪ .‬כ׳ הוא ראשק לג׳‬ ‫בע־־ך דע׳ אבל לא בערך הא׳‪ .‬ומלת ראשית הונח להורות על‬ ‫ראשית החלטי אשר לא יצוייר דבר נמצא קודם לו (אד״א) וגדר‬ ‫חתירה •שהיא ראשית בבל הז׳ דברים שקדמו לעילם ‪ .‬כמי‬ ‫שקבלו חכמינו ז״ל בב״ר פ״א כי ז׳ דברים קדמו לעולם חורי־‬ ‫וכסא הכבוד כו' והוכיחו כי התורה קדמה לכסא הכבוד באו*"‬ ‫שהיא ראשית לכל ‪ .‬וטרם תספר מציאות הבריאה ספרת ל‪'.:‬‬ ‫במה בראה וז״ש בראשית ר״ל במה שהיא ראשית לכל הייני‬ ‫התורה שהיא ראשית נם לשבעת הדברים בה ברא אלהיס‬ ‫שמים וארץ ‪ .‬כמאמר ז״ל בברכות (דף נה) יודע היה יבנאל‬ ‫לצרף אותיות שבהן נבראו שמים וארץ‪( .‬אלשיך* ‪.‬‬ ‫אל תקי־י אמון אלא אומן ‪ .‬עי׳ בעץ שהכוונה שע״י החורת‬ ‫אלהית נברא העולם ‪ .‬וידרע*כלא יפעל בהן החדש עצי‪3‬‬ ‫במקבות ובגרזן שהם כלים נפ־דים מהחוצב בם והוא לבד הפ‪-‬יעכ‪.‬‬ ‫כי לא ירעו ולא ישחיתו ונם הטיב אק אותם‪ .‬מבלי דעת הדמיעכ‬ ‫בהם לכל אשר יחפוץ במחרושת עץ לעשות ‪ .‬אמנם אותיות‬ ‫התורה גם כי המה כלי אומנתו לא יתייחסו לנפרדים מאתו יה׳‬ ‫חלילה‪ .‬כי הוא ית׳ וחכמתו היא התורה אחת היא כי חיות‬ ‫וריחניות המה ‪ .‬וכאשר יוצרנז יוצר בראשית יצר את העולש■‬ ‫בהן המה היוצרים כי הטה ה□ שנותיר וחכמתו ית׳ בלתי נפתי"'׳‬ ‫מן איכותיו ‪ .‬הגה בי ממוצא דבר ימשך כי גם על התירה ימול‬ ‫שם אימן במעשה בראשית‪< .‬אלשיך> ‪.‬־‬ ‫א□ ישראל מקבלק התורה כו׳‪ .‬ונראה שזהו ני ב כוונת דיש‬ ‫למיש‬ ‫‪,‬‬. ‫(א) ץ‪$‬״ךן ה' בחכמה כו׳‪ .‬רצה בזה לתרץ דכול״ל בראשונה ולא‬ ‫בראשית שהיא מלה המוכה כמו ראשית דגנך (ומה‬ ‫שהקשה בא״ע מן וירא ראשית לו (דברים ל״׳ג כ״א)כברתירץרש״י‬ ‫כקשיש הרבה שההר נולה אחת‪.‬וכ״כ במכלול אבן י״ו שחסר כסומך‪.‬‬ ‫וכן בא״ע עצמו משיים כאן שהוא לנמיכות) ‪ .‬ולזה אמרזש"הה׳‬ ‫בחכמה יסד ארץ‪ .‬וההוא קרא בתורה משתעי דכשיב לעיל מיניה‬ ‫אשרי אדם מצא חכמה וגו׳ יקרה היא מפנינים וגו׳ עץ חיים היא‬ ‫למחזיקים בה וגו׳ וכתיב בתריה ה׳ בחכמה יסד ארץ וגו׳ (וע׳ רש״י‬ ‫שם) ודריש בראשית במו עם ראשי׳ הוא התורה שנקראת ראשית‬ ‫נדכתיב ראשית חכמה יראת ה וכן כתיב ה' קנני ראשית דרט בה‬ ‫ברא אלהיס את השמים ואת הארץ שכיתה כלי אומנתו של הקדוש‬ ‫ב״ה כדלקמן‪ .‬ועי׳ עוד בענף יוסף‪[ :‬תילי תיליס של הלכות כיצד‬ ‫כתוב בה ט׳]‪ .‬זה אין לו שייכות כלל למה שאמר מל כל קוץ וקוץ‬ ‫־ תילי תילים של הלכות‪ .‬וצ״ל דבעי למדרש תו קוצותיו תלתלי׳ אפילו‬ ‫דברים שאתה רואה אותם קוצים בתורה יכולים הם להחריב אח‬ ‫העולם ולעשותו תל‪ .‬ועלה מייתי כיצד כתוב בה כו׳ ‪.‬־וכדאיתא‬ ‫בחזית פסוק ראשו כתם פז‪ .‬אלא שקיצר בלשונו או שהשמיעו הסופר‬ ‫(יפ״ת בויק״רס׳ינן)‪[ :‬תיליתילים שלהלכות] ‪.‬׳ובמדרש עשרת‬ ‫הדברות גרס תילי תיליס של מדרשות‪[ :‬אלא אומן‪ .} .‬ר*ל דהוקשה‬ ‫•להם שנגהראוי יאמר אמונה בפת״ח כאל״ף שהיתה מגודלת אצלו ית׳‪.‬‬ ‫ע״כ אמר כי אמי ן הוא כאומרו אומן‪ .‬והטונה שפ״י התורה אלהי׳‬ ‫נברא העולם כני׳ל" ועיין עוד בענף ■‪[ :‬ולילה וגו׳] ופרש״י‬ ‫בפסחים (דף ס״חע״ב) אס לא בריתי של יומם ולילה דהיינו תלמוד‬ ‫שכתוב בו והגית בז יומס ולילה‪ .‬חוקות שמים וארץ לא שמתי עכ״נ‪.‬‬ ‫וכן הואבהדיאלקמן סדר נח (סימן ג׳)‪[ :‬לא תחילווגו׳]‪.‬ר׳יל‬ ‫' סיפא דקרא אשר שמתי חול גבול ליס הק עולס‪ .‬והכוונה שבתורה‬ ‫שנקראת חוקה כמו שנאמר אם בחקותי הלכו‪ .‬בה ברא הקדוש ברוך‬ ‫הוא כל אלה שנאמר בהם חוקה‪ .‬וכדאיתא ברבה סדר בחקותי ובילקוט וז״ל אס בחוקותי תלכו חוקים שבכה חקקתי את השמע‬ ‫והירח כו' ה! ק ת שבהם חקקתי את ההול שנא׳ אשר שמתי חול גבול ליה הק עולס חזקות שבהם חקקתי את התהום כו׳ ע״ש‪ .‬ודייק דהה■‬ ‫בחקותי קאי על החור'ולא עלהמצותשהשחיקיסהיינו סרה אדומה ושענונז‪ .‬דאסלא כן מקודם הוי נהו לומר אס מצותי תשמרו ואחר‬ ‫כך ובחוקיתי תלכו דרך לא זו אף זו‪ .‬אלא על כרחך דקאי על התורה שבה חקק וברא כקב״ה כל ‪.‬אנה לפ״ת שס)‪[ :‬ובה ברא חמה ולבנה‬ ‫בו׳ חוקות ירח]‪ .‬אע״פ שבשמש לא כתיב חוקה‪ .‬סמך על סיפא דקרא אס ׳ימושו החוקי׳ האנה וקאי עב השמש (יס״ת סדר ?חזקתי)‪:‬‬ ‫[אלו שומרי התורה]‪ .‬ויהיה מצוקי ארן פירי כו עמודי ארן‪ .‬וכס הצדיק■ כ שעוסקים בתורה שבזכותם כג היסוד הארץ והתבצעו מד‪.‬‬ ‫יכן נאמר וצדיק יסוד עולם •(רד״ק) ובתד״א ח״ב פ״ה אי׳ ואין משקים אלא תלמידי חכמים שנאמר [שמואב אכב] ויתקבצו תל‬ ‫סל איש מצוק עכ״ל‪ .‬ור״ל כי זה כפסוק כתיב גבי דוד כשברח מפני שאול והיה מקבץ אליו אנשים מצוקים פי׳ ת״ח ונדיקיס וחסידים‬ ‫אנשי מעשה כרי שזכותן •עמוד להם במלחמה‪ .‬כדאיתא ?פ׳ עפרה יוחסין ע״‪-‬ש‪ ! :‬שבזכותם הושתה הסונס]‪ .‬כצ צ (א א) יפי שבזכותם‬.

