Miszna : Porządek Naszim / komentarze Owadii Bartenura i Jom-Tow Lipmann Hellera.; [Tytuł oryginału:] משניות. : סדר נשים. - Silesian Digital Library

Pełen tekst

(1)

(2)

(3)

(4)

(5) ‫סדר נשיר‬ ‫עם פירושי הגאונים המפורסמים‬. ‫רבעו עובדיה מברטנורה י ותוספות יוב טוב‬ ‫כפי מד‪ .‬שנדפסו באמשטרדם עם‬. ‫‪1‬‬. ‫‪1‬‬. ‫ת םפ ת‬. ‫חדש*פ‬. ‫מהחסיד השלם הרב המפורסם מוהר״ר שמשון זצללה״ה מאלטונא ומשאר הגאונים‬. ‫עם כל חלופי גרסאות ונוסחאות• בלשון המשנה זו לעומת זו מופאוק ׳ ולתתריוח‬ ‫■ ביונקים ■להפסיק בין הפרקים• הפסקנו בנקודות במשנה ובפירושי׳ •למען‬ ‫היות דבריה?) מבוארי׳ ומפורשים • ובמקום שהתי״ט מקצר בהעהקו^המאמרים •‬ ‫דבריו על הגליון מבוארים ׳ ומראה מקום פסוקי תנ״ך ופרקי ודפי ש׳*ם מצויינים׳‬ ‫וכל הדינים הנוהגים כאלו הזמנים • כמסקנת ש״ע וגדולי אחרונים‪:‬‬. ‫נשנ?‪1‬‬. ‫תרי*א‬. ‫רורא לבית הדפום עיי הנגיד מעורפם טוהר״ר משל□ הילטר ב׳המט׳ מוה'‬ ‫ע‬ ‫שמעון ארי• ׳•ל‬. ‫‪Czeruow.’(z,‬‬.

(6) ‫אליכם אישים אקרא‬. ‫‪?.‬‬. ‫מעל סדר זרעים י וקראו בהקדמת־ מחבר (התוספות יום טוב) והתבוננו מה ראה על כבה• ;מה הגיע‬ ‫אליו לחברם • וממנה יודעו דרכיו והתועליות הנמשכות מהם • והיה אך למותר להדפוס שנית ההקדמה‪.‬‬ ‫ההיא • אב<ראיתי כי טוב לעורר הלבבות ולהזכירם בזכרון טוב התפלות שחוברו לה יחדיו‪.‬״ מרבי נחוגיא בן הקנה‬ ‫לבל באי בית המדרש ״ בכניסתו וביציאתו * ואלו הן ‪:‬‬. ‫בכרסתו מה הוא אומר‬. ‫ביציאתו מה הוא אומר‬. ‫"הי רצון מלפניך ה׳אלהי שלא יארע דבר תקלה מורה אני לפניך ה׳אלהי ששמת חלקי מיושבי‬ ‫על ידי • ולא אבשל בדבר הלכה וישמחו בי‬ ‫בית המדרש •‪ .‬ולא שמת חלקי מיושלי‬ ‫חברי‪ :‬שלא אומר על טמא טהור • ולא על טהור קרנות • שאני משנים והם משכימים י אני‬ ‫טמא־ולא על מותר אסור ־ ולא על אפור מותר ׳‪ .‬משבים לדברי תורה ♦ והםנןשכימים לדברים‬ ‫ולא יכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח בהם‪ :‬בטלים ׳ אני עמל והם עמלים ׳ אני עמל ומקבל‬ ‫שבר • והם עמלים ואינם מקבלים שבריא‪ ,:‬רץ‬ ‫והם רצים • אני רץ לחיי העולם הבא • ודם רצים לבאר שחת ־ שנאבד ואתה אלהיט תורידם‬ ‫לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם • ואני אבטח בך ‪:‬‬ ‫ואחר שעיקר לימוד המשנה הוא מחצות הלילה ־ נמו שאבאר גסיד הכל נארינות נטך הספר • ראיחי להציג לפני‬ ‫כל מעיין נספר משניות זה •סדר הברכות כאשר מס בעור א*ח סי׳מ‪ ),‬למען יהיו למתן בק עיניו לכרך תחלה ‪:‬‬. ‫בתוף אתה ‪,‬ה' אלהינו מלך העולם • אשר קדשנו במצותיו • רצינו לעסוק בדברי תורה ‪■:‬‬ ‫והערצ נא י״י אלהינו את דברי תורתיך בפינו ־ ובפיפיות עמך בית ישראל • ונהיה‬ ‫י‬ ‫אנחנו וצאצאינו _• וצאצאי צאצאינו • וצאצאי עמך בית ישראל י בלבו יודעי שמך ־ ולומדי‬ ‫תורתיך לשמה • כחך אתה י״י המלמד תורה לעמו ישראל‪:‬‬ ‫‪3‬ףןף אתה י״י אלהינו מלך העולם י אשר בחר בנו מכל העמים ‪ 1‬ונתן לנו את תורתו • ברוד‬ ‫י אתה י״י גוחן התורה ‪:‬‬ ‫כת‪1‬ב כספי ׳‪ '5$‬לוחות הברית דךקפ״ג ע״ב נ ונספר‬ ‫כשפותח הספר [ללמוד בו] יאמר ‪:‬‬. ‫תוצאות חי© דך ה׳ ווה לשונם‬. ‫ף^י רוצה ללמוד בדי שיביאני תלמוד זה לירי מעשה • ולידי מדות ישרות • ולידי ידיעת‬ ‫התורה• והריני עושה לשם יחד קודשא בחך הוא ושכינתיה •כשם יהוה ובשם‬ ‫אדני מתיחדים יאהדולהי על ידי הנעלם [בדחילו וכרחימו] ‪:‬‬ ‫תוספות יום טוב‬ ‫סלר נשים מידי אהר מדר מועד • כדאסמכוהו אקרא והיה אמונת עתך חוסן וכבר דברתי בזה בפתיחה • וכתב הרמב״ס ראה ל'קדים‬ ‫י ללכת אחרי הכתוב שנאמר ני ימכור איש את בתו לאתה • וט ינצו א*פיס ונגפו אשה הרה‬ ‫‪:‬לדיני נשים לדיני נזיקין‬ ‫ואח״כ ט יגח שוד את איש • ובשביל זה הקלים סדר נשים על מדר נזיקין ‪:‬‬ ‫מ‪0‬בת יבמות כתב הרמב״ס התחיל במסכת יבמות • והטעם שהצריכהו להתחיל ביבמות • ולא התחיל במסכת כתובות ׳ ועיון כשכל‬ ‫נותן שהיתה 'ראויה להקדים אבל עשה זה מפני שהנשואים הוא דבר עומד ברשות אדם ורצונו ■ אין ל־ב״ד לנוף אד‪0‬‬ ‫עד שישא אשה *‪ .‬אבל היבם [נ״ל שצ״להיבום] הוא (ר״ל הב״ד) תוכרח למשותו זלומר לו י או חלון אז יבם וההתחלה בדברים המוכרחים‬ ‫הוא הנכון והראוי תן הדבר שאינם מוכרחים ועל כן התחיל ביבמות • ומדר אח׳׳כ כתובות עכ״ל • ואע״ג דאתר רב הונא בס״ק דקידושין‬ ‫רף כ״ט בן כ׳ ולא נשא כל ימיו בהרהור עבירה וכן תנא דני ר״י עד ו׳ שנה יושב הקב״ה ותצפה לאדם תתי ישא אשה כיון שהגיע ך׳ זלא‬ ‫נשא אותר תיעח עצמותיו לא תשמע ליה כהרתב״ם שמפני כן יכפיהו הב״ד דא״כ ה״ל למתני בהדיא טפין אותו • וכן בפט״ו מתל׳ אישות‬ ‫שהעתיק דברים אלו י לא ביאר בהם שינופו אות־ו • אבל הרא״ש בספ״י דיבתות כתב שהיה נכון ברווק בעברו עליו כ׳ שנה ואינו רוצת‬ ‫לנשא אישה שיכפוהו ב״ד לישא לקיים פריה ורביה כתו שאר מצות עשה שתכין אותו עד שתצא נפשו ע״כ ־ ואפשי לי לומר כיון דתכיא התם‬ ‫בקידושין לעיל תהך ללמוד תורה ולישח אשה ילתוד תורה ואח*כ ישא אשה ותצינו בפ״ו דיבתות רף ס״ג בן מנאי שחשקה ■<פשו בשירה ונא‬ ‫נשא• כל ימיו ונמצא דלא פמיקא כפ;יה בו • ידלתא חשקה נפשו בתורה כבן עזאי • א״נ דגי; הרא״ש כגי׳ התום׳ בסוף ת״ק יגרם תס׳ מ״ק‬ ‫‪3‬םו‪,‬ף סדר מועד וכתבו דתש״ה מתחיל סדר נשים בעזות כדי לתהתיך פורענות לפויענות • ועוד נ״ל טעם שהקדים מם׳ יבמות לפי שבא‬ ‫נתפרש׳ האסירים לבא בקהל וזה ראוי להקדים לדיני האישות ■ (ולי נראה ענד לתת ־‪,‬טעה טע שהקדים ממנת יבמות לפי שהיבוס לקיים שתי‬ ‫מצות אחת היא להקים זרע לאחיו‪ :‬ואחת לקיים מצית סריס מיניה ומקרא מלא‪,‬עונים השנים‪ .‬מן הא׳ ‪ .‬כנ״ל וק״ל);‬.

