Pięcioksiąg Mojżesza : Księga Powtórzonego Prawa z tłumaczeniem Onḳelos i dziesięcioma komentarzami / tłumaczenie Onḳelos ; komentarze Ibn Ezra, Ramban, Rashbam.; [Tytuł oryginału:] חומש. : ספר דברים עם תרגום אונקלוס ועם עשרה פירושיס. - Silesian Digital

Pełen tekst

(1)

(2)

(3)

(4)

(5) ‫תרגום‬. ‫חומש‬. ‫תולדת אהרן‬. ‫פרש" י‬. ‫דברים‬. ‫ספורנר‬. ‫אבן‬ ‫■עזרא‬. ‫מסרת‬ ‫התרגום‬. ‫רמב״ן‬. ‫פ תש ג ן‬. ‫רשב״ם‬. ‫ו ו יל נא‬. ‫נתינה לגר‬. ‫בעל הטורים‬. ‫בדפוס והוצאות האלמנה והאחים ראם‬. ‫אבי עזר‬. ‫׳־״* תר מ־ ו *־'ק‬ ‫אל תשלח ידך‬. ‫אנכי עמד בין ה׳‬. ‫בקרבי אקדש‬. ‫‪1‬‬. ‫המן הפלע הזה‬. ‫ונחתה מהודך עליו ■‬. ‫‪ХУМЕШЪ. Пятикнижие Моисея. Текстъ^съ^комментархями.‬‬ ‫‪(Съ Виленскаго |издан1я 1876 г,) {.Часть V.‬‬.

(6) Дозволено цензурою. — 23 Апреля 1885 г. Ви льна.. В И Л Ь Н А.. ТипограФ1я Вдовы и братьевъ Роммъ. Жмудсктй переулокъ собст. домъ № 325/2631. 1886..

(7) ‫ע ‪1‬‬ ‫דברים‬. ‫עם תרגום אוב ק לום‪.‬‬ ‫נדפס ע״פ ‪.‬תרגום שנמצא בכ״י מנוקד מר׳ ישעיה הנקדן ז״ל בשנת‬ ‫ה' אלפים ס״ד ליצירה‪ ,‬וע״פ התרגום שהגיה הרודה מכ׳י ישנים‪.‬‬. ‫ועם עשרה פירושים‬ ‫א) פלש״י‬ ‫מאת רבינו אברהם בן מאיר ן׳ עזרא ז״ל (הוגה ע״ם מק״ג ד׳ לויניציא)‪.‬‬ ‫ב) אבן‬ ‫מאת רבינו משה ב״ר נחמן נירונדי ז״ל (ע״ם הרמפין ד׳ ווילמרשדאר!*)‪.‬‬ ‫ג) רמבץ‬ ‫מאת רבעו שמואל ב״ר מאיר ז״ל (עם הגהות חדשות ומועילות)‪.‬‬ ‫ד) לשב״ם‬ ‫ה) ‪3‬על הטורים מאת רבינו יעקב ב״ר* אשר ז״ל (נדפס כשלימות והוספות מם׳ עטור בכורים)‪.‬‬ ‫מאת רבינו שלמה יצחקי ז״ל (נדפס ע״ם פרש״י שהגיה הרוו״ה מכ״י ישנים)‪,‬‬. ‫ו)‬. ‫ספורנו‬ ‫מסורה על התרגום‬. ‫ח)‬. ‫פתשגן‬. ‫ט)‬. ‫אבי ע‪1‬ד‬. ‫י)‬. ‫נתינה לגד‬. ‫ז)‬. ‫מאת רבינו‬. ‫עובדיה ב״ר‬. ‫יעקב ספורנו ז״ל (כמש״ג בוויגיציא)‪.‬‬. ‫שהיתה גנוזה בכ״י‪ ,‬עם באורים מבעל ס׳ אוהב נר ‪.‬‬. ‫באור נפלא על תרגום אונקלוס ממחבר קדמון אישר לא נודע שמו‪ ,‬והיה‬ ‫ספון בכ״י עד כה‪ ,‬ונכתב בשנת יא״ר (ובס׳ אוהב גר מכנהו בשם ספר י א ״ ר)‪.‬‬. ‫באור על פי׳ אבץ עזרא‪ ,‬מהרב הג׳ מו״ה‬. ‫שלמה הכהן‬. ‫ז״ל מליסא‪.‬‬. ‫באור על תרגום אונקלום‪ ,‬ממני הצעיר נתן בלאאמ״ו הה״ג מהור״ר‬. ‫מרדכי אדלר הכהן‬. ‫זצ״ל‪ ,‬שומר משמרת הקודש בק״ק לונדן והמדינות‪.‬‬. ‫ועוד נקבצו בו ענינים רבים ומעלות רבות ‪.‬‬. ‫א) ספר תולדות אהרן עם הרבה הוספות מספר בית אהרן‪ ,‬ב) חמש מגילות נדפסו עם פרש״י‬ ‫והראב״ע וספורנו ותולדות אהרן‪ .‬ג) כל המלות הלועזות אשר ברש״י נתקנו שבושיהם והוצגו‬ ‫בקצה הדפים באותיות צרפתיות כפי שיבטאו אותם בימינו‪ ,‬ומתורגמות בלשון אשכנז‪ .‬ד) הפלות לשבת‬ ‫ויוצר לארבע פרשיות ‪ ,‬עם דגושים ומתגים‪ ,‬נלוו בסוף כל ספר ♦‬. ‫תוצאה שניה‬ ‫״סף מ פירוש הרל׳ק להל ההפטרות‪ ,‬שנויי נוסחאות בתרגום מכ״י ישנים‪ ,‬ושיר בדרך תוכחה‬ ‫על סדר הפרשיות מר' משה בן אברהם אשר חי בשנת רכ״ו " ועוד הוספות ותקונים רבים‪,‬‬. ‫ווילנא‬. ‫שנת תרמין לפיק‬.