(10) ‫מדר^‬. ‫בראשיתי‬. ‫תגהום^‬. ‫התורה שיש בה ה' ספרים מומם ואם לאו אני מח‪7‬יד אתכם לתדהו ומהו ‪ .‬יכן בגי קדה אמרי “‬ ‫נמוגים ארץ וכל יושביה אנכי תכנתי וגו׳ (מלים פ״ה) ר התורה שפתה הקב״ה וזכה משה רבעי י‬ ‫וקבלה לפי שהתורה סוליתה ענוה וכתרה יראה‪ .‬כוסתה ענוה שנא׳ עקב ענוה יראת ה׳ (משלי כ‪>5‬‬ ‫וסתרה יראה שנא' ראשית חכמה יראת ה' (תהליס קיא) ‪ .‬ושניהם‪.‬במשה רבינו שנא' והאיש משה‬ ‫ענו מאד (כמדבר יב) יראה דכתיב כי ירא מהביט אל האלהים (שמות ג)‪ .‬ואמרו רבותינו בשכר‬ ‫שלשה יכה לשלשה‪ ,‬בשכר רסתר משה פניו זכה לקלסתר פנים‪ ..‬בשכר כי ירא וייראו מגשת‬ ‫אליו (שם ל״ג)‪ .‬בשכר מהביט זכה ותמונת ה׳ יביט (במדבר י״כ)‪ ,‬ואץ מתן שכרה של תורה בעוה״ז •‬ ‫אלא לעוה״ב שנא' אשר אנכי מצו ך היום לעשותם (דברים ז'׳) ולא לעוה״ב היום לעשותם ולא היום‬ ‫ליטול שכרם‪ .‬וכן אמר שלמה עוז והדר לבושה ותשחק ליום אתרץ (משלי ל״א)‪ .‬בוא ולמד מפרעה׳‬ ‫על שאמר ליוסף אני פרעה נתגדל מאד שנא׳ ויסר פרעה וגו׳ (בראשית מ״א) הקב״ה על כל מצוה‬ ‫אני ה׳ עאכ״ו מה מזה גלמוד שאין קצבה על מתן שכרה ‪ .‬צפה דוד ואמר מה רב טובך אשר‬ ‫צפנת ליראיך וגו' (תהליס ל״א) ‪ .‬בבל מעשה בראשית לא כתיב פעולה ובמתן שכרה כתיב פעולה‬ ‫דכתיב פעלת לחופים בך (שם) אתה מוצא שהקב״ה מראה בשעת פטירתן של עוסקי תורה מתן‬ ‫שכרן‪ .‬מעשה בר׳ אבהו כשהיה מסתלק מן העולם הראה לו הקב״הי״גנהרי אפרסמון התחיל‬ ‫לומר בשעת מיתה לתלמידיו אשריכם עוסקי התורה אמרו לו רביגו מה ראית אמר להם י״ג נהרי‬ ‫אפרסמון נתן לי הקב״ה בשכר תורתי התחיל לומר ואני אמרתי לריק יגעתי לתהו והבל כחי‬ ‫בליתי אכן משפטי את ה׳ופעולתי את אלהי (יפעים מ״ס) וכן ישעיה אמר אשריכם זורע; על כל‬ ‫מים (מם ל״ב) אלו עוסקי תורה שנמשלה למים שג׳ הד כל צמא לכו למים (שם נם)‪ .‬משלחי רגל‬ ‫השור זה משיח בן יוסף שנמשל לשור ‪ .‬וחמור זה משיה בן דוד‪ .‬שג׳ עני ורוכב על חמול (זכריה‬ ‫ט) כשיבואו על אותה שעה הוא אומר ומעולם לא שמעו לא האזינו עין לא ראתה אלהיס זולתך‬ ‫וגו' (ישעיה ס״ד) ואומר אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' (תהליס קט) כלומר אשרי מכבדי בעלי‬ ‫תורה ‪ .‬ואומר עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר (משלי ג) וכך משה אמר כי אם שמור‬ ‫תשמרון (דברים י‪ )5‬אם שמרת בני תורה תשמרון וכן היא אומר כי מכבדי אכבד ובתי יקלו (שמוחנ‬ ‫א* ב‪ ),‬זה המכבד בני הורה‪ .‬ותניא את ה׳ אלהיך תירא את לרבות בני תורה לפי שאין מדד‬ ‫אחרת‬. ‫ענף ידפף‬. ‫עץ יוסף‬. ‫לקיש (שבא פט) דאמר ה׳ יתירד‪ ,‬אמד‪ ,‬לי טלמד ט* שהיא■ נתישד העולם [וכן בכי קרה אמרו]‪ .‬נראה דצ״ל ומאסף אמר‪ .‬או‬ ‫מרמז שבל מ״ב תלוי ‪,‬בתורה שיש בר‪ ,‬ה׳ ספרים‪ .‬ולא ידעתי מה צ״ל וכן בן קרה אמר ונר״י דאמר הוא אסף דהכא הוא אפף דתמןי‬ ‫הכריח לרש״י ז״ל לפרש שם בענין אתי■ דלא כמפורש באן ‪ .‬ועי׳ קהלת רבה פסוק החכמה תעוז לחכה‪ .‬ובשה״שרבה פשוק‬ ‫ויתורץ בזה ג״ב מה שהקשו תום׳ במם׳ עטדד‪ ,‬זדה <ד׳ ג׳ ע׳׳א> כמגדל דוד ובב״בפ״ק וברש״ישס‪[ :‬שפתח הקב״׳ה]‪ .‬ר״לשפתה‬ ‫כקב״ה עשרת הדברות בה‪ .‬והכי פירושו נמזגים הרן כד״א נמוגו‬ ‫ד׳י־ה יום הששי ע״ש ‪.‬־‬ ‫י* א ולמד מפרעה על שאמר כר׳‪ .‬ענין המדרש הזה שכל מקים הל יושבי תבל‪ .‬אבל כשקבלו ישראל עשרת הדברות שפתח באגט‬ ‫"* שנא׳ בו אני ה׳ הוא לחומר המצוד‪ ,‬וגודל השכר או לגז דל תכנתי עמודיה סלה ‪ ..‬פירוש נתבסס ונתחזק עמודיה של עונה ‪.:‬‬ ‫העונש ‪ .‬וס״ו ממלך ב״ו שמצור‪ ,‬לעבדו ואמר לו הגזרה עשה כך [פזליתה] פירוש תחתית כמנעל סואילה בלע״ז‪ .‬וכן גסרש״י נפ ק‬ ‫וכך ואות״ב מוסיף לו על אותה מצוד‪ .‬ואומר לו אני הוא המלך ‪-‬דקדושין גבי נעלו פרט למסולין שאין לו עקב‪ .‬ור׳ל שענוה הוא רע‬ ‫המצוה‪ .‬הנה הדבור הזה לחזק מציתו וכל הפושע בה מתחייב אל התורה אשר טלה יכ־אש ה׳וסיא תשבב היראה כי כשיכיר כשפניה‬ ‫עצמו יגדיל רוממות המקום ושבא בלבו יראת הרוממות שהיא‬ ‫בנפשו והמקיימת יש לו שכר גדול ‪ .