(7) ‫ר״ע מברטנודה‬. ‫‪3‬רה‬. ‫!תוספות יום ׳טוב‬. ‫ב‬. ‫יחמש עשרה נשים פופרות צרותיהן *שאס הימה אחת חמש עשרה נשים פוטרות וכו׳‪-‬מנינא דהנא וכן דסיפא‬ ‫הרי אלו וכו' למעוטי צרת אילונית שהכיר בה או‬ ‫מהם כשואה לאחיו ולו שתי נשים ומת בלא בנים‬ ‫שתיהן פטורות שנא׳(ויקרא י״ח)ואשה אל אחותה לא חקח צרת קטנה ממאנת ביבם גזירה משוס צרת בהה ממאנת או‬ ‫לצרור לגלות ערומה עליה שאין ה״ל עליה אלא ללמדך צרת מחזיר גרושתו * גמ׳ " וכתבו התום׳ דהיינו טעמא‬ ‫לתני נשים ולא עריות כדתני‬ ‫שאפי׳יבמתו שנא׳(דברים כיה)‬ ‫בסיפא דאי הוה תני עריות הוה‬ ‫יבמה יבא עליה אס היא אשה אל‬ ‫משמע דלמעוטי עריות דלא‬ ‫אחותה לא מקח והוא הלין לשאר‬ ‫קחשיב קאמי‪ :‬פוטרות •לא תני‬ ‫עריות שישבה; כרמ״ואין לי אלא‬ ‫חפש‬ ‫אוסרח אע״ג לודאי איסירא‬ ‫היא צרתה מנין תלמוד לומר‬ ‫איכא ליבם ׳ ולחלוץ נמי שייך‬ ‫לצור * צרת צרתה מכין הלמוד‬ ‫למיסר שאם אתה אומר חולצת‬ ‫לומר לצרור למשמע לא הקת לא‬ ‫אמי למימר דתתיבס אלא משוס‬ ‫היא ולא צרתה ולא צרת צרתה ‪:‬‬ ‫‪.‬בתו ובת בתו וכר " בבתו עשרה נשים פוטרות צרותיהן וצרות‬ ‫שכיון לבמקוס מצוה היא דאסוד'‬ ‫מאטסתו וכן בת בתו ובת בנו צרותיהן מן החליצה ומן היבום עד כוף‬ ‫ושלא במקום מצוה כגון נכרי‬ ‫שנעשה חתנו ולו אשה אחרת‬ ‫דאלרבהו מאשתו היינו בת אשתו העולם " ואלו הן ־ בתו ובת בתו ובת‬ ‫ומת מותרת אשתו לחמיו כדתנן‬ ‫דכיון לכתיב (ויקרא י״ח) בנו‪ .‬בת אשתו ובת בנה ובת כתה ;‬ ‫במשנה ג׳משוס הכי תני פוטרות‬ ‫*‬ ‫ערות אשה ובהה לא שנא הימנו ־חמותו ואם חמותו ואם חמיו‬ ‫ולא אוסרות לאי תני אוסרות‬ ‫ולא שנא מאיש אחר אכל בתו‪ .‬אחותו מאמו • ואחות אמו ‪ :‬ואחות‬ ‫משמע שהבת אוסרתה עליו ליקח‬ ‫מאטסחו לא נפיק מהאי קרא‬ ‫מאמו‬ ‫אשתו ואשת אחיו‬ ‫והוא הדין שלא במקום מצוה ‪:‬‬ ‫דאשה על ידי קדושין משמע אלא‬ ‫כפקא מערות בת ביך או בת בחך (שם) ‪ :‬תמותו ואס פוטרות צרותיהן •לאלו הן עצמן דפטורות מלתא דפשיעא‬ ‫ולא אצטריך לממני לודאי דלא אתי עשה דיבוס‬ ‫חמותו ואס חמיו‪ 5‬כל אלו אסירות לו משוס ערות אשה‬ ‫ובתה לא תגלה את בת בנה ואח בת בתה ויש בכלל ‪$‬ה ממותו ודוחה לא תעשה שיש בה כרת״והא לכתיב עליה כדפי׳ הר״ב‬ ‫ואס חמותו ואס חמיו‪ :‬אחותו מאמרשצשאה לאחיו מאביו משוס דרשא ללצור הוא דאצטריך ליה • גמ׳ דף ח׳ ־ ומ״ש‬ ‫ומת וכן אחות אמו שאין יבוס אלא באחיו מן האב לילפינן הר*ב והוא הדין לשאר עריות דאמר קרא(ויקרא י״ח) כי כל‬ ‫אחוה אחוה מבני יעקב מה להלן מן האב אע״פ שאין מן אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתה הוקשו כל העריות‬ ‫האס הכא נמילא שנא ‪ :‬ואשת אחיו מאמו ־ שמת ונשאה בולן להדדי " גמ׳ שם י ומ"ש הר״בצרת צרתה מנין ת״ל‬ ‫אתיו מאביו שהיהה נכרית אצלו ומת בלא בניס ונפלה לפניו לצרור וכי התורה דיבתה צרות הרכה * גמרא דף ייג ‪5‬‬ ‫ליבום ואסורה לו לפי שהיהה החלה אשת אחיו מאמו ואסורה סן החליצה • שנאמר (דברים כ״ה) ועלתה יבמתו השערה‬ ‫וגו‪ ,‬מאן יבמי וגו׳ וחלצה נעלו כל העולה ליבוס טולה‬ ‫לן עולמית דכמיב(שם)ערומ אשת אחיך ודרשינן אחיך בין מן‬ ‫־לחליצה וכל שאינו עולה ליבוס איט עולה להליצה אלא תפטר‬ ‫האב‬ ‫־במ״ש הריב במשנה י׳ פ״ד ‪ :‬ומן הימם * נהכיגחסגי כיה למתנגמן החליצה לחודיה לאשמועינן דמצות חליצה קודמת‪:‬‬ ‫גמ‪,‬סואע״ג דמשנה שלימה היא סף פ׳קמא דבכורות כבר כתבתי בריש ברכות בשס התוס׳דרגיליס המשניות לשטח‬ ‫< בקוצר אף למה שמפירש כבר ועיין במשנה ג׳ פי״א מ״ש שס בס”ד‪ :‬בתו ובת בתו וכו‪ : ,‬פי׳ הר״ב דנפקא מערות בת‬ ‫בנך וגר • בקיו דאס בה בנו אמורה כ״ש בתו ועיין בגמ' פ״ט דסנהדרין דף ע״ו לענין אין עונשין מן הלין דהכא גלוי‬ ‫מלתא היא א״נ אתיא הנח הכה אתיא זימה זימה ועיין מ״שבריש ב״קוהא דנקט סידרא דלא ככתוב " מפרש בגמ׳ דתכא‬ ‫קורבה קירבה נקט■ בתו בת בתו ובת בנו קר בי עצמו הן ואיידי דתנא ג׳ דורות למטה דידיה תני נמי ג׳ דורות למטה‬ ‫דידה ואיידי דתנא ג׳ דורות למטה דידה תנא נמי ג׳ דורות למטלה דידה והנא אחותו ואתית אמו דקרובי עצמו ואיידי‬ ‫דאיירי באסיר אחוה הנא אחות אשתי ובדין הוא ־דלקדמה לכלתו (דחמירא טפי א׳׳ט הוה־ ‪0‬קורבה דעצמו) מקמי אשת‬ ‫תחיו שלא היה בעולמו (והוא הלין מקמי אשת אחיו מאמו) אלא איידי דאיירי באיס־ר אחזה תנא אשת אחיו שלא היה‬ ‫בעולמו והדר הנא כלתרגמ‪ : ,‬ובת ברו ובת בנויובפ׳ג׳דבתובוח וכן בריש ל׳ט לסנהדרין נסע ליה נמיהכי ונראה לי‬ ‫טעמא לתנא [דאיידי] דאיירי בבתו ניחא ליה למנקט בהרה בת בתו אבל קרא ללא כתב בהדיא בהו ניחא ליהלמצקעבת‬ ‫יבכך ברישא לזכרים עדיפי‪ :‬חמותו ״ שמה בעלה׳ ונשאה אחיו ומת בלא כטס ״רש״* • ומ*ש משיס ערות אשה ובהה‬ ‫וכו‪ * ,‬יש בכלל זה חמותו וכו׳ עיין דיש פיט לסנהדרין ‪ :‬אחותו מאמו וכו׳ * פירש הר״ב שאין יבוס אלא באחיו מן האב*‬ ‫דילפינן אחוה אחוהמבני יעקב דכהיב הנא (שם) כי ישבו אחיה ובתה כתיב (בראשית מ״ב) שנים עשר עבדיך‬ ‫אחים אנחני בני אביט וצא ילפינן מלוט דכה‪(31‬שס י״ג)כי• אנשים אחים אנחנו דלהכי כחג רחמנא יקדו‪ :‬ואי נתב רחמנא‬ ‫־ זאש^‬ ‫יחדו לחוד הוה אמיכא עד דמיחדי באבא ובאימא • גט׳ פ״ב דף י״ז עמוד ‪□.‬׳ ה‬ ‫‪,‬ע‪.‬‬ ‫' ;א‬. ‫תוספות‬ ‫חדשים‬. ‫‪.‬שימן קעי״ג‬. ‫י׳‬. ‫‪£‬י‬. ‫דהשתא‬ ‫דקתני ז תרוייהג‬ ‫ותני חליל ברישא‬ ‫דרזליצה‬ ‫משמע‬ ‫קודמת אבל ‪6‬י‬ ‫לא הוי תני א^‬ ‫חליצה‪ .‬ליתוד‬ ‫משמע מידי‬ ‫(תוספות)‬. ‫דצ״ל‬ ‫נראה‬ ‫דקר יבא‬ ‫מיניהו טהי והן‬ ‫הוא בתוכפות רש‬ ‫ג׳ ע״א‬ ‫מקמי כו׳<‬. ‫‪-‬‬.

