Machsor na wszystkie pory roku : Rosz ha-Szana i Jom Kipur […] z komentarzem […] Met Levi.; [Tytuł oryginału:] מחזור, לכל מועדי השנה - ראשׁ השׁנה ויום הכפורים ושלשׁ רגלים, עם פירוש […] רחב הנודע בשם מטה לוי. - Silesian Digital Library

Pełen tekst

(1)

(2)

(3)

(4)

(5) ‫ראש השגה יום הכפורים‬ ‫ושלש רגלים‬ ‫‪ .‬כמנה‪ :‬ספרד‬ ‫עם פירוש המספיק מהרב המאסף‬ ‫מרבי אהק הנודע בשם‬. ‫מטה לוי‬ ‫ובל המעלות המבוארות בשער הש‬ ‫אנכי עמד כין ח‪,‬‬. ‫אל תשלח *דך‬. ‫המן הסלע הזת‬. ‫כדפוס ה״ד‬. ‫ככר כי אקדש‬. ‫אברהם‬. ‫יוסה כהמנוהח״ד‬. ‫ינתתה מהודך עליז‬. ‫אהרן מדפיס סג״ל‬. ‫ז?י״ל כשנת תרל״ו ‪?-65‬‬.

(6) MACHSOR DRUCK UND VERLAG VOM A. J MADFES LEMBERG 1876.

(7) ‫לכל מועדי השגה‬. ‫ראש השגה תום הכפותים‬ ‫׳ ושלש רגלים‬ ‫כמנהג ספרר‬. ‫עם פירוש רחב ומספיק הגורע בשם‬ ‫מטה לוי‬ ‫ואלה המעלות אשר נופפו זאת הפעם‬ ‫‪)11‬‬. ‫ב)‬. ‫‪)3‬‬. ‫ד)‬. ‫ה)‬. ‫המחזור הזה פחח דגליו יאיר מהפצת ו) הוספנו לפני הל מועד ורגל מאמרים‬ ‫נלקטים מספרי הגדולים ע"ה ‪ .‬דברים‬ ‫מנחה של ערב יו״ט כאופן שיספיק‬ ‫נחמדים דקרים המושכים את הלב‪.‬‬ ‫למחזור וסדור התפלה גס יהד‬ ‫נדפסו פה המשניות למועדים ושאר‬ ‫נקראים בשם דבר בעתו‬ ‫ז) וליתר שאת באו בשולי היריעה בהמה‬ ‫עניניה מסער לקוסי צבי‬ ‫מקומות באוריס בסדר התפלה או בפיוטים‬ ‫גס נדפס פס סדר תפלת השלין מהרה״ג‬ ‫סאת גאוני וקדושי ישראל ‪ .‬מנינים‬ ‫מוהל״ר חיד״א זצלה״ה‬ ‫נכבדים ונעימים‬ ‫ראה מ חדש אשר נוסף פה סדר תיקון ליל‬ ‫שכיטיןשל פסח ‪ 09‬הל מאמרי הזוהר משירת ח) הנקודות בפי‪ ,‬מטה לוי באו רק זאת‬ ‫הפעם איש על מקומו באופן שאין מפריד‬ ‫הים ושאר המאמרים ההל בשלמות הנהון‬ ‫בין הדבקים • והמה ‪:‬נדים לטובה בגוף‬ ‫נוספו פה הל הדינים הנצרהיס למועדים‬ ‫הפירוש אס בעניניסואם במלות לתוספת‬ ‫ולרגלים ועניני התפלה מאת הרה״ג מליסא‬ ‫ז״ל בדח״ח‬ ‫טובת ההבנה‪:‬‬. ‫ועוד שאר מעלות וחמודות יקרות באופן אשר הוא מלא הל טוב לא תחסר ‪3‬ל ס ‪.‬וכל הוגה‬. ‫ט ימצא נחת והשביע בצחצחות נפשו‪.‬‬. ‫לעמברג‬ ‫בדפים ש‪ 5‬הרב הגביר המפורסם מוהר״ר אברהם‬ ‫יוסף בן המנוח טוהר״ר אהרן מדפיס םנ'ל זצ״ל ‪.‬‬.

(8) ‫תחלה לשליח צרור במול‬ ‫)‬. ‫לתפלת גשם וטל‬. ‫לימים טראים‬. ‫אל מלך נאמן שדי מרך עליון״קבי הנני העני ממעש נרעש ונפחד מפחד‬ ‫שועתי ברצון אמץ לבבי (בוזו‬ ‫יושב תהלות ושראל לעמוד‬ ‫כמיכסז מזו) אל חי דין אמת שופט להתחנן על עמו ‪.‬ישראל אשר שלחוני‬ ‫צז־ק רוצם וחנון רחם ‪,‬עדי ‪1‬שמע היום אף על פי שאיני כדאי והגון' לכך'לכן‬ ‫אשר אעתיר ‪3‬עךי ובעד ביתי יכ״עד ‪ ^58‬ממך אלהי אברהם אללי ‪.‬יצחק‬ ‫‪,‬עדתי המסכימים עמי בתפלתי ותכלול ואלהיקעקב יחוה יהוד‪ .‬אל רחום וחנון‬ ‫חפלתנו עם כל הפלות הןשתת אלהי ‪.‬ישראל שדי איום ונורא היה נא‬ ‫והנקיות שיעשו היום בעשך ‪.‬ישראל מצליח דרכי אשר אנכי הולך 'ועומד‬ ‫ותקבלם תחת כסא כבודך כמו לבקש רחמים עלי ‪,‬ועל שולחי ונא אל‬ ‫*שקכלת להפרת משה [נ"* מנשה] הושיעם שחטאתי ואל תחיבם בעונותי‬ ‫שלאץבשו שולחי בי ולא אני בהם‪ .‬כי חוטא ופושע אני ואל ‪.‬יבלמו בפשעי׳‬ ‫;היו לרצון אמרי פי ‪1‬הי‪.‬יון לבי לפניך ואל "יבושו בי ואל אבוש בם יקבל‬ ‫יהוד‪ .‬צורי וגואלי אמן סלה • ;יהי רצון תפלתי כתפלת זקן ורגיל ופרקו י גאה‬ ‫לפניך איום ונורא שתתן לי קול זערב ויקנו שגורל וק־לו נעים וקעורב כרעת‬ ‫ונעים היום ואל ןפסק קולי ואל ותר עם הכריות יהנעי כשטן לבל ישטינגי‬ ‫גרוני ‪.‬ויהי קולי נעים (חיק כמו ויהי נא דלוגי ‪,‬עריך אהבה‪ .‬ופשעינו‬ ‫שנאמר !יהי קול השו^ר הו^ך (חזק תכסה כאהבה‪ .‬וכלצומותינו ןענוי‪.‬ינו‬ ‫שאד אמן סלה‪:‬‬ ‫הפך נא לנו ולכל ?שךאל לששון‬ ‫‪ .‬ולששחה לחיןם' ולשלום‪ .‬האמת‬ ‫והשלום אהבו‪ .‬ןאל יהי שום שלשול כקפלתי‪ :‬ויהי רצון שלפניך יהוה אלהי‬ ‫אברהם אלהי וצחק ואלקי "ועקב האל הנוזל ועכור והנורא אל עליון אהיה‬ ‫אשר אלה שכל המלאכים שהם מק‪5‬לי הפלות יביאו הפלתי לפני כקא‬ ‫כבודך תעלו אותה לפניך בעבור בל הצךיקים והחסידים והתמ־מים והןשרים‬ ‫וכעבור כבוד שמך הגדול והנורא כי אתה שומע הפלת עמך ‪.‬ישראל כרופשים*‬ ‫ברוך‪.‬אתה שומע הפלה ‪:‬‬ ‫עוד תפלה אחרת‬. ‫אחלה אני מכם פסקו״ן אטטו״ן ‪,‬סגרו"! ‪ .‬פסקו״ן אל• תפסיק קולי אטטו״ן אל תאטם גרוני ♦‬ ‫סגרו״ן אל תסגור גרוני ולשוני ‪ :‬יהי רצון לפניך ה‪ ,‬אלוקי‪ .‬ואלהי אבותי שתתן לי קול‬ ‫נעים וערב וחזק שנאמר ויהי קול השופר הולך וחזק מאר משה ירבר והאלהים יעננו בקול‪.‬‬ ‫בשם שמעי״ה שריא״ל קיסמ"א פיסט"א אסט״ר אסתט״ר סמנגלי"ף אני (פכ״פ) אחלה אני מכם‬ ‫שתסייעו לי שאתפלל היום בקול רם ונעים וערב ואל יחר גרוני ואל ילאה רוחי וכוחי;‬.