‬מ־־בינו בחיס ‪:‬‬ ‫ך^י ר אמרתי לריק יגעתי לתהו והבל כחי בליתי כו׳‪ .‬תמוה ראשית חכמת התורה והתרה ‪.‬וזה כפי׳ ראשון של רש״י שם במשט‪.,‬‬ ‫איך יתכן זה הלא אין הקב״ח מקפח שכר כל ברית אך ומה שפרש״י שהדבר אחר ענוה עיקר והיראה טפילה ועקב לה מדרר‬ ‫נראה על פי מה דאיתא בילקוט חדש בענק גן עדן ‪ .‬וזה לשונו לרגליה‪.‬׳הוא ע״ד דאית׳ בילקוט ובשה״ה רבה מה שעשתה חכמה‬ ‫שני נן עק יש האחד הוא תיכלא עילאה ושם נהרי אפרסמון וכל עערכלראשה עשתה עטה פנדל לעקבה‪[ :‬ואמרו רבותינו בשכר כו׳ ן‪.‬‬ ‫תענוגי עורז״ב‪ .‬וג״ע התחתון הנקרא תיכלא תתאה נם שם ברכות ס״ק‪[:‬זכה לקלסתר פניס‪.1‬ט קרן עור פניו (רש״י)‪[ :‬וייראו‬ ‫מתענוג העוה״ב אבל לית ליה מגרמיר‪ ,‬כלום עד שניתן לו מגשת אליו] שחננו ה׳ מזולת קירון הפטם שיהיו יראים ורועדים‬ ‫מהיכלא עילאה בו׳ ע״ש‪ .‬וז״ש רבי אכהו ואני אמרתי לריק היינו מסניו‪.‬ועי׳ ביפ״ת בש״ר ס״ג [זכה ותמונת ה' יביט]זה מראה אחוריה‬ ‫לג״ע התחתון שהוא ריק מגרמיה יגעתי ‪ .‬שק איתא שם בסימן כך שטיה בספרי (רש״י)‪[ .‬אשר אנכי מצוף היום‪ .‬היום לעשותם]‬ ‫‪5‬״ו שיש כמה נשמות צדיקים שאינם זוכק לעלות לג״ע שלמעל׳ כצ״ל (א״א)‪[ :‬הקב״ה שאמר על כל] כצ״ל‪[ :‬י״ג נשרי אפרסמון]‪.‬‬ ‫ימתענגק בג״ע ‪5‬שלמטה בו׳ ‪ .‬אך כשראה רבי אבהו הי״ג נהרי ואס שהשכר כנפשי איט כמבין שכר גשמי אך דבר הרוחני רמז ח;‬ ‫אפרסמון שהוא מג״ע שלמעלה אמר אבן משפטי את ה׳ ונו׳ ר״ל שכר הרוחני כי דבר שהגשמה נהנית ממנו הוא הדיח ומספר הי״י ־‬ ‫בג״ע העלון שהוא את ח׳ ולפניו‪ .‬ובס©־ ראשית בכורים תירץ רמז לי״ג עקרים שהאמין בסס (בעל דרך אמונה)‪ .‬או רמז מה שדבק‬ ‫ל׳פ שאחזי׳ל יצרו של אדם מתגבר עליו כל יום ויום ולול עזרתו בה׳ תמיד והלך בדרט והן י״ג מדושיו חשר גינה (יפ״ת);{ואני‬ ‫יה׳ אי אפשר לאדם לנצחו‪ .‬וא״ב לפי צד הדק א״צ הקב״ה לתן אמרתי לריק יגעתי] ‪ .‬תמוה אין יתכן זה הא אין כקל׳ה מקפה‬ ‫ש׳ט־ הרכה רק מעט אך הקב״ה בחסדו אינו מנכה לצדק משכר שכר הל בריה‪ .‬אך נראה שעל‪ .‬דרך השאלה תפש לפון הכתו ‪ .:‬ועיקר‬ ‫טונתו שיהיה שכרו מעט מזער פד שיחשב לתהו והבג לגבי הסכר‬ ‫מה‬ ‫כגדול שראה‪ .‬א‪3‬נ שחשב שמא לקוצר זכותו יהיה אוכל שכרו בעה״ז ונמצא מכלה כחו לריק ט הפכ״ז הבל ורק אי ניר לפי שה יה עובד‬ ‫השם מאהב׳ שלא על מנת לקבל פרש אמר כאילו היה בדעתו שאין לו תקותהסכר (ים״מ) ועי׳ בענף‪[ :‬שנמשג י טר]‪ .‬ר״ל דכתיב בכור‬ ‫פזרו הדר לו‪ .‬והכוונה שעושקי התורה יטו הס משלחי רגל משיח בן יוסף שנקרא שור ורגל משיח בן דוד שנקרח המור‪ .‬ר׳" ע י זכות‬ ‫מורתן‪[ :‬אשרי מכבדי בעלי טרה]‪ .‬דייק זה דאל״ה אשרי ההולכים בתורת ה׳ מיבעי לי׳‪ .‬תמימי דרי נמה לי אע״ר קרא איירי במכבדי‬ ‫נעלי תורה (ע״ד שדרשו בב״מ ס׳י־ב והודעת להס את הדרך זו ג״ח‪ .‬ועי' בתד״א שם וכן כתב הרד״ק דרך תיקון המצות מה הוא חנון חף‬ ‫חשה הטן ותכבד מנכסיך בעלי מורה) וכ״קקרא אשרי תמימי דרך טיט מכבדי בעלי תורה מ״ל‪ :‬ההולכים בתורת ה'‪ .‬פייט ששכרן‬ ‫י גדול כמופק בתורה‪ .‬וכן אי׳ בירושלמי פ״ק דקדושין א״ר מנא אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה׳ כמלכין בתורת ה' מק״ל‪ .‬הו אפשר‬ ‫׳"‪.‬פי כמדרש דכאן כך הוא כוונת ככתוב אשרי מתמימי דרך של כהולב ם בתורת ה׳ ר״נ שמכבדים חתם ומחזיקים אותם‪[ .‬שנאמר‬ ‫שן גזיים היא למחזיקים בה]‪ .‬צ״ע דהכא ובב״ר סוף ס׳ צ״ט ובויקרא רבה פ׳ ה״ה משמע דמחדקי׳ בה טיט מחזיקים ביד ת״ח‪ .‬ובבמדבר׳‬ ‫רבהנדי״ג משמע דמפרש ממזיקים בה על תיה עצמן ותומכיה עלהמכ*יעןבידן‪:‬־[השמרןן]‪.‬פי׳מכקביכ‪[ :‬זה המכבד בני •תורה]"‬ ‫שוקסה למו כי מכבדים את ה׳‪ .‬יצר לכם בפס״ז כי זו קושיות צר ק וירע לו לז״א שמכבד מיתודה‪-‬ני׳פטש כרותה הוא שייטיב נו ־‬ ‫שאינה׳!‬ ‫‪1‬‬ ‫*יט‪3‬ד בודאי מאתוית׳ (אנשיך!‬.