(8) ‫תוספות יום טוב‬. ‫יבטות ‪8‬רמ א‬. ‫ר״ע מכרפנורה‬. ‫ואשת אחיו שלא היה בעולמו • פי׳ הר״ב כגון ראובן שמת האב בין מן האס • ואשת אחיו שלא היה בעולמו •טון‬ ‫וט׳ וכילד לו ונו׳ ויבם שמעון וכו׳ וכפירש״י ונתבו ראובן שמת בלא בניס ונולד לו אח לאחד מיתה ושמו לוי ויבם‬ ‫אשתו ולו אשת אחרת ומת בלא בניס ונפלו שתיהן‬ ‫המפרשים דלא נקטה בדיוקא אלא דבעי לפרושי לדברי הכל שמעון‬ ‫ומיהו אליבא דהלכתא קיימא לן כרבק דבפ׳ ב׳ (משכה ב׳) לפני לוי שתיהן פטורות לפי שאשת ראובן שנשאת לשמעון‬ ‫דאסירא עליו בין שנולד ואח״נ‬ ‫אסורה ללוי בכרת לפי שמעסה‬ ‫הכתוב מיבוס לוי שנא׳(דבריס‬ ‫יבם בין יבם ואח*כ נולד • נ״י " מאפי •ואשת אחיו שלא היה כעילמו "‬ ‫ומ״ש הר *ב שנאמ׳ כי ישבו אשים‬ ‫כ*ה)‪:‬י ישבו אחים יחדיו שתית׳‬ ‫יחדיו שהיהה להם ישיבה ונו' "‪ .‬וכלתו הרי אלו פוטדית צרותיהן וצרות‬ ‫להם ישיבת אחת בעולס הלכך‬ ‫מישבו ילפיק״דישדוהא אצטריך צרותיהן מןהתליצה ומן היבום עד סוף‬ ‫כשמת ראובן נאסרת על לוי‬ ‫ליה לעיל‪-‬ונתבו התום׳ פ״ב ץן העולם " וכלן אס פתו או מיאנו או‬ ‫איסור עולם כאשת אח שיש לו‬ ‫בכיס ואע״פ שעתה נפלת מכח‬ ‫י״ז ואין להקשות דלמה אצטריר נתגרשו או שימצאו אילונית צרורדהן‬ ‫נשואי שמעון שתי׳בעולמו אסור׳‬ ‫דרש׳ דישבו תא גבי בני יעקב לא מותחת • ואי אתה יכול לומר בחמותו‬ ‫לו מחמח ראובן וכשם שהיא‬ ‫מציט אחים אלא כשהיו בעולם מ ‪0‬ובאס *תמותו !באם חמיו שנמצאו‬ ‫אסירה כך צרתה אסור׳‪:‬וכלתו*‬ ‫כאחד דפשיטא דאפי׳ הכי אחין אילונית או שמיאנו ‪ :‬ב כיצד פיפיות‬ ‫שמת בט ונשאת אחיו וכלתו‬ ‫מקדו * ע*כ י ומ״ש הר״בכשס‬ ‫שהיא אסירה וכו׳ * כ״נ רש״י צרותיהן ? היתד‪ ,‬כתו או אחת מכל‬ ‫אסורה עליו איסור עולם ואפי׳‬ ‫זג ולי •ולפי (‪0‬דלא) הוצרט העריות האלו נשואה לאחיו ולו אשה‬ ‫אחר שמת בנו‪ :‬וכולן אס מתו •‬ ‫כגון שמת׳ בתי קודם מיתת אחיו‬ ‫מיעוט׳דכי ישבו יחדיו להכי נמי אחרת ומת ? כשם שבתו פשורה כך‬ ‫או שמאנת בו ואע״פ שאין מיאון‬ ‫הוצרט לפר׳בה וכשם שהי׳ וט׳‪ .:‬צרתה פטירה״חלבה צרת בתו ונשאת‬ ‫אלא כיתומה קטנה שהשיאוה‬ ‫או מיאנו* פי׳ הר״ב בתו משכחת לאחיו השני ולו אשד‪ ,‬אחרת ומת •כשם‬ ‫אמה ואחיה משכחת לה שמיאנה‬ ‫לה וכו׳ דקרינן לה כו׳־משנת ו׳‬ ‫פי״ג‪ :‬או שנמצאו אילונית ‪ :‬שצרת כתו פטורה כך צרת צרתה‬ ‫בחיי אביה כגון שהשיאו׳ אביה‬ ‫ט׳ הריב שמקחו מקח טעות פטורה • אפי׳ הן מאה • כיצד אם מתו‬ ‫לא׳ ונתגרשת בעודה קטל ששוב‬ ‫אין לאביה רשות בה ונשאת לאחי‬ ‫וכפירש״י משוס דלישנא דנמצאו צרותיהן מותרות " היתח כתו או אחת‬ ‫מכל העריות האלו נשואה לאחיו ולו אביה בעודה קטנה אז יוצאה‬ ‫הכי דייק • וכן מפרש רב אסי‬ ‫במיאון דקרינן לה" לקמן יתומה‬ ‫בגמ׳ די״ב אבל רבא פסק הלכת׳‬ ‫אשד‪.‬‬ ‫אפי׳ הכיר בה אחיו וקהנה והויא אשתו לא מתסדא צרתה בחיי האב״ואס מיאנה כאחיד או נתגרשת ממנו או נמצאת‬ ‫משוס צרת הבת ופירש״י דכי אסר רחמנא צרת ערוה במקום אילונית שמקחומקח נ‪1‬עות וכאלו לאהיתה אשת אחיו מעולם‬ ‫מטה הוא דאסרה והא כיון דאילונית היא דבלאו ערות נמי צרתה מתיבמת‪:‬אילונית*לשון איל הזכר מן הצאן וסימניה‬ ‫לא חזיא ליבוס(כדתנן במשנתה׳ פ״ח)הויאצרתה צרת ערוה מפורשים שאין לה שדים ככקיס ואין לה סימנים וקולה עבה‬ ‫שלא במקום מצוה וכך מפורש בה״ג־עיכ‪-‬ואלאהאדקתני כאיש ואין לה שיפולי מעיס לנשים כלומר שאותו מקום אינו‬ ‫שנמצאו תני שתיו " והיינו נמי שכתבתי לעיל דאמעיט צרת בולט מגופה כערות שאר הנשים‪ •.‬ואי אתה יבול לומר וכו"*‬ ‫אילונית שהכיר בה *ועיין במשנה ג׳ פיב דאיכאלמירק כמו שכבר ילדו מאחר קורס שנשאו לאחיו הלכך לאו אילוניח כינהו‬ ‫פירש הריב ‪ :‬ב ילי אשת אחרת• עיין במשנה ז׳ פ״ג ‪ :‬ומיאון נמיליכאשתרי גדולות הן ואין ממאנת אלא קטנה‬ ‫ולא מיאנת צרתה חולצת ולא מתיבמת • ובריש פי״ג תכן ותנא דיח דלא תשע אמו מלל הנשים שפיטרות צרותיהן‬ ‫בה״א ממאנת ביבם ושם משנת ז׳ אמר ר״א מלמדין סבר לה כמ*ד שאץ אדם כושא אנוסת אביו ומפותת אביו‬ ‫שתמאן וכן פסק הר״ב הלכה״ולטלי עלמא אם מיאנה מיאנה אבל לדברי האומר נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו‬ ‫ואפי׳ הכי תכן הכא דלעולס צרתה חולצת ולא מתיבמת והיא הלכת״אפשר שתנשאאמן לאחיו מאביו וכשימות בלא‬ ‫ואין לה תקנה במיאון כדמפרש בגמרא משוס דמשעת בנים נמצאת אמו נופלת לפני בנה ליבום ונמצאו ט״ז נשים‬ ‫נפילה נראית כצרת בתו והלכך מרו שלא תמאן ליבומי פוטרות צרותיהן ואמו אחת מהךוכןהלכה‪:‬ב כשם שבתו‬ ‫ג פטורה " שתרי אסורה לו ואין שם אח אלא הוא כך צרתה‬ ‫צרתה דלא לזלזולי בצרת ערוה דלמא אתי לתשרי‬ ‫פטורה‪ :‬הלבה צרת בתו וגשאת לאחיו השני " היכא דיש‬ ‫מחה‬ ‫אח אחר ששתיהן מותרות לו ואינן פוטרות שהרי יש כאן מצות יבוס ומתיבמת האחת והשנית פטורה דכתיב (שס)את‬ ‫^נס‬ ‫צרח בתו‬ ‫השט‬ ‫בית אחיו בית אחד הוא בונה ואין מכה שני בתים‪ ,‬ואס ייבם‬ ‫וחזרו ונפלו לפניו ‪-:‬בשם שצרת בתי פטורה • שנאסרה עליו משעת כפי‪5‬ת אחיו הראשון •כך צרת צרתה אשת אחיו‬ ‫השני האחרת פטורה שזו פוטרתיז שצרת עריה פיטדת צרתה ‪ :‬ואפילו הס מאה ‪ $‬אחים והלכה צרת צרתה של בתו‬ ‫"‬ ‫אשת אחרת ומת‬ ‫ונתיבמה לאחיו ה^ישי‬.