(9) ‫קצת התעוררת והגהטת מספר של־ה הקיש‬. ‫א‬. ‫‪5‬גל‪ 9‬מער״ח עצמו וגופו ממש שירחון ויטבול גמי מקוה אף על עי שאין‬ ‫התד ‪(80‬״ם ‪ <101‬י״ה ‪ 6108‬טר״ח ‪.‬‬ ‫דעלמא ‪ .‬אדרבא חג״ש טר״ח זש שהוא יום אחרון דרכו בכן כל השנה ‪ .‬גיוס סזס הנורא צריו על הל עניה לסבוב‬ ‫“‬ ‫מגה ולמחר יעמוד גדין לכן צריך להיות ירא וזוחל בכזבד ולהשליך מעליו כל הטומאות ובל המחשבות זרות שנתדגקו עמו נל‬ ‫ראש והכנעה מן ‪*0‬ו‪ 0‬האיום והנורא הגא עלינו וכל המרכה השנה ‪ .‬ובכל רגל ורגל חייב אדה לטהר עצמו ק‪ .‬וחומר בר״ס‬ ‫הרי מ משוכח ‪ .‬ו‪6‬ח״כ ינוול צפרניו ויגלח וילבש לגנים ויעטוף שצריך אדה לחפש אחר הטהרה וקדושה ‪ .‬אס חל ר״ה ביום ג'‬ ‫‪8‬ננים לסראות מממן שבטוח בחסד האל ית״ש שיצא בדימוס מי שמתענה הפסקה ב‪ ,‬ימים ביום ח' וביום ב‪ ,‬שלפניו ימים ולילות‬ ‫ומ״מ יהא מורא שמיס עליו ולא יהא לבו עט♦ מהרהורי תשובה אזי יעמוד במו״ש אצל מי שמבדיל ויכוין לצאת עמו בברכה ויענם‬ ‫אמן ובזה יוצא שפיר אפי* איט טועם מכוס הגדלה‪:‬‬ ‫ודגימתגהש״י מיום סתורה והמצות • וכתג גסדה״י ציין שיטהר‬. ‫אס חל יו״ט ע״ש לא ישכח מלעשות עירוב תבשילין‬. ‫תפלת מנחה לראש ה׳טנה‬ ‫*** יטרח (תמצא בשחרית) ויתפלל תפלה זו במונה עצומה ביתר עז מכל שאר הימיס‪ .‬כי היא מנחה האחרונה מכל ימותהשנס‬ ‫ואליהו מלא נענה אלא בתפלת המנחה ‪ .‬מכש״כ בתפלת המנחה הלזו אשר ראוי לתקן בה מה שלא התפלל במנחה בכוונה‬ ‫נכונה בכל ימי השנה והבא ליטהר מסייעין אותו מן השמים ‪:‬‬. ‫אשרי י^בי ביתך עור יהללוך סלה ♦ אשרי וגבורתך ‪*?.‬ברו‪ :‬להוך?ע לבני האדם ?בורוחיו‬ ‫אל‪-1‬יו‪ :‬וקבור־ הדר מלכותו־‪ :‬מלכותך מלכות קל עולמים‬ ‫העם ^בה ‪ 15‬א^ך־י ־ העם‬ ‫תהלה לרור 'ארוממך אלוהי המלך ואברכה וממשלתך בכל דור ־ורוד ‪ :‬־ סומך ץ לכל‬ ‫ש?ך לעולם ‪$‬ר ‪ :‬י בקל־ יום אבר^י ואך‪$‬ר* הנופלים וזוקף לכל הכפופים‪. :‬עיני כל אליך‬ ‫שמך לעולם רעד‪ :‬גדול ‪:‬יי ומהלל מאי ולםץת‪? 1‬שברו ואתה נותן להם את אקלם בעתו‪ :‬פותק‬ ‫אץ חגך ‪ :‬דוד לדור ?שבח מעשיך וגבורותיך את ;רך ו‪0‬שב?ע לכל חי רצון‪ :‬צדיק ץ בכל‬ ‫עידו ‪ :‬רדד כבוד הורך ודקרי נפלאותיך דרקיו וחסיד־ בכל מעשיו‪. :‬קרוב ץ לכל ־קוראיו‬ ‫אשיחה ‪ :‬תך־וז גוךאותיך יאמרו ו?תלרןך לכל אשר ;קראוהו באמת * רצון ?ראיו _יעשה‬ ‫אס^־נה‪ :‬ז?ר רב טובך ?ביעו וצדקתך ירננו ‪ :‬ואת שועתם למטע ויושיעם‪ :‬שוטר ?; את כל‬ ‫חנון ורחום ץ ארך אפים ו;ךל חסר‪ :‬טוב י; אהביו ואת כל הךשע־ים ‪:‬שמיר ‪ :‬תהלת יי ‪.‬ידבר‬ ‫לכל ורחמיו_על כל קועשיו ‪':‬יורוך יי כל מעשיך פי ויבך־ך כל בשר־שם קךשו לעולם וער‪:‬‬ ‫נברך יה טעתה וער עולם הללו יה ‪:‬‬ ‫ודסיריך יברכוכה ‪ :‬קבור מלכותך יאמרו ♦‬ ‫הצי קדיש‬. ‫כי שם י; אקרא הבו גורל לאלהינו‪ :‬אדני שפתי תקתח ופי ?ניר תהלתך ‪:‬‬ ‫מתים אתה ורב לההמי״ע♦ מוריד הטל‪:‬‬ ‫ברוך אתה יי• אלהיגו• !אלהי אבותינו אלהי‬ ‫אבןהם אלהי _י?חק ואלהי יעקב 'האל מכלכל ך‪1‬ים בחסד קח?ה מתים קרחמים בביס‬ ‫סומך נופלים ורופא חולים ומתיר אסורים‬ ‫הגדול הניכור ‪.‬והנורא אל ‪.‬עליון נוטל תכריס‬ ‫טובים וקונה ־ דבל וזוכר חסדי אבות ומביא וקקךם אמונתו לישני עפר♦ מי כמוך בעל ?בורות‬ ‫ומי רומה לך ♦ מלך ממית ובירה ויצמיח ?שועה ‪:‬‬ ‫לבני בניהם למען שמו קאהבה ‪:‬‬ ‫סלך עוזר־ ומוש?ע וסגן‪ .‬ברוך־ אתה ?י‪? 7‬גן ונאמן אתה להחיות מתים ‪ .‬כרוך אתה *‬ ‫־ קדרה המתים‪:‬‬ ‫אקרהם‪ :‬אתה גבור לעולם ארג‪,‬י ־פדרה‬ ‫נקדישך ונעריצך כנועם שיח סוד שרשי קודש המשלשים לך ‪,‬קדושה פפחוב_על !ד נביאך וקרא !ח אל זח ואמר *‬. ‫‪,‬קדוש ‪,‬קרוש ‪,‬קדוש יחוח צבאות מלא כל תארץ פכודו • לעמתם ברוך יאמרו♦ ברוך כבוד יחוח סמקומ ז‬ ‫ובדברי ‪,‬קךשף כתוב ‪.‬לאמי * ‪.‬ימלוך יחוח לעולם אלהיך ציון לדור ידיר חללו ‪,‬יה ‪:‬‬. ‫אתה קדוש ישבך קדוש וקר־רמים בקל יום השיבנו א‪2‬י‪.:‬י לתורתך מץבנו■ ?ל?נול‪,‬עב‪1‬ךתף‬ ‫?הללוך סלה♦ צכי אל מלך גדול וקדוש‬ ‫•' ?ריר‬ ‫‪.‬והחזידגי בתשואה‬. ‫אתה) ♦ ברוך אתה ?; האל הקרוש‪:‬‬ ‫אתה ‪;.‬י הרוגיה בי‪/‬שובה ‪:‬‬ ‫אתה חונן לאדם רעת ; ו־קלמר לאנוש בינה ♦ ?לח לגו אבינו כי חטאנו לתל לנו מלכס <י‬ ‫חגנו מאקך רעה בינה והשכל (־חקמה כינה‬ ‫?שענו כי מ‪1‬חל וטולח <?י אל ‪310‬־ ‪?1‬לה)‬ ‫ארנה‪ :‬לרוך ‪£‬תר‪ ; ,‬חנון ד@לבה לקלוח‪:‬‬ ‫ורעת) ♦ ברוד אתה ‪;.‬י חונן הדעת • *‬ ‫אלף‬ ‫ראה‬.

(10) ‫תפלת מנחה‬ ‫ן^ה ;א בעעגו ?ריבה ריבנו וןאלנו (‪.‬גאולה א^ב רדחמן שמע קולנו ין אלהינו חום ‪:‬וךחם‬ ‫^לקה> ־?^ו־ה למען שמך בי אל נואל חזק‬ ‫עלינו ‪.‬וקבל ?רחמים ו?ךצ‪1‬ן את תפלתנו‬ ‫בי אל שומע !קפלות ותחנונים אתר‪ .‬וקמ^יף‬ ‫‪$‬תה‪ :‬ברוך אתה ע ־ גואל ‪.‬ישראל ‪:‬‬ ‫ן?אנו ;ץ ונרפא הושי״ענו־ וגושזעה בי תהלתנו• טלפנו ריקם אל ישיבנו‪ .‬רננו ר‪$‬נו וש‪£‬ע‬ ‫*תפלתנו ‪:‬‬ ‫אתה <‪$‬עלה ארוכה ומך־פא לכל תחלואינו‬ ‫*לכל ??אובינו ־ רפואה שלטה לכל מכותינו) ♦ אנא י* חטאתי עויתי ופשעתי לפניך והרע בעיניך עשית*‬ ‫רנונו של עולם עשה למען שסך חנרזל ותכפר‬ ‫?י אל מלך רופא נאמן י ורחמן אתה ‪^ :‬רוך‬ ‫לי על עוני וחטאי ופשעי שחטאת* ושעויתי ושפשעתי‬ ‫לפניך מנעורי עד חיום הזח ותמלא כל השמות שפנמת*‬ ‫אתה ‪:‬י; רופא חולי _עטו ןשראל ‪:‬‬ ‫כשמך הגדול ;‬ ‫בל‬ ‫‪.‬ואת‬ ‫ברך זעלינו ‪;.‬י אלהינו את השנה הזאת‬ ‫אתה הוא יי האלהים הזן ומפרנס ומכלכל מקרני ראמים‬ ‫ער כיצי כנים הטריפני לחם חוקי ותמציא ל*‬ ‫מיני חבואתה לטובה ותן ?ךכה_על?גי‬ ‫האדמה ?שבענו מטובה וברך שנתנו בקבים‬ ‫הטובות 'לברכה (בי אל טוב ומטיב אתה ו?ברך‬. ‫ולבל בני ביתי מזונותינו קורס שנצטרך לחם בנחת‬ ‫ולא כצעד כחתר ולא כאסור לחיים ולשלום משפע כרכה‬ ‫והצלחה משפע ברכה עיייגה כרי שנוכל לעשות רצונך‬ ‫ולעסוק בתורתך ולקיים מצותיך ואל תצריכנו לירי מחבת‬ ‫כשר ורם ויקוים כנו מקרא שכתוב פותח את ידך ומשביע‬. ‫השנים) ברוך אתה ‪;.‬י מברך השנים ‪:‬‬ ‫‪$‬קע ?שופר גדול לחרותנו ושא נם לק?ץ‬ ‫בי אתה שו?ע תפלת י?ל *פה ע?ןז י^ל‬ ‫היותנו ;וק?צנו ‪:‬תר (?הרד!) מארבע‬ ‫בדרשם‪? .‬רוך אתה ע שומע תפלה‪:‬‬ ‫?^פות הארץ לארצנו ? ברוך אתה ; ‪£‬קבץ‬ ‫ךצר‪ :,‬ל אלהינו ?ע?ך ןקדאל ובת?לתם *‬ ‫נרחי _עט‪. 1‬ישראל‪:‬‬ ‫טלתפלתם שעה>‪ .‬והשב את העבלה‬ ‫‪?.‬שיבה שופטינו ?בראשונה ‪.‬ויועצינו ?בתחלה‬ ‫והסר ממנו יגון ואנחה וקלוך *עלינו לדביר ביתך ואשי ‪.‬יקראל ותילתם ?הרה‬ ‫מךה אתה י; לבדך ?חסר וקרחטים וצךקט• באהבה ?קבל ברצון וקנהי לרצון תמיד עכזהת‬ ‫‪.‬ישךאל עקף ‪:‬‬ ‫בצדק ובמשפט‪ :‬־ברוך אתה יי מלך י אוהב ‪:‬‬ ‫ותחזינה ‪.‬עינינו ?שובך לציון ?רתמים ‪? .‬רוך‬ ‫צדקה ובקפט ‪:‬‬ ‫אתה יי המחייר "שכינתו לציון‪:‬‬ ‫(למלשינים אל 'רןהי תקוה וכל המתים ?רגע‬ ‫מודים דרבנן‬ ‫שאתה ־‬ ‫יאבדו ו?ל אמבי״עמך מדדה י?רתו טורים א^חגו‬. ‫והזדים ?הרח תעקר‪-‬וקשבר 'ותמגר ורןכלם‬ ‫(ת^פילם ות?נ?עם ב?ךךה ?ימינו‪ :‬ברוך אתה‬. ‫וצא יי אלהיגו מוחים אנחנו לך שו^י‪-‬ה‬ ‫הוא י* אלח״נו‬ ‫_‬ ‫•־*־‬ ‫‪,‬‬ ‫ואלהי אבותינו אלוי כל‬ ‫ואלהי אבותיה‬ ‫ועד (צורנו) צור־ חייגו כשר יוצינו יוצר בראשית‬ ‫ברכות והודאות לשמך חנדיל‬ ‫־‬ ‫שהחייתגז‬ ‫?גן ‪,‬ישעט אתה י*‪ *6‬והקדוש ער‬. ‫?*‪^7‬‬. ‫יי שבר א‪:‬בים ומכניע זרים‪:‬‬ ‫‪.‬על הצהקים ו״על החסידים ועל זקני שארית‬ ‫כן תחייני‬ ‫ע?ך ?ית ישךאל ‪.‬ועל י פליטת סופריהם לדור ־ודור גורה לך וקימתם־ ‪.‬‬ ‫ועל גרי הצדק ;ועלינו ד*‪,‬טו ;א רחמיך יי אלהינו‬ ‫(תן שבר טוב לכל הבוטחים ?שמך באמת !שים‬ ‫לך בדון אל החוואית‪:‬‬ ‫חלקנו עמהס‪" .‬ולעולם ־לא נבוש בי בך בטחנו ג^טזתיט ד^קודות ?ך‬. ‫י‪01‬‬ ‫?ועל חסךך ‪£1‬דול באמת נישאנו)‪ :‬ברוך אתה וע‪ 5‬נסיך‬ ‫_עת ‪.‬‬ ‫_עטמ וע‪ 5‬נפלאותיך ן‪!310‬ת<ך‬ ‫?; משק ומבטח לצדיקים ‪:‬‬ ‫(לירושלים ‪,‬עי;רך ?רחמים תשוב ותשכון ?ת‪?1‬ה יערב ובוקר תהךןם ‪ .‬הסזב ?' ‪5‬א מ׳ורחמי‪-‬‬ ‫כאשר ‪.‬דברת ו?גה אותה בקרוב והם־חם מ י לא תמו חפרץז‪?< .‬י> מעולם‬ ‫קרני ל' ‪:‬‬ ‫?י?יגו ב‪5‬ון עולם ו?סא ־דוד ע?דך ?הרה לתוכה‬ ‫תכין־‪ :‬ברוך אתה י; בונה ירושל?ם ־‪:‬‬ ‫ועל כולם יתברך מתרומם (יתנ&א (תמיר) ש?ך‬ ‫מלבנו תמיר לעולם וער ‪:‬‬ ‫את צמח דור ע?ךך ?הרה תצמיח יקרני תרים‬ ‫בישועתך ־בי לישועקך קמנו בל היום וכל הח?ים ;ורוך סלה ויהללו מברכו את שסף‬ ‫הגדול באמת לעולם בי טוב האל‪:‬יש^‬ ‫*שצפים לישועה‪ .‬ברוך אתה " מצמיח קרן‬ ‫וקרתט §לה (‪1‬ךאל הטוב)‪ :‬ברוך אתה ‪ £‬חט*‪-2‬‬ ‫ישועה ‪:‬‬ ‫שטך‬.

