Machzor z komentarzem do "Beit Yisrael" : Święto Sukkot.; [Tytuł oryginału:] מחזור עם פירוש ע׳׳ט בשׁם בֵּית יִשְׂרָאֵל. : סוכּוֹת. - Silesian Digital Library

Pełen tekst

(1)

(2)

(3) ‫ד‪.‬דש‪1‬‬. ‫בתוצאה‬. ‫עם פירוש ע״ט בשם‬. ‫בית ישראל‬ ‫וי ל ק ר ג‬. ‫•‪#-‬אה‬. ‫י<ו בן־ציון נהוב הגדיל ר׳ ירמי׳ עקיבא זציל אלפם סתילגא‪.‬‬ ‫ר*‬. ‫נוסח ספרד‬. ‫ייניייע מחזורים ז<;ץמיט הוגדערט פינף אץ זיכענציג מיע ילות‬ ‫די צווייטע זייט שעך‪,‬‬ ‫יןהוקבות (נייע מ׳מלים)‪ ,‬וועלבע זיינען אוים^רע‪3‬ע;ט‬ ‫<אויסער אלע עועלות וועלכע געתיגעץ^ך\אין ניז‪.‬ןעץט געדתקטע מ;חזוךים)♦‬ ‫‪■ --■ ; /...... .‬־■—‪ :‬־‬. ‫‪—....‬‬. ‫אוקי האמנן מיר מוסיף ;עוועןען אין ן־יעזע נייןג אויפגא;ע מהזירים‪:‬‬. ‫דגרצזים‪,‬‬. ‫מתגי□‪■ /‬און‪.‬רןאמעס‪,‬‬ ‫‪*9‬ךצ^עץען• יי'‪?4‬הצי^ע קריאות ^!)הפטורות‪ .‬יעל* מיטלים אוץ‬. ‫דאם יעדער זאל^^כטיג ןא;ען די עברי און רויהען יעדעס‬. ‫ר?ץ פוןאס^רים הקןמשיס•‬ ‫*^ • ג<דא‪* 1‬‬ ‫?ד^ליייז‬ ‫*‬. ‫*‬ ‫ווילגא‬ ‫*ממאות *‪5‬ית מעור‪ ,‬ספרים‬. ‫שנת‬. ‫של י׳ אברהט כהנא ג״י‪ ,‬בווארשא‪,‬‬. ‫ת ‪ 0‬ר ס צ © ו‬ ‫‪Printed in Poland‬‬. ‫"‪Drukarnia ,,FOŚPIECH‬‬ ‫‪Warszawa. Św Jersb‬‬ ‫*‬ ‫‪3J‬‬. ‫נאלעוזקי ‪99‬‬. ‫‪19 993•5‬‬.

(4) ‫‪7‬אם ז‪-‬ירעז סא גיינג הרנדערט טינף ארג זיבעציג ם;‪2‬ל‪1‬ת (נייע מ^לים) וואס מיד האבק מוסף גיעמן©‬ ‫;אויסער דיא א‪£‬ע מעלות תעלכע געפינען זיך אין אנדערע מחזורים)‪ ,‬אק ;ע רען גי ד‪,‬י יל בעזונדער• ראש השנת‬. ‫ז)‬ ‫סנינים ‪;.‬קלים ♦‬ ‫התעוררות קודם התפלה ח)‬ ‫ט)‬ ‫־עשת הגיולים‬ ‫זשת נם־ם‬ ‫י)‬ ‫משל פאר שטו״ע‬ ‫יא)‬ ‫ע שת אופס‬ ‫יב)‬. ‫במן ציון‬ ‫משלי ‪,‬ישראל‬ ‫לקושי ‪;.‬קלים‬ ‫משל־ מוסר‬ ‫משל ומליצה‬ ‫מוסר פאר תקיעות‬. ‫יג)‬ ‫יד)‬ ‫טו)‬ ‫טז)‬ ‫יז)‬ ‫יח)‬. ‫דברי חכמים‬ ‫אמרי נועם‬ ‫משלי צדקת‬ ‫אמרי יושר‬ ‫ש אל‬ ‫צדקת ‪,‬י *‬ ‫^דיןי ‪.‬יש״אל‬. ‫לרם כפור‬. ‫סימני יום כ&זד‬ ‫לג) סימן ‪.‬מזוהר הקדוש‬ ‫מא) משלי חן‬ ‫אטעם צו מנחת‬ ‫לד) התעוררות קודם התפלה מב) משלי ‪.‬יעקב‬ ‫‪ ,‬התעוררות לתפלת יו״ב לה) מעשת הגדולים‬ ‫מג) הנהגת ליל יו״כ‬ ‫ת) לסעודה המפנקת‬ ‫לו) מעשת נסים‬ ‫מד) מעשת אלפס‬ ‫בם) התעוררות קורם בל נדיי לז) פנינים יקך?‬ ‫מה)בען ציון‬ ‫ל) מוסר פאר כל נדרי‬ ‫לח) ‪.‬משל׳‬ ‫מו) לקומי‪;.‬קרים‬ ‫לא)‪.‬רעיוןדיקר קודם כל נדרי לט) משלי ‪?•.‬במים‬ ‫מז) משל ומליצת‬ ‫מח) אמרי נועם‬ ‫לב) מוסר לנערי בני ‪,‬ישקאל מ) משעי ‪,‬י־שד׳ם‬. ‫י■ט) משלי ישלים‬ ‫נ‪ ):‬משלי חכמים‬ ‫נ‪:‬א) משלי ‪.‬יעקב‬ ‫!‪:‬ב) מגיד מיש״ים‬ ‫נ‪:‬ג) אטרות טהורות•‬ ‫<כד) ברכת ןשראל‬. ‫מט)אמךי יקדושיב‬ ‫נ) מ־עשה מר׳ אמנון‪.‬‬ ‫נא) צדקת ‪.‬ישראל‬ ‫ע) אמרות טהורות‬ ‫גג) משלי מוסר‬ ‫ני) ‪,‬אמרי יושר‬ ‫*‬ ‫■פארנעילן‬ ‫נה) 'ךב‪-‬י מוסר‬ ‫נו) משלי ;הודה‬. ‫רחג הסוכות‬ ‫נז) מעשה אלפס‬ ‫סז) שימחת בית תשואבה ער) מדרש חכמיט‬ ‫‪ 1‬פד)‪. .‬קדוש ה׳שם‬ ‫נח) תורת אמת‬ ‫סה) מבילר טוב‬ ‫ופה) בעל הנפלאות‬ ‫עז) ‪,‬דברים ‪,‬ישרים‬ ‫אל‪.‬פ‪:‬‬ ‫למעעזה‬ ‫נט) פתחזר‪3‬ר‬ ‫;ק;יט‬ ‫‪:‬‬ ‫ליקוטי‬ ‫סט)‬ ‫רבה‬ ‫פוןהושענא‬ ‫מנהגים‬ ‫עח)‬ ‫פי) ‪.‬ק עדן‬ ‫ם) פנינים ‪;,‬קרים‬ ‫ע) גמול וישלם‬ ‫עט)ךס גאנצע דאוונען כסוןר פז) פרחי עדנים‬ ‫םא)בנין ציון‬ ‫עא)מש‪,‬י מוקך‬ ‫אי?ש הושענא רבה פח) נחלת אבות‬ ‫חכמים‬ ‫סם) משלי‬ ‫?נר‬ ‫ד‬ ‫עצי‬ ‫;רננו‬ ‫עב)‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫נדבות‬ ‫‪.‬נשם‬ ‫פ)‬ ‫פט) ‪.‬די א ה;ךג״ם‬ ‫אויף ש^רעזתורדו‬ ‫סג) מגן דוד‬ ‫עג) משלי‪.‬י״עקב‬ ‫פא) גלגל החמר‬ ‫‪1‬עך; משלי ‪.‬ישרים‬ ‫סד) אסון לששון נהפך‬ ‫פב)_ק?ני ראם‬ ‫צ) משל ומליצה להג‬ ‫סה) גאו; !עקב‪ .‬סו)‪.‬עץ אבות !עה) בגדיך 'לבנים‬ ‫^*‬ ‫תזדההג‬ ‫צא) לשמחת‬ ‫פג) איתן האזררוי‬. ‫"ל ‪,‬‬. ‫ק‪ ;1‬פסחוךיניו‬ ‫צב>עי^‪ 7‬ז *‬ ‫צג) דיא פאראדע §ייא דעם‬ ‫זקןבן פסח‬ ‫צד) מעשה אלפס‬ ‫צה) אמעשה בימי המקיש‬ ‫צו) ערבי פסחים אוף טייטיש‬ ‫צז) אכילת פסח בזמן המקדיש‬ ‫צח) משלי חכמים‬. ‫להג הפסח‬ ‫צם) ‪.‬ספורי גאולת מצרן ם‬ ‫*‬ ‫‪;.‬קריה‬ ‫ק) פנינים‬ ‫קא)ב‪.‬נץ צון‬ ‫קב) ‪.‬ישראל קדוישים הם‬ ‫קג) הקזיב אף כגמולו‬ ‫;ק לתפלת טל‬ ‫קד) טעם ז י*‬ ‫קה) דיני תפלת טל‬ ‫קו) ערל שפת;ם‬. ‫קז) אל אמת‬ ‫קטר) משלי ‪;.‬עקב‬ ‫קח) העתקת ע״ט מקציה״ע קטז)נסי ה;ם‬ ‫קט) למדו ה־טב‬ ‫קיז) שיכת ה;ם‬ ‫ק) אתה בחרתנו‬ ‫קיח) ענות צדק‬ ‫קיא) גמול רשע‬ ‫קיט) שקר אין לו רגלןג>‬ ‫קיב) גאון ‪.‬יעקב‬ ‫‪.‬קב) מדום ר׳ חמנא‬ ‫קיג) עלבונה של תורת‬ ‫קכא) חכמת 'שלמה‬ ‫קיד) מישלי ;הושו״ע‬ ‫‪,‬קבב) נותן בכוס עינו‬. ‫להג השבועית‬. ‫קכי) סעשת נסים‬ ‫קלו) כבוד הורים‬ ‫‪ ,1‬קמט) ש' בכורים אויף ע״ט קסג) תלמידו של הלל‬ ‫קכד)משל־ם פון ‪,‬עמן רזקו; קלז) ‪$‬ה חדל אני‬ ‫קג) עדותיך נאמנו‬ ‫קסד) מאשפות ;רום אביון‬ ‫שבועות‬ ‫קלח) פיעל ‪2‬ייע משלים קנא) כבוד אב‬ ‫קסה) אמשל פאר ילל‬ ‫קבה) עמנים ;קרים‬ ‫קנב) עמן יוצר אור‬ ‫אויף אקדמות‬ ‫קסו) שפוט השופטים‬ ‫קבו) מעשה אלפס‬ ‫קלט) משלי ‪.‬יעקב‬ ‫קנו‪. ).‬נחמדים מזהב ומפז‬ ‫קבז) פקד ה׳‬ ‫קכז) במן ציון‬ ‫נעשה‬ ‫ה׳‬ ‫דבר‬ ‫אשר‬ ‫קט)‬ ‫ונשגב‬ ‫צדיק‬ ‫קנד)‬ ‫*‬ ‫כנפי‬ ‫קסח) לחפות תחת‬ ‫הגדולים‬ ‫קכח)מעשה‬ ‫ההר‬ ‫כתחתית‬ ‫קמא)‪.‬ריתיצבו‬ ‫זוטרא‬ ‫מר‬ ‫קנה)‬ ‫קשט) ואנה ‪7‬עשת‬ ‫קכט) משלי ףבמים‬ ‫קמב) נסים של מתן תורה קנו) באמונתו ‪.‬יחיח‬ ‫קע) מקצת תהלות ר<ף‬ ‫קל) שמע ‪.‬יש־אל‬ ‫קמג) גדולת משה‬ ‫קנז) אריכת יגזים‬ ‫ד‪.‬מלר לח‬ ‫ממוח‬ ‫קלא) צדקה תציל‬ ‫חקקת‬ ‫באצבעותך‬ ‫קמר)‬ ‫נטע‬ ‫אישל‬ ‫קנח)‬ ‫קעא) משלי ‪;.‬עקב‬ ‫^לב)כבוד אם‬ ‫קמה) כלי גבר‬ ‫קנט) מאה שערים‬ ‫<;‬ ‫קעב) אגלה‬ ‫בתשובה‬ ‫קלג) ך‪.‬שב‬ ‫שתתעש־‬ ‫בשביל‬ ‫עשיר‬ ‫קמו)‬ ‫קס) שנות האדם‬ ‫קעג) ‪,‬רהךאנו בבנ;גד‬ ‫קלד) דו;יתס עולבה‬ ‫קטז) רישות הרכים‬ ‫קסא) חכמת סוחר ‪:‬יהוךי‬ ‫קעד)טעמי משלי‬ ‫אסוז‬ ‫קמח) ברכה והוראת‬ ‫*‬ ‫חורי‬ ‫קסב)תוכחת הב* מוסר‪;,‬ראיס קעה) ‪£‬אמדי מחן‬.