(9) ‫תע מברטוורה‬. ‫‪1‬י־‪ .‬יבמות‬. ‫פרק א‬. ‫חומות יום טוב‬. ‫ג‬. ‫בלא בכי׳ שתיהן אסירות על זה וכן לעולם‪ :‬צרתה מותרת" *מתה בתו או כמגרשה ומ׳״הא דלא נקע מיאנה או שנמצאת‬ ‫להתייבס שהרי בשעת זיקת ימס איכה צרתה‪ :‬וכל היכולה‬ ‫אילוכית משוס דמחכיחין אתא לאשמועינן אפי׳ כנס‬ ‫למאן *שהיא קעכה(הערוה) ויכולה למאן * ולא מיאנה ומת ולבסוף גירש ובמיאנה או שנמצאה אילוניח אין שוס חידוש‬ ‫אתיו הואיל וקידושיה אינן אלא מדרבנן וזיקה שלה אינה אלא דנטלי להו קדושי קמאי ולכך כנס ילכסיף מיאנה כמו מיאנה‬ ‫מדרבנן אינה פוטרת צרת׳ מן‬ ‫ולבסוף כנס אי כמי משוס דקאי‬ ‫החליצה ולהתיבס אסורה שנראית‬ ‫אאחת מכל הערץ׳ האלו ומיאנה‬ ‫כצרת ערוה‪ :‬ג שש עריות אשר‪ .‬אחרת ? מתה בתו או נתגרשו‬ ‫או שנמצאת אילונית לא שייך בכל‬ ‫חמורות מאלו "׳ ומה היא ראח״ב מה אחיו צרתה מותרת * ום‬ ‫העריות האלו• כ״כ התום׳ ועיין‬ ‫חומרא שלהן שנשואות לאתרים‪ :‬היכולה למאן ולא מיאנה צרתהחולצר‬ ‫בפ״ג מ״ז בדיה גירש וכף ‪:‬‬ ‫ואינן יכולות להנשא לאחיו של זה ולאמתייבמת‪ :‬ג שש עריות חמורור‬ ‫‪ 3‬צרותיהן מורחה•פי׳ הר״ב‬ ‫מאביו ואם מתו בעליהן שהן מאלו מפני שנשואות לאחרים• צרותיה‬ ‫שאין צרת □עמה‪.‬‬ ‫נכרים אצל זה צרותיהן מותרות‬ ‫אסורה אלא במפלת לפניו ליבום‬ ‫לינשא לזה שאין צרת ערוה מותרות • אמו ואשת אביו ואחות אבי!‬ ‫וכפירש״י והכי ט״ו דלעיל נמי‬ ‫אסורה אלא במפלת לפניו ליבום אחותו מאביו ואשת אחי אביו ואש׳אביו‬ ‫כשנישאו לאחרי׳צרותיהן מותרות‬ ‫מאחיו * ורבינו משה בר מיימון מאביו • ד כ״ש מתירין הצרות לאחים"‬ ‫וכדדייקינן במשכה א׳ מדלא הק‬ ‫פירש אם נשאו בעבירה לאחיו וב*ה אוסרים ? חלצו כ״ש פוסלין מ‬ ‫אוסרות והכא הכי קאמר סשה‬ ‫עריות חמורות מאלו ט״ושהט״ו‬ ‫‪18‬ת בלא בניס ונפלו ליבם לפניו הכהונה וב״ה מכשירים• נתייבמו ב״ע‬ ‫נשואים לאחיו וצרותיהן אס׳ירות‬ ‫צרותיהן מותחת שאין אלו צרות מכשירי‪ ,‬וב"ה פוסלין • אע״פ שאלו‬ ‫ואלו השש חמורות שאסורות‬ ‫ערוה הואיל ולא היו קדושין (אוסרין ואלו מתירין אלו) פיסלין ואלו‬ ‫תופסי! לאחיו באותן עריות ‪:‬‬ ‫לאחיו וצרותיהן מותרות ‪:‬‬ ‫אמו * אינה יכולה לר\שא לאחיו מכשירק‪ ,‬לא נמנעו כ״ש מלישא נשיב‬ ‫*ואשת אביו וכף‪ :‬כתבהד״ב‬ ‫מאמו שהרי □יא לו אשת האב מב"ד• ולא ב״ה מב״ש ז• כל הטהרוח‬ ‫אשת אביו אשת אחיו‬ ‫לדברי האומר שאניסת אביו‪,‬‬ ‫והטומאות‪.‬‬ ‫מאביו וכף ואחות אביו ורש״י‬ ‫כן"‬ ‫אסורה• ולעיל פירשתי שאין‬ ‫מוסיף אשת אחי אביו והשמיט‬ ‫לאחיו‬ ‫להנשא‬ ‫יכולה‬ ‫שהיא‬ ‫צרתה‬ ‫הלכה אלא אמו פוערת‬ ‫ג״כ אחותו מאביו ולא ידעתי למה השמיעו י• לרש״י קשיא‬ ‫בניס‬ ‫לו‬ ‫מאביו״שהיה‬ ‫אחיו‬ ‫ואשת‬ ‫מאמו‪ :‬אשת אביו‬ ‫בחדא ולהר״ב בחרתי ‪.‬״ ד חלצו עיין משכה ד* פ׳ דלקמף‬ ‫ואין‬ ‫עליו‬ ‫שאסורות‬ ‫כמו‬ ‫לאחיו‬ ‫אסורות‬ ‫ואחות אביו כלן‬ ‫ובית‪ .‬הלל מכשירין "• פשיטא לאפוקי דריב״ן דאמר באו‬ ‫נשים‬ ‫ולהם‬ ‫אחרי׳‬ ‫נשאום‬ ‫ואס‬ ‫לעילם‬ ‫זה‬ ‫על‬ ‫בהם צד יבום‬ ‫ונתקן להס לצרות שיהו חולצות ולא מתיבמות קמ״ל‬ ‫אותם‬ ‫נשא‬ ‫אס‬ ‫*וכן‬ ‫לזה‬ ‫לינשא‬ ‫מיתרות‬ ‫צרותיהן‬ ‫אחרות ומתו‬ ‫דב״ה מכשירין דאפי׳ חקנתא מדרבק לית להו בצרות דלחלצו•‬ ‫לח י״ד ט״ב‬ ‫' ז׳ל ר‪.‬גמ׳‬ ‫בית‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫מותרות‬ ‫צרותיהן‬ ‫בכיס‬ ‫בלא‬ ‫ומת‬ ‫בעבירה‬ ‫אחיו‬ ‫גמ‪ ,‬ד נתיבמו וכר י הא תו למה לי איידי דתכא חלצו‬ ‫כתיבמו " גמ׳ •" שאלו אוסרין ואלו דאמר ריב״ןהיאך‬ ‫שמאימתיריך צרת ערוה להתיבס לאחיו דליה להו דרשא תני כמי‬ ‫הלכה זו רווחת‬ ‫דלצחר ‪ :‬חלצו •צרות מן האחין‪:‬ב״ש פוסלין • הצחת מן מתירין " נ״א ל״ג וה״נ‪ .‬ליחא בשום‬ ‫נטשה‬ ‫מסתא במשנה בישראל‬ ‫הכהונה שחליצת! חליצה וביה מכשירין * שחליצת! שלא‬ ‫ז׳ פ״ד דעדיות‪ :‬לא נמנעו ב״ש מלישא נשים • לא נצרכה כדברי ב״ש הולד‬ ‫לכהונה‬ ‫דלדידהו אסירה לשוק בלא תהיה וגרי פגוס‬ ‫‪.‬‬ ‫לצורך היתה והרי היא בחולצת מן נכרי; נתייבמו*לאחיו‬ ‫אלא לצרה עצמה‬ ‫לדברי ב"ה נעשה‬ ‫‪:‬‬ ‫ב״ש מכש רין • אותן לכהניס אס נתאלמנו מיבמיהס‬ ‫ואלו לבני הצרות לא שייך לאמנועי דבני חייבי לאוין נכהו כדברי ב׳־ה הולד‬ ‫לה‬ ‫וביה פוסלים " שנבעלו לאסור להם והנבעלה לאסור‬ ‫יכשריס ‪ :‬ולא ב״ה מב*ש • פי‪ ,‬הר*ב אבני הצרות וכו‪ ,‬פגום לב״ש^כו׳;‬ ‫שבני‬ ‫עשאה' זונה וזונה אסורה לכהן • לא נמנעו ז ואע״פ‬ ‫ולרבותא פי‪ ,‬קולא בצרה עצמה ובגמ׳ נמי‬ ‫וכפירש״י‬ ‫הצרות שנתיבמו כדברי ב*ש ממזרים הס לב״ה שהרי באמור ופרץ אמאי לא נמנעו פריך ליה מבניהן משוס דאלי׳ טפי‬ ‫אשת אח הס עליהם ואשת אח בכרת ובכי חייבי כריתות להקשות כל העהרות כו" " מהכא שמעינן דמודעי להו‬ ‫איכא למימר ‪7‬לא מודעי והא דלא נמנעו‬ ‫ממזרים ק אע״פכן לא נמנעו ב״ה מלישא נשים מב״ש דאי מריש׳‬ ‫לפי שהיו מודיעים להן אותן הבאות מן הצרות ופורשת מה‪ * :‬דצרה קלא אית לה והוו ידעי כדאי׳ בגמ‪ * ,‬ומ״ש הריב ובגמ‪,‬‬ ‫פריך אהא דחק ב״ש מתירין וכ״ל אוסרים קרי כאן לא‬ ‫אלו‬ ‫התגודדו לאו אפלוגחייהו פרכיכן דעד כאן לא שנית פלוגתא ואמאי לא פרכה טלה אלא כי פריך על לא נמנעו וכו״דאלו‬ ‫ואלו עשו כדבריהם הוא דפריך' וכן אריש פ״ק דמגילה דנקראת בכרכים בט״ו ובעיירות בי״ד ־ וכן במשנה ה׳ פ״ד‬ ‫דפסחיס לחכמים דהתס * ולהכידרשינן לא תתגודדו דאי לגופיה לא תעשו חבורה על מת ״ לימאקרא לא תגודדו מאי ‪.‬‬ ‫תתגודדו •ואי להכילימא לא תגרדו‪ :‬ונ״ל דהכי דייק מאי תתגודדו שהוא מההתפעלאבל דע&יית חבורה הוא פטולהעושה ?‬ ‫תוספות‬ ‫חדשים‬.

(10) ‫תוספות יום טוב‬. ‫יבמות ‪8‬דמ א ב‬. ‫ר״ע מברטנורה‬. ‫תוספות‬ ‫על ידי ירו או חרבו בגופו ויאמר הגודדו שהוא פועל מהקל אלו על גבי אלו •משאילים כליהם אלו לאלו ובגמ׳ פריך‬ ‫חדשים‬ ‫אלא למדרש אגודות אגודות שמתאגדים ומתאספים אגודות אהאדהנןב״שמתיריןאת הצרוח לאחים וב״ה איכדים קרי‬ ‫אגודות ואי להכי לימא תנודו דלישכא דאגודה אינו מהכפולי׳ כאן לא תהגודדולא תעשו אגודות אגודות ומשני כגון ב״ל‬ ‫משיה; א׳ ב׳ ושרשו אגד אלא אשיא לחבורה וגלידה ששרשו גדד‪ :‬וטעמא אמד בעיר אחד פלג מורים כב״ש ופלג מורים־ כביש הלל•‬ ‫אבל שני בתי דינין בעיר אחת‬ ‫כש״ע ‪6‬״ה ללא תעשו אגודות פירש״י דנרא׳‬ ‫‪.‬סימן‬ ‫וכ׳ש שני בתי דינים בב׳ עיירות‬ ‫בנוהגים כשתי תורות י‪ :‬־ והטומאו׳שהיו אלו מטהריןואלו מטמאין‬ ‫קע׳ע מעיף י" ד‬ ‫ליח לן בה ‪:‬‬ ‫עושין עהרותאלועל גבי אלו"‬ ‫לבית הלל נמי אצטריך לא נמנעו יעושין טהרות אלו על גבי אלו‪:‬‬ ‫פיה ב כיצד אשת אחיו‬ ‫דאשכחן נמי דמחמרי בעומאה פרק ב כיצד אשת אחיו שלא היה‬ ‫וכו׳" פוטרת‬ ‫בעולמרשבי אחים ומת‬ ‫צרתה ‪ :‬ונולד להן אח" ומצאה‬ ‫כדתנן במסכת עדיות ‪:‬‬ ‫זקוקה ליבם ועליו אסורה משוס‬ ‫פרה ב עשה בה מאמר ומת א׳ מחם ונולד להן אח ואח״ב יבם השני‬ ‫אשת אחיו שלא היה בעולמו‪:‬‬ ‫שנייה חולצת את אשת אחיו ומת • הראשונה יוצאת‬ ‫ואחר כך יבם השגי את אשת‬ ‫וכד• למאי לפסקינן כי׳ יהולה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו ‪:‬‬ ‫אחירולו אשה אמרמ‪:‬ומת" בלא‬ ‫בן בתירא למשנה ט׳ פ״ד כמ*ש‬ ‫שסהר״ב דיש זיקה כלימר והשנייה משום צרתה* עשה בה מאמר‬ ‫בנים! הראשונה • היא אשש‬ ‫דמשעה שמת בעלה נעשית ומת שנייה חולצת ולא מתייבמת‪:‬כ שני‬ ‫הראשון שנפלה לפניו כבר פעם‬ ‫אחת יוצאת משוס אשת אוזו שלא‬ ‫שומרת יבם וזקוקה לו וחשובה אחים ומת א׳ מהן ויבם השני את אשת‬ ‫היהבעולממעשה בה״זה שמת‪:‬‬ ‫כארוסתו מפרשים הכא בגמרא אחיו ואח״ב נולד להן אח ומת־הראשונה‬ ‫מאשר " פירוש שקדשה בכסף‬ ‫דמתא׳ דקתני עשה בה מאמר יוצאת משום אשת אחיו שלא היה‬ ‫וביבמה קדושין של כסף אינם‬ ‫הוא הדין אף ע״ג דלא עבד בה בעולמו " והשנייה משום צרתה" עשה‬ ‫קדושין גמורים אלא מדברי‬ ‫מאמר שניה מיחלץ חלצה יבומי‬ ‫לא מיבמה והא לקתני מאמר בה מאמר ומת השנייה חולצת ולא‬ ‫סופרים שאין היבמה נקנית ליבם‬ ‫לאפיקי מב״ש לאמרי במשנה ה׳ מתיכמת • ר״ש אומר מיבם לאיזו‬ ‫להיות כאשת איש גמורה עד‬ ‫שיבא עליה וזה לא הספיק לננסה‬ ‫פ״ג למאמר קונה קגין גמ ר מהן שירצה או חולץ לאיזו מה! שירצה‪:‬‬ ‫ג כלל אמרו ביבמה כל שהוא [אסורה] ‪ -‬־עד שמת‪ :‬שנייה חולצת • ולא‬ ‫ותפטר אף‪-‬בלא חליצה קמ*ל‬ ‫מיפטרה משוס צרת ערוה דלאו‬ ‫דאינו אלא מלרבק״וטעמא בריש איפור עררה לא חולצת ולא מתיבמת‪:‬‬ ‫צרתה ממש היאטלא מתיבמת•‬ ‫פיה • ועיין פ״ג משנה ו׳ •‬ ‫‪.‬איפורה‬ ‫משוס דמאמר קינה מקצת והויא‬ ‫מאמרי פי‪ ,‬הר״בשקדשה בכסף‬ ‫ונקרא מאמר לפי שאין דין קדושין אלא באמירה ‪ 1‬לה צרת ערוה במקצת וכל מקים שאין שם קדושין גמורי׳ חולצת‬ ‫ולא בשתקה־דעכ״פ צריך שיהיו עסוקים באותו ענין כדתנן ולא מתיבמת ‪ :‬ב ומת״המיבס ‪ :‬מיבם לאיד שירצה •‬ ‫בפ*ד דמעשר שני משנה ן׳ אבל יבוס אפי׳ בשוגג דכסטר ופוטרת חברתה ולאו אעשה בה מחמר קאי אלא אריש׳קאי‬ ‫אשש אחרת היא קניה כדחנן לקמן ריש פרק ו׳ " והא דנקט דקתני הראשונה אסורה וכו׳ וקאמר ר״ש כיון שכשנולד כבר‬ ‫שר״ב בכסףיה״ה בשטר וכ״כ ניי בפרק ג׳ משנה ד׳ בכסף או נחיבמה ולא היתה על זה בזיקת נשואי אחיו הראשון מעילם‬ ‫ישער ו‪3‬גמ׳ פ״ה ד׳ נ״ב פשיטא לגמרא מדכסף מהני דשטר מוחרח לו • ואין הלכה כר׳ שמעון ‪ :‬ג לא חולצת ולא‬ ‫‪:‬מי מהני ולהכי תנא לברייתא דהתס לא חני אלא כסף ‪ :‬מתיבמת " צרתה וכ״ש היא וכן אילונית דכתיב (דברים‬ ‫כ ויבם השני וכו׳ ואח״כ נולד וכו׳ * דלא היה על זה זיקת כ״ה)אשר חלד פרט לאילוני׳ וכן אשת סיייס חמה ואנדרוגינוס‬ ‫נשואי אחיו שלא היה בעולמו אפ״ה קרא קאמר לא חולצת ולא מחיבמת שנאמר (שם) ובן אין לו פרט לאלו‬ ‫'יבמה עדיין יבומי הראשוני׳ עליה *ועיין מ״ש במשנה ד׳ פ״מ שאין ראוי להתלהם מים ־ ואשתכר ואשתעבדמשיחדד‬ ‫עשה בה מאמר " לא אנטריך דמרישא שמעינן לה אלא לא חולצש ולא מתיבמת שאין אחוה לגרים ולא לעבדים‬ ‫אבל‬ ‫דאיידידמתנילה ברישא מתני לא כמי בסיפא״תוס׳‪:‬‬ ‫"בי שמעון אומד וכו׳ •פירש הר״ב כיון שכשנולד וכו׳ י ובבבא דרישא^א פליג ולא קשיא א״כ רישא לא אצטריך דמסיפא‬ ‫שמעת אפי׳ ביבם ואח״כטלד אסרי רבנן כ״שבנ‪.‬־לדואח״כ יבס^דלא זו אף זו קתני‪-‬גמרא ‪ :‬ח‪1‬יץ • לפי שהיבם‬ ‫׳וסייע בחציצה שצריךשיחכוין לחלון חכי שפיר ח לץ בכולה מכילתין בר ממשנה ד׳ פ׳ י״ב כמו שאכתוב שם בס״ד־ בשם נ״י•‪:‬‬ ‫‪:‬לא חילצת ולא מחיבמח‪-‬כחב הר״בצרחהוכ״ש היא וקאילוכית וכו׳‪-‬מ״ש צרחה הכי מוכח בגמלא• וכתבי התו׳ משוס‬ ‫דהוי בכלל שאיסורה איסור ערוה דמשמע שאסיר בא מהמת הערוה דהיינו צרה ולא הוצרך להזכיר הצרה בהדיא‬ ‫׳נשום דאפירקין דלעיל קאי • ע״כיומ״ש וכן אילוכית נראה לי לפרש דאהיאקאי ולאאצרתה וכ״ש היא • דצרח אילמית‬ ‫גמעטינן לה בריש פ״ק וכן הלכה כמ״ש שס בדבור או שנמצאו וכו׳ והכי נמי לאיכא לאמרי בגמרא ממעשינן לה מכל‬ ‫׳לא‬ ‫א‬ ‫^אי&ירה איסור ערוה הוא לצרתה אסירא• הא‬.