(8) ‫דברים א דץתם‬. ‫‪4‬‬. ‫הדברים אשר דבר משה איל־כל־ישראל בעסר מרדן‬ ‫במדבר בעך;ה'מול©ף^יךפ^ןוביךת־§ל^;ן^ך־ת‪.‬‬. ‫ודי זהב‪ :‬נ אחד ^שר יום קרזך־ב דרך הר־עזעךד עד ר)דש‬ ‫ת־‪ ^,‬אלה הדברים * סוטה מא ‪ :‬ודי זהב • ברכות לב‪ :‬אחד משר יום • מנחות סה ‪:‬‬. ‫"‬. ‫ר״י׳י‬. ‫(א) איה הדברים • לסי שהן דברי הוכחות ומנה‬ ‫כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום׳‬ ‫בהן לפיכך סתם את הדברים והזכירן ברמז מפני‬ ‫כבודן של ישראל‪ :‬אל כל ישראל • אילו היכיח מקצתן‬ ‫היו אלו שבשוק אומרים אתם הייתם שומעים מבן‬ ‫עמרם ולא השיבותם דבר מכך וכך אילו היינו שם‬ ‫היינו משיבין אותו • לכך כנסם כולם ואמר להם הרי‬ ‫כלכס כאן כל מי שיש לו תשובה ישיב‪ :‬במדבר • לא‬ ‫כמדבר היו אלא בערבות מואב ומהו במדבר אלא‬ ‫בשביל מה שהכעיסוהו במדבר שאמרו מי יתן מותנו‬ ‫וגו׳‪ :‬בערבה • בשביל הערבה שחעאו בבעל פעור‬ ‫בשמים בערבות מואב‪ :‬מול סוף • על מה שהמרו בים‬ ‫סוף בבואם ליס הוף שאמרו המבלי אין קברים במצרים‬ ‫וכן מסעם מתוך הים שנאמר וימרו על ים ביס סוף‬ ‫כדאיהא בערכין‪ :‬בין ‪.‬פארן ובין תפל ולבן • אמר רבי‬. ‫יוחנן חזרנו עג כל המקרא ולא מצינו מקום ששמו תפל‬ ‫ולבן אלא הוטמן על הדברים שתפלו על המן שהוא‬ ‫לבן ואמרו ונפשנו קצה בלחם הקלוקל ועל מה שעשו‬ ‫במדבר פארן על ידי המרגלים‪ :‬וחצרות • במחלוקתו‬ ‫של קרח • ד״א אמר להם היה לכס ללמוד ממה שעשיתי '‬ ‫למרים בחצרות בשביל לשון הרע ואתם נדברתס‬ ‫ודי זהב ‪ -‬הוכיחן על העגל שעשו‬ ‫במקום ‪:‬‬ ‫בשביל רוב זהב שהיה להם שנאמר וכסף הרביתי לה‬ ‫וזהב עשו לבעל‪( :‬ב) אחד עשר יום מחורב • אמר‬ ‫להם משה ראו מה שגרמתס אין לכם דרך קצרה מחורב‬ ‫לקדש ברנע כדרך הר שעיר ואף הוא מהלך י״א יוס‬ ‫ואתם הלכתם אותה בשלשה ימים שהרי בעשרים באייר‬ ‫נסעו מחורב שנאמר ויהי בשנה השנית בחדש השני‬ ‫בעשרים בחדש וגו׳ ובנ״ט בסיון שלחו את המוגלים‬ ‫מקדש ברנע צא מהם שלשיס יוס שעשו בקברות‬. ‫אבן עזרא‬. ‫רמב״ן‬ ‫הספל הזה ענינו ידוע שהוא משנה הגרה יבאר‬ ‫בו משה רבינו לדור הנכנס בארץ רוב מצות‬ ‫התורה הצריכות לישראל ולא יזכיר בו דבר בתורה‬ ‫נהנים ולא במעשה הקרבנוח ולא בטהרה הנהנים‬ ‫ובמעשיהם שכבר ביאר אותם להם והכהניס זריזים הם‬ ‫'לא יצטרכו לאזהרה אחר אזהרה אבל בישראל ‪.‬יחזיר‬ ‫המצות הנוהגות בהם פעם להוסיף בהם ביאור ופעס‬ ‫שלא יחזיר אותס רק להזהיר את ישראל ברוב אזהרות‬ ‫כמו שיבאו בספר •הזה בעגיני עבודת גלולים אזהרות‬ ‫מרובות זו אחר זו בתוכחות וקול פחדים אשר יפחיד‬ ‫אותם בכל ענפי העבירות ועוד יוסיף בספר הזה• כמה מצות שלא נזכרו כלל כגון היבוס ודין המוציא שם רע‬. ‫יש אומרים כי טעם אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר‬ ‫והנה הם הלכו במדכר ארכעים שנה וזה פי׳ ויהי כארבעים‬ ‫שנה • ואלה טעו כי עד קדש ברנע באו בשנה השנית רק ויהי‬ ‫בארבעים שנה דבק עם דבר משה והישר בעיני שפירושו אלה‬ ‫הדברים שהם דברי המצות הכתובים בפרשת ראה אנכי ושופטים‬ ‫וכי הנא והיה כי תנא כבר אמר אותם כאשר היו במדבר‬ ‫ויהיה דבר משה מושך עצמו ואחר עמו וכן הוא דבר משה‬ ‫במדבר בערבה מול סוף מיום שנסעו מסיני‪( :‬א) בין פארן‬ ‫ובין תפל ולבן וחצרות ודי זהב • מקומות לא נזכרו בפרשת‬ ‫אלה מסעי או נזכרו בשמות אחרים כי הנה שניר יש לו ג׳‬ ‫שמות ורבים כן‪( :‬ב) אחד עשר יום • הטעם שדבר אלה‬ ‫הדברים באותם י״א יום ‪ :‬מחורב • שהלכו מחורב עד קדש‬. ‫רשב״ם‬ ‫אלה הדברים־ לפי פשוטו כל הנזכרים בפסוק זה מקומות הן ככזו שמצינו שרגילים הפסוקים לחת סימן‬ ‫בתוך ‪,‬סימן אל המקומות שהוא רוצה לפרש היכן ־ בלך לך ־ מקדם לבית אל ויט אהלה בית אל‬ ‫מים והעי מקרם ־ וישו;ו ויד‪,‬נו לפני פי החירות בין מגדול ובין הים לפני בעל צפון • בסוף שופטים הנה חג‬ ‫לה׳ בשילה מימים ימימה אשר מצפונה לבית אל מזרחה השמש למפלה העלה מבי‪,‬ז אל שבמה ומנגב ללבונה •‬ ‫יכל של) שצריך לפרש היכן גאמו^מצות כמו שכתוב וידבר ה׳ אל משה בהר סיני ־ בערבות מואב ־ וידבר‬ ‫י׳ אל משה במדבר סיני ־ בארץ מצרים החדש הזה ־ אף כאן עושה סימן בתוך סימן וכן הוא אומר וחוזר‬ ‫ושונה דבר זה'כשבא משה לפרש את המצות אלה העדות החקים והמשפטים אשר דבר משה וגו׳־ בעבר‬ ‫הירדן בגיא מול בית‪,‬פעור בארץ פיחון מלך האמורי הואיל משה וגו׳ בעבר הירדן• ובאיזה עבר הירדן במדבר‬ ‫באותו עבר הירדן שהוא לצד מדבר שהיו בו ישראל מ׳ שנה שהוא קרוי עבר לירדן ליושבים בארץ ישראל ולא‬ ‫בעבר הירדן שהוא לצד ארץ ישראל שגם הוא קרוי עבר הירדן להולכי מדבר שהיו בו ישראל ־ בערבה כלומר׳‬ ‫באיזה מקום במדבר באותו מדבר שבערבות מואב‪ :‬מול פוף • שים סוף מתחיל ממזרח ארץ ישראל שנאמר‬ ‫ושתי את גבלך מים פוף עד ים פלשתים וגו׳ כלומר ממזרח ועד מערב והוא ים המלח שכתוב בגבול קרן מזרחית‬ ‫דהו״מית באלה מסעי׳־‪,‬וגם בפרשת ואתחנן; וכל הערבה עבר הירדן מזרחה וער ים הערבה וזהו ים פוף שאצל‬ ‫!רבות מואב‪ :‬בק׳פארן ובין תפל ־־ כמו בין' ?ית אל ובין הע*‪ :‬ולבן וחצרות ודי זהב • הבל מקומות לפי פשוטו "‬ ‫זדי‪.‬זהב * ‪;..‬מו כת מי זהב שהוא שם פשוטו‪( :‬ב) אחד עשר יום מחורב• זה אמיתת הדבר שמתחיל לפפי‬ ‫כ*‬ ‫‪.‬‬ ‫‪>.‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫‪.‬‬.