(11) ‫□דרש‬. ‫בראשית‬. ‫תנחומא‬. ‫דד‬. ‫אחרת כיוצא בה שנא׳ יקרה היא מפנינים (משלי ג) יקרה היא מכהן גדול המשמש לפני ולפנים‬ ‫והתורה צווחת אשרי אדם שומע לי ונו׳ (שם ח)‪ .‬כל השומע אל התורה אינו ניזק שנא׳ ושומע לי‬ ‫ישכן בפח ושאנן וגו׳ (שם א)‪ .‬ואומר בהתהלכך תנחה אותך וגו׳ (שם ו)‪:‬‬ ‫(ב) 'שאילתא דמהייבין בית ישראל למינח ביומא דשבתא דכד ברייה הקב״ה לעלמיה ברייה‬. ‫בשיתא יומין ונח ביומא דשבתא בירכיה וקדשיה כמאן דבנא ביתא וגומר‬ ‫לעבידתיה ועביד יומא טבא כך אמרי אינשי כילול בתי דכתיב ויכל אלהים ביום השביעי ואומר‬ ‫רחמנא נוחו ביומא דשבתא כי היכי דנחי ביה אנא דכתיב וינח ביום השביעי על כן ברך ה׳ וגו׳‪.‬‬ ‫ואסור לישב בתענית ומחייבינן לענוגי ביה במאכל ובמשתה ולקרויה בכסות נקיה שנא׳ אם‬ ‫תשיב משבת רגלך וגו' (ישעיה נח)‪ ,‬ואמרו וקראת לשבת עונג שלא תהא אבילתך בשבת כבחול‬ ‫אלא ענגהו שבשכרו כתיב אז תתענג על ה׳‪ .‬ולקדוש ה׳ מכובד (שם) שלא תתנהג בו מנהג קלות‬ ‫ראש אלא קדשהו וכבדהו בכל דבר‪ .‬וכבדתו (שם) בבגדים נאים ובכסות נקיה שלא תעשהו כחול‬ ‫כהא דר׳ יוחנן קרי למאניה מבבדותיה‪ .‬וא״ר הונא מי שיש לו להחליף יחליף ואם לאו ישלשל‬ ‫בגדיו‪ .‬מעשות דרכיך (פס) שלא יהא הלוכך בשבת כהלוכך בחול ‪ .‬ידבר דבר (שם) כי האי‬ ‫דאמיה דרשב״י הויא משתעיא מילי סגי בשבת אמר לה יומא שבתא היא והיא שתקה א׳׳ר חנינא‬ ‫מדוחק התירו שאלת שלום בשבת ברם צריך למילף מאן דבעי למיזל לדבר מצוה או לתפלה או‬ ‫לבי מדרשא מי שרי לפסוע פסיעה גסה בשבת מצוה עדיף או דילמא כבוד שבת עדיף ‪ .‬ת׳־׳ש‬ ‫דא״ר תנחום אריב״ל לעולם ירוץ אדם לדבר מצוה ואפי׳ בשבת ♦ וא״ר זירא מריש כי חזינא לרבנן‬ ‫דקא רהטי לפרקא בשבת אמינא קא מחללי ‪.‬רבנן שבתא כיון דשמעית להא דא״ר תנחום אנא‬. ‫נמי רהיטנא ומסיקנא בשמעתא אגרא דפרקא רהטא‪ ,‬אי נמי אמרי ממצוא חפצך ‪ .‬חפציך אסורין‬ ‫חפצי שמים אסורין או לא‪ .‬ת״ש דא״ר אלעזת פוסקין צדקה לעניים בשבת‪ .‬וא״ר יעקב בר אידי‬ ‫א״ר יוחנן הולכין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות בשבת לפקוח על עסקי הרבים וא״ר יוחנן מפקחי!‬ ‫פקוח נפש בשבת ואר״ש בר רב נחמן א״ר יוחנן הולכין לאסטרטיאות ולקרקיסאות לפקח על‬ ‫עסקי רבים בשבת‪ .‬ותנא ר׳ מנשה משדכין על התנוקות לאדם ועל החנוק ללמדו ספר וללמדו‬ ‫אומנות בשבת ודבר דבר ‪ ,‬דבור אסור ‪ ,‬הרהור מותר וכן אמרי אסור לענויי עינוי הרשות‪.‬‬ ‫אבל חזא חלמא ובעי למיתב בתענית משום בפולי חלמא שפיר דמי‪ .‬דאמר רבא בר מחסיא א״ר‬ ‫חמא בר גוריא אמר רב יפה תענית לחלום כאש לנעורת‪ ,.‬וא״ר יוסף ובו ביום " וא״ר חסדא ואפי'‬ ‫בשבת‪ .‬אי נמי ברם צריך למילף האי דיתיב בתעגיתא במעלי שבתא מהו לאשלומי כיון דקא‬ ‫עייל לשבת כשהוא מעונה אסור‪ .‬או דלמא כיון דאשלומי תענית שבת הוא דקא עביד ובשבת‬ ‫גופא לא מעני שפיר דמי‪ .‬ת״ש דאמר רבא כי הוינן בי רב נחמן איבעיא לן הני בני בי רב דיתבי‬ ‫בתעניתא במעלי שבתא מהו לאשלומי מי אסור ליכנס בשבת כשהוא מעונה או לא ‪ .‬לא חוה‬ ‫בידן כי אתאן בבי רב יהודה בעינן מיניה ולא הוה בידיה ♦ אמר רבא נחזי אנן ט״ב שחל להיות‬ ‫בע״ש מביאין לו ביצה מגולגלת בלא טלה ואוכלה כדי שיכנס לשבת כשהוא בתאוה דברי ר״י‬. ‫שאמר‬. ‫עץ יוסף‬. ‫ענף יוסף‬. ‫מה שהיד‪ .‬צריך סיוע לדה‪ .‬ומחשב לו שכרו משלם כאלו נצחי‬ ‫בכדז עצמו‪ .