(11) ‫ד*ע מבדטנודח‬. ‫יבשות פר□ ב‬. ‫תוספות יום טוב‬. ‫ר‬. ‫אבל עקרה וזקנה או חולצות או מתיבמת ‪ :‬ארותה‪-‬של טרור; לא הוי לה איסורה איסור ערוה צרתה לא אסירא והיינו דלא‪,‬‬ ‫כשהיא יבמתה * כגון שכפלו לו ב׳ אחיות משני אחיו והאחר‪ 1‬כתב הריב וכן צרת אילונית וכלישנא קמא ‪7‬בגמ׳ " דכלל;‬. ‫תוספות‬ ‫חדשי©‬. ‫אסירה עליו משוס ערוה כגון שהיא חמותו או כלחו‪:‬חולצוחן אמרו לאתרי צרת אילונית כרבאסי ככתנהילעיל * ועוד‬ ‫או מתיבמת *דהשתא לא פגע באחות זקוקתו משום דעתה! ניחא ליה לפרש כך ולא לפרש דמ״ש וכן אילוניח ר״ל וכן משיה ג׳‬ ‫לאו זקיקחו היא ‪ :‬ד שניות ז‬ ‫צרת אילונית וכפירושו דלעיל •‬ ‫מימן‬ ‫בש״ע‬ ‫עליהם‬ ‫לעריות • שגזרו סופרים‬ ‫משוס דהא כתיבנ׳ החם דאץ כן‬ ‫קע״ד‬ ‫ונקראו איסור מצוה שמצו׳לשמוע *"א [איסורה] איסור מצוד‪ ,‬ואיסור קדושה‬ ‫הלכה בגמ' בהדיא‪-‬אלא דהתס סי׳ א׳ וקע״ת‬ ‫דברי חנמיס ואלו הן אם אמו חולצת ולא מתיכמת ‪ :‬אחותה שהיא‬ ‫לישכא דמחניחין דדייקא עפי מעיף ב׳ ומעין!‬ ‫ה׳ ‪:‬‬ ‫ואין לה הפסק ואס אבי אמו יבמתה חולצת או מתיבמת ; ד איסור‬ ‫אליבא דרב אסי להכי מפרש לה‬ ‫אליביה * ואלו הכא דפסק הלכה‬ ‫בלבד ואם אביו ואין לה הפסד! מצוה " שניות מדברי סופרים " איסור‬ ‫משנה ר׳‬ ‫בא לכתוב ולהשמיענו ודאי דלא‬ ‫ואס אבי אביו ואשת אבי אביו קדושה " אלמנה לכהן גדול * גרושה‬ ‫ואין לה הפסק ואשת אבי אמו‬ ‫כיון אלא להלכה •שנמצאת אומר איפור מצף‬ ‫הדיוט‬ ‫וחלצה לכהן‬ ‫בלבד ואשת אחי האב מן האס‬ ‫דאיילונית דוקא אבל לא צרתה ?‬ ‫סימן ע״ו ‪1‬‬ ‫ואשת אחי האס בין מן האס בין מן האב וכלת בנו ואין לה ואעיג דכל כלל לאתרי אהאלהכא לסימנא בעלמא הוא ולא‬ ‫הפסק וכלת בתו ובת בת בנו ובת בת בתו ובת בן בנו ובת בן בא לרבות אלא למעע " כ״כ נ״י‪-‬ועיין משנה ב׳ פ״ד דמגילה‬ ‫בהו ובת בת בן אשתו ובת בת בת אשתו ואס אס אבי אשתו ואם דאפי״למעועי נמי לא ומ״ש הר״ב וכן אשת סריס חמה" עיין‬ ‫אס אם אשתו ואס אב אס אשתו ואס אב אכי אשתו‪ :‬אלמנה בפי ח‪ ,‬משנה ד׳ ‪ 8‬ומ״ש ואנדרוגינוס ‪ :‬ודין העומעוס‬ ‫לבוק גדול * שמת אחיו ההדיוע ונפלה אשתו לפניו‬ ‫‪ :‬עיין סיף פ״ח < ומ״ש אבל עקרה וזקנה וכו׳ " שזקנה‬ ‫גרושה וחלוצה לכהן הדיוט * כגון שעבר אחיו המת ועקרה היתהלהן שעת הכושר ■ הרמב״ס פ״ו מה׳ יבוס‪.‬״‬ ‫ונשא גרושה וחלוצה וכשמת צריכה חליצה שכר* *איפור מצוה וכו׳ *מפורש במשנה דלקמן‪ :‬אחותה שהיא‬ ‫תפסו‬ ‫יבמתה וכו׳ נ פירש הר״ב כגון שהיא חמותו או‬ ‫כלתו וכו׳ • והכי אסברא לה רש״י והרמביסריש פ*ז מהל׳ יבם אע״ג דבתו חנן ברישא ריש מכילתין והעור □י׳קנרה‬ ‫נקיט בהו והחייהו איתנהו בגמ׳ פ״ג דף כיח רב יהודה מתרגם מחמותו ואילך אכל שיתא בבי דרישא לא מ״ע לבתו‬ ‫וכו׳ לא משכחת לה אלא בבתו מאטמתו לאחותה שיש לה מאיש אחר מותרת לו אבל בנשואין לא משכחת לה • ואניי‬ ‫מתרגם אף בבתו כיון דאשטחי משכחת לה אי בעיא באונסין ההר אי בטי בנשואין ההר ‪ :‬ד שניות • כתב הד״ב‬ ‫*ונקראו איסור מצוה שמצוה לשמוע דברי חכמים * ופירש נ״י דכתיב (דברים י״ו) ולבלתי סור מן המצוה וגו׳ וכתב‬ ‫הר*ב ואלו הן אס אמו ואין לה הפסק * גמרא * משוס דשייכי בדורותיה ערוה דאורייתא שהיא אמו * ומ״ש ואם אביו‬ ‫ואין לה הפסק * טעמא דגזרו בה משוס אם אמי ואע״ג דה״ל גזירה לגדרה משוס דתרוייהו אימא רבחא קרי להו ויש‬ ‫חסרון בדברי הר״ב דה״ל למכתב ואס אבי אביו בלבד ' וכן חסר בדברי הרמב״ס דבירושלמי שממט יצא להם אס אבי‬ ‫אמו בלבד שם הוסיפו ג״כ להך וברמב״ס מבאר יותר החסרון שהרי מנה שהם עשר ס וכשתעמוד למנןחסר אחד‬ ‫ומ״שואשת אבי אביו ואין לה הפסק משום דישבדוחתיה ערוה דאורייתא דהיינו אשת אב י ומ״ש הר״ב ואשת אבי אמו‬ ‫בלבד‪ :‬דלא חייש‪-‬נן דמשלפ׳ באשת אבי האב דאדס רגיל ושכיח דאזיל למשפח׳אביו• ויודע שיש שם קורבה יותר מאמו‬ ‫הלכך לאמיחלפי •ומ״ש ואשת אחי האב וכו׳ עד וכלת בנו כולסבלבד משמע וכסבר׳ הרמב״ם וסיעתו ‪ 5‬ומ״ש הר״ב‬ ‫וכלת בנו ואין לה הפסק הואיל ושייכים [בלורוחיה] איסור כלה דאוריית׳ שהיא אשת בנו י ומ״ש וכלת בתו " □יינו‬ ‫בלבד משוס דאין בדורוחיה איסור דאוריית׳ • ומ״ש ובת בת בנו וכו׳ עד ובת בת בן אשהדגם בזה נראהמל׳הר״ב שסובר‬ ‫דיש להם הפסק • וגס זה בשיט׳ הדת ביס ורבים חולקים ומסהייעו מן הירושלמי " ומ״ש בת בת בן אשתו ובח בה בת‬ ‫אשתו • וכן הרמב״ס בפירושו ובמבורו בפיא מה׳־אישות * והקשה בכ״מ דהרי יש למט׳ נמי בת בן בן אשתו ובת בן בת‬ ‫אשתו ‪ :‬כלחשבינן הכי נמי שניות לבת בנו ובת בתו דהא שויס הס בדורותיה והכי ממניא בתני דדחייא שלישי שבבנו‬ ‫וכןלהרמב״ס ‪:‬‬ ‫ושבבחושבבן אשתו ושבב׳ אשתו שגי׳ ע״כ וכל הני עד סופן משמע דלהר״׳ב * יש לק הפסק *‪.‬‬ ‫והרא״ש חולק‪ :‬איסור קדושה אלמנה לכהן גלול יוכו׳ ץק‪ $‬להו איסור קלושה דכהיב (ויקרא כ״א) קדושים יהיו לאלהיהס*‬ ‫גמ׳ ״וכתיב בתריה ואשה גרושה מאישה לא יקחו וממהני דלא נקיע לסיפא דהך קרא גופיה ני קדוש לאלהיו • ובאלמנה‬ ‫לכהן גדול כתיב (שם) כי אט ה׳ מקדשו * אבל בממזר׳ ונתינה נא מצאתי בהס קדושה ״ וצל״ע * ואולי דהואיל ואין אלו‬ ‫אלא איסורי לאוין כליל לגבייהוממזר׳ ונתינה שאין בכס ג״כ אלא איסור לאו‪ :‬אלמנה לכהן גדול וגרונה וכו׳ •דאע?ג לאו דוקא נקע‬ ‫דהא ‪<6‬ייל<‬ ‫דאתי עשה ולחי לא תעשה דהאאיאפשר לקייס שניהס דמצו׳ יבוס גדולה מחליצה דהא אס לא יחפון כתיב " גזירה גמר ביאה ראשמ׳‬ ‫ביאה ראשונה אעו ביאה שטיה *לכבד קיים י עשה ‪ :‬גמ׳ * ובמשנה דלקמן פירשה הרי״ף ועיין פ״ד משנה י׳ מ״ש יאסור דיברו׳נקכית‬ ‫בהעראה■ והיל״ל‬ ‫כס * ומ״ש הר״ב חלפק לה מאחות אשה שהיא בכרה ; כ*כ רש"? ולפי המסקכ׳ ת״צ " גס כתבתי בריש פרקין דלעריה אעו גמר ביאה;‬ ‫גופה לא צריך קרא דאחות אש□ ‪ :‬וחלוצה " פירש הריב במשנה ג׳ פ״ע‪.‬למדברי סופרים היא ושס אפרש בס״ד דכא‬ ‫(חוססמיס ־■‬ ‫הגחשה■‬ ‫חשנאוה ‪.‬בנמ^‪,‬מק‪1‬ןנות במשנה עם‬.