(11) ‫תפלת מנחה‬. ‫ב‬. ‫ןאהבת חסר וץדקה (‪.‬ורחמים) וברכה ור^יס‬ ‫‪0‬םף ו?ף נאה להידות ‪:‬‬ ‫״ישים שלום טובה וברכה ♦ * ך‪1‬ים חן וחסר וחי\ם ושלום ‪ .‬וטוב ‪.‬יהיה ‪.‬בעינף ־לברכנו ול^‬ ‫‪.‬ורחמים ‪^.‬לינו ;ו‪%‬ל כל \שךאל ‪%‬מף ♦ את ב‪_5‬ע‪9‬ף \שךא‪4 $‬כל ‪.‬עת׳ו^כל‬. ‫^נרכגו אבינו כ^גי‬ ‫(!חד)־ ‪5‬אור פגיף ‪ .‬בשלומך ‪£( *.‬־‪1‬ב עוז ו^לום) ‪ :‬ברוך א^ה *‬ ‫המברך ־את‪.‬עמו‪/‬י^ל בשלום ‪:‬‬ ‫באור פניף נתהלנו^ אלהינו הורת חי‪.‬ים‬. ‫*לח* נצוד לשוני מרע ושפחותי מרבד מרטה ולמקללי נפשי תרום ונפשי בעפר לכל תהיה פחח לבי בתורתך‬‫ואחרי מצותיך הרדוף נפשי וכל הקמים והחושבים עלי לרעת מהרה חפר עצתם וקלקל מחשבתם ‪ ,‬יחי‬ ‫•לצון מלפניך יהוח אלתי ‪1‬אלה* אבותי שלא תעלת קנאת אלם עלי ולא קנאתי על אחרים ושלא *כעוס היום ושלא‬ ‫אכי‪-‬זיסך והצילני מיצר הרע ותן בלבי הכנעת וענוה‪ .‬מלכנו ואלהינו יהד שמך בעולמך בנח עירך יסר כיחך‬ ‫שבדל היכלך וקבץ קבוץ ני”יות ופדה צאנך ושמח עדרך ‪ :‬עשת למען שמך עשה למען ימינך עשה למען תורת!‬ ‫^שה למען קדושתך למען יחלצון ידידיך חושיעה ימינך וענגי ן יהיו לרצון אמרי פי וחניון לבי לפניך יתוח ‪1‬ו‪*1‬‬ ‫וטאלי ♦ עושה שלום במדומיו‪ .‬הוא יעשה שלום עלינו ועל בל ישראל ואמרו אמן ?‬ ‫״?מי רצון מלפניך ח• אלחיגו ואלחי אבותינו שיבנה בית המקדש במחרת בימינו ותן חלקנו בתורתך ‪ ,‬ושס נעס*‪48‬‬ ‫ביראת כימי עולם וכשנים קדמוניות ; וערבה לה‪ ,‬מנחת יהודה וירושלים כיסי עולם וכשנים קרסוגיגוו !‬. ‫מ״ק עליט ק״י‬. ‫עני*•‬. ‫דבר בעתן‬. ‫ראש השגח‬. ‫דרשוה׳ כהמצאו משל למה״ד למלך שאמר כרוך אתה ‪ .‬אבל בזקיפה דמי כמוך א״צ לזקוף עד שיאמר ברוך‬ ‫<א) כמררש‬ ‫לעבדיו צאו והכריזו ככל ממשנת* שאני יושג אתה וכן ככל הברכות שאין שחיה כסופה ‪ .‬כשזוקף לא יכיס‬ ‫דדן דיני ממונות כל מי שיש לו עשק עם מכירו יבוא לפגי ואני כקומה זקופה ואין זה ככלל השתחויה כשהרא כטף דגש‬‫אשב ‪.‬דון דיני נפשות כך הקכ״ה א‪ ,‬ככל השנה ראוי לנטג כן כש״כ כימים מראים‪ .‬וכל אדם יחזור‬ ‫״דן אותו לכף זטת עד‬ ‫לישראל כני הוו יודעין שאני דן את השלם טלו בארבעה וילמוד התפלות שיטו שגורים כפיו כר״ה וכן ילמד ;כניו סדר‬ ‫התפלה כדי שלא יצטרך להפסיק‪:‬‬ ‫פרקים כשנה בפסח על התבואה כעצרת על סירות האינן ובחג‬ ‫להזטר ההמון עס שמרננים עם החזן כל מה כשייך‬ ‫׳של המיס ואד‪ -‬נידון כר״ה בג‪ ,‬פרקים אלו יושב אני נדון דיני ראוי‬ ‫לומר לחזן וסוכרים שהם עושים מטה ואינם יודעי©‬ ‫אמונות להעשיר או להעני להרבות או מענו אכל ר״ה זמן די‪*:‬‬ ‫"נפשות הוא אם למות אס לחיים אס עשיתם תשובה נפני אני אקבל שהם מוציאים כל פעם ש״ש לבטנה אלא ישתקו וישמעו מהש״ן"‬ ‫־׳אתכם ואדון אתכם לכף זטת ששערי שמיס פתוחים ואשמע תפ‪,‬תכם ודע כי ככל בקשתנו לחייס שאנו מבקשים כימים כאלה הוא על‬ ‫■׳ואני משוניח מן החלונות מצץ מן החרכים עד שלא אחתום חיים טצחייס והרוחניס עולם הכא‪ .‬ומי שמתעורר כתשובה כקת'‬ ‫חגזר דין ביום הכיפורים לכך נאמר דרשו ס' בהמצאו • אר״ש כרוך הוא היודע אס הוא לטובתו ט הא עוד בעול׳ז ויקנה שלימו*‬ ‫כר נחמני אמר ר‪ ,‬יונתן משל למה הדבר דומה נמלך שה אז הקכ״ה כותבו לחיים • ואס הוא יתב' יודע שטוב לו המוס‬ ‫דר במדינה ומוכני המדינה מכעיסקאותו כעס נטל מה עשה א? יקר כעיני ה' המותה ומסלקו מהעולם לטוכט לבא למי•‬ ‫הנצחיים ‪:‬‬ ‫־המלך יצא מן העיר רחוק מעשרה מילין ועמד לו ראה אדם אהד‬ ‫כס‪ ,‬בינת לעתים כדרוש לר״ה המלך החכם וערום!‬ ‫"אמר לבני העיר דעו וראו שהמלך בכעס עליכ׳והוא רוצה נשטח (ג)‬ ‫כדעת כשתפס בכית הסוהר סיעה של רשעיס על רונג‬ ‫לגיוטת על העיר להחריבה צאו ו״ייסוהו ויחזור אצליל עד שלא‬ ‫ירחק מכס וגס פקח א׳ היה שם א״ל שוטים עד שהיה אצליל נא מעלליהם איט מניחם שיהיו כולם יחד כמקום אחד זה אצא‬ ‫׳גקשתם אותו ועכשיו קודם שירחק צאו אצלו אולי יקבל אתכם זה אלא מפזר ומזרה אותם אחד הנה ואחד הנה למען לא‬ ‫יתיעצו יחד לכוין דבריסס זה עם זה ויבש כדברי שקר וג©‬ ‫לכך נא‪ ,‬דרשו ה‪ ,‬בהמצאו ‪:‬‬ ‫<ב) שליח אחר תפלת המנחה • יכין עצמו לתפלת ערב *ת למען לא יוכלו לדבר עם שום כריה וכ”? טא כי להיות המלך‬ ‫בכוונה עצומה • ואם חל יוס ב‪ ,‬דר"ס כע״ש ט"ד לא יוכל לדעת אמתת העני! מה שכלב כל אחד ואחד ‪06‬‬ ‫טוען שקר לעקל או לעקלקלות שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות‬ ‫אזי לא ישכח‪ .‬כער״ה לעשות ע"ת ‪:‬‬ ‫ראוי לידע שכמעט כל טסח התפלה סל ר״ה הוא רק ולפיכך יערים לכקש איזו הדרך הישרה לבלתי יטה לסס לשקר‬ ‫רשת‬ ‫שיתקדש שמו הגדול בכל האומות וככל העולם כי זה אכל הוא יה׳ שמו לא יצטרך לגל זה כי הנשמה עצמם ‪36‬‬ ‫עיקר התפלות עתה בימים הנוראים האל‪ ,‬לק יזהר האדם האדם היא הנר של השם יתברך היא מאירה לו לראות ולדעת ‪30‬‬ ‫להצטער בלבו ולבכות כ*חוד ביום הדין הגדול והנורא הזה מה שבטך פניומיותו וחופש כל חדרי כטן לא יוכל לסמלים ממטו‬ ‫גענין שמדבר בתפלה מחלול שמו הגדול *ת‪ ,‬ויתענה • ויתפלל שוס דבר י והגיע עוד מתחבולות אטשייס לבלתי הודיע אל‬ ‫עגין זה מעומקא דלכא יותר מהתפלות שמתפלל כעד עצמו • הנשפט אימתי׳ יתעסקו כדינו לחקרו ולדרט ונשפוט משפטו אלא‪2‬‬ ‫‪ *3‬זה כל האדם עתה כגלות יש לו לבכות ולהצטער בתמידות יניחו הדבר כאילו לא יזכר ולא יפקד והנשפט מתייאש‬ ‫על חילול שמו הגדול בין העכו״ם מעשה ידי אדם ש חרעין ולא ישיש לכו על דינו עד אשר פתע פתאום ברגע יקראוהו‬ ‫ושוחקין כט עם קדוש ואומרים איה אלהיכס יקום ויעזרכס ‪ :‬ויתעסקו כדיט למען מתוך הבהלה והתכיפות מבלי שוס קריממ‬ ‫(התחבולה אל התעוררות לט אל הבכי שיאמר התיטת במדון ידיעה לא ימצאו ידיהם ורגליהם לבקש אופנים סונים ל״המו‬ ‫בטל ויפסוק בכל הפסק ענין לעורר לט אל הבט • ואף בדיניהם כאשר היו יודעים תחלה טוס המיועד למשפט ‪|6 .‬‬ ‫עהביאו הפוסקים שבראש השנה וי״כ נוהגיו לומר כקו״ר על כל לה‪ ,‬אלהיט כעל הרחמים יתברך דרך אחרת רחוקה מאוד מזט‬ ‫זה כתבו הסדה״י והשל״ה שמי שמתפלל בלחש מטבח ביותר כי לא‪ :‬ר ספן חסד הוא ורוצה להצדיק בריותיו ולזכות א‪$‬‬ ‫מכוחי יכחר • יש נוהגין להתפלל כר״ה ובי״כ בכריעה וצרירין ישראל כדינם ע"כקבע יום פרמי וידוע בגל שגה ושנה אסר‬ ‫לזקוף בסוף הברכה קודם שאומר כרוך ובזכרנו צריך לזקוף קודם בו כרן למשפט כסאו יהיה גלוי ומפורסם לכל איש ואיש למען‬ ‫‪£‬ץז תיבות הסמוכות לברוך כדי שיוכל לשחות אחר כך כשיאו׳ יטה להם זמן לעשות נל השתדלות והבטת הבאות מ‪5‬דט‬ ‫להשיג‬.