‬וז״ש רבי אבהו ואני אמרתי מאוזר שמצד עצמי לא‬ ‫היה יכולת בידי לכבוש היצתיר א״כ להבל וריק היה יגיעתי שלא‬ ‫אקבל רק שיר מועט ומאין כל השכר ■הזה לאבהו ‪.‬־‬ ‫<גנ> חןי שרי לפסוע פסיעה נסה ‪ .‬פסיעה גסה יותר מאמה ג‬ ‫פסיעה בינונית אמה ‪ .‬היינו תצי אמה בק רגל לדגי•‬ ‫וכף הדגל הוא ג״כ חצי אמה (מ״א סי׳ ש״א וא״ר ות״ש) וכן היא‬ ‫פוגת התוי״ם פ׳׳ד דעירובין‪ ! .‬הנם שפשוט היא כתבתי מחמת‬ ‫שראיתי בספר שלמי שמחה על הרא״ש פרק א׳ דברכות סימן י׳‬ ‫שכתב שם וז״ל פסיעה גסה יותר מאמה בין רנל לרגל כ״כ התו׳‬ ‫י״ט פ״ד דעידובין רצ״ע ממ״ש במ״א סי׳ ש״א עכ״ל וטעה בכוונת‬ ‫התום׳ י״ט ‪:‬‬ ‫ומתרגם יגן‬. ‫וב) שאילתא דמח ייבין כר‪ .‬עד ילמדנו רבעו הוא משאלתוה‬ ‫דרב אחאי גאון ■וערבוהו פה (א״א) ‪[■ :‬כילול‬ ‫בתי]‪ .‬פי׳ העודה שהיו רגילין לעשות אחר גמר בנין בית‪ .‬ובשאלתות‬ ‫גרסהילולבתי‪[ :‬דכתיב וינח ביום השביעי]‪ .‬וכדמסיק בילקוט‬ ‫סדר יתרו וז״לוינח ביום השביעי וכי יש לפניו יגיעה והלא כבר‬ ‫נאמר ט׳ ומהתלמוד לומר וינה ביום השביעי ‪.‬אלא כביכול הכתיב‬ ‫על עצמו כו׳ והרי דברים ק״ו אס מי שאין לפניו יגיעה הכתיב על‬ ‫עצמו שברא עולמו לששה ימים ונח ביום השביעי אדם שכתוב‬ ‫בו אדם כעמל יולד עאכ״ו עכ״ל ‪[ :‬ולקרוייה] פי׳ לכבדו‪:‬‬ ‫[למאני׳] פי׳ לבגדיו‪ .‬וכןבשבתדףקי״ג אי׳ דר״י קרי למאניה‬ ‫מכבדותיה ‪.‬׳ אבל בשאלתות הוסיף למאניה דהוה לביש בשבתא‬ ‫מכבדותיה‪ .‬לפ״ז פירושו בגדים חשובים שהיה לובש בשבת הוה קרי‬ ‫הכבדותיה ולא לבגדים אחרים הפחותים שלובש בהן בחול‪ .‬ובזה‬ ‫יוכן דלמדין ממלת וכבדתו שלא יהיה כו׳ (שאילת שלום) ‪[ :‬ישלשל‬ ‫בגדיו] ‪.‬פי׳ שיתיר חגורו וישנשלסכלפי מטה שיהיו ארוכים ‪ .‬ולא •לבישה כדרך שנובשין בחול מהיפנים בחגורו כדי פלא יתלכלכו‬ ‫בטיט חוצות או שלא יכבדו עליו במרוצת הלוט בחול‪ .‬ולשון שלשול הוא מלשון •המשלשל דפנות (כל ט׳)‪[ :‬מי שרי לפשוע ט׳] פי׳ מי‬ ‫עבר משוס מעשות דרכיך ‪.‬ועי׳ בענף‪[ :‬המינא קא מחללי רבנן שבתא]‪ .‬דאסור לפסוע פסיעה גהה בשבת שנא׳ אה תשוב משבת‬ ‫רגליך‪■ .‬ועיין כל זה בברכות פ״ק‪[ :‬אגרה דפרקא ריהנוא]‪ .‬קבול שכר הבריות הרצים לשמוע הדרשה מט חכם הוא שכר המרוצה‬ ‫כהרי רובם אינם מבינים להעמיד גרסא ולומר השמועה לאחר זמו שיקבלו שכר לימוד (רש״י)‪ .‬עוד ים לומד דאחכמים קאמר דאין‬ ‫צריכין לסירקא דכבר יודעקדברי הלכה מ״מ אגרא שלהם רהיגוא (מהרש״א)‪[ :‬ת״ש דא״ר אלעזר] ‪ .‬שבת פרק כ״ג‪[ :‬על עהקי‬ ‫•הרבים]‪ .‬ר״ל היינו לרשות‪[ :‬פקוח נפש] היינו דבר שיש בו סכנה‪[ :‬אר״י הולכיןכו׳] ‪ .‬במס■ שבת שס גרס אמר רבי יונתן שולטן‬ ‫נטדטרחות ולבסילקאות לפקח ט'‪ .‬פרש״י טרטראות וקרקסאותמיני פלטיןובסילקאותששסיתאספילביתהועד‪[ :‬וללמדראומנוה]‬ ‫דהא נמי מלוה היא דכל שאינו־ מלמדו אומגות מלמדו לסטות ‪ .‬ומצוכילסינן מקרא בס׳ האשה בקידושין‪[ :‬דתרר‪-‬רבא בר מחטא)‬ ‫שבת דף י״א‪ .‬תענית דף יב‪[ :‬כאש לנעורת) ‪ .‬פי׳ כאש ששורף בקל את פסולת הפשתן כך התענית מבטל חלום רע ‪ :‬ן במעלי שבתא ן ט'‬ ‫בע״ס‪[ :‬כיון דאשנומי תענית מעלי שבת הוא) כצ״ל‪[ :‬דאמר ריח כי ט׳]‪ .‬עירובין דף מ׳‪[ :‬ולא הוה בידיה) כצ״ל‪[ :‬אמר רבה נחד‬ ‫שנן דהמיו] כצ״ל [ביצה מגולגלת] פי׳ צלויס רבה יגוהגיו גגני^ה לראות אם היא צלויה‪[ :‬דבריי•״* שאמי בשם ר׳ען ‪ .‬מזה ליתא‬ ‫למינו‬ ‫ו‬.