(9) ‫ה‬. ‫אונקלוש‬. ‫אותתא הדא לטיטר‪ :‬י יי אלהנא מליל עטנא בחלב לטיטך סגי לבון דיהבתץ‬ ‫בטורא הדין‪ <:‬אך‪§1‬נו ןטולו' לכ‪1‬ן נעולו לטוו־א דאמראה' וק"כל מהירותי בסישתא‬ ‫בטורא ובשןלתא 'ובדרוטא ובספר ‪2‬טא א‪1‬ךעא ךבנעגאה ‪.‬ולהגן עד נהרא רבא‬ ‫גקרא ?דת‪ :‬ח דזזי יהבית‪:‬קךטיכ‪1‬ן ;ת ארעא עולולאחסינו ית אך;עא די_קים‬ ‫*לאבהקכון לאברהם לעחקולנעק׳ב למתן להון ‪.‬ולבניהון בו^ריהון ‪*:‬פ ואמרית‬ ‫לבון בעדגאההיא לטיטר ליתיאנאןכיל בלחודי לסוברא יחבון‪ • :‬לי אלתבון‬ ‫נתינה לגר‬ ‫ע״ד מושך עצמו ואחר עמו‪( .‬ח) ראה ‪ ,‬הזו‪ .‬כצ״ל בל״ר ולא ‪,‬חזי• משוס שנאמר אש״כ ‪,‬נתתי לפניכם•‪,‬‬. ‫בעל הטורים‬ ‫שמקיימין התורה דהיינו הואיל משה וכין אין ערצש״מ דהיינו הלך אחרי צו * הואיל ה׳ לעשות אתכם לו לעם‪ :‬את התורה‬ ‫הזאת • לאמר וסמיך ליה ה' אלהינו כלומר הזהירה על יחוד השם ‪(' :‬ו) בחרב לאמר • כתיב חסר שאם לא תקיימו את התורה‬ ‫והבאתי עליכם חרב‪( :‬ז) פנו • פ״א כפולה • יש לכם לפנות מכל מעשים רעים • א״נ בכ״מ שאתם פונים העננים עמכם ‪:‬‬ ‫(ח) ראה נתתי לפניכם • הקב״ה אמר כך למשה לאמר לישראל • אי נמי ראה חוזר על כל אשד ואחד ‪( :‬ע) אלכם • חסר י' כי‬ ‫י״פ הוכיחם • וי״פ כתיב מיתת משה בתורה • [ל״ד כי ב' מהם ביהושע עי׳ רבה פ׳ ברכה]‪( :‬י) והנכם • ב׳ • הכא ואידך והנכם‬. ‫רמב״ן‬ ‫כל המדבר מדבר סיני כאילו הוא מדבר הר סיני ואמר קבלנו את התורה והיו עליכם שופעים ושוטרים לשפוט‬ ‫הכתוב ויבאו מדבר סיני ויחנו במדבר וימן שס ישראל ולהנהיג אתכם והנה היינו מוכנים ומזומנים לבא בארן‬ ‫נגד ההר שחנו במדבר במקום הנקרא חורב והוא נגד ונסע מחורב לדגלינו עם שופטינו וזקנינו ותקרבון אלי‬ ‫ההר ואפשר שגס ההר גם המדבר יקראו סיני כי שם כלכם עם חכמיכם וראשיכם וכקשתס מרגלים ונתקלקל‬ ‫אילני השנה רבים ושם סמוך להר מקום או עיר מושב הענין‪ :‬ומעם ערחכם ומשאכם ורבכס • על דרך הפשט‬ ‫ששמו חורג ושם עמדו והכתוב שאמר ויבא אל הר רמז מפה רבינו להם שלשת הדכרים שאמר ליתרו שהיה‬ ‫האלהיס חרבה שבא אל הר חורב אשר שם הר האלהים הוא עושת לעם כמו שפירשתי שם והזכירן לישראל‬ ‫והשנה היה כהר ימשה היה בחורב המקום אשר לפניו ברמז אמר טרחכם כנגד והודעתי את חוקי האלהים‬ ‫קרוב לו אשר עמד שם מחנה ישראל שנה ולפיכך אמר ואת תורותיו כי עורח גדול היה ללמד ליוצאי מצרים‬ ‫אשורה נא ואראה שישור מחורב עד ההר ופעמים החוקים והתורות ופירושם וביאורם וסודם והזכיר‬ ‫יקרא הכתוב ההר כן כמו• שנאמר ויתנצלו כני ישראל משאכם כנגד לדרש אלהיס שהוא ענין תפלה שמתפלל‬ ‫את' עדים מהר חורב כלומר מן ההר אשר בחורב עליהם והוא מלשון ונשאת תפלה ואל תשא בעדם רנה‬ ‫בתחומו או לפניו או ששם כל האר* חורב וההר בתוכה ותפלה‪ :‬ורבכס ־ כפשוטו עניני המשפטים ואמר הבו‬ ‫וכן זכרו תורת משה עבדי אשר צזיתי אותו בחורב על לכם אנשים חכמים נבונים ידועים על הדיינין בלבד‬ ‫כל ישראל חקיס ומשפנויס ירמוז לכל אשר נצמוה בהר אבל אמר ^תם ואשימם בראשיכם דרך ענוה ולשון רש״י‬ ‫ובאהל מועד אשר שם בחורב וראיתי בילמדנו מדרשים מספרי מרחכס מלמד שהיו טרחנין היה אחד מהם רואה‬ ‫גס לא ידעת בסיני גם לא שמעת בחורב גם מאז לא את בעל דינו נוצח בדין אומר יש לי עדים להביא יש‬ ‫פתחה אזנך בערבות מואב רמז כי חורב מקום אשר שם לי ראיות להכיא מוסיף אני עליכם דיינין והדין הזה‬ ‫אהל מועד רק ר״א אמר כי חורב הוא הר סיני כי לא ידעתי אותו שיהא בעל הדין יכול להוסיף דיינין‬ ‫מפני החורב והיוכש יהיה שם הסנה ויקרא כשני שמות יותר על שלשה בדיני ממונות וכל שכן לאחר שטען‬ ‫ושניהם שויס כטעם‪( :‬ז) פנו וסעו לכס • הזכיר להם כפניהם וראה שחכירו נוצח בדין שאלו קבל עליו קרוב‬ ‫הארץ והדרך שילט כה למסעיהס ואחרי כן אמר ראה או פסול יכול לחזור כו עד לאחר גמר דין אכל שלשה‬ ‫כתתי לפניכם כל האר* אשר נשבעתי לאכותיכם כאו הכשרין לדון אינו יכול לחזור כו ושמא נלמוד מכאן שיטל‬ ‫ורשו את הארץ מצוה לא ייעוד והכעחה כאשר פירשתי • אדם לומר שני דיינין אני בורר לי ותכרור אתה שנים‬ ‫וטעם אשר נשבע ה' כמו ואל משה אמר עלה אל ה׳ אחרים והס יבררו עוד אחר ויהא הדין נגמר כחמשה‬ ‫ושםפירשתי‪( :‬ע) ואומר אליכם בעת ההיא לאמר • או ביותר כמו שאמר אינו דומה דין הנגמר בה׳ לדין‬ ‫קודם שאמר לנו ה' בחורב רב לכם שבת בהר הזה על הנגמר בי' ואע״פ שג' כופין לדון בפניהם כשאינו רוצה‬ ‫דעת האומרים‪ ,‬קודם מתן תורה בא יתרו ושעם בעת לקבל עליו לדון אבל רוצה לברור יותר בורר דהוה ליה‬ ‫ההיא כשבתנו בחורכ אבל הזכיר זה בכאן לאמר הנה כאומר נלך למקום הוועד ששומעין לו במקום שאין שם‬. ‫ספורנו‬. ‫‪,‬‬. ‫י״ימו• והתחיל הנאור נאמרו אחר כך ה׳ אלהינו כרת עמנו ברית בחורב לאמר• וקודם שהתחיל בבאור אשר בו הלבה‬ ‫‪; 7‬הזהיר על קצת המצות אמר לישראל ששבת הצורך אל זה הבאור והאזהרות עתה היה מפני שהם עובדים לארן בלעדיו ולא‬ ‫" כל להזהירם בשעת מעשה ולא לבאר כל ספק שיפול ושפר איך נכשלו בזה שלא יעבור הוא עמהם ברוע בחירתם ופשעיהם‬ ‫‪ 1‬זען ישמרו מזה מכאן ולהבא לבלתי השחית ענינס‪( :‬ח) ראה נתתי לפניכם את הארן • יושבי הארן כי נמוגו מפניתם‬ ‫ולא יתקוממו‪ :‬באו ורשו את האדן • את גליל הכנענים כי הם מפחדם יפנו ויברחו או ימותו בלתי מלחמה ‪:‬‬ ‫ערחכם‬.