(12) ‫עניני‬. ‫דבר בעתו‬. ‫‪¥‬השיג הנצחון ומפלה ט‪ ,‬ע״ש שהאריך וסוף דבריו ‪ 061‬ככה‬ ‫הוא עושה לגו נדעה בינינו מה טוב חלקנו כאפר נזמין עצמנו להל‬ ‫כהכנות מלס למען בבוא יוס הגז״ד יקראו לפנינו זכיותינו בלי פוס‬ ‫מנגד ומפקפק‪:‬‬ ‫תל פכל פיות טניס אליו בבקפתס ותפלת‪ ,‬בימי'‬ ‫<ד) שס‬ ‫הנוראים האלה הוא שחלת החיים ועל קוטב זה‬ ‫סובב הולך עיקר תוססת תקנתם ז״ל על פאר ימות הפנה ט‬ ‫כתה אנו מוסיפים עוד זכלט לחיים ז‪ .‬כר יצוריו לחיים וכתוב‬ ‫•לחיים ובספר חיים ומהמבואר שאין להעלות עללב ליותהכונה‬ ‫לבקש החיים מכוונים לעצמם להארכת הימים כדי לברוח מן המות‬ ‫<י אין זה ממה שראוי להפליג עליו כ״כ ולהרבות בתחנונים‬ ‫ובשורש תפלותינו והוא דבר פחות ונקלה לאפם ותוהו נחשב •‬ ‫למל כיוצא בזה אולי כיון המפורר ע״ה באמרו לכו בניס שמעו‬ ‫•* כו‪ ,‬מי האיש החפן חיים אוהב ימים לראות טוב יאמר‬ ‫׳כי הוא אפר יצדק ליפול לב אדם עליו ובמה נחשב הוא‬ ‫אאיש אפר חפן וחושק החיים וכל מאויי נספו בתפוקה זו אינה‬ ‫!אלא שהוא אוהב הימים שיתרבו כדי לראות בהם טובה הרבה‬ ‫איש כזה נצי ספק ולא כלום הוא כו' ע״ש‪ .‬אלא כה יהיה מבטט‬ ‫כשאלת החיים האלה כי לאפר הזמן הזה הוא עת האסף האדם‬ ‫כינו לבינו לחשוב ב; צמו כמה הוא חסר משלימותו וירצה ליפקן‬ ‫סותתו להרבות מצות ומעשיס טובים לעבודתו ולא יוכל לעשות כן‬ ‫■אלא כל ימי היותו על האדמה על כן נשאל החיים למען יהיה‬ ‫לנו זמן להתעסק במצות ה׳ ולעבדו שכס וז'י • והסתכ; איך‬ ‫אנו מורים כוונתנו זאת בשאלתנו הראשונה ק החיים פתח שער‬ ‫כתפלה באמרנו זכרנו לחיים מלך חפן בחייס וכתבנו בספר‬ ‫כחיים למענך אלהיס חיים כאילו נאמר הנה אנו מחלים פני‬ ‫אלהותך בכל תוקף תזכנו ותכתבט לחיים לאורך ימים אך אין‬ ‫בקשתנו זאת לצורך עצמנו למה שטבע לנו מהתענוג והשמחה‬ ‫ברבות ימינו עני ארן אלא כל תכליתנו וכוונתט הוא לש״ש‬ ‫למענך אלהים כדי לעבדך ולעשות רצונך שאין מקום לזה אלא‬ ‫על ידי החיים ‪:‬‬ ‫דרוש ו‪ ,‬עת תשובת הפנה זבחי אלקיס רוח נשברה‬ ‫<ה) שם‬ ‫לב נשבר ונדכה אלקיס‪ ,‬לא תבזה • כי ב‪ ,‬מיני‬ ‫ככנעה סם • א‪ ,‬שהאדם בעצמו ברוח מבינתו יתעורר להיות‬‫<כנע ושפל • ב' לאשר הוא איש נענה ומדוכא ביסוריס מוכה‬ ‫אלהיס ומעונה ע"כ יכנע לבבו ‪ .‬יע"ז אמר כי זבחי חלהיס •‬ ‫ר״ל מה שנבחר לו ית‪ ,‬ונחשב כקרבן הנרצה אליו • הוא כאשר‬ ‫כרוח מעצמותה נשברה • אבל לב שהוא נשבר מצד שמא נדכה‬ ‫ביסורין • אלהיס לא תבזה • מרוב טובך וחסדיך לא תבזהו •‬ ‫אבל לא נבחר‪ ,‬כהכנעה הבא'מצד האדם לבדו‪:‬‬ ‫דרוש א‪ ,‬עת משפט ר״א רמי כתיב ולך ס‪ ,‬חסד‬ ‫<ו) שם‬ ‫וכתיב כי אתה תשלים לאיש כמעשהו • בתחלה‬ ‫<י אתה תשלם וגו‪ ,‬ולבסוף לך ה‪ ,‬חסד‪ .‬ט הנה מרע״ה בא‬ ‫<תוה״ק בתוכחה ברבוי קללות ואצל הברכות הוא מקפן ועולה אכן‬ ‫■<אה בעונשים אינו נותן עונש מקודם‪ .‬כ״א אחר שכבר עשה‬ ‫כאדם העבירות או ישלם לו כראוי לפי המעשה * ולכן התבארו‬ ‫כל סשנשיס הבאים אחר המעשה כאמרו עקב אשר לא‬ ‫שמעת וגו‪ ,‬וכן כיוצא בזה * אמנם במעשים הטובים מקדי‪/‬׳נתיג‪,‬‬ ‫כשכר לפעולת המצוה כאמרו ובאו עליך כל הברכות וגו‪ ,‬כי תשמע‬ ‫ומומר ‪ .‬אמנם בכ״ז גס אחר המעשה טתן לו עוד שכרו משלם‬ ‫וגמול מופלג * אלא ששכרהמוקדס למעשה אינו כ״כ בספלגה‬ ‫אאשר עדן לא יצאה מחשבתו לפעולת אדם ‪ .‬וז”ש ר״א ‪ .‬בתחלה •‬ ‫כ״ל לפני המעשה הטוב תפלס לחיש כמעשהו ‪ .‬על המעשה עצמו‬ ‫אע״ם שעוד לא עשאו ‪ .‬אמנם לפ״ז הנה לבסוף מה שאתה טתן‬ ‫או שכר המופלג אחר המעבה ‪ .‬אז ולך ה‪ ,‬חסד ‪ .‬כי כסי‬ ‫כאמת כבר פרוע ועומד טא מאז קודם עשותו‪ .‬אלא שגדלה‬ ‫•דת חסדו יתברך עם בני אדם כאשר לבבס טנה אליו להתהלך‬ ‫באורחותיו ‪:‬‬ ‫דרוש מ״ד עת דודים * נפשי לה‪ ,‬משומרי‪ ,‬לבוקר‬ ‫(ז) שגז‬ ‫ה‪ ,‬וגו‪ • ,‬כי הגה הבעל אינו‬ ‫וגומר יחל ישראל‬ ‫•וכרח לפדות אשתו כ״א כשנשבתה פעם אחד • אבל בפעם ב‪,‬‬ ‫‪*.‬ט מחויב בדבר • אכן השם יתברך נוהג אתיו בחסדו הגדול‬. ‫חגשודשט*‬. ‫לגאלנו כמה פעמים • וזה אמרו הנה נפשי לה‪ ,‬משומרים לבוקר‬ ‫שומריס לטקר ‪ .‬רצה לומר הנה אנכי מאותן שממתינים בוקר׳‬ ‫הישועה אחרי חשכת הגלות • לא פעם אחד כי אם חוזרים‬ ‫ושומרים עוד * ואולי יצמח מזה ינאונש מהפדיון • לזה אמר אחר סך‬ ‫יחל ישראל אל ה‪ ,‬כי עם ה‪ ,‬החסד (שבאמת מתנהג במדע‬ ‫החסד בזה) והרבה עמו פדות • ט הרבה פעמים פדה ויפדה‬ ‫עוד ‪:‬‬ ‫דרוש ב‪ ,‬עת משפט במאמר איוב יגורתי כל עצבות*‬ ‫(ח) שם‬ ‫ידעתי ט ‪ $‬תנקט‪ .‬אמר ט הוא ירא ומתפחל‬ ‫מפני הדין לסבה שהוא מרגיש כי לבו ענב ודואג • ובאמת טה לו‬ ‫להיות בטוח בה‪ ,‬שיוציא משפטו לטוב והסד • ט זה הוא ‪950‬‬ ‫לישראל להשיג מאתו ית' חסד וחנינה ביום הדין הנורא • לאשר׳‬ ‫הס מראים אותותס אותות שליה בטוח בם‪ ,‬כמ״ש ז״ל • אבל‬ ‫אנכי לא כן עמדי ולכן יגורתי וגומר ‪:‬‬ ‫ההכנות הנחוצות ליום הטן • הגהמלכותא דארעא■‬ ‫(ט) שם‬ ‫כעין מלכותא דרקיעא ‪ .‬וכאשר ידע האדם ט י‬ ‫קרוב יום משפטו ‪ .‬א‪ ,‬יעיין עיוו גמרן בכל שטרי טעטתין׳‬ ‫להיות בקי בהן ‪-‬ימען ידע לסדרם חל נכון לפגי השופט ודעה‪.‬‬ ‫העיון‬ ‫שפתיו ברור ימללו מבלי יכשל במלתו • וזה הוא אצלינו‬ ‫והדקדוק בסדר תפלותיגו ובקשותיגו שתהיינה גטטת בלבה‬ ‫ושגורות בפינו למק יטו אמריט לרצון בהגיון הלב הפנימי ‪.‬‬ ‫ב‪ ,‬לבקש מלין יושר לדבר בעדו טוב אל השופט ולהגיד לפנין‬ ‫ישרו ‪ .‬כ; אנחנו נבקש מליצים טובים ופרקליטים להנין טו‪5‬‬ ‫בעדט לפני השם יתברך • ומי הי‪:‬ה פרקליטים של אדם מצות‬ ‫ומעשים טובים ‪ .‬אשר מהם נבראים מלאכי רחמים כדברי‬ ‫התנא ראב"י במסכת אבות פ״ד ‪ .‬והס המה המליצים הגדולים‬ ‫למעננו גפניו יתברך * ג‪ ,‬הנה לפני שופטי ארן ישתדל המוזמן‬ ‫נמשפט לכפר פניהם במנחה ודורון למען יקרב לבבו אליו‬ ‫(שיוכל לטעון לפניו טענות הצטדקותיו למצוא חן בעיניו) ואם‬ ‫לא יוכל עשות בעצמו את זאת * יבקש לו איזה אהוב אשר‬ ‫השופט חפן בקרו דשא פניו • ויחשב זה כאלו הוא בעצמו קדם‬ ‫פני השופט במנחתו‪ .‬אכן השם יתעלה מה מידינו יקח • שהכל‬ ‫שלו ואין צורך לו למאומה • אפס אם אין בידיט להושיט לו‬ ‫מנחה בעצמט * הנה לט שלוחים טובים לזה * והס אנשים אשר‬ ‫הוא יתברך חפץ בהנאתם ותועגתס ‪ .‬הס העטים המרודים׳‬ ‫אשר הוא יתברך קטוב אליהם יען נשבר רוחם בקרבם • ובסס‪.‬‬ ‫לידם להחזיק בס למק לא יעוטו כאלו נותן כביכול לידו׳‬ ‫יתברך כמאמר המושל מלוה ה‪ ,‬חונן דל ‪ .‬ואס שלש אלם‬ ‫נעשה • הנה נכון לבני בטוח ט יגבר חסדו עלינו להצדיהנו‬ ‫במשפט י וזה הוא ענין כבטחון אשר העירונו חכמינו ז״ללהראו"‬ ‫לפניו יתברך בבוא יום הדין אחרי אזרנו חיל אל ג‪ ,‬ההכטס‬ ‫הנזכרות‪:‬‬ ‫דרוש ו‪ ,‬עת משפט • יעזוב רשע דרכו ואים‬ ‫(י) שם‬ ‫און מחשבותיו וישוב אל ה‪ ,‬וירחמהו וא‪ :‬אלהיט‬ ‫ט ירבה לסלוח • למה אמר וירחמהו בכטי אל השב ואחר‬ ‫זה אמר ט ירבה לסלוח בסתם • ובתחלה אמר אל ה׳ ואחר‬ ‫חה ט‬ ‫זה אל אלהיט בכ וי לרטס ‪ .‬ור״ל למלט יחי•‬ ‫הנביא קורא לכל רשע יחיד לאמר לו אם הוא יעזוב דמו‬ ‫תצמחנה ב‪ ,‬טובות גסי‪.‬‬ ‫הרע ומחשבותיו הנשחתות ‪.‬‬ ‫א' לסבה שישוב הוא רחם ידחמט ה' ‪ .‬ב‪ ,‬כי יסבב אשר‬ ‫אלהיט רצה לומר מוא אלהי טלט יחד • ירבה גס מ לסלוו! י‬ ‫לכולט (וזה מוטעם אל נכון על ט אמרם לעולם יראה אדם‬ ‫את עצמו כו‪ ,‬את כל העולם כו׳ עשה מצוה אחת מכריע אס‬ ‫כל העולם לכף זכות) ובזה אמר דוד המלך עליו השלוה תש‪$‬‬ ‫אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם‪ • .‬אף שהוא אנוס‬ ‫יחידי • בכל זה כאשר תעוררהו וישוב תשובה גמורה סי‬ ‫דכדוכה של נפש • אז בסבתו תקרב אליך גס שאר ב״א ויטו‬ ‫לרצון לפניך ‪:‬‬ ‫זרדו? לדרך לפי טצר לג האדם רע מנעיריו‬ ‫(יא) בנן‪,‬‬ ‫לרדוף התאוות וללכת בשרירות לבו ‪ .‬נתף‬ ‫התורה זמן מזמט השנה לחפש מעשיו ולשוב אל ה‪ ,‬והוא מרא‪^8‬‬ ‫מנה ליום כיפור • לפי שהוא דעת מקובל ומפורסם שט‪|8‬‬ ‫ההוא‬.