(5) ‫דינים פון ערב יום טוב‬. ‫בג‬. ‫־׳י) ערב יום טוב איז נוהג די זעלבע‬ ‫דינים פון ערב שבת‪ '.‬את דיי אלע‬. ‫נ) יעדער יוד דארף האבק בזכרון דם‬ ‫פערצייטינם ווען דאם בית המקדע‬ ‫איז' ךעטאנען אוג איע יודין פלעלק‬ ‫אויף פסח‪ '.‬לבועות‪ .‬סוכות \ עולי‬. ‫ןכרי צוךעבק‪:‬‬. ‫צו^זעהעןדעם כבוד ס^ץה•‬. ‫זאכען וום עם איז אסור אום ערב שבת‬ ‫צויזאנקצו א'נכרי ער זאלזיי טוען‬ ‫■אין שבת‪ .‬אזו אויף אום ערב'יום טוב רגל זיין‪.‬הט זיף יעדר יוד אץ ערב יום‬ ‫טאר מען ניט זא^קצום נכרי ראם ער טוב מקדע ומטהר ניווען בכדיי וים ער‬ ‫*‬ ‫זאל פאר אים טוען די‬ ‫מלאכת אין יום זאל אין יום ט‪1‬ב זיין ריין צו ‪.‬קמין קוטן‬ ‫‪.‬טוב וועלכע ער אליין טאו־ זי אום יום אין בית המקדע צו וועריןיגיזעהן פר‬ ‫‪.‬טוב ניט טוען'‪ .‬סיידען ער ניבט עם צו דעם כבוד פון די הייליגע עכינה‪'.‬איבר‬ ‫‪.‬טוען רעם נכרי באופן ראם ער וואלט דעם איז זייער רעכט צו מאכען אזכר‬ ‫‪.‬נאף ניקענט מאבען פר שבת אדר פר מען זאל זייף גוט ארוס ווא‪#‬ק י אפ‬ ‫■יום טוב ‪'.‬נאד דר נכרי אליין האט'זי עערען די האר‪ .‬אפ עניידען די נעגיל‪.‬‬ ‫טוען אין שבת ויום טוב‬ ‫*‬ ‫באהאלטען צו‬ ‫אוף זיף טובלען אין אמקוה לכבוד יום‬ ‫טותר‬ ‫*‬ ‫דענסטמאל איז די‬ ‫זאך צום טוב‪ .‬וועלען טיר זוכה' זיין ווייטער*‬. ‫סדר עירוב תבשילין‬ ‫‪0‬ם חל יו״ט בער״ש מכליזי! עירוב תב^ילין להזכיר כל מי שלא הניח פדיץ‪:‬‬. ‫*־ טדי טאר מעץ ;יט זקאקען אוף שבת אונ ווען יום טוב דפאלט פרייטאג טאר מען יום סיב‬ ‫ום‬ ‫‪4 ,‬יט ארבייטץ‪ /‬אן צו ?רייטן עטין ווארג אוף שבת׳ ©יעץ מען מא;ט ‪.‬ערב יו״ט איין עירוב‬ ‫מבשילין ׳ דהיינו מעץ געמט ערב יו״ט איין שטיק סלה‪ ,‬אודער ברוט‪ ,‬מער מצדה איז צו נעסן‬ ‫‪#,‬יין דולה‪ ,‬ורם איז אן נ‪/‬רייט אוף שבת קריא ׳ אךער אויף סעודה שלילית‪ ,‬אוג דר צו נעמט‬ ‫מען איין נדת ;;קאבמע פלייש׳ א‪.‬ךער סיש׳ אדר איין איי‪ ,‬אוג מען מאבט ך'י ברכה‪ :‬י‬. ‫^רץקאתה ץ‪ .‬אלהינו‪ ,‬מלך העולם׳ אשר קדשנו במצותיו‪,‬‬ ‫וצונו על מצות ‪.‬ערוב‪:‬‬ ‫ברקי אתה ;ילת־ ט ביסטו ;אט אוטר ;אט קיניג פון ד־ער וועלט וואס ער האט או;ז רהייליגם‬ ‫טיט זיינע מצות אונ האט אונו ‪4‬י?אמען די מצוה'פז־ן‪ 1‬עירוב‪ :‬י‬. ‫‪3‬אך‬ ‫‪.‬בדין יהא שרא לנא׳לאפוץ׳ ולבשולי‪ ,‬ולאטמוני׳ ולאךלוקי‬ ‫שרגא‪ .‬ולתקנא‪ .‬ולמעבד כל צרכנא׳ מיומא מבא לש־בתא‪,‬‬ ‫לנא ולכל ‪:‬שריאל הדרים בעיר הזאת‪” :‬‬. ‫דעם מוז מען זאגען בדין אונ וועד עם פר שפייט נים דעם פירוש זאל עד בעסער זאנען דיא סייפש פין בדין ‪1‬‬. ‫^ךיץ ‪:‬הא שי־א לנא דורף דעם עירוב ;אל ארגז זיין ערלובט צו באקן אוג צויקאבן אוג צו באהאי^ן‬ ‫עסי;וואךג אין וואךימקייט אוג לינט אן צו' צינדען אוני צו טאהךאלע כאדעך‪;5‬יש 'פון‬ ‫ידם טוב אייף שבת פאר או;ז אוג פאר אלע וואם וו^הנען אין ליזע שטאש‪:‬‬ ‫אוג מען באהאלט דעם עירוב אויף שבת‪ .‬אוג שבת עקט מען איים אויף!‬. ‫^אן מער ךיגים פון עירוב מבשילין געפוגט מען אין מחזור פון ראש סי^;ה ;‬.

(6) ‫דיני 'עירובי הצירות‬ ‫ץודיי ״יין ‪$‬זךר מער וואנען אין איין הויז‪'.‬‬ ‫יערער וואסנט אין אבאזינדער שטיב ‪.‬‬ ‫א־נ ץווישק די שיטי^ען איז דא "אפאדר הויז‪.‬‬ ‫ןואם"פון"פאדער חויז גייס מען אריץ אין דיא‬ ‫שטיבען \ ^אוך‪ ,‬מען ניט שבת טראגען פץ‬ ‫פאדער הויז אין‪.‬די שטי‪$‬ען‪ .‬אוני ניט "פון די‬ ‫שטיבען אין פאדער הויז‪ .‬סיידען מען האט‬ ‫{עטאכט פרייטאג א עירובי הצרות; אפילו‬ ‫עם איז ניטדא "קיץ פאדער הויז‪ .‬נאר מען‬ ‫גייט פון איין שטוב אין די אנדערע‪ .‬אוג "אין‬ ‫יערער 'שטוב ו"ואסנט איין א;דער "בעל הבית‪.‬‬ ‫טאו־ מען ניט טראגען פון איין שטוב אין דיא‬ ‫אנדע^ע אן א עירובי הזירות‪ .‬ראם איז נאר‬ ‫ןוען מען טאר ניט טר"אגען אין נאם‪ .‬עם איז‬ ‫ניט דא ״קיץ עירוב ארום שטאט‪ .‬דער" עירובי‬ ‫ןוזירות וועךט אזדגעטאכט‪ .‬איינר רום וואנט‬ ‫אין רעם "הוף זאל {'עמן פרייטאג אסלה אדער‬ ‫אברויט ווסראם איז נרוים ניט ווייניגער ווי‬ ‫זעקם הינער אייעד‪ .‬א'ונ ער ;יט דעסיברויט‬. ‫צו איינעם אין כאנט (דער איינער זאל זאר‬ ‫ניט זיין זיין ודיב אוג ניט זיינער אקינד אוב‬ ‫ער דארף ‪.‬עלטער ‪1‬יין פון דלייצעסן ‪,‬יאד‪.‬ד> •‪-‬‬ ‫אונ זאנט "צו "אים נעם רעם ברויט" אונ ‪1‬איי‬ ‫אים זוכה פר די אלע יוידין וואם וואקגען דא‬ ‫אין הויף‪ .‬די ס;ת זאל‪,‬גיך!ערק צו אלע איין‬ ‫ווא־נער פון רעם' הרף‪ *.‬דער מענטש י אל‬ ‫נעמק די סלה ־אוני* ןאל זיא"אויף הייב‪.‬ען הויף‬ ‫אטפח אוג ער האט אין זי;ען ער זאל ךי חלה‬ ‫זוכה זיין פיר א‪3‬ע‪.‬טענטש‪.‬ען ווים וואדינען אין‬ ‫רעם הויף‪ .‬נאף' רעם "נעמט דער בעל הב?ת‪..‬‬ ‫די חלה צוריק פון רעם מענטש אוב זאגט דיא‬ ‫ברכה אוג בדזדין עירו^א אוב ליעט ךי חלה אין‬ ‫א שטוב ווא׳ם האלט ניט עייניגער וויא פיר‬ ‫איי"לען אויף פיר איילען‪ .‬אוב ךי סלה דאךף‬ ‫ליגען ביז אשעה אין ש;ת‪ .‬אוב יעה בעל‬ ‫הב?ת זאל ביי' ןיך טלאבטען אויב אי"ינער פון‬ ‫דעם הויף וועט וועלען עסען פון דיא סלה‪.‬‬ ‫דירה חד דריססו וום יור‬. ‫■ יהאריז״ל■ נהג לעשותו בכל ער״ש אך לא יברך כ״ז שהעירוב קייס בכיהכ״ג‪:‬‬. ‫בחך אתה׳ ץ׳ אלהינו״מלך העולם׳ אשד קרענו במצותיו‬ ‫וצונו עלמעותערוב‪:‬‬ ‫‪' .‬‬ ‫לףץ יהא ^ראלנא‪ ,‬להכניס ולהוציא ולהביא‪ ,‬בכל עןת‪1‬ת הענה הז‪:‬זת<‬. ‫י מבית ‪1‬לבית? מהצרי לחצר‪ ,‬ומגג לגג‪ ,‬ומבתים לחצר‪ ,‬ומחצר לבתים‪,‬‬ ‫•‬ ‫‪• ,‬ומחצרות למבוי>'וממבוי לחצירות‪ ,‬ומחדר לחדר'ומבית לגג‪ .‬ומגג ל_‪-‬ת‪ ,‬כל‬. ‫מה דצריף לן בעבת הבאה‪ ,‬ו?כל ?טבתות השנה הזא‪1‬ת‬ ‫‪9‬עיר‪1‬נ ננל ערג שנת ווזל נעי״ש אומר [מו״ש‪ .‬זה] ובןמים טובים של ענה זו‪ ,‬הבאים ?גלינו‬ ‫לטובה‪ ,‬לנו‪ ,‬ולכל י&ו־אל‪ ,‬הררים בעיר הזאת‪ ,‬ולכל מייעיתוסף בעיר הזאת‪■ :‬‬ ‫ןאש ־־ש ""שיו? מ• ־־"ש‪.‬‬. ‫מיט ןעם זיירוב‪.‬ואלן ‪5‬יר ©ע‪5‬ץ;אריץ צו ?ריי‪,‬נק‪ ,‬או‪ :‬ארוים צו טראנן‪ .‬פון איין שטוב‪ ,‬אץ‬ ‫די אנרערע שטוב‪ .‬פון איין שטוב‪ ,‬אין חזר‪ ,‬פון חצר אין שטוב‪ ,‬אונ פין איין חרר י צי‬ ‫ן־עם אנןעךין סדר‪ .‬ווס טיר־וועלץ דארפן‪ .‬אוב צו די אלע‪{ .‬ואם וואהנען אץ דעם קצר‪:‬‬ ‫‪.‬‬. ‫■‪, 1‬׳ ‪...‬‬. ‫_‬. ‫—‬. ‫‪.‬‬. ‫‪. ,‬‬. ‫הפלת מנחה לערב סוכות‬ ‫אשרי יועיי ביתך עוד<הללוףפלה‪ :‬אעזריהעם‪,‬עבכה ל‪ 1‬אשיי‬ ‫העם‪,‬ע״אלהיו‪:‬תדלה לתר‪,‬ארוממף‪/‬אלהיה‪/‬לךואבךכה‬ ‫יי' י‬ ‫שמך‪ ,‬לעולם ועד‪ :‬בכל יום‪ ,‬אברכך ואהללהשמף‪ ,‬לעולם ועד‪ :‬גדול‬ ‫יי‪ ,‬ומהלל מאד ולגדץתו‪ ,‬אין חקר‪ :‬דור לדור ישבח מע&יף ועבורתיף‬ ‫יגידו‪ :‬הדר בב‪1‬ד‪'■,‬הודף ודברי נפלאתיף‪ ,‬אשיחה‪ :‬ועזוז נוראותיף‬ ‫יאמרו וגדלתף אספרגה‪':‬זכר רב טובף‪. ,‬יביעו ןצדקתף?רננו‪ :‬סנון‬ ‫<וחו‪6‬‬ ‫י י י‬ ‫•‬ ‫•ץ "" ‪4‬‬ ‫"י ־'‬.