(10) ‫‪10‬‬. ‫דברים א דברים‬. ‫לךב‪:‬יא?הוהאללדאבותכם יסף עליכם בכם אלף פזנמים‬ ‫ויברך אחצם כאשר' דבר לכבם‪ :‬שניי יג איכה אשא 'לבדי‬ ‫טו־חבם 'ומשאכם ‪:‬וךיבכם‪ :‬י! הבו "לכם אנשים" חכמים‬ ‫ונבנים וילעים ?שבטיכם ואשימם בראשיכם‪ :‬יי'ותענו‬ ‫אחי ולבטלו טוב־הדבר אשר־דבךת^עשורתוטעאקח‬ ‫את־ראשן' שבטיכם אנשדם וזכמים‪/‬ידעים ואתן אותם‬ ‫ראשים עליכם שרי אלפים ושרי מאורת ושריי המשים‬ ‫ושרי עשלוז"ושטרים לשבטיכם‪:‬״ ואצור? את־שפטיכם‬ ‫בעת ההוא לאמיר שטע ביך־אחיכם ושפטתם צדק יביך־‬ ‫איש ובין־אחיו וקין גרו‪ :‬יי לא־־תכירו פנים במשפט כקטן‬ ‫בגדול תשמ‪$‬ן לא תגורו מפני־־־איש כי המשפט‬ ‫ת״א ה׳ אלהי אכותכם • ר״ה כח ‪ :‬הכו לכס • עירובין ק נדרים כ‪ :‬ואקח את ראשי שבטיכם • עירובין שם נדרים שם‪ :‬ואצוה‬ ‫את • סנהדרין ז ח ‪ :‬ושפטתם צדק • יבמות מז סנהדרין ז‪ :‬לא תכירו פנים במשפט • סוטה מז סנהדרין ז עקידה שער מג;‬ ‫כקטן כגדול ששמעון " סנהדרין ח ‪ :‬לא תגורו • סוטה מז סנהדרין וזח‪:‬‬ ‫רש״י‬ ‫הנכס משולים כיוס קיימים לעולם כחמה וכלבנה הוא אבל אתם מכירין בו שאתם גדלתם אותו לכך‬ ‫וככוכביס‪( :‬יא) יוסף עליכם ככם אלף פעמים • נאמר וידועים לשבטיכם‪ :‬בראשיכם • ראשים ומכובדים‬ ‫מהו שוב ויברך אמכם כאשר דבר לכס אלא אמרו לו עליכם שתהיו נוהגין בהם כבוד ויראה‪ :‬ואשמם *‬ ‫משה אתה נותן קצבה לברכותינו כבר הבטיח הקב״ה חסר יו״ד (אמנם בכל התיקונים ובספר תורה נכתב‬ ‫את אברהם אשר אם יוכל איש למנות וגו' אמר להם זו מלא יו״ד) לומר שאשמותיהם של •ישראל תלויות‬ ‫משלי הוא אבל הוא יברך אתכם כאשר דבר לכם ‪ :‬בראשי דייניהם שהיה להם למחות ולכוין אותם לדרך‬ ‫(יב) איכה אשא לבדי • אס אומר לקבל שכר לא אוכל הישרה‪( :‬יד) ותענו אותי וגו‪ • ,‬חלמתם את הדבר‬ ‫וו היא שאמרתי (ס״א שאמרנו) לכס לא מעצמי אני להנאתכם היה לכם להשיב רבינו משה ממי נאה ללמוד‬ ‫אומר לכם אלא מפי הקב״ה‪ :‬מרחכס • מלמד שהיו ממך או מתלמידך לא ממך שנצטערת עליה אלא‬ ‫׳ישראל טרחנין היה אחד מהם רואה את בעל דינו נוצח ידעתי מחשבותיכם שהייתם אומרים עכשיו יתמנו עלינו‬ ‫בדין אומר יש לי עדיס להביא • יש לי ראיות להביא דיינין הרבה אס אין מכירנו אנו מביאין לו דורון‬ ‫מוסיף אני עליכם דיינין‪ :‬ומשאכם • מלמד שהיו והוא נושא לנו פנים‪ :‬לעשות • אס הייתי מתעצל את•‬ ‫אפיקורסין הקדים משה לצאת אמרו מה ראה בן אומרים עשה מהרה‪( :‬טו) ואקח את ראשי שבטיכם •‬ ‫■עמרם לצאת שמא אינו שפוי בתוך ביתו איחר לצאת משכתים בדברים אשריכם על מי באתם להתמנות‬ ‫אמרו מה ראה בן עמרם שלא לצאת מה אתם סבורים על בני אברהם יצחק ויעקב על בני אדם שנקראו‬ ‫יושב ויועץ עליכם עצות רעות וחושב עליכם מחשבות אחים ורעים מלק ונחלה וכל לשון חבה‪ :‬אשים‬ ‫(ס״א מצות וחשבונות)‪ :‬וריבכם • מלמד שהיו רוגנים ‪ :‬חכמים וידועים • אבל נבונים לא מצאתי זו אחת מז׳‬ ‫(יג) הבו לכס • הזמינו עצמכם לדבר ‪ :‬אנשים • וכי מדות שאמר יתרו למשה ולא מצא אלא ג׳ אנשים‬ ‫תעלה על דעתך נשים מה ת״ל אנשים צדיקים ‪ :‬צדיקים חכמים וידועים‪ :‬ראשים עליכם • שתנהגו בהם‬ ‫חכמים• כסופים‪ :‬ונבונים • מבינים דבר מתוך כבוד ראשים במקח ראשים בממכר ראשים במשא‬ ‫דבר זהו ששאל אריוס את ר׳ יוסי מה בין חכמים ומתן נכנס (מביתו לב״ה) אחרון ויוצא ראשון ‪ :‬שרי‬ ‫לנבונים חכם דומה לשולחני עשיר כשמביאין לו דינרין אלפים • אחד ממונה על אלף‪ :‬שרי מאות • ■ "‬ ‫לראות רואה וכשאין מראין לו יושב ותוהא • נבון ממונה על מאה‪ :‬ושוטרים • מניתי עליכם לשבט ‪1.‬‬ ‫דומה לשולחני תגר כשמביאין לו מעות לראות רואה אלו הכופתין והמכין ברצועה על פי הדיי‬ ‫וכשאין מביאין לו הוא מחזר ומביא משלו‪ :‬וידועים (טז) ואצוה את שפטיכס • אמרתי להם הוו מתו ■ ‪1‬‬ ‫לשבטיכם ■ שהם ניכרים לכס שאס בא לפני מעוטף ‪.‬בדין אס בא דין לפניך פעם אחת‪.‬שתים ושלש אל‬ ‫בפוליהו איני יודע מי הוא ומאיזה שבט הוא ואס הגון תאמר כבר בא דין זה לפני פעמים הרבה אלא סיו‬. ‫נשאים‬. ‫!‬.