(13) ‫מיני‬. ‫דבר בסרטי‬. ‫"‪3‬מא דמוי (מבוכה (‪ *6‬שנגינה המבוכה בר״ה נאדס הראשון‬ ‫■־‪6‬ואותו יו© טלד כמו שתקט נפצי המפצה ?ס היום תחצת מעשיך‬ ‫*‪6‬נאמר על יצירת האדם שנברא גיוס בבי וכו" והבס כפי רצונו‬ ‫פ; כימים האצה שנחסכה דרכינו ומחקירה ונשוב מדרכנו‬ ‫הדפה ומחשבותינו הטקילקלות כבזמן הזה טקט ן כזכיות‬ ‫־העבירות כמו שהמשיל המכס פלס ומאזני משפט לה‪ . ,‬ומבלי‬ ‫הוא הנאות לעמן זה צפי היותו במזל מאזנים הנתון כבמיס‬ ‫<‪8#‬ל‪ .‬מזרן לכן *מר הזמן כזה צהעיר האדם בתרועה על‬ ‫■למשיכה ‪ .‬הממ ‪ *6*11‬המזלות ביעצו בפנים הראשון של מאזנים‬ ‫צורת אדם כעסן כידו השמאלית מאזנים ובידו הימנית כפרים‬ ‫י כתובים ‪ .‬וט; דעת חכמי הודו כי יעצה בס אדם יושב בחנות‬ ‫*בוק ובידו מאזנים ירצה לקנות וצמכור ובפנים הבנייס אדס נוהג‬ ‫עגנה ויש כמוכה אדם ויש בידו בוט וכל זה יורה כי פנס‬ ‫ויגואזני משפט ;‪ *3‬והננבב ימן טג צט אצה הימים המיוחדים‬ ‫להתפלל וכו' ע״ש ‪:‬‬ ‫♦ערות רגש העיקר הוא ‪ .‬כי צא מצוי במשובה‬ ‫<*כ)‬‫שהיא בעיני העוצם הרבות אמירת מחזור‬ ‫!ופיוטים וסליחות אף כי ספר תסליס וכדומה ותענית ועם הל‬ ‫;!ה נוף הטון בידם ואין זה המבוקש ותשובה הנרצה כו‪ ,‬וימים‬ ‫!אצו הס מחולקים על ג‪ ,‬אופנים כמאמרם בער״ה ויתר שציש‬ ‫ובראש השנה שליש וכן ביוה״כ זכייט על ג‪ ,‬חלקי עבירות התשו‪,‬‬ ‫כערב ר״ס עבירות חמדה במותרות אשר אדם יחמוד ואוהב‬ ‫לרדוף ארר התאום וכדומה וזה ימעט בתענית בער״ה בבטנו‬ ‫■חמדת זמט כראותו כי הגיע יוס הדק הטרא וכי יפקוד ה‪,‬‬ ‫■מליו לדעת מעשיו מה ישוב ט‪ .,‬ובראש השנה *מחרט איש‬ ‫■על כל אשר חטא נגד ה‪ ,‬כשמעו קול שופר היתקעוצא י ־ירד‬ ‫וימליך ה' במצכיות זכרוטת שופרות מי הוא איש נבוב אשל צא‬ ‫*לגב בצב שלם נהתחרט ולגמור בלט לשמור לעשות כפי התורה‬ ‫זזחוקיה הישרים והצדיקים • אמנס עדיין כין אדם צחבירו קטטה‬ ‫ומחלוקת ושנאת חנם שוא ידבר איש את רעהו ובנבו ישים‬ ‫?ארבו וכמו כן גזל ועושק וכמדומה ט‪ ,‬עדיין טמון בעוה״ר‬ ‫יאצליט עד בוא יום צום הנבחר כי ביו״ד ימים יפשפש איש‬ ‫;כמעשיו ובערב יום טפור ירצה חבירו בריצוי דברים וכסף ויסי'‬ ‫הקנאה והמחלוקת ‪:‬כל דבר פשע בין איש צחבירו כי יוה*כ‬ ‫‪$‬וח רומז טל יום המיתה ולכן לובשים לכנים הכל מטטני מיתה‬ ‫כי הוא מרמז לכן וזכו תכלית הנרצה חסו שליש אחרון שנמחל‬ ‫ביוה״כ ט‪ ,‬ע״ש ‪:‬‬ ‫<*‪ )1‬בס‪ ,‬ק״ל הנס בימים טראים עיקר מבוקשו של אדם‬ ‫מאת הבורא יתברך יהיה בעבור שהבורא יתברך מצד‬ ‫תוכו וחסדו חפן להשפיע לעמו ישראל ולא מצד זטת שיש צו‬ ‫אצא יעשה עצמו כעני ורש כמאמר חכמינו ז״ל כל שנה‬ ‫־שרשה בתחילתה ט' כעיקר לעמוד כעני בפתח ויחשוב שלרש‬ ‫אין כל זכות ולא מעשים טובים ‪ .‬והחילוק שיש בין זה לזה‬ ‫שהעומד לבקש מצד זכיותיו יש ערך ׳סוף לבקשתו כי כפי זכיותיו‬ ‫•אשר יש בידו כך ישפיע טליו הבורא יתברך משא״כ כשמבקש‬ ‫מהבורא מצד חסדו אין צהטובה ההיא ערך וסוף כי אין ערך‬ ‫להשפעתו‪:‬‬ ‫(יד) ‪ '03‬דרכי צדק גנה רבו של מ״ו בר״ה ויו״כ הכתיבה‬ ‫הס המחשבות שחושב לכן ירגיל עצמו ביומי‬ ‫דדינא בר״ה לחשוב ע״ע ועל כל ישראל רק מחשבות טובות‬ ‫*וייס ולשלום ולא ישגיח על כל סימנים רעיס ח״ו כי‬ ‫סיצר במתכוין טרק במחשבתו מחשבות לרע כגון מחשבות מיתה‬ ‫<ו'ק ירחם ע״ע וידחה אותן כמחשבות ע״י שיחשב בעצמו שהוא‬ ‫'!חתום אברהם חזן הז?‬. ‫ראע חשנד‪.‬‬. ‫נ‬. ‫רוצה נמסור נפשו להיות נהרג על קידש השם לקיים מצות ע‪-£‬‬ ‫אוס‬ ‫ונקדשתי ויבטלו אותן המחשבות‪ .‬שחשב ‪ .‬או יהפוך‬ ‫המחשבות צצרופיס אחרים על ידי שם הויה במצוי יודין‬ ‫(טו) הקדמה לספר דרך פקודיך • רוב ההמון סוברים שעי‪./‬‬ ‫התשובה הוא להתענות ולסגף א״ע בסגופים שונים‬ ‫אכן טעות גמור הוא * כי בתוה״ק נאמר רק ושבת עד ס‬ ‫אצהיך ושמעת בקוצו ‪ .‬ועיקר התשובה הוא החרטה באמת*‪.‬‬ ‫ויתמרמר בלב נחמן על אשר הכעיס את כבורא יתברך • ואס‬ ‫יש און בידו ירמיקהו ויקבל עליו קבלה נאמנה שבשום אופו‬ ‫ואופן לא ישוב אל חטאו • ואס יאמר האומר הלא אמרו חז׳״ל‬ ‫ה״ד בעל תשובה כגת שבא דבר עבירה נידו פעם אי ול וניצל‬ ‫ממנה * מהוי ר״י באותה אשה !באותו פרק ובאותו מקום •‬ ‫וכנה אנכי עוד לא נבחנתי בזה ואיך תעלה תשובתי למרום "‬ ‫ע"ו אומר צד חתה המאמין בדברי תוה״ק האומרת כי קרוע‬ ‫אליך כדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו ‪ .‬אל יעלה בלבך שום‬ ‫גמורה סל‬ ‫מיחוש ־ רק יעשה כבע״ת את שלו ויתחרט חרטה‬ ‫העבר וישליך העבירות מידו ‪ .‬ויקבל בלב גמור על העתיד‬ ‫כאמור ‪ :‬ויבטח בשם ה‪ ,‬כי חנון ורחום הוא ‪ .‬ואמר ע״י נבי‪^5‬‬ ‫(יחזקאל צג יא)‪ .‬ובזאת הקדים וכפל (שם יח כג נב) הי אני‬ ‫נחס ה‪ ,‬אס אחפון במות הרשע כי חם בשוב רשע מדרס‬ ‫וחיה * ומ״ש ו"; היכי דמי בע״ת • דוק נא ידידי שלא אמרו‬ ‫ה״ד תשובה ‪ .‬כי תשובה באמת מקרי החרטה והקבלה בלב •‬ ‫ואפילו גת בא דבר עבירה לידו וכו'‪ .‬אבל להיות נקרא בסל‬ ‫תשובה לשיהיה נכון בטוח ‪ *:‬צא יאונה לו כל און ‪ .‬הוא כאשר‬ ‫כבר נבחן יבא דבר עבירה לידו סעס א‪ ,‬וב' ונצול ממנה *‬ ‫‪ 6‬יהי צבו נכון בטוח כי מסייעים לו מן השמים אחרי שכבר‬ ‫קבל עליו ‪.-‬צבו התשובה באמת כאמור • וגס הלא תראה כי אף‬ ‫(כקרא בשם בטל תשובה צא אמרו ה״ד בע״ת כשיתענה ויסגן>‬ ‫ומכל שכן‬ ‫א"ע • אבל אמרו כשבא דבר עבירה לידו !ט' •‬ ‫התשובה עצמה שאין עיקרה התענית והסגופיס ‪ .‬והוכחה חזקם‬ ‫מדבריהם ז״ל המקדש את האשה ע״מ שאב צדיק גמור אע״שי‬ ‫שנמצא רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו‪ .‬והנה יוכל‬ ‫להיות שנכשל בגזל ועריות !כדומה מהעבירות הגדולות ‪ .‬סל‪6‬‬ ‫היה הזמן מספיק עוד לתענית עתים וימים (כ* חז״ל לא נתנו‬ ‫זמן לזה ‪ .‬ומאמר אע״ס שנמצא רשע גמור פירוט אף שנמצא‬ ‫כן בשעת קדושין • ר*ל אף שרגע קטן לפני הקדושין עשם‬ ‫עבירות חמורות) ואף על סי כן מקודשת (כי סרסור התשובה‬ ‫וקבלת‪ :‬קבלה אמת בלב‪ .‬די לה אף רגע אחד) ובזו הורו ‪?1‬‬ ‫שעיקר התשובה חרטה עזיבה וקבלה בלב ‪ .‬עוד ראיה מד*ט‬ ‫חליצה ועדי גס וקדושין שצריכין מן התורה להיות כשרים ולא‬ ‫רשעים ומקלינן בהו במה שכס מסרהריס בתשובה • ועוד יש ראין*‬ ‫רבות לזה אבל תוה״ק צותה עוד צהתודות בפה פרטי כל חטא ונגון‬ ‫וכאמור ברמב״ם הל‪ ,‬תשובה ‪ .‬אמנם התענית והסגופיס הם‬ ‫ענפיה לעיקר התטבה להסיר הכתמים ולבטל המקמריגי׳ שנבראו‬ ‫מהסבירות‪ .‬ואף נס זאת הנה נראה שדברו כן למי שיש בו כם‬ ‫לסבול מבלי יתבטל עי״ז מתורה ותפלה ועבודת ה‪ .,‬והוכחה‬ ‫לזה כי הנה התורה צותה צ״ט מלקיות ‪ .‬ואעפ״כ היה צריך אומדג"‬ ‫כמה יכול לסבול • וגס השכל יעיד • כי הנה לחלש די בסגו^‬ ‫יום א'יותר מכמה וכמה ימים לאיש אמין כחי ואיך א״‪3‬‬ ‫יתכ קצבה בדבר זה ‪ :‬אבל יסוד הדבר הוא כאמור ‪ .‬וזה הוא‬ ‫יסוד קיוס מ״ע של תשובה ‪ .‬ויבדוק כל חטא עד מקום שידו‬ ‫מגעת ויתו‪7‬ה (בר״ה בין התקיעות • ובשאר ימי התשובה ב‪3‬ל‬ ‫עת) וכשאר מבטלו בלבו‪ .‬כ"ה בזןס״ק בר״מ פרשת בלק;‬. ‫תפלה זו אומרים בערב ראש השנה אחר תפלת מנחה‬. ‫‪$‬ח‪1‬ת קטנה תפל‪1‬תיה ע‪1‬רכה וע‪1‬נה תהל‪1‬תיה♦‬ ‫אל נא ‪.‬ר‪$‬א נא למחל‪1‬תיה‪ ,‬תבלה שגה‬ ‫וקללותיה‪:‬‬ ‫‪11£.‬עם 'מלים לך תקדאה‪ .‬ושיר והלולים פי לך‬ ‫נאה ♦*‪.‬על־ מה תעלים ‪.‬עיניך ותראה'>‬. ‫זרים או?לים נחלותיה ‪ ,‬תכלה ־^גה וקללותיה ‪:‬‬ ‫רעה את צא^ך אריות זרו ♦ ושפוך דדונף‬ ‫באומרים זערו‪:..‬וכגת ‪.‬ימינך ‪9‬ךצו וארו ‪.‬‬ ‫לא השאירו עוללותיה‪ , ,‬ת?לה ־ש^ה וקללותיה ‪:‬‬ ‫מתי תעלה בתך מבור ‪ .‬ומבית כלא‬ ‫תשבור '‬.