(7) ‫תפלת מגהה לערב סוכות‬ ‫א וגדל חסד‪ :‬טוב יי לכל ורחמיו ׳על כל מעעזיו‪:‬‬ ‫ורחום יי ארך ים׳‬ ‫*‬ ‫יודוך י‪,‬ת כל מעע|יך' 'וחסידיך‪. ,‬יברכוכה‪ :‬כבוד מלכותך‪ ,‬ייאמרו‬ ‫וגבורתך‪ ,‬ידברו‪ :‬להון־יע לבבי האדם' גבורתיווכבודי‪ ,‬הדרמלכותו‪:‬‬ ‫מלכותך‪ .‬מלכות כל עולמים וממשלתך׳ בבל דור ודור‪ :‬סומך _;י‪.‬‬ ‫לכל הנופלים וזוקף‪ ,‬לכל הכפופים‪.':‬עיני'כל"‪ .‬אליך ושוברו ואתיה׳‬ ‫נותן להם‪ .‬אתאכלם׳בעתו‪ :‬פותח‪ ,‬אתלדך ומשבי_ע‪',‬לכל חיירצון‪:‬‬ ‫צדיק יי׳ בכל דרכך וחסיד‪ ,‬בכלי מעשניו ‪':‬קרובי יי‪ .‬לכל קראיו לכל‬ ‫אשר וקראהו באמת‪ :‬רצון יראיריעשוה ואת ש־ועו'‪.‬ם ‪,‬ישמע ויושיעם‪:‬‬ ‫שומר ץ את כלי אהביו ואת כל הרשעים ׳ ושמיד‪ :‬תהלתיע‪ ,‬ידבר‬ ‫§י‪",‬ויברך כל בשיר‪ ,‬־שם קדשו‪ ,5‬לעולם ועד‪ :‬ואנחנו‪ .‬נברך‬ ‫' מעתה ועד עולם‪ ,‬הללויה‪:‬‬ ‫ג ‪5‬‬. ‫ונש״״ן אומי ח״ק ואח״ב מתפללין שמ״ע בלחש‬. ‫<י‪$,‬ם יי‬ ‫כרוך‪ .‬אתה׳ ץ‪ .‬אלדינו‪ ,‬ואלוהי אבותינו‪ ,‬אלהי אברהם‪ ,‬אידי‬ ‫יצחק‪!,‬אלמי‪/‬יעקב‪ ,‬האל‪ ',‬הגדול‪ ,‬הגבור‪ ,‬והנורא'‪'.‬אל‬ ‫עליון‪ .‬גומל‪" ,‬חסדים טובים' וקונה הכל‪ ,‬וזוכר‪ ,‬חסדי אבות‪,‬‬ ‫ומביא גואל‪ .‬לבני ?ניחם׳ למען שמו‪? ,‬אהבה‪:‬‬ ‫מלך‪ ,‬עוזר׳ ומושיע‪ ,‬ומגן‪ :‬ברוך׳ אתה‪ ,‬ץ‪ ,‬מגן י אברהם‪:‬‬ ‫‪,‬אקרא הבו גדל‪ ,‬לאלוהינו‪ :‬אדני ^פתי תפתח‬. ‫ופי‪ ,‬בגיד רזהלתף‪:‬‬. ‫אתה גבור‪ ,‬לעולם‪ ,‬אדני‪ ,‬מחיה מתים ׳ אתה‪ ,‬רב‪ ,‬להועיד‪.‬‬. ‫מוריד הטל‬. ‫מכלכל חיים‪ ,‬בחסד‪ ,‬מחיה מתים‪ ,‬ברהטים רבים‪ ,‬סומך נופלים‪.‬‬ ‫׳" ורופאי הולים‪ ,‬ומתיר אסורים‪ .‬ומקום אמונתו‪ .‬לישני‬ ‫עפר‪ :‬מי כמוך‪ ,‬בעל גבורות‪ ,‬ומיי‪ ,‬דומה לך ;'מלך‪ ,‬ממית‪,‬‬ ‫י ושהיה‪ ,‬ומצמיח לשועה‪:‬‬ ‫ונאמן אהה‪ .‬להחיות מתים‪ :‬ברוך‪,‬אהה‪ ,‬יי‪ ,‬מחיה המרזים‪:‬‬ ‫בחזרת הש״ין אומרים כאן‬. ‫)‬ ‫*‬ ‫קדו״׳צה‬. ‫אתה קדוש׳ ושמך קדוש‪ ,‬וקדושים‪ ,‬בכל יום׳ יהללוך פלה‪:‬‬ ‫׳ כי אל מלך גדול וקדוש אתה‪ .‬ברוך; אתה‪; .‬י ‪',‬האל הקדוש‪:‬‬ ‫♦) קדושה בחזרת הש״ץ‬. ‫נהןיו^ך‪ ,‬ונעריצך כנועם‪ ,‬שיח‪,‬סוד‪ .‬שרפי קדש‪ ,‬המשלשים לך קדושה‪ .‬בכתוב‬ ‫• •־ ‪1‬י על גד נביאך וקרא‪ .‬זה אד זה‪ .‬ואמר‪ :‬קדוש‪ ,‬קרוש׳קדוש‪_ .‬י; ?באות‪.‬‬ ‫מלא כל הארץ‪ ,‬כבודו'‪'.‬לעמתם ‪.‬משבחים‪ ,‬ואומרים‪ :‬ברוךקבוד יך ממקומו‪:‬‬ ‫^בדבריקדשך‪ .‬כתוב לאיכר‪. :‬ימלך ‪.‬יי‪ ,‬לעולם‪ ,‬אלדרך ציון‪ ,‬לדר ודר‪ .‬הללו;ה‪:‬‬ ‫אחד‬ ‫‪5‬‬ ‫*‪1‬‬ ‫©‬ ‫ע״ש‬ ‫מנחת לערב סוכות‬.

(8) ‫תפלת מנחה לערב סוכות‬ ‫‪6‬‬ ‫‪$‬תד‪ ,‬חונן‪ ,‬לאדם דעת‪ ,‬ומלמד לאנוש‪ -‬בינה‪ :‬חננו מאתך‪ ,‬דעת "•‬ ‫בינה‪ ,‬והשכל(הכמה בינה ‪,‬ודעת)‪ .‬ברוך‪ ,‬אתה ‪,‬״״ חונן הדעת‪:‬‬ ‫השיבנו אבינו‪ ',‬לתורתך‪ ,‬וקרבנו מלכנו‪ ,‬לעבודתך‪ ,‬והחזירנו"‬ ‫"י בתשובהשלמה‪ ,‬לפניך‪ :‬ברוך‪ ,‬אתה‪ ,‬ין‪ ,‬הרוצה‪,‬בתשובה‪:‬‬ ‫סלח לנו‪ ,‬אבינה כי חטאנו‪ ,‬מהל לנו‪,‬מלכנו‪ ,‬כי פשענו‪ ,‬כי אל‪ .‬טוב‪.‬‬ ‫י י וסלח אתה‪ .‬ברוך‪ ,‬אתה‪ ,‬ין ‪,‬הנון‪',‬המלבה לסלוח‪:‬‬ ‫ראה נא בקעו‪ ,‬וריבה ריבנו‪ ,‬וגאלנו גאולה שלמה'מהרה ‪,‬למק‬ ‫שמך‪ ,‬כי אל‪ ,‬גואל חזק‪ ,‬אתה‪.‬ברוך‪/‬אתה‪ ,‬ל‪ ,‬גואלןשראל‪:‬‬ ‫רפאנו יי‪ ,‬ונרפא‪ ,‬הושיענו ונושעה'‪ ,‬כי תהלתנו אתה‪ ,‬והעלה (ארוכה ומרפא‬ ‫לכל”תחלואינו‪ ,‬וילכל מכאובינו י‪ .‬ולכל מכותינו‪ ).‬רפואה שלמה ‪',‬לכל‬ ‫■י ׳ "י‬ ‫מכותינו‪ :‬בי'אל׳ מלך רופא‪ ,‬נאמן‬. ‫ורדצך‪ /‬אתה‪ .‬יכרוך‬. ‫אתה ‪/,‬ין ז רופא‬. ‫חולייעטו ישראל‪:‬‬ ‫ברך עלינו‪ ,‬ץ אלהינו‪ .‬את השנה הזאת י‪'.‬ואת כל מיני תבואתה‪ .‬לטובה‪ .‬ותן‬. ‫׳" ‪1‬י כרכה‪/,‬על פני‪ ,‬האדמה‪/.‬ושבענו מטובה‪ '.‬וברך יינתנו׳ כשלם הטובות‪.‬‬ ‫לברכה! כייאל‪ ,‬טוב ומטיב‪.‬אתה ומברך השנים‪ .‬כרוך‪ ,‬אתה‪ .‬ין‪ ,‬מברך השנים‪:‬‬. ‫תקוו‪ ,‬כשופר גדול ‪ ,‬לחירותנו‪/‬ושא נם‪1? ,‬קבץ כליותינו ‪//,‬קבצנו }חד‪.‬‬. ‫י ־'?‬. ‫מהרה‪ .‬מארבע כנפות 'הארץ'לארצך‪ '.‬ברוך‪/‬אתה‪ .‬ןן'‪ ,‬מקבץ ?דחי‬. ‫עטו ןשראל‪:‬‬. ‫השיבה שופטינו‪ ,‬כבראשונה ‪'.‬ויועצינו‪ ,‬בבתחלה‪ ,‬והסר ממנו‪,‬‬ ‫ןגון'ואנחה‪ ',‬ומלוך ‪,.‬עלינו מהרה׳ אתה יי‪ ,‬לבו־ך‪ ,‬בחסד‬ ‫וברחמים‪/‬וצדקנו בצדק ובמשפט‪' .‬ברוך‪ ,‬אתה‪/‬ן;‪',‬מלך‪ ,‬אוהב‬ ‫צדקה ומשפט‪:‬‬ ‫ולמלשינים‪ ,‬אל תהי תקוה‪ ,‬וכל הרשעה‪ ,‬כרגע תאבד‪ ,‬וכל‬ ‫ארבייך‪ .‬מהרה י יכרתו‪}',‬הזדים‪ ',‬מהרה תעקר‪.‬‬ ‫ותשבר‪ ,‬ותמגר‪' ,‬ותכלם‪ '.‬ותשפילם‪ ,‬ותכניעם׳ במהרה ממינו‪.‬‬ ‫ברוך‪ ,‬אתה‪'," ,‬שובר אןבים ומכניע זדים‪:‬‬ ‫■יק ך הצדיקים׳ ועל החסידים׳ ועל זקני שאריתעטך‪ ,‬ביתןשראל‪.‬ועל?ליטת‬ ‫בית סופריהם‪ ,‬ועל גרי הצדק וע'לןנו‪/.‬יהמו נא'רחמיך‪ ,‬ןן'אלחינו‪.,‬ותן‪,‬שכר‬. ‫בי‬. ‫טוב ‪,‬לבל הבוטחים'בשמך‪ ,‬באמת'‪ ',‬ושים חלקנו עטהם ׳ ולשלם לא‪/‬נבוש‬ ‫בך בטחנו׳ ועל הסרך' הגדול‪ .‬באמת‪ ',‬נשעננו! יכרוך‪ ,‬אתה‪. ,‬ין‪ .‬משען‬ ‫׳ ומבטח'לצדיקים‪ :‬י‬. ‫ולירושלים עירך׳ ברהטים תשוב ׳ ותשכון בתוכה‪ ,‬כאשר דברת ‪.‬‬ ‫' "‪ ',‬ובנה אותה‪ ,‬בקרוב בימינו‪ ,‬בנ‪.‬ין'עולם'‪',‬ןכסא"דוד‬ ‫עבדך‪ ,‬מהרה‪ ,‬לתוכה תבין‪ .‬ברוך‪ ,‬אתה‪/,‬יי‪ ,‬בונה ?־ושלים‪:‬‬ ‫אן; יצמח‪ ',‬דוד עבדך׳ מהרה תצמיח‪ .‬וקרנו‪/‬תרום בישועתך ‪,‬בי לישוערגך‪;.‬‬ ‫י‬. ‫קןעו כל היום‪ ',‬ומצפים 'לישועה‪ .‬ברוך‪ ,‬אתה‪ ,‬־ין‪ ,‬מעטים‬. ‫סנחה לערב סוכות‬. ‫ע״ט‬. ‫ס‬. ‫‪1‬‬. ‫‪6‬‬. ‫*‪ ,‬ןשועה‪:‬‬ ‫קרן‬. ‫אב‬.