(12) ‫'‪8‬‬. ‫מדרש‬. ‫בי^ת‬. ‫תנהומא‬. ‫שאמר בשם ר״ע א״ר יהודה מעשה היה והיינו יושבין לפגי ר״ע בט״ב שהל להיות ע״ש והגיאו‬ ‫לו ביצה מגולגלת וגמעה בלא מלח ולא מפני שתאב לה אלא להראות בה הלכה לתלמידיו‪ .‬רבי‬ ‫יוסי אומר מתענה ומשלים ואמר עולא הלכה מתענה ומשלים ‪:‬‬ ‫(‪ 0‬ותגובת שאלה זו ממתיבתא שאלו הא דתנן מגילה נקראת בי״א בי״ב בי״ג בי״ד כט״ו‬ ‫לא פחות ולא יותר‪ .‬ואר״י אימתי בזמן שהשנים כתקנן וישראל שרוין על אדמתן‪.‬‬ ‫אבל בזמן הזה הואיל ומסתמא בקיאין הן אין קורין אותה אלא בזמנה והלכה כ׳ת״ק או הלכה כר״י‬ ‫השיבו בין לר״י בין לת״ק מגילה אינה נקראה אלא בזמנה והכי קאמר ת״ק כרכין המוקפין חומה‬ ‫מימות יהושע בן נון קורץ אותה בט״ו כפרים ועירות גדולות קורץ בא־ אלא שהכפרים מקדימין‬ ‫ליום הכניסה ‪ .‬והא דתנן מגילה נקראת בי״א בי״ב בי׳י׳ג וכו׳ ליושב בתענית שכבר פי׳ בסוף‬ ‫המשנה אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה ‪ .‬ומאי יום הכניסה יום הקהלה דאמר מר שלשה‬ ‫עשר יום קהלה לבל היא דכתיב ובשנים עשר חדש הוא חדש אדר בשלשה עשר יום בו וגו׳ נקהלו‬ ‫היהודים בעריהם וגו׳‪ .‬נקהלו וגזרו תענית בי״ג באדר אבל י״ד יו״ט הוא דכתיב ונוח בארבעה‬ ‫עשר בו ועשה אותו יום משתה ושמחה ובשושן הבירה לא נחו אלא ‪.‬בט״ו לפיכך שושן וכל‬ ‫המוקפין קורין בט״ו ועושין יו״ט‪ .‬זה ששנינו מגילה נקראה ובו׳ ‪ .‬ליושב בתענית שאסור לישב‬ ‫בתענית בשבת שאם חל י״ד להיות בא׳ בשבת אסור להתענות בשבת ובע״ש נמי אסור מפני‬ ‫טורח שבת אלא מקדימין ומתענין בחמישי שהוא י״א באדר ואם חל י״ד בשבת אסור להתענות‬ ‫בע״ש מפני טורח שבת שעיקר תענית סליחות ורחמים הוא‪ .‬ואתי לאמנועי מכבוד שבת‪ .‬וכבוד‬ ‫שבת עדיף מאלף תעניתות ‪ .‬דכבוד שבת דאורייתא ותענית דרבנן ואתי כבוד שבת דאורייתא‬ ‫ודחי תענית דרבנן אלא מקדימין ומתעניץ בה׳ בשבת שהיא י״ב‪ .‬ואם חל י׳׳ד בע״ש מתענין בה׳‬ ‫שהוא י״ג‪ .‬וכן פ;׳ במשנה כיצד חל להיות בשני כפרים ועירות גדולות קורין בו ביים ומוקפין‬ ‫חומה למחר‪ .‬חל להיות בשבת או בא' בשבת כפרים מקדימין ליום הכניסה יכו׳ אבל ט״ב שחל‬ ‫להיות בשבת מאחרין לאחר שבת מפני שהוא פורעניות לכך מאחרין ולא מקדימין ‪ .‬ומהני‬ ‫שמעתתא ילפינן יתבינן בתענית בע״ש בעינוי הרשות לא צבור ולא יחיד כלל‪ .‬וכן הלכתא ‪:‬‬ ‫(ד) בראשית ברא אלהים‪ .‬ילמדנו רבינו הבונה בית חדש כיצד צריך לברך‪ .‬כך שנו רבותינו‬ ‫ז״ל הבונה בית הדש‪,‬מברך שהחיינו כדי שיעשה נחת רוח ליוצרו‪ .‬וכן אתה‬ ‫מוצא שלא נתנו המועדות לישראל אלא להנאת עצמן אמר הקב״ה אתם ההניתם עצמכם תהיו‬ ‫שונין לשנה היאה שנא׳ ושמרת את ההקה הזאת למועדה מימים ימימה (שמות ע) ההיו שונץ‬ ‫מימים ימימה הוי אומר שבשם שהאדם מברך להקב״ה כך הוא מברכו‪ .‬א״ר חנינא יש לנו ללמוד‬ ‫ממקום אחר אלה תעשר לה׳ במועדיכם (במדבר כט) אלה עשיתם לא נאמר אלא תעשו‪ .‬תעשו כן‬ ‫לשנה הבאה לפיכך הבונה בית הד ש והקונה כל׳ ם חדשים צריך לברך‪ .‬שכשברא הקב״ה עולמו‬ ‫מה כתיב שם ויברך אלהים את יום השביעי (בראשית ב) רכן כשברא את החיות ואת העופות ויברך‬ ‫אותם אלהים (שם א)‪ .‬וכן באדם ויברך אותם ויקרא את שמם אדם (שם ה) וכן בשרצים וכן לענין‬ ‫ומזון‪ .‬א״ר חנינא בן גמליאל בנוהג שבעולם חיטין מלמטה ומים מלמעלן והקב״ה אין עושה בן‬ ‫אלא חיטין מלמעלה שנא׳ (שמות בוז) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים‪ .‬ומים מלמטה שנא׳ (במדבר‬ ‫כה) עלי באר ענו לה א״ר ברכיה בנוהג שבעולם ספוג בידו עצרו ירדו המים פתח עמדו המים‬ ‫יהקב״ה אינו כן עצר עמדו המים שגא׳ הן יעצור במים ויבשו (איוב ע) פתח ירדו מים שג׳ יפתה‬ ‫ה׳ לך את אוצרו הטוב וגו׳ (דבריה כח) ‪ .‬א״ך יצחק ב״ו בונה פלטין בונה התחתון ואח״ב בונה‬ ‫העליון והקב״ה בתחלה ברא עליונים ואח״ב ברא התחתונים שנא׳ בראשית ברא אלהיס את‬. ‫השמים ואח״ב ואת הארץ ‪:‬‬ ‫בראשית‬. ‫עץ‬ ‫ל&גינו שם בעירובין דף מ״א רק בשאלתות איתא ‪:‬‬ ‫(‪ )4‬אימתי בזמן שהשנים כתיקנן‪ .