(12) ‫תוספות יום טוב‬. ‫יבמות פרה ר‬. ‫ר״ע שברטנורד‪.‬‬. ‫תוספות‬ ‫הגרושה בדברים שהם מן התורה לאו בדוקא אלא אשגרת תפסו לו בה קדושי! משום דקדושין תופסים בחייבי לאוין אבל‬ ‫תרשים‬ ‫לישנא כינהו ‪ :‬ממזרת ונתינה"איזהו ממזר תכן לה במשנה יממי לא שהרי היא אסורה לו ולפטרה בלא כלום אי אפשר‬ ‫י״גפ״דומהו נתינה מפורש במשנה ג׳פ״ח ‪ :‬המי שיש דלא אלים לאו למפטרה דיכפינן לה מאחות אשה שהיא בכרת‪:‬‬ ‫משיה ה‪ ,‬א אח מכל מקום • פי׳ הר״ב ואפי׳ ממזר דממתני׳ דלעיל ה אח מכל מקום " ואפי׳ ממזר ‪ :‬אחיו לבל דבר ־ליורשו‬ ‫‪5‬ש״ע א״ה סי‪,‬׳ בבת ישראל לנתין וממזר דחולצת‬ ‫ולהטמא לו ‪ :‬ששחה ונכרית *‬ ‫קנ״ז והיי□ ע<ל לא שמענו דהוי אמינא כששניהם‬ ‫ולדה בתרה אזיל דכתיב בשפחה‬ ‫תנת ו כי׳ בי׳^ ממזרים אבל כשאחיו המת כשר הדיוט ׳ ממזרת ונתינה לישראל• ובת‬ ‫(שמות כ״א)האשה וילדיה תהי׳‬ ‫מי׳ רת׳׳‪ 6‬אין אחיו ממזר זוקק אשתו ישראל לנתין וממזר‪ :‬ה טי שיש לו אח‬ ‫לאדוני׳ובנכרית כחיב(דברי׳ ז‪),‬‬ ‫קמשמע לן • תום׳ • וטעמא טבל מקום זוקק את אשת אחיו ליבום ‪•:‬‬ ‫כי יסיר את בנך מאחרי ומדלא‬ ‫מאי הואיל והוא בנו לפוטרו מן ואחיו לכל דבר ‪ :‬חוץ ממי שיש לו מן‬ ‫כתיב כי תסיר שמע מינה הכי‬ ‫קאמר בחך לא החן לבט‬ ‫הימם כדלקמן הלכך מזקק נמי השפחה ומן הנכרית • מי שיש לו בן‬ ‫כי‬ ‫זקיק ‪ :‬גמ׳ ‪ :‬אשת אחיו • מכל מקום פוטר אשת אביו מן היבום ׳‪,‬‬ ‫לכאורה הל״ל אשתו דהא מי שיש‬ ‫וחייב‬ ‫‪/‬‬ ‫לו אח תנן ש״מ דאיירי בבעל‬ ‫אשה • וכן לקמן באשת אביו הוה ליה למימר באשתו‪ :‬ואחיו לכל דבר״פי' הריב ליורשו ולהטמא לו גמ׳ •וקאמרינן‬ ‫דס״ד הואיל ואינו מיטמא לאשתו פסולה ה״נ לא ליטמא לאח פסול קמ״ל דשאני התסדלאפוקי קיימא "הבא אחיו הוא ‪:‬‬ ‫מן השפחה • כתב הר״ב דכתיב בשפחה האשה וילדיה וגו׳ * עיין מ״ש במשנה י״ב פ״ג דקדושין ‪ :‬ומן הנכרית‪-‬כחב הר״נ‬ ‫דכתיב כי יסיר וגר " ופריך בגמ׳ האי בשבעה אומות כתיב״ומשני כי יסיר לרבות כל המסירים"דלגופיה לא אצטריך טעמא‬ ‫כר״ש דדריש טעמאדקרא בכל מקום ולאאצטריךקרא לפרושי טעמא ואייחר כי יסיר לרבות שאר מסירין • ומדנסיב לה‬ ‫הר״ב דרשא דר"ש־וכ״ב עוד במשנה י״ב פ״ג דקדושין ש״מ דכותיה ס״ל‪-‬דהך קרא בכל האימות מיירי ולא תתחתן דחשא בכל‬ ‫האומות •וכדעת הרמב״ס בל י״ב מהלכות אסור? ביאה ומש״ה בפירושו דהכא וכן בחבורו פרק א׳ מהלכות יבוס כתב נמי‬ ‫לרך דרשא דר״ש־וכתב עליו המגיד ויש מפרש אותו בדרך אחרת ואין זה מעלה ומוריד בעיקר הדין־ע״מואומר אני שאע״פ‬ ‫שבעיקר זה הדין איט מעלה ואינו מוריד מ״מ הוצרך הרמב״ם לכתוב לרשא דר״ש משוס דס״לטתיה " ועיין בפ״קדשבת‬ ‫גבי י״ח דבר מ״ש שם‪ .‬וכן עיין בריש פ״ג למכות ומ״מ קשיא לי דהך לרשא ליתא אלא משום דר״ש לריש טעמא דקרא‬ ‫וכמו שכתבתי וא״כ בסיף פ״ט דב*מ בחובל בגד אלמנה בין ענייה ובין עשירה כדתנן התם ופסקה הרמל׳ם ריש פ״ג מה׳‬ ‫מלוה • וכן במשנה ד׳ פ"ב דסנהדרין בלא ירבה לו נשים • ופסק הר״ב כת״ק • וכן הרמב״ס שם ובפ״ג מה׳ מלכיס״והיינו‬ ‫דלא כר״ש דדריש טעמיה דקרא דלר״ש דוקא בגד עניה כמ״ש שם הר״ב " ובנשים כמי דלא כריש כמבואר במשנה שם וצ״ע♦‬ ‫ועיין ריש פ״ב דסוטה ומשכה ג׳ פ״ה דפסחיס ומשנה ה׳ פרק קמא דסנהדרין ומשנה ז׳ פ״ג דפרה • ומשנה ד׳ פרק בחרא‬ ‫דמכשירין " ומ״שהר״ב ומדלא כתיב כי תסיר וכו׳ אבל אבחו לא תקח לבנך לא מהדר שאין וכו׳ אלא בכה * לשין הר״ן‬ ‫סוף פ״ג לקדושין והלכך בכה ליכא בה משוס הסרה וכל האיסור בשעה ראשונה נעשה שהוא מוציא זרעו מכנפי שכינה אבל‬ ‫אחד שנולד אין הסרתו כלום שנכרי גמור הוא " מ״כ י וא״תהא כתיב בפרשת כי תשא ולקחת מבנותיו לבניך וזנו במתיו‬ ‫אחרי אלהיהן והזנו את בנ ך אחרי אלהיהן־ויש לומר לוהזט את בניך ר״ל בעלה מושאה שהוא בנך ולא מיירי בבנים הטלדיס‬ ‫ממנת מדלא קפ‪-‬ד הכא בלא תסיר ואתי שפיר דלא קפיד ןתס אאיפכא כשתחן בחך לבנו שיסיר הבת שתתן לו כיכתב כ״י‬ ‫הכאאקרא דלא יסיר דלא חייש לסמא יסיר האשה משוס שדרך הבעל להניחה לעבוד לכל מי שתרצה״ע״כ‪-‬וצריכא מרי קראי‬ ‫סד לשפחה וחד לנכרי דאי משפחת הוי אמינא משוס דאין לה חיים דכתינ(בראשית כ״ב)עס החמור ומסיים בנשיף פרק‬ ‫שלישי לקדושין עם הדומה לחמור כבהמה שאין הולד כרוך אחריה ואלו ככרי יש לו גזיים דכתיב בלאדן בן בלאקהדרימון בן‬ ‫טברימון " ואי מנכרי הוי אמינא משוס דלא שייכי במצותיאבל שפחהאת^ש לאשה י גמ׳ " ולקמן בפ׳ ו* בגמ' דף ס״ב‬ ‫מותיב מדכתיב (שמואל ב׳ט׳)ולציבא חמשה עשר בנים וציבא עבד כנעני של מפיבושת היה ומפרק כיון דלא מפרש‬ ‫בשמייהו הוו כמו פר בן בקר אבל התם מפרש בשמייהו ״ א*כ הדד בן עברימון ק חזיון דיחום באבא דאבוהון "‬ ‫פוטר אשת אביו ־ דאתר קרא (דברים ב״ה) ובן אין לו עיין עליו דהוה מצי למכתב אן בלא יו״ד כמו מאן יבמי מאן‬ ‫בלעם הכי אחמר בפ״ק דקדישין דף ד׳ ואע״פ שתיב׳ מאן הוא פעל ואין הוא מלה גס המ״ם שרשי׳ גס בכל‬ ‫התורה מלת אי! מלא יו״ד דרשא זו אינה אלא אסמכתא ויכולים להסמיכ׳משוס דמאן עניט כמו כן שלילה כמו איךוראיתי‬ ‫בספר מאירת עיניסשחבר מהר״ר ואלק כהן ז״ל על ש״ע ח״מ שכתב בהלכות נחלות ריש מי׳ רע״ווז״ל דדרשי׳ בלשון אין‬ ‫ואפס ור״ל שאץ בנמצא שוס זרע " ואעיג דבגמ׳ אמרינן לשין עיין עליו בעיי׳ן נראה דלאו דוקא קאמרי אלא כוונתן דמשום‬ ‫הכי ככתב אין ביו״ד לדרוש כאלו נכתב אץ עליו והיינו דאין זה מלשון אין בנמצא ולא כמו ששמעתי מפרשים דעיין ממש‬ ‫קאמר ומשוס דאוחיות אחהיע מחחצפין וזהו דוחק עכ״ד " ואני אומר ש^פרש לשון הגמ׳ שאמרה עיין בעי״ן דלתו דוקא שזהו‬ ‫דוחק גדול כי אלו היתה כונת הנמ׳ כמו שהוא אומר הוה ליה‪,‬למימר אל תקרא אין אלא איין כלומר אל תקרי אין בציריי אלא‬ ‫מלת‬ ‫אץ בפתיח וחיר״ק וזה היה לשון מתוח ומבואר יותר ממ״ש עיי! עליו שהוסיפו‬.