(9) ‫דד‪:‬‬ ‫תפלת מנחה לערב סוכות־‪,‬‬ ‫אב הרחמן׳ שמע קולנו יי אלהינו ‪ ,‬חוס ורחם •עלינו ‪,‬וקבל ברחמים‬ ‫וברצון׳ את תפלתנו'‪ .‬כי אל׳ שומע תפלות ותחנונים׳ אתה"‬ ‫ומלפניך מלכנו‪' ,‬ריקם אל תשיבנו‪ .‬חננו ‪.■,‬ועננו‪ ,‬ושמע תפלתנו‪:‬‬ ‫‪$‬י אתה שומע‪ ,‬תפלת כליפה עמך‪/‬ישךאל" ברחמים‪ ■.‬כרו־"‪.‬‬ ‫אתה ?י‪,‬שומע תפלה‪:‬‬ ‫רצה ץ אלהינו‪ ,‬בעטך ?שראל‪ ,‬ולתפלתם שעה‪ ,‬והשב את‬ ‫העבודה לדביר ביתך׳ ואשיי ישראל‪' .‬ותפלתם׳"מהרהן‬ ‫באהבה הקבל כרצון‪ ,‬ותהי לו־יצון'תמיד עבודת ישראל עמך ‪:‬‬. ‫ותחזינה עירנו ׳ בשובך לציון׳ ברחמים‪ :‬כרוך׳ אתה ץ‪.‬‬ ‫הטוזזיר שכינתו לציון *‬ ‫‪,‬‬ ‫מודים דיבנן‬ ‫מ‪1‬דים אנחנו לך‪ ,‬שאתה הוא‪ ,‬ץ‬ ‫מודים אנחנו לך" שאתה הוא‪ ,‬יי אלחינו‪,‬‬. ‫אלחינו‪[,‬אלהי אבותינו‪ ,‬לעולם‬ ‫ועד‪ ,‬צורנו צור חתו'‪ ,‬מגן ‪1:‬טענו‪.‬‬ ‫אתה הוא 'לדור ודור? נודה לך‪ .‬ונספר‬. ‫תך‪,‬לתך‪_ ,‬על דדינו המסורים בידך ‪,‬‬ ‫ועל'נשמותינו "הפקודות לך׳‪ 1‬יגעי‬. ‫ואלהי אבותינו " אלהי כל בשר " יוץרנז‪,‬‬ ‫יוצר ?‪.‬ראשית ‪,‬קרבות (הודאות‪ .‬לשקף הגדול‬ ‫והקדוש" ?נל שהחייתנו ןקי_קתנו •י נן‪ .‬וזדוגיני‬ ‫ותקימנו‪ ,‬ןתאסוח גליוקנו״"לסץרות ‪7‬קךשף‪,‬‬ ‫לשמור חקיף "‪/‬ול;עשות רצונך‪ /‬ולע?ךף ?לבב‬ ‫שלם • ‪2‬נל שאנו מודים לך‪ :‬ברוך אל ההודאות‪:‬‬. ‫נסיה‪ .‬שבבל יום‪ ,‬עטנו‪ ,‬ועל נפלאותיה‬ ‫וטובותיך׳ שבכל "עת‪ '.‬ערב"ובקר‪ .‬וצהרים‪.‬הטוב‪ ,‬כי לא כלו כחמיך‪.‬‬ ‫''(המרחם כי לא תטו חסדיך'?כי מעולם‪ ,‬קוינו לך‪1':‬‬. ‫ןעלכלם‪ ,‬ןתברך׳ךהרומם‪,‬התנשא‪,‬שמך‪ ,‬מלכנו‪ ,‬תמיד׳לעולם ועד‪:‬‬. ‫יכל החיים יודוךסלה‪ ,‬ויהללו ויברכו את שמך‪ ,‬הגדול‪ ,‬באמת‪,‬‬ ‫לעולם כי טוב‪ ,‬האל‪!',‬ישועתנו ועזרתנו'סלה‪',‬האל הטוב‪:‬‬ ‫ברוך‪ ,‬אתה‪ ,‬ןי׳"הטוב שמך‪',‬ולך‪',‬נאה להודות‪:‬‬. ‫שים שלוםטובהוברכה‪.‬דדים חןוחסד ורחמים‪,‬עלינו ועל כלישראל‬ ‫עמך‪ ,‬ברכנו אבינו כלנו כאחד (יחד) באור פניך? כי באור‬ ‫פמך נתת לנוי יל אלתינו ‪,‬תורתי חלים ואהבתי הסד‪ ',‬וצדקה וברכת‬ ‫ורחמים'וח‪:‬ים ושלום‪",‬יוכל טוב‪ ,‬וטוב לדה בעיניך לברכנו ולברך את‬ ‫כל עמך'‪.‬ישראל‪ ,‬בכל עת ובכל שיעה בשלומך‪ ,‬ברוב עז ושלום ן‬ ‫ברוך אתה ‪;.‬י ‪ ,‬המברך את עמו !ישראל בשלום‪ :‬י "‬ ‫אלהי‪ ,‬נצור לשיני מרע‪ .‬ושפתי‪ .‬מדבר מרמה ׳ ולמקללי‪ ,‬נפשי תרום‪. ,‬ונפשי‪.‬‬ ‫בעפר לכל תהיה‪ .‬פתח לבי‪ ,‬בתורתך‪ .‬ואחרי מצותיך‪ .‬תרדוף נפשי‪ .‬וכל‬ ‫‪:‬־•־‬ ‫זהקמים והחושבים עלי לועה מהרה‪ ,‬הפר עצתם ?וקלקל מחשבתם‪ .‬עשת‪ .‬למען‬ ‫^מך‪^ ,‬שד״ילטען !מלך 'עשה'‪ ,‬למעןתורתך'‪ ,‬עשיר‪ - ,‬למען 'כןדשתך‪ ,‬למען !הלצון‬ ‫סגחד‪ ,‬לערב מטת‬. ‫‪,‬ע׳ט‬. ‫‪1‬‬. ‫‪1‬‬. ‫‪#‬‬. ‫וירן‬ ‫*‬.