‬שהשנים מתעברות ע״פ ב״ד‬ ‫והחדשים מתקדשין בב״ד ושולחין שלוחיהן להודיע‬ ‫אימתי הוקדש ניסן ועושץ מועדים ע״פ שלוחץ (רש״י) ‪[ :‬וישראל‬ ‫שרוין על אדמתן]‪ .‬והשלוהין מגיעין עד הפסח נקלה א״י (רש״יי) ‪:‬‬ ‫[אבל בזמן הזה הואיל ומסתמא בקיאץ הן בו׳]‪ .‬הנה בגמרא גרסי׳‬ ‫הבל בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אץ קורץ אותה אלא בזמנה‬ ‫ופרש״י אבל בזמן הזה שפסקו כנ אלה וישראל נפרדו ולא יגיעו‬ ‫שלוחי ב״ד אצלם הכל נופץ למקרא מגילה אמרינן יום י״ד באדר‬ ‫קרינן המגילה נשארו לאדר ט״ז׳ יום ובו״ו של ניסן עישין פסה ואה‬ ‫■תקדים קריאתה יעשו פסח לסוף ל' יום של קריאת המגילה ונמצא‬ ‫אוכלין חמן בימים אחרונים שלפסח ע"כ ‪ .‬ועיין ברבינו כרא״ש‬ ‫פירושים אחריה‪ .‬אבלגרסתיני קשה ליישב‪[:‬והא דתנן מגילה נקראת‬ ‫בי״א ס״ב בי״ג] ‪ .‬ר״ל כי מאחרשמוקפין קורץ כט״ו וכפרים‬ ‫וע״דות גדולות קורץ בי״ד וא״כ היכי משכחת פיסי' המגיל׳ נקראת‬ ‫בי׳א •‪:‬י״בבי״ג ;מהרן ליושב בתענית כו׳‪ .‬ולפי שדברי סתנחומא‬. ‫‪1‬‬. ‫ירפה‬ ‫הלז המה משאלתותסדר וי‪-‬קהל לכן אעתיק לפניך לשון הפאלתוס‪.‬‬ ‫וז״ל שם אחר שהקשה קישיא הנ״ל מתבן ואמר אלא כך תיקנו‬ ‫חכמים לכפריה סמן שביהמ״ק קיים היו קורץ מג• לס ביום הכניסם‬ ‫בזמן שתענית בא בחמישי בשבת שהיא יום י״א כפרים היו קורץ‬ ‫מגינה בתענית בי״א‪ .‬ובזמן שתענית בא בי״ג בחמישי בשבת כפרים‬ ‫ועיירות גדולות קורץ המגילה בו מפני שהיו הכפרים מספיקץ‬ ‫מיס ומזון לאחיהם שבכרכים עכ״ל‪ .‬אבל התנחימא והשאלתוה אינן‬ ‫עולין יפה לפי גמרתינו ריש מגילה ע״ש ‪:‬‬ ‫(י) תהיו שוניס׳לשנה הבאה ‪.‬פי' תזכו לעשות כן בשנה הבאה‪:‬‬ ‫[חטין מלמטה ומיס מלמעלה]‪ .‬זה אי׳ בש״ר פ'‬ ‫כ״ה ושה אי'׳ בנוהג שבעולם לחם מלמטה‪[:‬עלי באר ענולה]‪.‬‬ ‫אבל שאר בארות הנמצאים כולם אפשר שמימיהם מן השמים פע״י‬ ‫המטר מתברכץ המעינות והתהומות (יפ״ת)‪[ :‬םפוג]‪ .‬בל״א‬ ‫שוואם ‪[ :‬עצרו]‪ .‬פי׳ כשסוגר את ידו ‪ .‬ועי׳ בש״ר ס' כ״ה‬ ‫וביפ״ת שם ‪| :‬ב״ו בונה התחתון כו']‪ .‬וכן בש״ר פ> הנ״ל וזה‬ ‫כמ״ש בב“ר פרשה א׳‪:‬‬ ‫יר'‬.

(13) ‫מדרש‬. ‫בראשית‬. ‫תנהרמא‬. ‫ה‬. ‫‪9‬‬. ‫ןה) בראיית ברא אלהים‪ ,‬זש״ה ברכות לראש צדיק ופי רשעים יכסה חמס (משלי י) למה‬ ‫פתח בברייתו של עולם בבי״ת ולא באל״ף והלא א‪ ,‬ראש לכל האותיות אלא‬ ‫לפי שהאל״ף לשון ארור וב׳ לשון ברוך אמר הקב״ה אברא את העולם בלשון ברוך ומה כשנברא‬ ‫בלשון ברוך ב״א מבעיסין ליוצרם בלשון ארור עאכ״ו ועוד למה נברא בבי״ת ללמד לבריות שהן ב׳‬ ‫עולמות העוה״ז והעוה״ב‪ .‬מי שעסק בטובה בעוה״ז טובה יאכל בזה ובבא ‪ .‬והצדוקץ כופרץ‬ ‫ואומרים כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה (איוב ז) אמר הקב״ה ופי רשעים יכסה חמס‪ .‬שאל‬ ‫אדריאנוס לעקילם על מה העולם עומדא״ל על הרוח רצונך לידע הבא נמל והביא נמל ונתן‬ ‫משאו עליו א״ל עמוד ועמד שב וישב נתן עליו יותר ממשאו ונתן חבל על צ ארו אל למשוך‪.‬‬ ‫משך זה מכאן וזה מכאן חנקו את הנמל‪ ,‬א״ל אמור לנמל שיעמוד‪ .‬א״ל אדריאנום אתה חנקתו‬ ‫והוא יעמוד‪ .‬א״ל ומה הרגתי אותו או שמא חסר א׳ מאיבריו‪ .‬א״ל הוצאת את רוחו‪ .‬א״ל ומה‬ ‫אם הנמל לא היה סובלחולא סבל את משאו אלא הרוח שבו ‪ .‬ממה״ט הקב״ה אין רוחו □ובל‬ ‫את העולם כולו‪ .‬שתק אדריאנוס ראה שבחו של הקב״ה מן הארץ לשמים אדם בונה טרקלין‬ ‫כחצי ארכו וכחצי רחבו רומו‪ .‬גובהן של שמים כחצי ארכו וכחצי רחבו גובהו של רקיע שנאי‬ ‫הלא אלוה נובה שמים וראה ראש כוכבים כי רמו (שם כב)‪ .‬החמה הזו שעה אחת נכנסת ל^זב‬ ‫"אין בריח בעולם שאינו רואה אותה על ראשו ואינה נראית בשמים אלא מלא הזרת שהשמים‬ ‫גבוהים‪ .‬וכשהחמה עולה היא רחבה וכן כשהיא שוקעת‪ .‬אבל כשהיא ממצעת בכפת הרקיע אתה‬ ‫רואה אותה מלא הזרת מפני גובהו של שמים‪ .‬ולא תאמר על החמה שתא עודפת על הישוב‪.‬‬ ‫כוכב אחד אנו מוצאין שהוא נותן כל הבריות תחתיו‪ .‬עבר הכוכב בא חבירו ונותן הכל תחתיו‪.‬‬ ‫וכשם שאתה רואה אותו למעלה מראשך כך כל באי עולם רואץ אותו למעלה מראשם ‪ ,‬ואינו‬ ‫נראה אלא כנר שג׳ הלוא אלוה גובה שמים‪ .‬ועביו של רקיע כמן הארץ עד לשמים מן הכוכבים‬ ‫■שירדו על סיסרא אתה יודע עביו של רקיע‪ .