(11) ‫ן‬ ‫אונקלוס‬ ‫אסגי יתכון והא איהניכון יו?ןא דין ?כוכבי ‪$‬מיא למסגי‪ :‬יא ן; אלד‪,‬א דאבהתכון‬ ‫יוסף ?ליכון' ?ותכון אלףזסנןן ויברך יוןכ‪1‬ן'?‪£‬אדימליל לכון‪ :‬י־אבדין אסובר‬ ‫בלחודי טרך‪1‬בון'נ?סקיכ‪1‬ן ןדינכק‪ :‬ע הבו לכון ן?רין חכימין נסוךלתגון וכןנך‪,‬ע‬ ‫לענןנ?יכון ואמננון כינוין ?ליבון‪ :‬יי‪1‬אסבתוףתי ואמךתון תקין פתגמא די מללמא‬ ‫י^גבד׳‪ :‬טי ולברית יוז ריעי ^?©יכון‪/‬ברין חכימיף^נדק ומנתי ןרזהון ריעין‬ ‫?ליבון לבגי אלבין ורבני מאותא ‪.‬ורבני ה?‪$‬ין ןרבני ?עזיותתא לסלכין לע?טיכ‪1‬ן‪:‬‬ ‫‪#‬י ופקדיתןת חלבון ב?רנא ההיא למימך ע״־מעו ביןאחיכון ותדונוןקו*?טא?ין‬ ‫נ?ךא ובין'אחוהי ובין לולהן יי לא ת^וךמ‪1‬ךעון אפין ?דינאמליזעיא ?ל?א‬ ‫נתינה לגר‬ ‫(יב) וריבכם‪ ,‬ודינכון‪ .‬ר״ל לברור לכס דיינים אחרים ‪ ,‬וכמ״ש בספרי‪( .‬טו) ושטרים ‪ ,‬וסרכין‪.‬‬ ‫פה כשנסמך אל ראשים ושרים ית׳ ״הרכין״ שהוא ל׳ שר ונגיד‪ ,‬ולקמן (מ״ז י״ח) שסמוך אל שפמים‪ ,‬ת׳‬ ‫"פורענ ן״‪( .‬טז) גרו‪ ,‬גיורא‪ .‬עמ״ש אולר להצדיק את הס׳ יא״ר שירם כן בלא כנוי‪ ,‬אבל לענ״ד מעמו‬ ‫אינו אמת ‪ ,‬שהרי גם ״וגרו״ (שמות כ' יו״ד) מ' ״וגיורך״ בכנוי‪( :‬יו) כקטן כגדול‪ ,‬מלי זעירא כרבא‪.‬‬ ‫ר״ל שלא יאמר קצר דבריך או פירושו דברי הקטן כדברי הגדול וכפירוש הב׳ שלרש״י ועי׳ שבועות ל׳ ע״ב‬ ‫וסנהדרין ו׳ ע״ב‪ .‬ומה שהחליט בראשונה ב״ס לחם ושמלה‪ ,‬שהאמת הוא כבעל שפתי חכמים ‪ ,‬שמלת "כתרגומו"‬ ‫צ״ל בפירוש הראשון "שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה" אתפלא על חכם כמוהו איך נגרר אחר‬ ‫טעות בעל שפתי חכמים ‪ 1‬שא״כ היה צריך להיות "מלא זעירא" [או יותר טוב "פתגם זעירא"] והאמת הוא‬. ‫בעל הטורים‬ ‫הלכים איש אחיי שררות לבו (ירמיה ע״ז) • פי׳ אע״פ שהלכתם אחרי שרירות לבכם הנכס היום ככוכבי השמים לרוב‪( :‬יא) ויברך •‬ ‫ב׳ במס׳ • ואידך ויברך כל בשר שם קדשו (תהליס קמ״ה) • ביון שיברך אתכם יברך כל בשר שם קדשו שיאמרו ברוך שתיים‬ ‫הבטחתו ‪( :‬יג) ואשמם • כתיב ח״י [ערש״י] לומר לך כי י״פ הוזהרו על הדינין בתורה • ד״א ואשמם חסר לומר לך כי האשם‬ ‫הוא בראשים בשביל שיש בידם למחות ואינן מוחין‪( :‬טו) ואתן אותם ראשים • אותם מלא ו׳ לומר לך שהיה בהם ו׳ מדות שמט‬ ‫בפ׳ הנחנקין [דף פ״ח] איזהו בן עוה״ב כל מי שהוא שפל ברך • ענותן • שייף ועייל • שייף ונפיק • גרים באורייתא תדירא •‬ ‫ולא מחזיק טיבותא לנפשיה‪ :‬שרי אלפים שרי מאות שרי חמשיס ושרי עשרות • ד״ס שרי כנגד ד׳ דגלים ‪ :‬ושטריס לשבטיכם •‬ ‫ואצוה רמז למקל ולרצועה שצוה אותם שיסבלו מן השוטרים שירדו אותם במקל ורצועה ‪( :‬טז) ואצוה את שפטיכס בעת ההיא *‬ ‫פל דיין ודיין בדורו כמשה בדורו • וזהו את שופטיכם נעת ההיא שיהיה בו‪ :‬ואצוה את שפטיכם בעת • ר״ת ואשב לומר לך‬ ‫שצריך שישב הדיין ‪ :‬ואצוה את שפטיכס בעת ההוא לאמר • ס״ת בגימט׳ תמתין בכל דיניך • שצריך שיהיו מתונין בדין ‪( :‬יז) לא‬ ‫ס״א לומר פתח פיך לאלם ‪ :‬כקטן כגדל תשמעון • פי׳ כקטן יהא בעיניך בעוד שעומדין לפניך‬ ‫מכירו פנים במשפט • תגין‬ ‫יהיו בעיניך שניהם כרשעים וכשנפטרים מלפניך יהיו בעיניך שניהם כגדולים פי׳ כצדיקים ‪ :‬תשמעון • ב׳ במס׳ • ואידך נביא‬. ‫רש״י‬ ‫טשחיס וטתניס בו‪ :‬בעת ההזח ־ מהמניתיס חמדתי‬ ‫להם אין עכשיו כלשעבר לשעבר הייתם ברשות עצמכם‬ ‫עכשיו הרי אתם משועבדים לצבור‪ :‬שמוע • לשון‬. ‫הווה אודנ״ט בלע״ז ‪ )1‬כמו זכור ושמור‪ :‬ובין גרו • זה‬ ‫בעל דינו שאוגר עליו דברים ד״א ובין גרו אף על‬ ‫פסקי דירה בין חלוקת אחים אפילו בין תנור‬ ‫לכיריס ‪( :‬יז) לא תכירו פניס במשפט • זה הממונה‬ ‫להושיב הדיינים שלא יאמר איש פלוני נאה או גבור‬ ‫אושיבנו דיין איש פלוני קרובי אושיבנו דיין בעיר והוא‬ ‫אינו בקי בדינין נמצא מחייב את הזכאי ומזכה את‬. ‫החייב מעלה חני על מי שמנהו כאילו הכיר פנים בדין‪:‬‬ ‫כקטן כגדול תשמעון• שיהא חביב עליך דין של‬ ‫פרוטה כדין של מאה מנה שאם קדם ובא לפניך‬ ‫לא תסלקנו לאחרונה• ד״א כקטן כגדול תשמעון‬ ‫כתרגומו שלא תאמר זה עני הוא וחבירו עשיר‬ ‫ומצרה לפרנסו אזכה את העני ונמצא מתפרנס בנקיות‬ ‫ד״א שלא תאמר היאך אני פוגם בכבודו של עשיר זה‬ ‫בשביל דינר אזכנו עכשיו וכשיצא לחוץ אומר אני לו‬ ‫תן לו שאתה חייב לו‪ :‬לא תגורו מפני איש *‬ ‫לא תיראו • ד״א לא תגורו " לא תכניס דבריך מפני‬. ‫רמב״ן‬. ‫אבן עזרא‬ ‫פעמים עם אלף וכן מאה הסך לשון קדר ‪( :‬יב) טרחכם •‬ ‫מגזרת היו עלי לטורח ופירוש טרחכם להבין אנשים פתאים‬ ‫הפצות‪ :‬ומשאכם ־ ־שבקשו לחם ומיס ובשר כמו ולשום את‬ ‫משא כל העם הזה‪ :‬וריבכם • זה עם זה ‪( :‬יג) הבו • מלה‬ ‫זרה והיה הה״א ראוי להתנועע בשו״א ופת״ח‪ :‬וידועים • שהם‬ ‫היו ידועים שיכירוס הכל‪( :‬טו) שרי אלפים • פירשתיו ‪:‬‬ ‫(מז) שמוע • שם הפועל כמו זכור את יום השבת והוא שמוע‬ ‫שמעו שמעו או שמוע ‪ :‬גרו • כבר פירשתיו‪( :‬יז) תכירו •‬. ‫טורח שבכך נצמוינו שנאמר צדק צדק תרדוף הלך אחר‬ ‫ב״ד יפה ורנוי חכמים ב״ד יפה הוא והנה במדבר היו‬ ‫החכמים מצויין עמהס ויכולין לומר נלך לפני שרי‬ ‫האלפים‪( :‬יג) וידועים לשבטיכם • שהם נכרים לכס‬. ‫ומאי *‪5‬‬. ‫שאס בא לפני מעוטף בטליתו אינו יודע מי הוא‬ ‫שבט הוא אבל אתם מכירים אותו שגדלתם אותו לשון‬. ‫ספורגו‬ ‫(יב) טרחכס• בקטעות הקורות בלתי מניעת ממון‪ :‬ומשאכם • בצרכי רבים‪ :‬וריבכם־ בעניני הדין ותביעת ממון• וזה ספל להזכירם‬ ‫את פשעם שאע״ס שבשל אותם שיכנסו לארץ בלתי שום מלחמה שהיה ענינה; רב התועלת והכבוד יותר מכל נכסיהם ועניניהם‬ ‫במדבר לא נמנעו מלעורר דברי רינות איש על חבירו באופן שהוצרך למנות מדרגות שופטים עד שכל עשרה מהם היו צריכים‬ ‫לדיין‬ ‫•פ***"* הערטנד‬.