(10) ‫‪8‬‬. ‫תפלת מנחה לערב סוכות‬. ‫ידידיך הושעה !מינך‪ .‬וענני‪! :‬היו לרצון‪ .‬אמרי פי‪! ,‬הגיון לבי ‪ ,‬לפניך ‪ - * ,‬מרי‬ ‫;גואלי‪ :‬עשהשלום'‪ ,‬במרומיו‪ ,‬הוא נעשה שלום'‪,,‬עלנו‪ ,‬יועיל כל‪.‬ישראל‪..‬ואמרו אמן‪:‬‬. ‫יך‪,‬י רצון‪ ,‬מלפעף‪ " ,‬אלקינו‪( .‬אלמי אמקינו‪# ,‬קנה בית המקדש במהרה לימיני ׳ ‪,‬ימ חיקט ׳‬ ‫* י ?וזוןתף‪:‬ן'‪#‬ם נע'ןךף‪ ,‬בקראה‪ ,‬בימי עולס ;‪#‬ים קדמוניות‪ :‬ו^ר?ר‪ .‬ל;י‪;? .‬סת;היןת‬ ‫י ןירו‪;#‬ם‪ ,‬ני‪8‬י עולם‪ ,‬ו;‪#‬ים קןטוניות‪:‬‬ ‫דער חזן זאגט קדיש שלם‬ ‫יתגדל ויתקדש‪ ,‬שמיה רבא‪ .‬בעלמא‪ ,‬די ברא כרעותיה‪ ,‬רמליך מלכותימ‪-‬‬ ‫ויצמהפוררניה‪ ,‬ויקרב משיחיה ‪.‬בחנ;כוף'וביומיכון‪ .‬ובחיי דכלבית‬ ‫* י ־׳־‬ ‫ישראל‪ ,‬בענלא‪ ,‬ובזמן יקריב ‪',‬ואמרו אמן‪ :‬יהא שטיה רבא מברך‪ .‬לעלם■ ולעלמי‬ ‫עלמיא‪ .‬יתברך רשתכה‪!! .‬תפאר‪ ,‬ויתרומם‪.!,‬יתנשא‪ ,‬ויתהדר‪ ,‬ויתעלה‪ ,‬ויתהלל ■‬ ‫שמיה‪ ,‬דקוךשא‪ .:‬בדיך הוא׳לעלא מן כלי ברכתא‪ ,‬וסךר‪,‬א'‪ ,‬ןנשבחתא‪,‬‬ ‫'ו‪:‬נהמתא׳ דאטירן בעלמא‬. ‫ןא?רו אמן‪:‬‬. ‫קהל ‪.‬קבל ברחמים וק^צון‪ ,‬את ר‪?,‬לתני ז‬ ‫התקבל‪ ,‬צלותהון ובעותהון‪ ,‬דבל בית !שראקקדם אבוהון די ב^טןא׳ !אמרו אמן‪:‬‬ ‫מבן מעתה ועד עולם‪:‬‬ ‫ף"‬ ‫*‬ ‫יהי עזם ץ‬ ‫*‬ ‫קהל‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫יהאשלמא רבא‪ .‬מן שימי‪,‬א‪! ,‬הנים‪, ,‬עלינו ועל כל ‪.‬ישראל‪. ,‬ואקרו אמן‪:‬‬. ‫קהלי קנזך־י מעם ‪;.‬י‪ ,‬ע‪#‬ז שקןם !?!רז‬ ‫עשה שלום‪ .‬במרומיו‪ ,‬הוא נעשה שלום‪, .‬עלינו‪. .‬ועלי כל ישראל‪. ,‬ואקרו אמן‪:‬‬. ‫עלינו לשבח ‪.‬לאדון הכל‪,‬לתת גדלה‪ ,‬ליוצר בראשית‪ ,‬שיעשנו‪.‬‬ ‫* כגויי הארצות‪ ,‬ולאשימנו‪ ',‬כמשפחות האדמה׳ שלא שם‬ ‫חלקנו ‪:,‬כהם ‪',‬וגורלנו‪ ,‬ככל המונם; ואנחנו‪ ,‬כורעים‪ .‬ומשתחוים׳‬ ‫ומודים‪ ,‬לפני מלך מלכי המלכים‪ ,‬הקרוש י‪ ,‬ברוך' הוא‪ ,‬שהוא נוטה‬ ‫שמים‪ ,‬ויוסד ארץ ‪',‬ומושב י י‪,‬קרו‪ ,‬בשמים ממעל‪ ,‬ושכינת עזו‪,‬‬ ‫בגבהי מרומים'‪-‬הוא אלהינוי״יאין לד‪ .‬יאמת מלכנו‪ ,‬אפם זולתו‪.‬‬ ‫ככתוב בתורתו‪ ,‬הדעת 'היום‪ ,‬והשבות' אל לבבך ‪ ,‬כי יי‪ ,‬הוא‬ ‫האלהים‪ ,‬בשיטים ממעל‪ ,‬ועל הארץ מתחת‪ ,‬אין עיור‪:‬‬ ‫ןעל כן‪ .‬נקוה לך‪ ,‬יי אלדרנו‪ ,‬לראיות מהרה‪ ,‬בתפארת עז ך‪ ,‬להעביר גלולים‪ .‬מן‬ ‫** הארץ‪,‬והאלילים■ כרותיכרתון‪ ',‬לתקן עולפלבמלבותשדי‪! .‬כל קני בשר‪,‬‬. ‫יקראו' בשמך 'להפניות אלןך‪ ,‬כל רשעי' ארץ‪ .‬יכירוירדעו‪ .‬כל יושבי תבל‪ ,‬כי לך‪,‬‬ ‫ת‪2‬בע כיל לשון'‪ .‬לפניך‪ ,‬יי אלהינו‪! .‬כרעו !!פולו י‪! ,‬לכבוד שמך‪,‬‬ ‫הכרע כל ברך‪* ,‬‬. ‫יקר יתנו‪ .‬ויקבלו בלם‪ ,‬את עול מלכותך‪ ,‬ותמלוך עליהם‪ ,‬מהרה‪ ,‬לעולם ועדי‪ .‬כי‬ ‫המלבות‪ ,‬שלך ה‪ ,#‬ולעולמי‪.‬עד‪,‬תמלוך בכבוד‪ .‬ככתוב קתיורתך‪.",‬ימלוך‪.‬‬ ‫לעולם ‪,‬ועדי‪ ':‬ונאמר‪ ,‬ודדה יי‪ ,‬למלך‪_ ,‬על י כל הארץ ׳ ‪,3‬ום ל׳הוא ׳ !ודת ׳‬ ‫"אחדי‪ ,‬ושמו אהד‪:‬‬. ‫ובתורתך כתוב לאמר‪ ,‬שמע !שראל‪ ,‬יי‪ ,‬אלדדנו‪ ,‬יאחד‪ :‬ירי‬. ‫מחה לערב סוכות‬. ‫ע״ט‬. ‫‪1‬‬. ‫‪6‬‬. ‫ם‬. ‫רבון‬. ‫‪5‬‬.

(11) ‫תחנות פאר לי־כט אן צינדען‬ ‫תהנה הדעה לחג הסוכות‬. ‫המ‬. ‫צאר מיין תחנת פון היילינע שפרים צו זאגען זי בעת רוק די איטה צינד אן די ליכש אין די סוכת ;עדערע‬ ‫וואם רועם זאגיגן די תחנה מים בכיות אוב מים ברזים כונה תעש בודאי נעהאלפען ווערען;‬. ‫ךב‪1‬ןדהעיל?״>• הער פון אלע וועלטן‪.‬‬ ‫י (אשר מדף נפש בלי חס‪ .‬וואם‬ ‫אין דיין האנדאיז דאם נפש פון אלע‬ ‫לעבעדי‪.‬נע‪;.‬דו האקטבאשאפען אלע‬ ‫*קערפרם ‪.‬יעדענם נוף איז גימאכט ווי‬ ‫א סובה צו דין נפש‪ .‬רען דר גוף ווערט‬ ‫אן נירופן אזיו ווי 'א סוכה א אוהל עלאי •‬ ‫אגיצעלט אויה אבשטימטע צייט‪ .‬דם‬ ‫בלזמן'דוווילםט'ךםוועזין זאל לעבין‪.‬‬ ‫דעו גוף בעשיטצען אוף רעם‬ ‫*‬ ‫טוהט‬ ‫נפש אז דם נפש זאל זיף דר האיטן •‬ ‫טייר געפינען אויףידאם די נשמה איז‬ ‫נעגלייכיין צו אליכט‪ .‬אזו ווי עם שטייט‬. ‫ז׳‬ ‫*‬. ‫יום טוב מיט אגוט ;אר אוג אזו ווי די‬ ‫סוכה איז מגין אוףמיר אוג אוף דיליכט‬ ‫של מצוד‪ ,‬אזו אוףזאל אונזערע גופים‬ ‫מגין זיין אוף אונזרע נפשות מיר זאלין‬ ‫הלילה ניט שטארביןיפר די צייט אוג‬ ‫אזר ווי ידעו־ הייליגער יום טוב ווערט‬ ‫גירופין זימן שמחתנו אזוי זאלקט' דיוא‬ ‫ערפרייען אונזרע הערטצר' ציום גוטען‬ ‫דם טיריזאלןיהאבין אליכטיגן יום טוב‬ ‫אפריילץ ןאהו־ מיר זאלין' האבן א שנת‬ ‫הלם וברכה אגומע פרנסה טיט הצלחה‬ ‫מיר זאלען שוין' ערפרייט ווערין' מיט‬ ‫' די גאולה ׳שלימה אמן‪:‬‬. ‫ונר מנשמתאדם)‪ .‬אמצוהווערטאוף רבוגו של ־יל־־ מיין 'מצוד‪ ,‬ראם איף גיי‬ ‫לכבוד יום טיוב די ליכט אן‬ ‫נענליכןיצו אליכט אזויווי עסישטייט‬ ‫(ביי נרי מצור‪ ,‬ותורה אור) אוני ווער עם צינדן זאל אזוי אן גענומען זיין ויי די‬ ‫היט גוט די ליכט פון ‪.‬די ?וצוד‪ .‬וועךט מצויה פון דעם בהן גדוליווען ער האט‬ ‫נעהיט זיין ליכט פון די נשמה בפרט דיי ליכט אין ליבען ביתי המקדש אן‬ ‫גיצונדן איז זיין מצוה אן גענומןיגירארן‬ ‫נאף ביי אונז נשים רום מיר האבן נאר‬ ‫דריי מצותדארפן מירזיין זייערינזהר‪ .‬אזוייזאל מיין מצוד‪ ,‬אוייף אן גיניומען‬ ‫לנתיב?‪ ),‬דאם אי!‬ ‫*‬ ‫נילובט' איז דיין הייליגער נאמן ורם דו ווזלין (נר לרגלי דבריף ואזר‬ ‫האסט אונז מזכה גיווען צו דר לעבין טייטש דיינע רייד איז ווי איין ליכט צו‬ ‫דעם הייליגען'יום טוב הגי הסוכות מייגע פים אוני מייגע קינדער זאל! ניין‬ ‫ואנכי האשד‪( ,‬פלתיח נח פלונית) בין געקומן אין׳גאמם וועג אוני די מצוד‪ ,‬פון 'מיינע‬ ‫אין די הייליגע סוכה מקעם זיין מיין לעכט וואם' איף גייא אן צינתן זאל אן‬ ‫מצוד‪ ,‬פון ליכט צינדעןיבעט איף דיף גענומעין ווערין אז מיינע' קינדערם‬ ‫הארצדיגער באשעפער דיאם בזכות די אויגין זאליין לייכטין איןידער ליבער‬ ‫ליכטיקיייט פו; דר מצוד‪ ,‬וום איף טוה הייליגער תורהיאויף טוא איף דעם‬ ‫ער לייכטן טיט ימיין אן צינדין ך ליכט‬ ‫לכבוד ידעם הייליגן יום טוב זאלווערין‬ ‫ער לייכט מיין נשמה זי זאל הלילה‬ ‫ניט פר;לאשן ווערין אזו' וויימיר גפינען‬. ‫ליבען גאט ב־ה בעטין אז מיין מצוד‪.‬‬ ‫פון די ליכטזאל שטענד־יג לייכטען'ווי‬ ‫דאם לעיכט פון נרי המערבי וואם האט‬ ‫ניברענט' פון דעם בוים איילי אין בית‬. ‫ביי אומר מיוטר רחל דם זיא וויינט אוג‬. ‫המקדש אוג איז ניט פר לאשין גווארן‬ ‫בזכות די ליכט פון דעם ליבן יום טוב‬ ‫וום מיר אלע'ווייבריטוהן דעו־ לייקטין‬ ‫מיט דעם פייער פון די ליכיט וואם ימיר‬. ‫בעט פר איויעקינדראזווויין איף אוג‬ ‫בעט פאר מיר פאר מיין מאן פרמיינע‬ ‫קינדר"דם מיר זאלין האבן אליכטיגען‬. ‫ע׳ש‬. ‫‪1‬‬. ‫‪9‬‬. ‫נענטהץ‬.