‬שהיה נשמט מן הרקיע וירד ועשה מלחמה בארץ‬ ‫כמסמרים הקבועים בדלת אם נשמט מן הדלת תדע עובי הדלת כך הכוכב קבוע כשמים ויורד‬ ‫ועושה‪ ,‬מלחמה כארץ ללמדך עביו של רקיע במן הארץ לשמים ואם בריותיו כך הוא הקב״ה‬ ‫יעאכ״ו‪ .‬וכה״א גדול ה׳ ומהולל מאד (תהליס קמה) גדול מבריותיו‪ .‬מלך כ״ו יושב על כסא גבוה ואץ‬ ‫רגליו מגיעות לרפסודות שתחת רגליו‪ .‬והקב״ה השמים כסאו והארץ הדום רגליו‪ .‬מלך ב״ו יושב‬ ‫יעל ספסל אחרים יושבץ מימינו ומשמאלו‪ .‬והקב״ה כמלך יושב על קתדרא וממלא אותה והעולם‬ ‫כמום תחת רגליו שנא׳ הלא את השמים ואת הארץ אני מלא (ירמיה כד) מלך ב״ו יושבין מימייו‬ ‫ומשמאלו שכבודם כיוצא בו‪ .‬והקב״ה יושב על כסאו והכל עומדין לפניו שנא׳ ראיתי את ה׳ יושג‬ ‫על נסאו וכל צבא השמים וגו׳ (טללים א ‪ .)55‬וכה״א ורבו רכון קדמוהי יקומוץ (דניאל ז)‪ .‬וכן שרפים‬ ‫עומדים וגו׳ (ישעיה י) וכן קרבת על חד מן קאמיא (דניאל ז)‪ .‬מלך ב״ו גבוה קומה ריש במשרתיו‬ ‫כיוצא בו גבוה‪ .‬והקב״ה גדול ה׳ ומהולל מאד (תהלים קמה) מלך ב״ז חכם ויש במשרתיו גבור‬ ‫יחכם כיוצא בו והקב״ה מאין כמוך ה׳ וגו׳ (ירמיה י)‪ .‬ואומי• בי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם‬ ‫מאיץ כמוך (שם)‪ .‬גדולים מלאכיו אבל לא כיוצא בו‪ .‬בוא וראה מלאך שלח ידו מן הרקיע ואחז‬ ‫ליחזקאל בציצית ראשו שנא׳ וישלח תבנית יד ויקחני בציצת ראשי (יחזקאל ח)‪ .‬משמע אחד‬ ‫הכתוב שאין מן הרקיע לארץ אלא מלא פסת ידו של מלאך שגא׳ בא*ץ מן קדמרהי שליח פפא‬ ‫די ידא וכתבא דגה רשים (דניאל ה) * להודיעך שאין קצבה לשמשיו ואם לשמשיו כך הקב״ה עאכ׳׳־ו‬ ‫לכך נאמר גדול ה׳ ומהולל מאד ולגדולתו אין חקר ‪ .‬ואומר אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמיס'‬ ‫ב גו׳ (י שפיה ‪,‬מח)‪ .‬מן ישיבתו של הקב״ה אתה יודע מה הוא השמים האלו פרושים על הים ועל‬ ‫הישוב ועל המדבר ואינם ממלאים את הכסא ‪ .‬מן שעלו אתה יודע מי הוא שנא׳ טי מדד בשעלי‬ ‫ימים (סם מ)‪ .‬ומן אצבעו אתה מבין מי הוא פגא׳ וכל בשליש עפר הארץ (שם)‪ .‬אוי לב״ו החוטא‬ ‫לפגי מי הוא חוטא‪ .‬ואשרי מי שהוא זוכה לפגי מי היא זוכה ווי לו למי שעתיד ליתן דין וחשבון‪.‬‬ ‫ואשרי למי שעתיד ליתן שכרו שנא׳ הנה ה׳ באש יבוא וגו׳ (שם‪.‬סו) ‪:‬‬ ‫‪.‬‬. ‫<י) אלה‬. ‫תולדות השמים והארץ בהבראם ‪ .‬א״ר ברכיה ור׳ חלבו בשם ר‪ ,‬שמואל בר נחמן כל‬ ‫תולדת שבתורה חסרין וא״ו חוץ מזה ואחרן אלה תולדות פרץ‪ .‬ששניהם מלאין‪ .‬א״ר‬. ‫עץ‬ ‫(ה) יד׳ ל׳ כרוך ‪ .‬ואע״ג שמצינו ב׳ כל׳ קללה בוקק האדן‪.‬‬ ‫ואשיתהו כהה ‪ .‬כהקוך זרים וכהנה ר‪5‬ות ‪ .‬י״ל דלא‬ ‫קפדמן אלא אלישגא דכרכה וקללה דכיילו כהו כל הסוכות והרעות‬ ‫שכס סוגים כוללים אכל לענייניה פרטיה לא קפדינן (יפ״ת) וע'‬ ‫כ״ר פ׳ א׳‪[ :‬את כעולם כל כרוך]‪ .‬כדי שיהיה סימן טוכ לעולם‪:‬‬ ‫[אדה כונה טרקלין כהצי ארכו כר] כדוחק יש לפרש שכשאדם‬ ‫אוי פו‬ ‫כונה טרקלין הטרקייץ גדולמ־אדם וה‪;.‬דס אינו אלי‪.‬‬ ‫וכהני רהכו של הטרקלין‪ .‬אכנ גוכהן של שמיס ה‪,‬א כר<‪5‬י ארכו‬ ‫של כקכ״ה וגוכה של רקיע הוא כשמים כחצי דרוכו של הקכ״ה‪.‬‬ ‫ולאו דוקא כהני ארכו כר אלא כלומר שמעשה כאדם גדול ממנו‬ ‫?אכל הקכ"ה גדול ממעשיי‪ .‬ועיין כר ׳המוכר ׳סירות משנה ד' ג‬. ‫יודא‬ ‫יוסף‬ ‫[כשהיה מגינעה !‪.‬עי׳ כמסיח באמצע הרקיע‪ :‬ושהיד נשמט סץ‬ ‫הרקיע כו׳]‪ .‬עיין פסחים דף צ״ד פ״א תוספות לה כיי הישוב כולו‪.‬‬ ‫ודף קי״ה ע״ב תוס׳ ד״ה מן הסמים נלחמו‪[ :‬לרפסודות]‪ .‬פי*‬ ‫ספסל קטן שמעמידין הרגליה טליר‪[ :‬קתדרא]‪ .‬פי׳ כסא‪[ :‬כמיס]‪.‬‬ ‫פי׳ סגור‪ !:‬על חד מן קאמיא]‪ .‬ר״ל דדרש קאמיא היימיא‪ .‬דקאמיא‬ ‫משמע ראם‪:‬ניס‪ .‬אבלקיימיא משמע עמדין‪ .‬ולא בעי לפרש‬ ‫ראשונים כי לא נזכר פה אחרונים שיקרא לאלו ראשוני‪( :‬יפ*מ)‪:‬‬ ‫[מן פעלו]‪ .‬פי׳ מן אגרופו (רד״ק)‪| :‬וכל כשליש]‪ .‬פי׳ מדד‬ ‫כפלים מגודל עד האכלה שהוא ג׳ לאצבעות ‪:‬‬ ‫(‪ 0‬לשניהם מלאין‪ .‬כוונתו כמו שמפרש‪ .‬ר״י שכתחילת‬ ‫הבריאה היו כל תולדות השמים וארן במילואן‬ ‫יטיע‬.