(12) ‫ג*‬ ‫לאללדם המיי‪ 4‬־והךבר אשר ‪:‬קשד־ז מ;בס תקרבון אלן‬ ‫ושמותיו‪ :‬ייי ואצוהיאוקכם בעת ההוא את בל־הלברים‬ ‫אשר תעשון"‪ :‬יט ונסע מחרב ונלך אחת בל־הטדבך‬ ‫הגדול והנורא ההוא אשר ראיתם דרך הר האמרי כאשר‬ ‫צורה יהוהיאלהינו אתנו ונבא עד קדש בתע‪ :‬כואמר‬ ‫אלכם' באתסעד־הר האמך־יאשרץהוהאלהינו נתן לנו‪:‬‬ ‫כא ראה נתךהוה אלליך לפניך אית־־הארץ עלדהרש‬ ‫כאשר לבר התוה אלוהי אבתיך לך אל־תירא ואל־תחת ‪:‬‬ ‫שלישי כב ותקרמן" א?י כלכי‪} ±‬תאמרו נשלחה‪ .‬אנשים‬ ‫לפנינו ויחפרו־־לנו את־־־־הארץ רשבו ארעויןיצריאת־‬ ‫הדרך אשר מץלדד־גיה וארלהער־יבש אשר נבא אליהן‪:‬‬ ‫דברים א דברים‬. ‫ע וייטב בעיני הדבר ואקח מבם שנים זעשר אנשים איש‬ ‫אחד לשבט‪:‬״־ ויפנו ויעלו הדרה רבאו עד־נחד” אשכל‬ ‫וירגלו אתה‪ :‬כה רקחו' נידם מפרי הארץ ויורדו'אלינו‬ ‫ת״א כי המשפט לאלהים הוא • סנהדרין ו‪ :‬והדבר אשל יקשה מכס • שם ח ‪ :‬ואצרה אתכם ־ שם‪ :‬אל תירא ואל מחת • חולין‬ ‫בז‪ :‬ויחפרו לנו את הארן • סוטה לד‪ :‬וייטב הדבר בעיני • שס‪:‬‬. ‫רש״י‬. ‫‪,‬‬. ‫איש לשון אוגר בקיץ‪ :‬כי המשפט לאלהיס הוא • וזקנים דוחפין את הראשים‪ :‬וישיבו אתנו דבר • באיזה‬ ‫מה שאתה נוטל מזה שלא כדין אתה מזקיקני להחזיר לשון הם מדברים‪ :‬את הדרך אשר נעלה בה • אין‬ ‫לו נמצא שהטיח עלי המשפט ‪ :‬תקרבון אלי • על דרך שאין בה עקמימות ‪ :‬ואח הערים אשר נבוא‬ ‫דבר זה נסתלק ממנו משפט בנוח צלפחד וכן שמואל אליהן • תחלה לכבוש‪( :‬כג) וייטב בעיני הדבר •‬ ‫אמר לשאול אנכי הרואה אמר לו הקב״ה חייך שאני בעיני ולא בעיני המקום ואם בעיני משה היה טוב לתה‬ ‫מודיעך שאין אהה רואה ואימתי הודיעו כשבא למשוח אמרה בתוכחות משל לאדם שאומר לחבירו מכור לי‬ ‫אח דוד וירא אח אליאב ויאמר אך נגד ה׳ משיחו חמורך זה אמר לו הן נותט אתה לי לנסיון אמר לו‬ ‫א״ל הקב״ה ולא אמרת אנכי הרואה אל חבט אל הן בהרים וגבעות אמר לו הן כיון שראה שאין מעכבו‬ ‫מראהו‪( :‬יח) את כל הדברים אשר תעשון • אלו כלום אמר הלוקח בלבו במוח הוא זה שלא אמצא בר‬ ‫פשרת הדברים שבין דיני ממונות לדיני נפשות ‪ :‬מום מיד אמר לו של מעותיך ואיני מנסהו מפתה אך‬ ‫(יט) המדבר הגדול והנורא • שהיו בו נחשים כקורות • אני הודיתי לדבריכם שמא תחזרו בכס כשתראו שאיר‬ ‫ועקרבים כקשתות‪( :‬כב) ותקרבון אליכלכס• בערבוביא מעכב ואתם לא חזרתם בכם‪ :‬ואקח מכס• מן הברורים‬ ‫ולהלן הוא אומר ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם שבכם מן המסולהיס שבכם‪ :‬שנים עשר אנשים איש‬ ‫מקניכם ותאמרו הן הראט וגו׳ אותה קריבה היתה אחד לשבט • מגיד שלא היה שבט לוי עמהס‪( :‬כד) עד‬ ‫הוגנת ילדים מכבדים אח הזקנים ושלחום לפניהם נחל אשכל • מגיד שנקרא ע״ש סופו ‪ :‬וירגלו אותה •‬ ‫מקנים מכבדים את הראשים ללכת לפניהם אבל כאן מלמד שהלט בה ארבעה אומנין שתי וערב‪( :‬כה) ויורידו‬ ‫ותקרבון אלי כולכם בערבוביא ילדים דוחפין את הזקנים אלינו • מגיד שא״י גבוה היה מכל הארצות ‪ :‬ויאמרו‬ ‫אבן עזרא‬ ‫רמב״ן‬ ‫רש״י מספרי וא״כ יהיה לשבטיכם קשור עם וידועים להכריח הדין למי שיכיר‪( :‬יח) אשר תעשון • הם החוקים‬ ‫אבל על דרך הפשט מעמו הבו לכם לשבטיכם אנשים והמשפטים שהורום ‪( :‬יט) את כל המדבר • זהו אחד פשר‬ ‫יוס‪ :‬וטעם הר האמורי • כי כן כתיב‪ :‬בשעיר עד חרמם •‬ ‫חכמים ועל דעתי מעם וידועים שהם ידועים לשבטיכם והטעם שנצא להר האמורי‪( :‬כא)רש • במשקל שב מגזרג‬ ‫*משה‪ :‬תחת • כמו ידל כבוד יעקב מפעלי סכפל ‪( :‬כב) ויחפרו • כמו לחפור את כל הארץ כי החופר יחפש מה‬ ‫‪ #3‬בסתר‪ :‬אשר נט‪ 6‬אליהן * נתחלה‪( :‬כג) וייטב בעיני הדבר • בעבור שכלכם הסכמתם על זה‪( :‬כה) ויורידו •‬ ‫בעבור‬.