(12) ‫ס‪1‬‬. ‫תחנות לסוכות פאר ליכט אז צינדעז‬. ‫בענטשין אום יום כוב זאל מנין זיין אז‬ ‫‪ .‬אמזרע קינדערם לעכט ןאל לייכטן אין‬ ‫דר הודח זייערע מזלות זאלין לייכטין‬ ‫אין היטל זיי זאלין ‪.‬קענען פרנסה געבין‬ ‫‪ ,‬ךעס ווייב'אונ קינדער בעיףיפה אונ‬. ‫■זונזערעמצות זאלן אן גינומן וודרן כיי‬ ‫י מצות פון אונזערע אבות ואמהות‬‫‪$‬נ די שיטים הקדושים מיר זאלין זיין‬ ‫‪:‬זזו ריין ווי איין קינד וום ווערט איצט‬ ‫‪:‬‬ ‫גיבארין פון זיין מוטעד אמן *‬. ‫ברכות אונ דינים פון ליכט אן צינדק‬ ‫רוייבכר בענפזיפן ליבם אין סוכה אונ מאכען אברכה להדליק ?ך של יום טוס אי‪1‬י שהדזיט‪.‬‬ ‫יום ©וב אום ש^ת מאבק זיי אברכה להדליק נר של שבת ושל יום טוב‬ ‫;‬. ‫ורק עם גפאלם‬. ‫ן‬. ‫רוען מען י‪3‬ענם‪0‬ם ליכם זאנם מען דיא ברכה‪:‬‬. ‫ברוך א^ה ;י אלהינו‪ ,‬מלך העולם‪,‬אשרקדשנו‪ ,‬במצותיו‪.‬‬ ‫יום טוב‪:‬‬ ‫וצונו ‪,‬להדליק נר ל׳־־" (של שבת‬ ‫ברוך‪ .‬אתה ‪;.‬י‪ ,‬אלהינו‪ .‬מלך העולם‪ .‬שהחינו וקימנווהגיענו‪.‬לזמן הזה ז‬ ‫■לכבוד נאט לכבוד אונזער ‪.‬גיבאט לכבוד ‪.‬דעם ליבן'יום טוב תאם אומער הער נאט* דזט אונז‬ ‫ני^עבין 'אונ האט ארנז ניבאטץ ‪.‬די ליבע מצוה איך זאל זיא ךעכיט^ענן מ_קגים‪1‬יין אויב‬ ‫י זי זאל"אזו ניתאונין ‪£‬יין (וי ויל סלע״ג מעות אמץ כן' ‪:‬יך‪.‬י רצון‪:‬‬ ‫י‪£‬י רצון‪ .‬מלפניך‪( ,‬י אלהינו‪ .‬ואלוהי אבותינו‪ ,‬שיבנה בית המקדש במהרה בימינו‪5 .‬ותן חלקנו‪.‬‬ ‫‪^ *1‬תוךתף‪^}:‬ם נעיבךף‪ .‬מראה‪ .‬כימי' עולם‪ .‬וכשנים קךמוניות‪ :‬וערבה ל;י‪9 .‬נסת יהודה‬ ‫* יתרומם‪ ,‬כימי עולם‪ ,‬וכשנים הרמוניות‪:‬‬ ‫■ויי החנה זאגט מען די עריטטע טעג סוכות‪ .‬ארג ‪$‬בת חיל המועד סוכית‪ .‬נאף לעכס בענטיפען מים גרוים כוונת‪:‬‬. ‫קבל נא ברצון‪ .‬אמך‪,‬י פי‪ .‬ןהגי‪1‬ן לבי ‪:‬‬ ‫נון אן מיט באתיליגונג די‬ ‫דבונו ^ל עולם נעם *‬ ‫זאג פון מיין מתל תאם איך קום אצונד צויזאגן‬ ‫;פר דיר און די גידאנקן פון מיינם האלצן וץאס‬ ‫איך טוא אצונד"טלאכטין צו גוטין‪:‬‬ ‫שיחתי ‪.?.‬ערב לפניף ותאזין תחנוני‪:‬‬ ‫יסיינע דייר)אלין ‪1‬יין'זיםפר דיר ל‪.‬ע‪3‬עדי‪/‬ער‬ ‫‪^:‬אט נ‪,‬ייך ווי מיין מויל איז ריין פון אלע אום‬ ‫דייניקייט און זאלקט פאר ‪.‬נעמן מייגע גיכעט‬ ‫וואם איך" קום פון דיר צו בעטין‪ :‬י‬ ‫עוררה רחמיך המרובים‪ .‬עלי אמתך‪:‬‬ ‫דיינע פיל ךר‬ ‫*‬ ‫ךר תעק ליכר האלציגער ^אט‬ ‫<ארימקייט אויף ידיין דינסט מויד (פלונית‬ ‫פת פלונית) אוג ]אלקט אפ טאן דיין ןדים ץאך־ין‬‫י פון מיר‪:‬‬ ‫‪ !:‬אל יעזבוני חסדיך‪ .‬וימינך תסעדני‪:‬‬ ‫‪1‬יינע נינאדין זאלין מיך ניט פאר לאזיןיאלע‬ ‫צייט פון מיין לעבין און דיין ךעכ"מע האנט‬ ‫‪$‬אם ןיא טוט פיל דעי נאלימקייט 'זא‪ /‬לך‬ ‫אונמער' לעהנק אלע ציייטין‪":‬‬ ‫ע״ט‬. ‫‪1‬‬. ‫‪10‬‬. ‫באברתף תם־ עלי ותחת כנפיך אוזסה‪:‬‬ ‫טיט דיינע ?ליגיל ןאלקטו נאלעקן אויףיטיר‬ ‫צו היטן ימיך פון אלעם בייזץ אונ אונמר לייגע‬ ‫פליגל תעל איך מיך באשיצן אין לעם זכות‬ ‫ררס מירי טוק באך־עקן די סחיה מיט דם סכך‪:‬‬ ‫ובזכות מצות סבה‪ ,‬תצילנו מגלות‪:‬‬. ‫דעם תאם דיינע ליבע קינלער‬ ‫זכותי‬ ‫*‬ ‫און אין‬ ‫‪:‬שלאל טוען פאר רואגילט תערין פון זימנלע‬ ‫קיי"זער צוא זיציץ" אין' סוניה זאלקטו אונז‬ ‫באשירמק מיר זאלין ניט פר מריכן (וערן פון‬ ‫אונזריארט און מיר זאלן ניט דארפן נע ונד זיין‪:‬‬ ‫ותגן עלינו‪ .‬לבל ‪.‬ישלטו בנו שונאינו‪:‬‬. ‫אונ ןאלסט אויף אונז־ליכר גאטבאשיצן‬ ‫אונזרע שונאים (אלן י אין איונז ניט גיוועלמיגין‬ ‫מיר"זאלן זיין גיהיטפון אלע אומרע פיר דימן‬ ‫אין דעם זכות פון די פיר עענט וןאם מיר‬ ‫'מאכין אין דער סוכה‪:‬‬ ‫ותקבץ נפוצותינו‪ .‬מארבע כנפות האריך♦‬ ‫אוג זאלסט איין זאמלק׳ךר כארימיגער (אט‬ ‫דיין פארק תאם ויינק נעביך פאר יפניים‬ ‫*ין‬.

(13) ‫תחנה לסוכות נאד ליכט צינתה‬. ‫ו ‪11‬‬. ‫אין אלע פיר ‪.‬עקין פון דער ו״ועלט‪:‬‬ ‫אונ עם ןאל ניט פאר לעשן ‪.‬קיין שום ווינט צל‬ ‫ןתצילנו משביה וממאסר ‪ 4‬י על ;די די ליקט ורם מיר האבן אן גיצונדין איןידער‬ ‫* עלילה ‪* :‬‬ ‫י‬ ‫מוקה לקבוד ‪.‬דעם הייליגין יום טוב‬ ‫אונ זאלסט אוח באשירמן מיר (אלין ?ולילה ותאיר את מזלנו‪ ,‬לפרנסה ולכלכלה‪:‬‬ ‫ביט גיפאנקן תעדן און טייר זאלן אויף זיך‪.‬קיין אוג זאלקט דר לייקטין ליבער נאט אונזר מןל‬ ‫בלבול ניט האבן ורם דורך דעם ;אלין מיר זיצן צו אגומע פר;קה אונ צו 'שפייז אונזר 'פו־נקת‬ ‫אין הפיקה אין דם זכות תם מיר טוען מקלם זאל ניט גימיגךט ווערן פון'אוח מירי זאלן ניט‬ ‫דין דיין היי״ליגע מציוה צו זיצין אין סובה‪ :‬דארפין אן קומען' צו דעם גישאנק יפון איין‬ ‫ואל לטליוט בנה עין הרע לעולם‪:‬‬ ‫קשרוךם‪:‬‬ ‫בארגן‬ ‫און אין דים זכותי רום מיר טוען דך פר‬ ‫ותאיר את עיני בעלי ובני‪ .‬בתורתך‬ ‫הקדושה‪* :‬‬ ‫אונמער די פיר תעגט און דעם סכך פון דער‬ ‫םו?ה ןאלסטו אוח ליבער נאט היטן‪.‬עם'ןאל‬ ‫און אזו ווי איך האבי גי?זאן ‪.‬דר לייקטן די סרקה‬ ‫אין אוח ניט גיוועלטיגין ‪.‬קיין בייז צו אייביג‪:‬‬ ‫בנה 'בית מקדשך‪ ,‬והשב שכינתך מיט די ליקט תאם איך האב גיפענטשט אזר‬ ‫זאלסטו ליקר נאט דר לייכטן די אתנן' פון מיין‬ ‫לירושלים‪:‬‬ ‫מא'ן'אונ מייגע קינך־ר אין דייןהייליגע תורה‪:‬‬ ‫לבונו ש‪,‬ל עולם עם ןאלזפר דיר אויף גיין דר‬ ‫ותסיר את כעסך‪ ,‬מעל ישראל עמך‪:‬‬ ‫זכות ו\ם דיינע ליבע קינךרטוען ברען די סוכות‬ ‫או זאלסיט אפ טאן ליקר גאט דיין גרים צארין‬ ‫נ*‬ ‫אז דו !אלסיט זיייגיך בויעץ דעם בית המקדש‬ ‫ןאלסט אום ‪.‬קערן דיין שכינה ‪.‬קיין ירושלןם‪ :‬עם זאל ניט ברענן אוף דיין ליב?אלק?שךאל•‬ ‫ותעלה לפניך לרצון‪ ,‬ברכתי על הנרות‪ :‬אונ זאלסט מיט אוח גוטם טאן אלע צייט נ‬ ‫עשה למען באי באש‪ ,‬על קדישת שמך‪:‬‬ ‫און'עם זאל 'אויף ביין* פאר דיר צו גוטן ווילן‬ ‫דיא 'בדעה וראם איך ?ואב גימאכט אויף דיא רבונו של עולם אין דעם זכות תאם מיר טוען‬ ‫ליקט ?שעת אן צי?ךין לכבוד דעם הייליגין אן ציגדיןמיט פייער די ליקט לכבוד דם הייליגן‬ ‫סוכות זאלסטו אוח גידיי'נ‪.‬קן'ךם זכות פון די‬ ‫ום טוב אין דער סוכה‪:‬‬ ‫ותשמור‪ ,‬את כלבתי ןשראל‪ ,‬משרפה צדיקים תם זיינן פר צייטן פרי בדענט גיתארן‬ ‫אין פייער תעגן צו הייליגין ידיין נאמען‪:‬‬ ‫*‬ ‫}תבערה‪:‬‬ ‫עשה‪ ,‬למען אברהם ‪.‬יצחק ‪.‬ויעקב‪:‬‬ ‫אוג ןאלסט הימןיאלע הילוער ‪.‬עם ןאל רולילה‬ ‫טוא מיט אונז גובזס ליקר נאט אין דעם זכות‬ ‫גיט קוטן אוףזיי״קיין שליקה און‪.‬קיין?ךענוח תאם מיר קיענקשיץ דיא ליקט און מיאכין דער‬ ‫אין דעם זכות ?רם מיר אלע תייבער טוען דער לייקטין ךיא' היייליגע סוגיה ימיט פייער אזי עם•‬ ‫אין‬ ‫*‬ ‫ליקט‬ ‫לייקיטען 'טיט לעם פייער פון ליא‬ ‫זאל דער תעקט לערן דער זכות פון אקרהם‬ ‫דיא סוכות‪:‬‬ ‫ול^ ?לבו הגשמים ׳ בכל שכעת למי החג‪ :‬אבינו' וראם ער איז גייוארפן גיווארן אין ידעם׳‬ ‫פ ‪,‬אם פייער' פון דעם ‪.‬קאלך' אויבין אוג דער‬ ‫אוג ןא'לםט אוח מזעה 'דין ליבער נאט מקלם זכות פון ןצדוק רואם ער איז גיבוקדין גיוואלן‬ ‫דין דייןיהייליגע מצרה פון סוכה עם (אל ניט צו דר עקידה אויף ?ואילץ מיט פייער און הער‬ ‫ביין ‪.‬קיין דעגין אלע זיבין מעג פון סוכות‪ :‬זכות פון יעק־ב אבינו תם האט זיך גיכאנגיילט‬ ‫ןאל יכבו הרוחות‪ ,‬את הנרות‪ ,‬אשר מיט איין 'מלאך פון פייער זייער זכות זאלסטו‬ ‫חללכ!נח‬ ‫אונז הייגט גידיי^ען' אמן פן יהי רצון'‪':‬‬. ‫דיני תפלת יום טוב‬. ‫(מספר חיי אדם)‬. ‫‪ )•,‬ויען יום טוב גפאלט אום מוצאי שבת דארף ב) תען איינער הייבט אן ?טעות אום יום טוב‬ ‫אין די שמונה עשרה צו !אגן די ווערטר‬ ‫מען זא?ן !תון־יענו‪ .‬באם מען הט פר געסען‬ ‫זא דאךף מען ניט איבער דאוריגין‪ :‬חונן אפילו ער הט זיך הי‪5‬ף'ךר מאנט אדר ער‬ ‫ען*‬ ‫שיו‬ ‫‪11‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ע״ם‬ ‫האט‬.