(13) ‫ר״עמכרטנורה‬. ‫יבמות‬. ‫פיק כ‬. ‫תופפוחיוסטיב‬. ‫ה‬. ‫כי יסיר בטל ברך את מך שהלד לו בחך מאחרי •אבל אבחו מלת עליו וגס אמרו הענין בלבד ולא קריאת המלוח עצמם‬ ‫לא חקה לבנך לא מהדר שאין הבן הבא מן הנכרית קרוי ברך וגס מה שהוא מחלק בין אין בצי״רי לאין בפת״ח וחיר״ק אינו‬ ‫אלא בכה ‪ .‬ו ואיבו יודע איזו קדש * אסור בשתיהן• משוס מוכרח כלל אלא שלפי הענין אין הפרש בין שתי המליח אלא‬ ‫דכל חדא וחדא איכא למימר זו ה חות אשהזחולץ לשתיה • כזה ר״ל שכציר״י סמוך וזה ר״ל שבפת״ח מוכרת ולפיכך‬ ‫האמת שדורשי׳ עיין עליו בעי״ן משבח ד ר‬ ‫דלא ידע אי זו■ היא יבמתו ומחלץ‪.‬‬ ‫לחדא וליממי לאידך ‪.‬לא אפשר‬ ‫ומטעם אסמכח׳ וכמו שכתבתי‪ :‬בש״ע א״המי׳‬ ‫דאחות חלוצתו היא ואסורה לו וחייב על מכתו ועל קללתו• ובנו לכל דב׳‬ ‫מ״א ופי׳‬ ‫וחייב טל מכתו וכו׳יאס הכה‬ ‫קע״ו‬ ‫‬‫מדרבנן בחייה ויבימי ברישא נמי חוץ ממי שיש לו מן השפח׳ומן הנכרית‪:‬‬ ‫או קלל את אביו חייב‬ ‫יודע‬ ‫לא דלמ׳לא זו היא יבמתו וקפגע ן מי שקידש אחת מב׳ אחיות ואינו‬ ‫מיתה״רש״יעגמ' מוקי כשטשה‬ ‫באחות זקוקחודהוי׳ כאשתו‪ :‬היו איזה מהן קרש נותן גט לזו וגט לזו * מת‬ ‫תשובה דאס לא כן הא כתיב‬ ‫לו שבים אחד חולץ * תחלה ולו אח א׳ חולץ לשתיהן * היו לו שרים‬ ‫(שמות כ״ב) ונשיא בטמך לא‬ ‫תאור כעושה מעשה טמך(כמ״ש‬ ‫לאחת והשני אס רצה ליבם לשניה א׳ חולץ וא׳ מיבם • קדמו וכנסו אין‬ ‫מיבס שאס זו יבמתו שפיר ואס‬ ‫במשנה ג׳ פ״ב דמכוח) ואפילו‬ ‫אחותה היא לא פגע באחות ■מוציאין מידם‪ :‬ן שני׳ שקדשו ב׳ אחיות‬ ‫לר׳ שמעון בן מנסי׳פ״ק דחגיגה‬ ‫זקוקתו משים דחליצה דהך זה אינו יודע אי זו קדש וזה אינו יודע אי‬ ‫משנה ז‪ ,‬דקרי ליה מטווח לא‬ ‫א‪,‬פקעת׳ לזיקה ‪ :‬קדמו וכבסו * זו קדש ‪.‬זה נותן ב׳ גטין וזה נותן ב׳גטין•‬ ‫יוכל לתקון היינו דעונו כזכר‬ ‫קודס שנמלכו בבית דין אין‬ ‫לשתיהן‬ ‫מתו לזה אח ולזה אחיזה חולץ‬ ‫הואיל והממזר קייס אבל עושה‬ ‫דנל‬ ‫מוציאין אותן מידס משיס‬ ‫וזה חולץ לשתיהן " לזה א' ולזה שנים‬ ‫מעשה עמך מקרי כיון ששב ‪:‬‬ ‫ואי‬ ‫נסכי‬ ‫חד וחד אמר אנא שפיר‬ ‫ו אחת משחי אחיות ואינו יודע‬ ‫היחיד חולץ• לשתיהן י והשנים א׳ חולץ‬ ‫שכנס‬ ‫שהראשין‬ ‫נמי הוי איפכא‬ ‫וכר• והוא הדין בשתים‬ ‫‪,‬‬ ‫מידם‬ ‫מוציאין‬ ‫אין‬ ‫וכנסו‬ ‫קרמו‬ ‫י‬ ‫מיבם‬ ‫וא'‬ ‫ההיא‬ ‫זקוקהו‬ ‫אחות‬ ‫ליבום כנם‬ ‫אחרות שהאחת מתן טרוה עם‬ ‫לזה‬ ‫ומשבא‬ ‫איסור׳‬ ‫דעבד‬ ‫שעתא הוא‬ ‫האחרות אלא דהספק שכיח יותר‬ ‫שהיא‬ ‫השניה‬ ‫אח‬ ‫אחיו ויכם‬ ‫שיהיה בשתי אחיות שבקל אינם‬ ‫יבמתו פקטא זיקתה למפרע מאידך ‪ :‬ז שבים שקדשו שתי ניכרו‪ $‬זו מזו מה שאין כןבש׳ כגון אשה ובתה״וכל שכן אשה‬ ‫אחיות • והס ככריס ‪ :‬זה חולץ לשתיהן כו׳ • משוס דכל ובת בתה או בת בכה דחנן בס׳ דלקמן משכה ד׳ שהם כיכרות‬ ‫חד מנייתו אסו׳ ליבומי דדלמ׳כל הד וחד פגע באחות זקיקתו‪ :‬איזו היא האס ואיזו היא הבת וכל שכן הנכד משוס הכי נקע‬ ‫היחיד חולץ לשתיהן י שאי אפשר לו ליבס לא קודס חליצת אחיות ועיין בריש פ׳ דלקמן‪ :‬ואינו יודע איזה מק קידש •‬ ‫של שניית מ־וס אחות זקוקה ולא לאחר חליצה משוס אחות אפי׳ לא הוכרו בשטח □קדושין שנמצ׳ שאי אפשר שיבא על‬ ‫חלוצת לפיכך הואיל ואסיר ליבם יחלוץ חחלה לשתיהן כדי אחת מהן אפי‪ ,‬הכי שתיהן צריכות גט כמפורש במשנה ז"‬ ‫להוצי׳אוהה שהיא יבמתו מאיסור יבמה ■לשיק ‪:‬והשבים אחד פ״ר דקדושץ ולא הידוק מדקתני ואינו יודע דמשמע השת"‬ ‫הול׳ן י לאפקועי זיקה מאחיו אס זו יבמתו ותשחרי אחותה איט יודע ולא קחני אינו ידוע דהוי משמע לא נודע הדבר‬ ‫לשני ממת נפשך אי יבמתו היא שפיר ואי אחותה היא הא מעולס‪-‬שמע מיניה דמיירי דוק׳ בהוכרו ולבסוף נתערבו "‬ ‫פקעא זיקת היבמה‬ ‫מניה בחליצת אחיו ‪ :‬ליתא דאי׳כו יודע־ משמע הכי ומשמע תכי כמו שכתבו התום‪:,‬‬ ‫אתיו‬ ‫קדמו וכנסו " כתב הר״ב קודם שנמלכו בבית דין וכפירש״י‬ ‫שאס נמלכו בבית דין ועברו יוציאו כיון שעברו על דברי ב״ד • הרא״ש * ועיין בביי סיף סימן י״א בשם הרשב״א ‪:‬‬ ‫קדמו וכנסו •אפי׳ בקדושין דזיקה דרבנן היא ותפסי קדושין באחותה אלא שאומר־ס לו המתן עד שיעשה אחיך הגדול מטשה‬ ‫כדתנן במשנה ט׳ פרק ד׳ ‪.‬והא דכחב הריב וכן ל׳ רש״י ההוא שעת‪ ,‬הוא דעבד איסור׳ וזה לא שייך אלא בביאה‬ ‫לרמת׳ נקט הכי דאפי' כי בעיל באיסור אפיי הכי אין מוציאין וטעמ׳ משוס דלא הוי אלא ספק דקה כמ״ש דחוס׳ דבודאי‬ ‫זקוקה כי בא עליה בלא קדושין מוציאי! ועיין מ״ש בפ״ד במשנה ט׳ ‪ :‬אין מוציאין מידן • פירש הר״ב משוסדכל חד‬ ‫וחד אמר אנא שפיר נסכי כר " ועיין מה שכתבתי בס״ד כריש פ״ג ‪ :‬ז שנים שקדשו כו׳ והשכיס אח׳ חולץ יא" מיבם•‬ ‫וצריכ׳ דמהו דחימ׳ לגזור דהכי חרי לא ייבם חד מנייהר אטו ההוא אח יחידי קמשמע לן ־ ודוק׳ מחלץ והדר 'בימי ♦‬ ‫אבל יבומי בריש׳ לא " דהא פגע ביבמה לשוק • גמ׳ ‪ :‬קדמו וכנסו אין מוציאין מידם * הכא נמי טעמ׳ כדלעיל ולא‬ ‫ידעתי למה פי' הר״ב וכן רש״י לקמן בסיפ׳ ולא הכא ־ אי נמי התם נמי לא יפרשו דהא בחד טטמ׳ שייכי כולהין בבי•‬ ‫ועיין ריש פ״ג מ״ש שם " אין מוציאין מידם ־ אפי׳ הס כמיס דהא סחמ' ודאי קתני " וטעמ׳ דחלוצה נלכתן] דרבנו‬ ‫לזה‬ ‫היא וסנק חלוצה לא גזרו ״ גמ׳ * ועיין מה שכתבתי ריש פ״ט בס״ד •‬ ‫א‬ ‫ב‬ ‫ח״ג‬. ‫תוספות‬ ‫חדשים‬.