(13) ‫אונקלום‬ ‫תרן?גלרן לאתךחלוין מן‪1:‬קדם גברא ארי דינאתיהוא ופרבמא די ‪;.‬קשי מנכון‬ ‫הקרבון לןתי ואע^נה‪':‬׳" ופפןדית מכון מידנא ההיא ית בל פתגמ;א די סן<‪1‬ידון‪:‬‬ ‫יס^טלנא מהירב ןהליפנא ןת בל מך<יךא רבא וד־חילא ההוא די קזיתון ארח‬ ‫טורא דאמראה במא די פקיד ״ אלהנא\תנא ואתיינא _קד ך‪.‬קם גיאה‪ :‬כ נאמרית‬ ‫לבון אתיתון עד טורא ד־אמראה דין אלהנא ;הב לנא‪ :‬כא הזי ;הב ן; אלהך‪ .‬נןדטך‬ ‫ןז אלעא סק אקסן קמא די מליל יי אלהא אבהתך לך לא הרחל ללא תקבר נ‬ ‫ע וקךבתון לותי כלבון ואט־תון נ^לח ג‪1‬גרין‪£.‬ךמנא ויאללון לנא ;ת ארעא‬ ‫ויתיבון יתנא פרננמא'ית ארחא די נפק בה ן;ת קררא די נעול לוקהן‪:‬״ ושפר‬ ‫פעיני פתנמא והברית מנכון הרין ‪.‬עשר נ?רין נברא חד לשבטא‪ :‬־י ואת?ניו‬ ‫לליקו לטלא נאתו ‪ “-‬גסלא דאקכלא ואלילו ;תה‪ :‬ני־ ולטיבו בידיהוןמאבא‬ ‫ז‬. ‫בעל הטורים‬ ‫מקרבך מאחיך וגו׳ אליו תשמעון (לקמן י״ח כל׳ו) • אע״פ שאני מצום כקנון כגדול תשמעון אם ‪5‬א לפניך דין של נביא ות״ח‬ ‫אליו תשמעון !זחלה ‪ :‬כי המשפנו • תגין על הפ"א כאילו גיהנם פתוחה מתחתיו‪ :‬כי המשפנו לאלהים הוא • וסמיך ליה והדבר‬ ‫אשר יקשה מכם • לומר כל המקשה ערפו כנגד הדיין כאלו מקשה כנגד השכינה ‪ :‬והדבר • ג׳ במס׳ • הכא ואידך והדבר הזה‬ ‫לא אוכל לעשות (מ״א כ׳) והדבר אשר דברנו אני ואתה (ש״אכ׳) ובשביל שאמר והדבר אשר יקשה מכס בא לידי כן שלא ידע מה‬ ‫שידעו בנות צלפחד וזהו והדבר הזה לא אוכל לעשות שלא היה יכול לעשותו ומי עשאו והדבר אשר דברנו אני ואתה וסמיך ליה‬ ‫ם׳ יהיה ביני וביניך וגו׳ כדכתיב ויקרב משה את משפטן לפני ה׳‪ :‬ושמעתי (יח) ואצוה אתכם • אזהרה לצבור שתהא אימת‬ ‫הדיין עליהם‪( :‬יכו) המדבר הגדול • מלא ו׳ • נחש שרף עקרב צמאון ציה צלמות‪ :‬ונבא • חסר ו' לומר חסרתם ו׳ אלף רגלי‪:‬‬ ‫(כ) ואמר אלכם • חסר יו׳״ד נחסרתם ע״׳י י׳ מרגלים‪:‬‬. ‫רטב'‬ ‫כלומר שמעלתם ידועה ונכרת למנותם בהשופשיס וכלל חותנו ויעש כל אשר אמר ולא הזכיר משה עצתו בכאן‬ ‫מעלות השופעים במלת וידועים כי ‪:‬השופעים צריכין לא אמר דבר בשם יתרו אשר אמר ונראה בעיני שלא‬ ‫להיות אנשי חיל ויראי אלהיס אנשי אמת ושונאי בצע רצה להזכירו במעמד כל ישראל לענותו או שלא יהיה‬ ‫כאשר אמר יתרו ואלו היו ידועים לשופעים מתחלה לכבוד לו שיזכיר לדור הזה כי אפה כושית לקח ויתכן‬ ‫כי היו הכל אומרים ראוי זה להיות שופע‪( :‬יע) ואצוה שהעעם מפני שנמלך בשכינה ועל פי הגבורה נעשה‬ ‫אתכם בעת ההיא את כל הדברים אפר תעשון • אלו הענין ההוא‪ :‬ועעס כי המשפע לאלהים הוא ־ כעעם‬ ‫עשרה דברים שבין דיני ממונות לדיני נפשות לשון רש״י כי לא לאדם תשפעו כי לה׳ ועמכם בדבר המשפע לומר‬ ‫מהפרי • ואס כן עם השופעים הנזכרים ידבר ויקצר כי לאלהיס לעשות משפע בין יצוריו כי על כן בראם‬ ‫בעשרה הדברים שכולם נדרשים מן הכתובים ועל דרך להיות ביניהם יושר וצדק ולהציל גזול מיד עושקו ונתן‬ ‫הפשע הס החוקים והתורות הדרך אשר ילט בה אתכם במקומו ואס תגורו ותעשו חמש הנה חעאתס‬ ‫והמעשה אשר יעשון כי הכל יצוה ויזהיר וילמד לישראל לה׳ כי מעלתם בשליחותו‪( :‬כב) את הדרך אשר נעלה‬ ‫מפיו והעעס להזכיר זה כאן כי בידוע שזה הענין עצת בה • אין דרך שאין בה עקמימות ‪ :‬ואת הערים אשר‬ ‫ימרו והוא אמר למשה היה עתה לעס מול האלהיס נבא אליהן • תחלה לכבוש לשון רש״י • וכן בספרי אץ‬ ‫שיתפלל עליהם בעת צרתם ואמר לו והזהרתה אתהם לך דרך שאין בה עקמימות אין לך דרך שאין בה כמנות‬ ‫את החוקים ואת התורות וגו' שילמדם הוא התורה אך אין לך דרך שאין בה פרשות‪ :‬ואת הערים אשר נבא‬ ‫במשתע נתן לו עצה שימנה שופעים לסייעו וכבר פרשתיו אליהן • לידע באיזה דרך אנו באין כלומר מאין נכנם‬ ‫שש ולכן שפר בכאן כי כאשר מינה שרי האלפים והמאות כארץ שנכבוש אותן הערים תחלה והוא מה שפירשתי‬ ‫לא מינה אותם רק על המשפע אבל הוא בעצמו ילמדם בסדר שלח לך שלא בקשו ישראל מרגלים אלא להורות‬ ‫כל הדברים אפר יעפון על פי התורה כי שמע לעצת בפניהם הדרך‪( :‬כג) ואקח מכם שנים עשר אנשים •‬ ‫ספורנו‬ ‫לדיין פרטי ואין זה כי אם מרוע לב‪( :‬יט) ונלך את כל המדבר הגדול והנורא • דרך לא עבר בה איש מפני רוב הנחשים‬ ‫והעקרביס וגדלם כאמרו נחש שרף ועקרב וכבר ספרו ז׳ל שהיו שם נחשים כקורות ועקרבים כקשתות וכל זה עשה האל ית׳‬ ‫כדי לקצר להם הדרך שיכנסו לארץ מיד בטרם יבינו סירותיהם אטד וירבו לפשוע וכל זה לא הספיק כי בין כך חטאו‬ ‫כמתאוננים ובתאוה ולבסוף במרגלים‪( :‬כא) עלה רש • כי לא יתיצב איש בפניכם ‪( :‬כב) ותקרבון אלי כולכם • אע״סשהיו‬ ‫לכס ראשים ממונים עליכם לצרכי רבים באתם כלכם ‪ :‬נשלחה אנשים • נבחר אנחנו אנשים ונשלח ולזה לא הסכים האל‬ ‫יתעלה ואמר למשה שלח לך שיבחר הוא האנשים ולא הס פן יבחרו הדיוטות שיוסיפו להרע ובכן נחר משה כלם אנשים ובתוכם‬ ‫יהושע וכלב וגס הרשעים מהם אע״ס שהרשיעו לומר שאי אפשר לכבשה לא העיזו פניהם לומר שהארץ רעה אבל ספרו בשבחה‬ ‫באופן שאחר כן שבו בתשובה כאמרו ותענו ותאמרו אלי חטאנו לה׳ ותשובו ותבכו לפני ה׳‪( :‬כג) וייטב בעיני הדבר • בי‬ ‫השבתי שלא היה ספק אצלכם בדבר האל ית׳ שתכבשו הארץ ושהיא טובה אבל שהייתם רוצים לבחור את החלק כמנה היותר‬ ‫סוב לכס עתה באמרכם את הערים אשר נבא אליהן וזה כי ידעתם שלא תמשו ישנה אחת את כולה פאמרו לא אנרשנו מפניך‬ ‫מנם אחת‪( :‬כד) ויבאו עד נהל אשכול ־ כמו שאסר עלו זה בנגב שהיה באותו הצד שהיו שם ישראל אצל קדש ברנע והיא‬.