(14) ‫‪12‬‬. ‫דיני תפלת יום טוב‬. ‫זזט דך דר מאנט איירר ער ?ט אום גלאזט די אוף לעעט אן ציעדן‪( :‬ג) טען □אר ניט צן ד‪.‬אקן‬ ‫ערער‪ .‬חונן הדעת מוז ער די ערכה ענדיגן אוג‪. .‬אשיימיל האלץאוף קליינע שט?קראפילו ווען‬ ‫דר ינאף אן טייבן אתה בחרתנו אזו איז דר דן מען דארף עם' צו‪/‬קאעען פיש' אבר פון אנרוסע‬. ‫אין די גאנצע שמונה‪ .‬עשרה ביי וועלעע ערכה‪.‬‬ ‫פון די וואכ'ע‪:‬דיגע שמונה עשרה' ערי דרמאנט‬ ‫ןיף עסיאיז יום טובי מוז ער ע?דיג‪.‬ן די ברכה‬ ‫אונ אץ הייעען אהה עחךתינו ווען אבר ער הט‬ ‫דף ערעזט דער מאנטי נאף ?היו לרצון אוב ער‬ ‫איז שון' אום ניגאנגן' שמונה עשרה מוז ער ד‬ ‫גאנצע שמונה עשרה איבער ךאוויגין‪:‬‬ ‫‪ 0‬ווען' אכ^ער הט גידאווינט בטעות אום יום‬. ‫טוב די וואכענרינע שמונה עשרה נאר ער‬. ‫שטיק ווס מען קאן זי ניט נוצען צו קאכן אזו‬ ‫שגייי־ען מיט אמעסער‬ ‫ווי זי איז מעג‬ ‫צו'א‪£‬‬ ‫*‬ ‫אבער‬ ‫נרוסע שטיקר האלץ צו‪/‬קאיכען‪.‬‬. ‫האקן מיט אהאק טאר מען ניט‪( :‬י) מען מעג‬ ‫ירט צו ׳נייען אהעלזיל וואם מען מילט עסי אן‬ ‫צום עסין נאר פאד־ים ;אל שטיעקין אין ‪1‬נאן־יל‬ ‫פון ערב יו״ט אוג דר פאריס' רום עלייעט נאך‬ ‫דעם נייען זאל ער ניט א‪ £‬שניידען נאר א‪£‬‬ ‫ברענען‪( ':‬ה) יום טוב טאר מען ניט הא‪$‬ן קיין‬. ‫הט גראד גיזאנט' נעלה דבא מיט ךעם •מן ווס פיש פון טייף אבר פון אם‪:‬ץוקע אז ער קאן •יי‬ ‫ןיןקער צו דעס יום טוביאיז ער יוצא ד׳אם ער לייעט האפין׳ מיט דעי האנ‪:‬ט מעג ער זיי יוא‬ ‫דארף ניט' איבר דאווינן נאר לכתחלה זאל ער האפן‪ 0( :‬מען פזאריניט ירט אן שארפן אמעכזר‬ ‫אדניטטאןדם באם ער דךמא;ט זיףפרנעלה אן אשארף שטיין‪ :‬גס מען טאר ניט כשדין אבלי‬ ‫וום מען הט ניקאנט כשרין ערב יו״ט אבר אז‬ ‫דבא זאל ער אנהייבען אתה בחרתנו ג‬ ‫ד) חען ער הטי יו״ט אום גלאיט מקדש ר‪.‬שבת ךי כלי איז טריפה ;יווארן אום ירט מעני מען‬ ‫אונ תוף ביי דבור האט ער זיף ©ר סאעט זי יוא כשלין‪( :‬ח) מען טיאר ניט טובלען נייע‬ ‫אונ האט ניזאנט מקדש ישראל והזמנים איז כלים אום ירט‪( :‬ט) מען טאר ניט א‪ 2‬שנייצען‬ ‫ער יוצא י‪:‬‬ ‫קיין לעבט אום ירט אויף טאר מען עס ניט‬ ‫ח) ווען ער הט ;דאווינט אפילו די גאנצע הפלה אקר 'שניידן אוף צווייען‪( :‬י) מען טאר ניטפר‬ ‫■ פון ירט אוג ער הטי אביר פר ‪$‬עלט סוף ערכה לעשין פייער אום ירט אוף טארי מק ביט שטעלן‬ ‫אלעכט לעבן דעם אפינעם פענמטך אדר לעבן‬ ‫דם ווארט והזמנים איז ער ניט יוצא‪:‬‬ ‫ה ווען עם 'נפאילט יו״ט אום שבת אוג ער הט די איפינע טיר כדי עם זאל פר לאשען ווערן‬ ‫אז דר ווינט בלאזט וואריום דם איז אזוי גלייף‬ ‫אין גאנץ ה‪$‬לה ניט דר מאנט 'שבת נאר ער‬ ‫הט ‪.‬אום נילאזט מקדש השבת ן?שראל והימנים ווי ער פר לעשט מיט דעם מול‪( :‬יא) מען טאר‬ ‫איז ער יוצא ווען אבר ער הט אפילו אין גאנץ ניט 'ירט שלאגן פייער טיט אשטאל אוף אקכמין‬ ‫תפלה דער מ'א־נט שרת נאר ‪.‬ניט אין דר סוף כדי דר שיוואם זאל זיף אן חאןן אוף טאר מען‬ ‫ברעה דהיינו ער הט אום גלאזט מקדש‪/‬ישראל ניט רייבען אשיועבעלי ארום צו ביעננן פייער‬ ‫?הימנים אוג האט ניט ניזאנט השבת אייז ער דער פון‪ /‬אוף' טאר מען ניט 'שטעלען' אנירען‬ ‫גלאז אנטקענין דער יזון עדי עם ;אל זיף אן‬ ‫ניט יוצא;‬. ‫דיני יום טוב‬ ‫<‪5‬א) ירט ביי נאכט טאעט מען קידוש אוב דער‬ ‫קידוש הט אלע דנים ו‪.‬וי קידוש פון שבת‬ ‫אונ מען אק מחויב צו עסין יו״ט צוויי מעורות‬ ‫?‪.‬עדין מאג‪ .‬איין מעודה בייא ^אג אוב איין‬ ‫מעודה ביי נאעט אוב מען דארף מאכלן קידוש‬ ‫אוףלוויין פארייעדע מעו'ךהאונ מאכן המוציא‬ ‫אוף לחםמשנה‪( :‬כ)אילע מלאכותווסמען טאר‬ ‫שבת'ניט טאן ^אר מען ירט אויף ניט טאן‪.‬‬ ‫אום ירט מעג מען קאכן אוג בראטן אוב אלע‬ ‫מלאכות נאר וואם מען דארף צו עטין למשל‬ ‫קולן בהמות אוב ‪.‬עועותאעייער מאכן קאכען‬ ‫אוני אנדערעזאבן וום מען מוז האבן צום עמין‬ ‫‪2‬ב‬ ‫ג‬ ‫ע״ט‬. ‫חאפן‪( :‬יב) מען טאר ניט ירט אוסרייכעףן די‬ ‫שטוב דם היייסט ארוף צו לייגען צוקער ארעי‬ ‫בשמים אוף ברענעדיגע קולן עדי עם זאל ארוס‬ ‫ניין איין שמע'קעךיןער רויף איבער די שטוב‪:‬‬ ‫(יג) מען טאריו״ט זיף ניט באדן'אין אגואריקע‬ ‫תאנע א‪.‬ךר אין באד אפילו ווען מען הט נהייצט‪,‬‬ ‫ערב ירט‪ :‬לי) איינינטליף מעג מען ירט‬ ‫טראגץ אפילו ווי עם איז‪/‬קיין עירוב נייטא אבר‬. ‫פון דעסט וועגען איז רעכט קען זאל ניט טראנן‬ ‫אזעלכע זאבן וום מען'ךאךף‪.‬זיי ניט אונ אגרוסיע‬ ‫משאויי טאר מען ע_וךאי ניט מךאגן‪ 00( :‬מען‬ ‫טאר ירט ניט' טאן קיין מלאכה פין ווענען איין‬ ‫עהמה; (ם‪ 0‬מען טאר ירט ניט רייסןיפיריות פון‬. ‫דעם בום אוג בירות ו;ם אנערי חט נדיסן אדר‬. ‫ויי‬.