(14) ‫תפלת• ערברא^ה^גה‬ ‫^א‪#‬ף פבב‪1‬ר ♦‬ ‫ת‪#‬ב‪1‬ר * ור^א‬ ‫^התסובלה מהלותיה‪ .‬ותבלה שנה ןק?‪!9‬תיה ‪:‬‬ ‫הי^קבעז הגוי כלו‪ .‬וטובה ש‪^4‬ו• ובזזו־ איש‬. ‫‪.‬וקללותיה ‪:‬‬ ‫ברחה בנחרת ‪.‬למד׳ רבצה ♦ רבנעתתמדודתןןיה^‬ ‫והיא כפורחת זעלתה נ^ה ‪ .‬כי‬ ‫א^כלותיה ‪ .‬תקלה ש^ה ‪.‬וקללותיה ‪:‬‬. ‫לו ‪ .‬ולבה קרעו‪ .‬ו^כלזאת לא טסןז נעו‬ ‫חזקו וגילו כי שור גמר ♦ לצור הוחילו בריתו"‬ ‫‪$9‬ל‪1‬תי‪ .£1‬־ת?לה ־שנה וקללותיה ‪:‬‬ ‫שמר לכם ותעלו לציון ואמר ‪ .‬סולו סול‪.9‬‬ ‫‪/‬סירות שבתיג״א הבת) ורווקה תגביר ‪5.‬חפ‪1‬ץ‬ ‫^מסילותיה־ ♦ תחל ‪$‬ה ־ ובךכותיוץ י‪:‬‬ ‫קרבת דורה♦ ‪1‬ר;עביר מלב ־דאבות נפשה‬ ‫■ומאד לבקש אהבות־ בלולותיה ♦ תכלה שנה‬. ‫דיו‬. ‫דיני תפלה של ראש השנה‬. ‫הח״ס‬. ‫<א) יש נוהגים להתפלל בר״ה ויו׳׳כ בכריעס וצריכין לזקוף בברכת אבות כשיגיעו למלך עוזר כדי להראות בהשחיס ששוחה בברוד‬ ‫הוא חיוב ואח״כ ישחה בברוך אתה וכן ברכת ההודאה ב פוף כשיגיע נוכל החיים יזקוף עצמו וישתה בברוך אתה ובשאר הברכות‬ ‫שאסור לשחות כשמגיע לברוך יזקוף ע‪5‬מו וישאר זקוף עד שיתחיל ברכה תחרת ואחר שהתחיל כברכה יכול‪ .‬להתפלל בשחיס וכשיגיע‬ ‫>‪$‬ו‪ 7‬לברוך יזקוף עצמו וישאר גס כן זקוף עד שיתחיל הברכה האחרת וכך יעשה בכל הברכות שאסור לשחות בהן תחלה ועוף (א״ר‬ ‫סימן תקפ״ב)‪( :‬ב) צריך לומר לחיים בשו״א תחת הלמ"ד וחף דבכל השנה אומר בפת״ח ע״פ דקדוק אבל בראש השצה שהוא‬ ‫<‪ 0‬הדין א"אבפת"ח שלא יהא משמע לא חיים (מ״אשם ‪( ):‬ג) אה שכח לומר ובכן תן פחדך וחתם המלך הקדוש אצ״ל רגן‬ ‫►‪ 886‬בחרתנו ואס עעה באתה בחרתנו והתפלל של חול דינו כמו בי״ט‪( :‬ד) צריך לומר שהשלען בקטן תחת שי״ן הב' (מ"א שם) ‪:‬‬ ‫<ה) אף שבכל ימות השנה מתפללין בלחש אבל בר״ס ויוה״כ נ! הגיס להתפלל בקול רם אבל לא יגביהו קולם יותר מדאי ואס יכרל‬ ‫טסי בתפלה כשמתפלל בלחש מועב שיתפלל בלחש (א"ר שס)‪ .‬מר״ס עד מוצאי יום כשור אומרים בכל הקדישיס לעיל^‪.‬‬ ‫ולעילא (שס)‪:‬‬. ‫ערבית לראש הימנה‬ ‫*‪*1 1‬ר*ץ*ל *״■ י—‪.‬״ —*‪ ♦ --6-,‬זל‪1,‬ןן ו?שרו*ח‪-.1.‬ת‪<!8‬ר ‪'.1‬תי‪^.<,09‬ג** ׳־ני ‪".‬י‪>#‬‬ ‫מלקי המלכים חקרחס ן־נך הז‪-‬א *הו‪-‬א ךא*ון‬ ‫ף ♦‬ ‫"•־ ל?ו <‪”'?1‬‬ ‫ן^ך • וח‪4‬א אחרון ימפלעדיו !וין מלאים ‪. :‬יחי ?‪ 09‬יה^‬ ‫ברךך יהוה המב‪1‬רך‬ ‫מכורך מעחת חגר עולם ומרומם _על פל <ךכה והחנ׳ח ‪1‬‬ ‫ז ‪ : 1‬ז זי‬ ‫‪17‬‬ ‫וערוח ‪,.‬יוגדל‪ ,‬נא §חיאדני‪.‬כאשר ך<רמ לאמו־*‪ :‬זכר״רחסיף יחוח ‪.‬וחסדיך פי מעולם המה ‪:‬‬. ‫קרוך אתה יהוד! אלהינו מלך העולם אשר בךברו מעריב‪,‬ערכים כחכמה פותח‪5‬‬ ‫שערים ובתבקה משנה ‪.‬עתים ומחליף את הזמנים ומהדר את הכוכבים‬ ‫קט׳ממרות‪-‬הם ברקוע ברצונו‪ .‬בורא יוסולילה גולל אור מפני חושך ‪,‬וחושך מפ‪4‬י ■‬ ‫■אור ומעביר יום ומביא לילהומבתל בין יום ובין לי‪,‬לה יהוה ;ובאות יממו‪.‬אל סי‬ ‫וקים תמיד ‪.‬ימלוך ‪,‬עלינו לעולם וער‪ :‬ברוך אתה יהור! המעריב‪.,‬ערבים‪:‬‬ ‫אהבת עולם בית ןשראל עמך אהבת‪ .‬תורה ומצות חוקים ומש‪6‬םים אותנו למדת‪. .‬על'‬ ‫בן יהוה אלהינובשכבנו ובקומנו נשיח פחקיך ‪.‬ונשמח פךברי תורתך וקמצותיך‬ ‫לעולם ועד‪?.‬י הם חיינו ואוךך‪;,‬טינו‪ .‬ובהם נהנה יומם ולילה‪'.‬ואהבתך אלףסירנ^ם‪-‬‬ ‫לעולמים‪ .‬ברוך אתה יהוה‪ .‬אוהב עמו ישראל‪:‬‬ ‫׳"יי *ימי *לגילו גזמו‬. ‫■ממיז ‪.‬ישראל יהוד! אקהינו יהוד‪ ,‬אחך‪:‬‬ ‫פיוך שם פבוד מלכותו לעולם ועד‪:‬‬ ‫‪$‬רנמ את יו‪7‬ה אלוהיך ‪3‬ךל ל?בך י‪#‬ל ‪>9‬שך וך?ל מארך ‪? :‬היו ךךךויס האלה א‪#‬‬ ‫?‪$‬וך ‪.‬היום על לךבך ‪?#! ':‬מם לבניך ורבךת ךם ך^בתך בביתך ו?ל?תף !רוד‬ ‫‪1‬ך‪#‬בך ובקי?ך‪9 :‬ק'‪$‬רר‪.‬ם לאות ‪.‬עלי ‪,‬ידך והיו לטובות ‪3‬ץ‪.‬עי;יך ‪ :‬ו?ו!ךר‪ 01‬על ?<**‬. ‫ביתך יבשעדיד •‬ ‫‪1‬הית■‬.