(14) ‫תוספות יום טוב‬ ‫תוספות‬ ‫חדשים‬ ‫משגה ‪1‬ה•‬ ‫בגמל‬ ‫צ^ה‬ ‫לעס‬ ‫בש״ע אה״ע מי׳‬ ‫קס״א סעיף ד׳‬ ‫ודיני המימן כו׳‬ ‫‪,‬גמי׳ י״א סעי׳ ה׳‬. ‫יבשת פרק ב‬. ‫ר״ע מברטנרררז‬. ‫׳לזה שנים ולזה שנים " צריה׳ דמהו דתימ׳ כיון דלבסוף אחיו של זה סייבם חלוצתו של זה ‪ :‬ממה נפשך אם זו‬ ‫הרוייהו מתיבמין הך להאי ביתא והך להאי ביתא אתו יבמתו שטר נשיב שהרי אחיו לא מלן לזו אלא לאחותה שלא‬ ‫למימד מה לנו ולחליצת ודלת' מייבמו בלא חליצת קמ״ל • היהה יבמתו ואיל כלום ואי לאו יבמתו היא שפיר נשיב נכריה‬ ‫גמ׳ ‪ :‬ח מצות בגדול ליבם "• כתב הר״ב דדרפינן ולקתה היא דאי משוס אחות זקוקה ליכא שהרי חלץ אחיו את אחותה‬ ‫לו לאש* והיה הבכור וט״וילפינן‬ ‫שהיא יבמתו ׳ ופקעה זקהיואי‬ ‫משוס יבמה לפו ז הרי תנצה זי‬ ‫כי‬ ‫בגמ׳מדכתיב (דברים ב״ה)‬ ‫לזה שנים ולוה שנים אחיו של זה חולץ‬ ‫מאחי בעלה‪ :‬קדמו שני אחיך‬ ‫ישבו אתי□ יחדיו הוקשה ישיבת‬ ‫אחים זה לזה למבין יבוס ואם לאחת ואחיו של זה חולץ לאחת ג אחיו‬ ‫של אחת וחלצו לשתיהן ‪..‬מטס דלא‬ ‫זה‬ ‫קדם הקטן זכה ומשוס הכי בכור של זה כרב׳ חלוצתו של זה• ואחיו של‬ ‫ידעי איזה הי׳ יבמתו‪ :‬לא ייבמו"‬ ‫‪1‬נמי לאו דוק׳ אלא שבכורחו גרמה מיבם חלוצתו של זה* קדמו שנים וחלצו‬ ‫שני אהיס האהריס זה את זו וזה‬ ‫את זו משוס דקמא דנ?^‪ 5‬אית‬ ‫!ו והוא הדין אס אין בכור הגדול לא ייבמו השנים " אלא א׳ חולץ וא׳‬ ‫ליה למימר זו היא אחות זקוקתו‬ ‫שבאחין גדלותו גרמה לו והיינו מיבם • קדמו וכנסו אין מוציאי‪ :‬מידם ‪:‬‬ ‫אלא א׳ חולן תחלה לאחת ואחד‬ ‫רתק מצוה בגדול ולא חנן מצוה ח מצוה כגדול ליבם • ואם קדם הקטן‬ ‫מיבם לשני׳ממה נפשך אי יבמתו‬ ‫בבכור וקרי ליה בכור שאינו נוטל‬ ‫זכה* הנטען על השפחה ונשתחרר׳או על‬ ‫היא שפיר ואי־לאו באחות זקוקה‬ ‫בראוי כבמוחזק כבכור " ומ״ש‬ ‫‪:‬ר*ב יקום הבכור היבם טל שם הנכרית ונתגיירה ר״ז לא יכנוס״ואם כנם‬ ‫לא פגע שהרי תלן אחיו ליבמתו‬ ‫אין‬ ‫ויבמה לשוק לא הוי שהרי חלצה‬ ‫אחיו לנחול אותו • מפרש בגט*‬ ‫מאחי בעלה ‪ :‬ואס קדמו "אלו‬ ‫מגזרה שוה דנאמר כאן (שם)‬ ‫קום על שס אחיו ונאמר לתלן(בראשית מ״ד)על שם אחיהם ב׳ אחרונים וכנמו אחר חליצת ׳שנים האחרים ולא באו לימלך‬ ‫יקראו בנחלתם ואמרי׳ ‪3‬גמ׳ לאט'ג דבכל התורה ‪.‬אין מקרא בב‪6‬ד אין מוציאין מידם גדפרישית‪ .‬שהרי אין כאן אלא ספק‬ ‫׳וצא מידי פשוטו הכא אתי גזרה שיה ואפקתית * לגמרי איםור_אחות זקוקה בנשיאי ראשונה ואיה׳ למימר קמא מסיב‬ ‫‪:‬אין צריך לקרות לבנו בשם אתיו כלל • ואתי שפיר השתא ‪ .‬יבמתו היא ושפיר נשיב ובחר נמי' שפיר כסב נכריה ואי‬ ‫שהריב הוכרח לכתוב דרשא זו דכוליה קרא ולכאורה לא היה כמי הוה אינסיבי איפל וקמא פגע באחות זקוקה כיון שבא‬ ‫צריך לכתוב לרשא דכחלה כלל אלא דכיין דהך דרשא מפיק שני דבם פקעא זיקתה מאחיו והותרה לו אפפו ואיס־ר׳דעבד‬ ‫*קרא מפשזעיה לגמרי זה מכריח לדרשא דוהיה הבטר דאי עבד‪ :‬ח מצוה בגדול ליבם ‪ :‬דדרשינן ולקחת לו ל׳אשה‬ ‫^פשר לפרשו השת* כפשוטו וכמו שכתבו התום׳ אלא ביבם )יבמה והיה הבכור המיבס יהא בכור אשר תלד ואותה‬ ‫‪:‬אי על הבכור שתלד היבמה קאמר קרא שיקים על שם המת יבמת תהא ראויה ל־־לד פיט לאילונית יקוס בכור היבם‬ ‫!נחלה ש‪1‬ותו בכור יירש את המת דאם כן יקום על שם אחי על שם אחיו לנחול אותו ולא יחלקו אחיו עמו •‬ ‫הנטען‬ ‫אביו מבעי ליה־ע״כיוכמוכן סובר אני שלפי שגזרה שוה זו‬ ‫מפקא לקרא מפששיה♦שזה הכריח להרמב״ם שנתב בפירושו גס בחבורו פיב מהלכות יבוסאשר תלדר״ל אשר תלד אס‬ ‫נמת ותלד במק ‪ 0‬ילדה ובא העתיד במקום עכר ♦ עמנ * וקשה שהרי תלמוד׳ דרשא אחרת דרשה כמו שנתב הר״ב פרט‬ ‫!אילונית וגס הרמב״ם העתיקה פ״ו מהלכות יבוס אלא מנוס דפשטיה דקיא מתעקר לגמרי סובר הרמב״ם שאי אפשר‬ ‫אמד כן שלא יהא פשט מובן למקרא ־ וראיה לדברי דבפיג דכהייוה דף ל״ח ע״ב מהמה הלמוד׳ לר*ע לבריית׳ אתא‬ ‫נזרה שוה ומפקיה מפשטיה לגמרי ומש;י קרי ביה ט׳ * שמע מינה דאי אפשר שתעקר הפשט לגמרי שלא יהא לו שוס הבנת‬ ‫‪:‬לל וזהו שהכריחו להרמביס בזה הפסוק שעל כל פנים יש פשע פש ט ומוכן לכל למקרא זה כמו לכל המקראות רק‬ ‫נןפשועו הנראה דהיינו הבכור רצה לומר בן הראשון ויקום על שסר‪8‬ל שם ממש לזה הפשט עקדתי׳ הגזרה שזה לגמרי‬ ‫‪1‬לא תפרש הבכור בטר דאחין ועל שם היינו שסהצחל׳זכל זה קרוב לפשוטו ומשמעות המקר׳וקשי׳ליה להרמב״ם האיאשר‬ ‫זלל שאס נפרשהו ■כמדרשו פרט לאילונית מלתא דפשיט׳ שזו היא דרשא גמורה דוהיה הבכור‪ ,‬משתעי בעם ואפר הלר‬ ‫זשחמי ביבמה ואם כן אץ פשט כלל לאלו פחי המלות לכך מפרש דכפיהפשט שאמרנו מוסב אשר תלד על והיה הבכור‬ ‫נמשמעו וחצה לומר אם המש אלא שהוא עתיד במקום טבר וכזה נמצאו רבים במקר׳ כמפורססץלנולס טעמים בלי ספק‬ ‫גס לזה שכן ניתן לידרש פיט לאילונית ויצא לנו מזה שהכתוב יש לו משמעות מובן קרוב לפשעיה אע״ג דעקרהיה הגזרה‬ ‫‪2‬וה מפשטיה לגמרי‪ :‬הנטען י פי׳ הר״ב החשוד ־ כלומר שטוענין עליו דברי לעז רש״י‪4‬פירש בספר התשבי שעיקר ענין‬ ‫נ‪1‬ענה מלפק טענו את בעירכם (שפמח) שמעמימין ומשאין עליו לבר זה ‪ :‬לא יכניס • גמ׳ * דאמר קרא (משלי ר׳)‬ ‫‪:‬סר ממך עקפוח פה ולזות שפתים הרחק ממך והכא נמי אינא לעז שיאמרו אמת היה הקיל הראשי! ‪ :‬ואם כנש‬ ‫‪:‬ו׳; כתב ב״י סיף סימן י"א בפס הרשביא שאפי׳ לא כנש בנשואי! אלא שקידש אין מוציאץ מתחת ידו שכל הצריכה גט‬ ‫זוציאין קרינן ביה ואץ מוציאין בדיעבד ויש חולקין זחל ף נוסחאות בירושלמי הן * ע״נ * ובעיני נראה לדקדק כסברת‬ ‫בררושי‪1‬‬ ‫הרשב״א דמלכנס דגבי יבמה דלעיל שהוכחתי שם דאני!‬.