(15) ‫דיני יום טוב‬ ‫ןיי זעכיץ אלייץ אךא‪ 2‬ניפאלן פון דעם בום טאר‬ ‫‪£‬ק אויף ניט עסץ אוג אפילו ניט א! רירען‬. ‫‪.‬אום ירט ‪( :‬יז> אז אחון הט נליינט איין איי אום‬ ‫ירט טאי־ מען עם ניט עקין אונ אפילו ניט אן‬ ‫דירען‪ .‬אבער אז ף ‪1‬קאט גילייגט דם איי דעם‬ ‫ערשטין'טאג ירט מעג מען עם עסין דעם‬ ‫אנדרען טאג ירט‪ .‬אבער אז זי הט עם ניליינט‬ ‫דעם‪:‬ערשטעץ טאג‪,‬ראש השנה״טאר מען עם‬ ‫דעם אנדרק טאג אויף ניט עסין אוג ניט‪ ,‬אן‬ ‫לירן‪ .‬אוי אפילו אין אייןאנדךעץ ירט וועןדר‬ ‫אן־ןערר טאג ניפאלט אום ?צבת טאר מען עם‬ ‫אוף ניט עסין אונ ניט אן רירען‪ .‬אונ אז דער‬ ‫עךשטער טאג איז ניפאלן אום ישבת‪ .‬טאר מען‬ ‫אוף ניט ניצען רעם אנדערן טאג‪( :‬יח) מען טאר‬ ‫ירט ניט עייטער ביין ווי אתחום שכת‪ .‬ראם‬ ‫הייסט צוויי טוןינט איילן אום דר שטאט אקורט‬ ‫?וי שית‪( :‬ים) מען איז מחויב צו דין פריילעך‬ ‫אום ירט אום משמח צו !יין דם טייב אוגקינדר‬ ‫אוב דם נאנצע הוז גזינד איטליכן טיט וום אים‬ ‫‪#‬אקט‪ .‬קיגדר מיט ניס אוב מיט זי?ע שפייזען *‬ ‫פרוען מיט בגדים אוב תכשיטים נאף זיין ?כולה‬ ‫נאף י‪ .‬אוג מאנסי ילין מיט פלייש‪ .‬אוג מען ז אל‬. ‫ז ‪13‬‬. ‫ז '‬ ‫ח‪■! ■ ,‬־ ‪'.■?:‬׳׳‬ ‫ג‬ ‫סכף מיט שמאפלןפון אליי^ר אדר מיט א [אף‬ ‫וום איז אכלי אוף טאר ‪$‬ען ך‪ 0‬ניט טיגן אוף‬ ‫דעם סכף‪( :‬ג) דר רעכטר קיום פון מזינת םו‪5‬ח‬ ‫דם מען זאלעסין אוני קדינקן אוג שלא^קאין‬ ‫סובה' דם כמעט [יין נאנץ וואהנונג זאל [יין אין‬ ‫די סו^ה נאד אז עם רענינט אדיין אץ די סוכה‬ ‫כעת עם גייט ארע';ען אוג ווען עם וואלט ךארט‬ ‫נישטאגן אגיקאכט מאכל וואלט עם פון דעם‬. ‫לעגען קאלגע ניווארען אדער עם איז נראד‬. ‫אשטארקע ‪.‬קעלט דסאפעט מאבל וועךט ביי‬ ‫דעם עטין אין סוכה פרגליווערט איז מען פטור‬ ‫מן הסוכה אוג מקעסט אין שטוב אוני חאטשע‬ ‫דר רעגין הט אוף 'גייהעךט דארף ער‪/‬שון אין‬. ‫מיטן די סעודה ‪.‬ניט מפסיק דין צוךיק אריץ צי‬ ‫ניץ אין סוכה‪( :‬י) בעת ווען מען״קען ניט זיזיען‬ ‫אין סוכה מוקמת רעגן אדרקעלט ררען ערזיזם‬ ‫ידא טאר ער ניט מאכען די ברכה ליישב בסוכה‪:‬‬. ‫(ה) ךי ערשטע נאכט הט אין זיף אאנדערער‬ ‫דין דם מען מוז עסין אין סוקה אוג עען עם‬ ‫רעגינט זאל ער איבר וואךטן דעס רע?‪.‬ען גוק‬ ‫אבר עריאיז זיף משער דאם דר ךעגען וועט‬ ‫לאנג דאערין זאל ער מאכען קידוש לשהךדיני‬ ‫■אבר אוף געבען עסיץ אוג טרינקן ארימע לייט ניט לישב בסוכה אוג ווא‪:‬שט זיף אוג עקט אבז_?ת‬ ‫אוג אדיין שיקען צו ׳יתומים אוב אלמנות אוג אוב גייט אין שטוב אדיין בהכנעה משלים זיין‬‫די סעודה'באופן דם ער זאל ביי דעם וואשען‬ ‫׳אגדעדע ארימע לייט א י ער דר וואם ע?ט אוג‬ ‫אץ ‪/‬ינק האבן אוף ביי די ברכת המוציא דאם‬ ‫טרינקט נאד אליין מיט זיין הוז גיזינד אוג ניט‬ ‫•ניט ‪.‬קיץ ארימע איז דאם ניט "קיץ שמחה של עד וועט משלים זיין די סעודה אין שטוב אוג‬ ‫■מצוה נאר איין שמחה פוץ זיין בוף‪( :‬כ) מען זאל אזו יאלד עם הט אין מיטן עסין אוף גיהערט צו‬ ‫איר ניט פר ברענון אין עסין אין טרינקץ ךעם רעגענין ‪:‬אל ער צוריק אדיין ניץ אין סוןה אוג‬ ‫‪1‬א;ץעץ מאג פון'יום טוב מקדארף אוף עומק מאכט אברכה לישב כסוכה אוג עסט אבדת‬ ‫!ירן 'אין הורה אונ לעךנין' דינים אונ ערנים ווען אבער עם האט אויף ניהערט נאף דעם‬ ‫רואם זענין נוגע צו דעם יום טוב‪ .‬אונ עוסק בענטשען אוג ער אי; ;אף וואבענדיג ;אל ער‬ ‫זייף נאף אמאל וואשין אין פוניה 'אונ מאקען‬ ‫[יין כע‪.‬בוךת הבורא‪:‬‬ ‫■‬ ‫‪,‬‬ ‫׳‬ ‫י'‪ ,‬אירכה לישב בסוכה אונ עסין א‪1‬יזי‪.‬ת ? (י> ווען‬ ‫מען הט לעין זיף אזיווייטע סוסה' וום אין ;ענע‬ ‫דינים פון מצות סוכה‬. ‫)*< מצ!ת סוגיה איז היער אנרוקע מצוה מען‬ ‫דארף נזהר זיין דם עיס זאל זיין גימאכט ווי‬ ‫ךר דין איז אונדר סבף מוז ‪.‬זיין נךעקט כשיעור‬ ‫ניט צו שיטר דם עסזאל ניט זיין ך_ריי טפחים‬ ‫אן סכף רען ורק אץ מיטען סלף איז ךריי‬. ‫טפחים ליידיג דם מען זעהט די לופט איז די‬ ‫סי?ה פסול אוף אזו באלו־ עם לינט דר סכך‬ ‫(ייער ני‪.‬ךע;ט דם אפילו אץ שמארקק רעגין‬ ‫ןועיט אויף ניט דו;רף רעגענין איז די סובה‬. ‫^סול‪( :‬ט מען טאר ניט אונטר שפארק דעם‬ ‫‪13‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ע״ט‬. ‫טריפט ניט אריץ דער רענץ חייל כעת דעם‬ ‫רעגי׳ן אין זי ניווען פארמאכט מיט אדאף זאל‬ ‫ער ניין עפין אץ יענע סובה‪ 0( :‬רוק עם‬ ‫רעגינט די אגדערע נאכט סוכות אוג מען איז‬ ‫זייף משער דם ירעד רענין וועט לא;ג דאערין‬. ‫עסט מען אין שטוב נאר פאר ‪.‬חנם כענטשץ‬ ‫נייט מען אין סוכה אריץ עסיץ אבז?ת אץ א;רכת‬ ‫לישב בסוכה אוג פשיטא' דאם אז דער רעג‪.‬ין‬ ‫הערט אויף מוז ^ען מפסיק ‪1‬יץ אונניץיעסין‬ ‫אץ די סודה דקעי■ די ךעשט טעג פוץ סוכות‬. ‫איז _‪.‬מען ניט מתדב צו ויוארטן אוף ניט מ‪5$‬י^‬.

(16) ‫דינים פון מצות סוכה‬. ‫‪14‬‬. ‫צו זיין אין מייזען סעודה אפילו דרען עם הערם‬ ‫אוף צו ךע;ץען‪( :‬ה) די ערשטע נאכט סוכות‬ ‫זאגטקועןאין קידוש לי ברקה ‪5‬יש‪.‬ב נסוכה‬ ‫פאר די שהח‪/‬ינו אוגד אין די ץו״וייסע נאקט‬ ‫פון קידוש פר ךי‬ ‫סוכות זא;ט מען די ^הךן;ינו *‬. ‫ברכה לישב בס־כה‪( :‬ם) שבת חול המועד אוף‬ ‫יוי״ט ביי נאבט קואכט קוען ן־י ‪5‬ךקה יישב‬ ‫בסזקה ביי קידו־ש אונ ?יי די רע׳שט סעודות‬ ‫טאכט קען לישב כסוכה נאף ךי ברכת המוציא‪:‬‬ ‫‪ 0‬א;ו באלד מען אי• פון די ערירטע סעודה ביז‬ ‫ךי צווייטע סעודה ניט ארוס גיגאען פון סוקה‬ ‫לאלף מען ךי ץווייטע סעודה ניט מאבין לישב‬. ‫בסופה ‪( 5‬יא) ווען מען נייט אפ^לו אץ סי‪9‬ק _ךד‬ ‫סעודה אין אץווייטע סוכה עסיס עסץ מוז ‪'9‬ע‪$‬‬ ‫דאךט באף אמאל מאכץ לישב בסחיה אוג ודען‬ ‫מען ©ר געסט צו מאכן לישב בסוכה מאקט מען‬ ‫אין מיפזען ח סעודה ווען סען דר מא;ט ןיך ‪5‬ד‬ ‫(ע) איבר פרוכטן ס‪#‬קה׳ם אוף מיני לעקיך ארג‬ ‫די אלע זאכין חם מען סאכט אקרכה בורא סיני׳‬ ‫מזונות אוב מען עסט ניט ‪.‬קיץ סעודת קבע דם‬ ‫הייסט מען גייט ניט קו‪.‬בע זיץ די גא?צע סעודה ■‬ ‫אין ידעם דם מען ןאל זיף אנידר זעטצין עסין‪.‬‬ ‫צו י*ך ;עט יוצא זיין אסעוךה דארף■ מעןיני^‬ ‫סאסין לישב ‪-‬בסויה ‪:‬‬. ‫סדר קבלת שבת‬ ‫ןוען יום טוב גיפאלט אום שקת ןאגט מען דאס ן‬. ‫מזמור לדוד‪ .‬הבו לין בני אלים‪ .‬הבו לין כבוד ועוז‪ :‬הבו לין‬ ‫כבוד ש'מו‪ ,‬השתחוו לך בהדרת קדש‪ :‬קול יי על המים"‬ ‫אל הכבוד הרעים׳ יי על יפדם רבים‪ :‬קול יי בבה‪ ,‬קול יי בהדר ג‬ ‫קול ך'שובר ארזים ‪./,-‬ישבר יי את ארזי הלבנון‪ :‬וירקידם קמו עגל"‬ ‫לבנון ושריון כמו בן ‪.‬ראמים ‪'-:‬קול ך הוצב להבות אש‪ :‬קול וי יחיל'‬ ‫מדבר‪ ,‬יחיל ך מז־בר קדש‪ :‬קול יך ‪.‬יחולל אילות‪ ,‬החשיך ‪.‬יערות"‬ ‫וקהיכלו כלו'אומר כבוד‪ :‬ך למבול ישב‪ .‬ועשב ך מלך לעולם‪:‬‬ ‫׳ יי ך עוז לעמו ותן' יי ‪.‬יברך את עמו בשלום‪ :‬אנא בכה וכר‬ ‫לכה‬ ‫לכה‪/‬חדילסראתיכלה‪ .‬פני שבת נקבלה‪:‬‬ ‫שמור וזכור בדבור אחד‪ .‬השמיענו אל המיוחד‪ .‬יי אחד ושמו‬ ‫לכה‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫אהד‪'.‬לשם ולתפארת ולתהלה‪:‬‬ ‫לקראת שבת לכו‪-‬ונלכה‪ .‬כי היא מקור הברכה‪ .‬מראש‬ ‫לכה‬ ‫י‬ ‫מקדם נסוכה‪ .‬סוף מעשה‪-‬קמהשבה תחלה‬ ‫"י י ומין ושמאל תפרוצי‪ .‬ואת "'תעריצי‪ .‬על יד איש בן פרצי‪.‬‬ ‫לכת‬ ‫י ‪. ■...‬׳י‪.‬‬ ‫ונשמחה‬ ‫י ‪-‬בואי בשלום עטרת בעלה‪ .‬גם ברנה בשקחה ובצהלה‪ .‬תוך‬ ‫אמוני עם ‪-‬קגלה‪-.‬בואי כלה‪ .‬בואי כלה‪ .‬בואי כלה ‪ .‬שבת‬ ‫יכמ‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫מלכתא‪:‬‬ ‫□זי‪/‬ף עיר‪ ,‬ליום ה‪$‬בת‪ :‬טוב להודות לך ועטר לשמך עליון‪ :‬להניד ‪3‬בכ!ר‬ ‫חסדך 'ואמונתך בלילות‪ :‬עלי עשור‪' ,‬ועלי ינבל עלי הניוין ?כיור‪ :‬כי‬ ‫י‪~ :‬‬ ‫שמחתך ך בפעל יך ?'מעשי ;דיך‪'.‬אתן‪ :‬מה' נזןליו פעשיך ;ך מאד׳ עמקך‬ ‫ע״‪8‬‬. ‫‪1‬‬. ‫‪14‬‬. ‫ם *‬. ‫~‬. ‫□משבותיד‬.