(15) ‫ערבית לראש השנה‬. ‫‪1‬‬. ‫‪1‬ל*ך אם שמוע ת‪#‬קעו אל מעותי אשר ^נכי קצור‪ .‬אתכם היום לאהבה את יה‪1‬ה אלחי^ם ולעןנדי‬ ‫בקל לבקכסוקיכלגק^כם ‪ :‬ונתתי קטר אךקכם בעתו יורה ומלקוש ‪.‬ואספת דעך ותירשך‬ ‫ךצהרך‪. :‬ונתתי עשב ב‪$‬ץז לקהקתך ואכלת נשבעת ‪ ':‬השקדו לכם יפן ‪.‬יקתה ‪7‬לבבכם ןבןתס‬. ‫ועבךתם אלהים אחךים והשתחויתם להם‪ :‬והרה אף יהוה בכם ו‪7‬עצר את השמנם ולא נהיה•‬ ‫מטר והאדמה לא תתן את ‪.‬יבולה ואבךתם קהרה מעל הארץ הטובה אשר יהוה נתן לקם ‪:‬‬ ‫?שקתם את דברי אלה _על לבקכם ועל נפשכם וקשרתם אותם לאות על ירכם והיו לטוקפ^ת‬ ‫בין עיגיקם‪ :‬ולמדתם אותם את קניכס לדבר בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשקבך‬ ‫*בקוטך ‪ :‬ו?תבתם‪1‬על מזוזות ביתך' בשעריף ‪:‬‬ ‫לשען ‪.‬ירבו ‪.‬ימיכם ‪.‬וימי בניכם _על הארקה אשר נשבע יהוה לאבותיכם לתת להם כימי השמ‪:‬פ‬ ‫‪2‬ל הארץ‪:‬‬ ‫?יאמר יהוה אל משה לאמר ‪. :‬דבר ‪7‬אל ^ני ‪.‬ישראל ‪.‬ואמרת אליהם ‪.‬ועשו להם ציצת ‪.‬על כנפי‬ ‫בעריהם להורותם ונתנו על ציצת הכנף קתיל תכלת ‪ :‬והיה לכם לציצת וראיתם אותו‬ ‫וץכךתם את כל מקות יהוה ‪.‬ועשיתם אותם ולא תתורו אהרי לבבכם ‪.‬ואתרי ‪..‬עיניכם אשר אתס‬ ‫לנים אחריהם‪ :‬למען תזכרו ‪.‬ועשיתם את כל קיותי וה;יתם קדושים ליאלהיכם‪ :‬אני יהוה אלחיכס‬ ‫אשר הוצאתי אתכם מארץמקרי‪.‬ם להיות לכם'לאלהים אבי יהוה אלהיכם ‪:‬‬. ‫אמת ואמונה כלזאתונ^ם עלינו כי הוא יהוד‪ .‬אלהיט ואין זולתו ואנחנו ישראל ‪2‬מ‪: 1‬‬. ‫הפורנו מיד מלכים‪ .‬מלכנו הגואלנו מכף כל העריצים * האל הנפרע לנו מצרינו‬ ‫והמשלם נמול לכל אויבי נפשנו העושה גדולות _עד אין חקר נסים ונפלאות _עי אץ‬ ‫כספר ‪ .‬השם נפשנו בחיים ולא נתן למוט רגלינו ♦ המךךיכנ!י_על במות אויבינו דדם‬ ‫כךננו_על כל שונאינו העושה למנסים ונקמה בפרעה אותות ומופתים באדמת בני חם‪:‬‬ ‫המכה בעברתו כל בכורי מצרים ויוצא את ‪.‬עמו ישראל מתוכם לחרות עורם המעביר‬ ‫בניו בין גזרי _יםםוף את רודפיהם ואת שונאיהם בתהומות טבע‪ .‬וראו בניו גבורתו‬ ‫שבחו והודו לשמו‪ :‬ומלכותו ברצון קבלו;עליהם ‪.‬־ משה ובני ;ישראל לך ענו־ שירת‬. ‫בשמחה רבה ואמרו כלם ‪:‬‬ ‫סי כמוכה באלם יהגה‪ .‬מי כמוסה נאדר בקודש נורא תהלות עשה פלא ‪ :‬מלכותך ראו בניך‬ ‫בוקע ;ם ל?>גי משה זה אל‪/‬ענו ואמרו ‪;. .‬י ‪.‬ימלוך לעולם ‪7‬וער‪. :‬ונאמר כי פרה ן‪7‬י את‪.‬ןעקב‬ ‫תאלו כרר חזק ממנו ברוך אתה יהוה גאל ‪:‬שיראל ‪:‬‬. ‫השכיבנו יהוה אלהיט לשלום והעמידנו מלכנו לך‪1‬ים (‪:‬״= טובים ולשלום) ופחם‬ ‫;עליט סכת שלומך ותקננו בעצה טובה מלפניך והושיענו‪/‬ג״ס מהרד‪)1‬‬. ‫למען ש^והגןננערט והסר מעלינו אויב דבר והרב ורעב הגון ‪.‬והכד שטן‬ ‫מלפנינו ומאחרינו ובצל כנפיך תקת״רט כי אל שומרנו ומצילנו אתה כי אל מלך‬ ‫חנון ורחום אתה‪ :‬ושמור צאתנו ובאנו לדדים ולבלום מעתה ועד עולם‪ :‬ופרוס‬ ‫עלינו סכת (נ״ס רחמים ושלום) שלומך* ברוך אתה יהוה‪ .‬הפורס סכת שלום‬ ‫עלינו ועל כל _עמ‪. 1‬ישראל יעל ןרושלום‪:‬‬ ‫לשבת ךקקרו קני ‪.‬ישראל את חשבת ‪.‬לעשות את השבת לרורותס ברית עולם ‪ :‬ביני ובין‬ ‫;שו־אל אות הוא לעולם ‪ .‬כי ששת ימים‪7‬עשה יהרה את רשמים ואת הארץ וביום השביע*‬ ‫שבתרנפש ‪:‬‬. ‫הקעו בחודש שופר בכפה ליום חגנו כי חוק לישראל דיא משפט י*אלחי_יעקב ‪:‬‬ ‫‪ 5(1155‬עשרס המצא בשהרית ‪ (:‬כ‪ 56‬ס‪55‬ס‬. ‫ן‬.

(16) ‫תפלת ערבית לראש השנה‬ ‫אס חל ר״ס כתבת אומרים ויכוצו מגן אבות‪:‬‬. ‫‪3‬קלו ה^קי‪.‬ם (הארץ וכל ?באם ‪. :‬מכל אלהים ביום ר^בלעי ;מלאקת‪ 1‬אשר ‪7‬ע^ד‪ : .‬וי‪#‬ב‪1‬ת‬ ‫ביוםר^ביעי מ^ל־קלאכתו אשר־עשה ‪(.:‬יברך ‪.‬אלהי־ם את ־יום הטביעי׳ מקרש אותו כי בו‬ ‫‪#‬בת מכל מלאכתו אשר בך־א אלהים לעשות * ‪:‬‬ ‫לע־־ץ ברוך אתה יהוה אלהיט ואלוקי אבותינו ;אלהי אברהם אלהי‪.‬י?חק ואלהי״נעקב האל הגדול‬ ‫מבור והנורא אל‪/‬עליון קונה שמים וארץ ‪:‬‬. ‫אבות ‪.‬קרברו ^חיה מתים למאמרו ר&לך הקרוש שאין כמוהו• המגיח לעמו ביום שבתבךשו‪,‬‬ ‫‪$‬י בם ר?ה להגיח להם‪ .‬לפניו ‪{.‬לעבוד קןראה ופחד ‪.‬ונורה לשמו ‪.‬קבל יום תמיד מעין הברכות ‪.‬‬ ‫גרוב) ההוראות ארון השלום כ‪2‬קךש השבת וקברך־ ‪#‬ביעי ומניח־ בקרובה לעם מדושני עונג‬ ‫זכר למעשה קראשית‪:‬‬ ‫לש״ץ ‪#.‬להינו ואלך‪,‬י אבותינו רצה נא ‪.‬במנוחתנו ‪.‬קדשנו במ?ור‪1‬יך ‪.‬ותן (‪.‬ושים) חלקנו• בתורתך‬ ‫שקענו מטובך (ושקתנו) ושמח נקשנו בישועתך ‪.‬וטהר לבנו לעבך־ך באמת ‪.‬ודקחידני• יהרה‬ ‫אלהיט באהבה וברצון־ שבת ‪7‬קךשך (‪.‬ויע^חו בך ‪.‬ישראל אוהבי ‪#‬מך> ‪.‬וינוחו בה בל ‪:‬שראל‬ ‫מקושי שמך ‪:‬־ברוך ‪#‬תה יהיה ‪9‬קךש השבח ‪:‬‬ ‫לריר מזמור ליהוה הארץ וכלואה תבל ‪.‬מושבי בה ‪ :‬כי הוא _על ‪.‬ימים יסדה ן‪.‬על נהרות ‪:‬יכו;נה ‪:‬‬ ‫מי־״יעלה בהר יהרה ומי‪7‬יקום במקום ‪7‬קךשו‪ :‬נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא‬ ‫נפשי ‪.‬ולא ‪.‬נשבע למרמה‪. :‬ישא ברקה מאת יהוה וצדקה מאלהי ‪.‬ישעו‪ :‬זה דוד הדשיו מבקשי‬ ‫^יך_יעקב סלה ‪:‬־‪#‬או ‪#‬ערים ראשיכם ‪.‬והניאו פקחי עולם מבא מלך הכבוד ‪ :‬מי זה מלך‬ ‫הקבור יהוהעזוז״ונבור יהוה ‪.‬נבור מלחמה ‪ :‬שאו שערים ‪7‬רא‪#‬יכם ושאו ‪^.‬זחי עולם ‪.‬ויבא ^לך‬ ‫<ך* עלינו ?•‬ ‫הקבור ‪ :‬קי ־הוא חת מלך חיבור־ יהוה ?באות־ הוא מלך הכבוד־ סלה‪:‬‬. ‫‪3‬ציצ ר״ה קרא ד' פרקים אצו ע״פ הסוד וסגולה נפצאה שזוכה גדין‬. ‫ברטנודה‬. ‫מסכת ראש השגה פיק *‬ ‫פרק א (א) ארבעה ראשי שנים הם בא' בניסן ר״ה למלכים ולרגלים‬ ‫באחר באלול ראש השגה למעשר בהמה‪ .‬רבי אלעזר ור׳ שטעון‬ ‫אומרים באחר בתשרי‪ .‬באחר בתשרי ראש השגה לשנים ולשמטץ‬ ‫וליובלות‬. ‫‪6‬רק * (א) ארבעת‬ ‫ראשי שנים חן ‪.‬‬ ‫למלכים‪ .‬מלכי ישראל מומן‬ ‫צהם מניסן ‪:‬אס מלן מלן‬ ‫כשמו או באדר משהגיע‬ ‫ביפן כלתה לו שנה ומתחילין למנות לו שנה שניה‪ .‬ומקרא נפקא לן דמניסן מנינן להו דכתיב ויהי בשמנים שנה; ות‪ ,‬שגה‬ ‫לצאת בני ישראל מארן מצרים בשנה הרביעית בחדש זיו הוא כחדש כשני למלן ש;מה על ישראל ‪ .‬מקיש מלטת שלמה ליציאה‬ ‫מצרים מה יציאת מלריס מניסן מנינן לה אף למלכות שלמה מניסן מנינן לה ‪ .‬ולמלכי אותות העולם מרנין מתשרי והייט‬ ‫דתנן לקמן בסמוך באחד בתשרי ראש השנה לשנים כלומר לשנים ‪5‬נ מלכי אומות העולם ונפקא מינה לסי שרגי‪,‬ין למטת זמן‬ ‫שטרות לשטת המלך משנס שעמד בה משוס שלום מלכות ואס כמד מלך באדר וכתב לו הסופר בניסן שלאחר שלפה עשר חדש‬ ‫ניסן של שנס שניה כיון דניסן ראש השגה למלכים הוי ליס שטרמוקדס ופסול‪ .‬משוס דכאי ניסן של שנס שלישית הוא‬ ‫לקורות שלקייוהשדה מן סלוה בין זמנו של שער לזמן ההלואס שלא כדין‬ ‫ושטרי חוב המוקדמים פסולים ‪ .‬לפי שנמצא טורף‬ ‫שהרי קדמה מכירה להלואה לפיכך קנסוהו לאבד גס מזמן ססלואס ואילך ולא גבי ממשעבדי ‪ :‬ולרגלים ‪ .‬הכי קאמר רגל‬ ‫שב ו שרוח פסח ר"ה לרגל י ‪ 0‬לעמן הנודר שאס עברו עליו שלשה רגליס משנדר ולא קייס נדרו עובר על בל תאחר ‪ .‬ורבי‬ ‫שמעון אומר שאינו עובר על בל תאחר עד שיעבר! עליו ג' רגליסכסדרן וחג המצות תחילה כמו שהן סדורין במקרא בחג‬ ‫משיעבור עליו רגל אחד בלבד ולא הביא נדרו שבר בעשה ‪.‬דכתיב ובאת‬ ‫המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות ‪ .‬ופסק הלכה‬ ‫שמה והבאתם שמה שנותיהם וגו' רגל ראשן שאתה בא אתה צריך להביא ‪ .‬ומשיעברו עליו שלש רגלים שבר על בל תאחר ‪.‬‬ ‫ואין הלכה שר״ש דבעי שלש רגלים כסדרן ‪ :‬ראש השנה למעשר בדזמת ‪ .‬שאין מעשרים מן הנולדים בשנה זו על הטלדים‬ ‫!חברתה דכתיב עשר תעשר בשתי מעשרות הכתוב מדבר א‪ ,‬מעשר דגן וא' מעשר בהמה ואמר קרא שנה שנה ולא משנס ט‬ ‫מל של חברתה ‪ :‬רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים באחד לתשרי‪ .‬כיון דאתקש מעשר בהמה למעשר דגן מה מעשר דגן‬ ‫ר״ה שלו ת‪:‬רי אף מעשר בהמה ר"ס שלו תשרי ואין הלכה כרבי אלעזר‪ .‬ור״ש דאמרי באחד בתשרי ות״ק סבר טון דאשקש‬ ‫מעשר בהמה למעשר דגן דכתיב עשר תעשר מס דגן סמוך לגמרו עשרו שהרי ר״ה שלו תשרי והוא סמוך לגמרו שכל ימות‬ ‫החמה עומד בגורן יסתיבש אף מעשר בסמסנמי סמוך לגמרו עשורו דהייט אחד באלול הבהמות יולדות באב שאז נגמר‬ ‫זמן עבורן דהכי יצטנן מקרא דכתיב לבשו כריס הצאן ועמקים יעטפו בר ‪ .‬אימתי לבשו כריס הצאן כלומר שמתלבשות‬ ‫מהזרים העולים עליהה ומתעברות בזמן שעמקים יעטפו בר דטיגו באדר שהזריעה צומחת ונכרת יפה ויולדת באב דזמן עבורה‬ ‫‪5‬ל בהרה דקה ה' חדשים הלכך ר״ה של מעשר בהמה בא‪ ,‬באלול סמוך לגמרו‪ :‬לשנים ‪ .‬לשני מלכי א״ה כדפריטה‬ ‫גלעיל ‪ :‬ורשמימין וליובלות ‪ .‬משנכנס תשרי אסור לחרוש ולזרוע מן השרה ‪ :‬ולנמיעח ‪ .‬אס נטע אילןמ״ה יום חודם ״‬ ‫בתשרי‬.