(14) ‫*■!‬. ‫דברים א דברים‬. ‫חשבו אתנו דבר ניאמלוטו;ה הארץ אשר״יהוה אלוהינו‬ ‫נתן לנו‪ :‬־י ולא אביתם אגלת ותמרו אית־־־פ־ ‪.‬ידוה‬ ‫אלוהיכם ן כייותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת" יהווה‬ ‫אר)נו הוציאנו מארץ'מצרים לתת' אתנו ביך האטרי‬ ‫להשמידנו‪ :‬נח אנה! אנחנו עידים אחינו המסו את־־־‬ ‫לבבנו לאמר נים גדול ורם מ‪£‬גו וערים גדלת ובצורה‬ ‫בשמים וגם־בני ענקים ראינו ש*ם‪/:‬ט ואמר 'אלכם לא“‬ ‫תערצון '(לא“‪-‬תיראץ מהם ‪, \ :‬יהוה אלךדינם" ההלך‬ ‫לשניכם הוא ולחם לכם בכל אשר עשך־ו אתכם במצרים‬ ‫לביניכם ‪ :‬לא ובמדבר יאשר ך‪$‬ית אשד נשאף יהווה‬ ‫אלוהיף כאשר ‪.‬יש^־איש ארד־־בנו בבל־־הדרף אשר‬ ‫הלכואם עד־באבם עד־המקום הזה‪ :‬לב ובדבר הזה אינכם‬ ‫מאמינם ביהוה אלהיקם? * הדולף לפניכם ית‪-‬ף לתור‬ ‫לכם מקום לסנרנכם באש ‪ 1‬לולה לראתכם בדרך א׳שר‬ ‫תלכו־־בה ובענן יומם‪ :‬לי וישמע ‪.‬ידלה את־קול'דבריכ;ו‬ ‫ויקצף וישבע לאמר‪ :‬לה אם־־יראה איש באנשים האלה‬ ‫הדור הרע הזה את הארץ הטובה אשר נשצעתי לתחת ‪.‬‬ ‫לאבותיהם‪ :‬לי זולתי כלב בך־לפנה הוא ‪.‬יראנה ולו־־אתן‬ ‫את״הארץ אשר דרף־־עה ולעניו יען אשר מל^ן אחרי‬ ‫ת״א ותתנו באהליכם • שבועות מז ‪ :‬ערים גדולות ובצורות בשמים • חולין נו תמיד כנו •‬ ‫כיונה הארץ • מי הס שאמרו טובתה יהושע וכלב‪:‬‬ ‫לכו) ותמרו • לשון התרסה התרסתם כנגד מאמרו ‪:‬‬ ‫(בז) ותרגנו " לשון הרע וכן דברי נרגן אדם המוציא‬ ‫דבה‪ :‬בשנאת ה'אתנו• והוא היה אוהב אתכם אבל‬ ‫אתם שונאים אוחו משל הדיוע אומר מה דבלבך על‬ ‫רחמך מה דבלביה עלך‪ :‬בשנאת ה' אתנו הוציאנו מארץ‬ ‫מצרים • הוצאתו לשנאה היתה משל למלך ‪3‬״ו שהיו‬ ‫לו שני בניס ויש לו שתי שדות אחת של שקיא ואחת של‬ ‫בעל למי שהוא אוהב נותן של שקיא ולמי שהיא שונא‬ ‫טחן לו של בעל ארן מצרים של שקיא היא שנילוס‬ ‫עולה ומשקה אותה ואק כנען של בעל והוציאנו‬ ‫ממצרים לתת לנו את ארץ כנען‪( :‬כח) עריס גדולות‬ ‫יכצונות בשמים• דברו הכתובים לשון הבאי ‪:‬‬. ‫(כט) לא תערצון " לשון שבירה כתרגומו ודומה לו‬ ‫בערוץ נחלים לשכון • לשבור נחלים‪( :‬ל) ילחם לכם •‬ ‫בשבילכם‪( :‬לא) ובמדבר אשר ראית • מוסב על מקרא‬ ‫שלמעלה הימנו ככל אשר עשה אתכם במצרים ועשה‬ ‫אף במדבר אשר ראית כי נשאך וגו׳‪ :‬כאשר ישא איש‬ ‫את בנו • כמו שפירשתי אצל ויסע מלאך האלהיס‬ ‫ההולך לפני מחנה ישראל וגו׳ משל למהלך בדרך ובנו‬ ‫לפניו ובאו לסטים לשבותו וכו׳‪( :‬לב) ובדבר הזה •‬ ‫שהוא מבטיחכם להביאכם אל הארץ אינכם מאמינים‬ ‫בו‪( :‬לג) לראותכם • כמו להראותכס וכן לנחוסס‬ ‫הדרך וכן לשמע בקול הודה וכן ללכת לגיד ביזרעאל‪:‬‬ ‫(לו) אשר דרך בה • חברון שנאמר ויבא עד חברון ‪:‬‬ ‫התאנו>‬. ‫רשב״ם‬ ‫בחטאתיבם‪( :‬כז) וחתנו * כמו דברי נרגן כמתלהמים ‪:‬‬. ‫ותהינו‬.

(15) ‫י‬ ‫אונקלום‬ ‫ארח_ימא ז־סוף כנןא די מליל ” ‪.‬עטי ‪.‬ואקפנא ית מורא ד^עיר יומין סגיאין‪:‬‬ ‫נ ו^מר ן; לי למי?ור‪ :‬ג סגי לבון ךא‪5‬ן‪$‬תון ;ת מורא חדין'אק?גיו לבון צפונא‪:‬‬ ‫ירתעמא פקד למימר אתון עקר ין ?החום אחונון ?ני״עעזו דיתבין ?שעיר‬ ‫ךךסלוין מנכון ןת‪5‬הטרוין לקרא‪ :‬י‪ .‬לא תאגרון ?הון ארי לא אתן'לבון מי^לעהון‬ ‫עד מדרך פרסת תלא ארי'‪.‬יךתא ל‪.‬ע^ו‪.‬יה?ית;תטוראך^עיר‪ :‬יעבוראתזבנון‬ ‫מנהון' ???פא לתיכלון לאך 'מיא תכרון 'מנהון ???פא לתחתון‪ :‬ז ארי ” אילהך‬ ‫?רכך בבל עבד ־יךך ספקי לך צרבך ב?הכך‪.‬ית מך?ךא_רבא הדין ךנן'אך?עין *?נין‬ ‫(מי?וראד;ן) אלהך בסעדך לא טנעתא טך‪.‬עם‪:‬ועבךנא מלות אחונא ?ניע&ו‬ ‫ךמבין ב^עירמארח עי׳ארא מאיילת ומע?ין'ןבר וןאר‪$1‬ני^א‪;1‬עבךנא ארח מך?ךא‬ ‫דטואב‪ :‬ם נאמר יי לי לא הצור לןמואבאי נלאית הגרי למעבד עטהון קרב ארי‬ ‫נתינה לגר‬. ‫‪3‬‬. ‫(ו) תשכרו‪ ,‬תזכנו?‪ ,‬תכרו‪ ,‬תכרון‪ .‬כי אפשר בארמית יבא השרש "זבן" רק על היבש‪ ,‬והש'‬ ‫"כרה" רק על הלת ‪( .‬ז) ידע לכת ך‪ ,‬ספק לך צרבך במהכך‪ .‬תקן הלשון כדרכו אצל ידיעה‬ ‫כעל הטורים‬. ‫לא כימים הראשונים (בזכריה ח׳) בנבואת בית שני זהו שפירש״י שישבו בקדש י״ט שנה כמו שישבו כפאר המסעות • כמו ההם■‬ ‫כימים הראשונים • שהיו ימים אחרונים כראשונים • גס בכאן היו ימים אלו כימים האחרים והתם לא כימים הראשונים דכתיב‬ ‫בסו ליוצא ולבא אין שלום אלא כימים אשר נחו דכתיב ;שם) כי זרע השלום הגפן התן פריה וגו׳ עד והייתם ברכה אל תיראו‪:‬‬ ‫(ג) רב לכם סב • תגין על הסמ״ך לפי שכבד את אביו שהיו בן ס׳ בלדת אותו ולבך עתיד להחריב הבית שהוא ששים אמות‪:‬‬ ‫(ד) וייראו מכם • כתוב בשני יודי״ן בשביל י׳ ברכות שנתברך יעקב‪( :‬ה) עד מדרך כף רגל • עד דרך כוכב מיעקב עד שיבא‬ ‫}מן שנאמר (ישעיה ס״ג) פורה דרכתי לבדי • כף רגל לעת תמוע רגלם • עד שיגיע תרמסנה רגל רגלי עני וגו׳ (שם כ״ו)‬ ‫רש״ר‬ ‫ומדרש אגדה עד שיבח יום דריסת פף רגל על הר תכפו (ס״א תכפרו) את טובתו להראות כאילו אתם‬ ‫הזיתים שנאמר ועמדו רגליו וגו' ‪ :‬ירשה לעשר • עניים אלא הראו עצמכם עשירים‪( :‬ח) ונפן ונעבר "‬ ‫מאברהם • עשר עממין נתתי לו שבעה לכס וקיני וקנזי לצד צפון הפכנו פנים להלוך רוח מזרחית‪( :‬ט) ואל‬ ‫וקדמוני הן עמון ומואב ושעיר אחת מהם לעשו והשתים תתגר בס ־ לא אסר להם ‪..‬טל מואב אלא מלחמה‬ ‫לבני לומ בשכר שהלך אתו למצרים ושתק על מה שהיו אבל מיראים היו אותם ונראים להם כשהם‬ ‫אומרים על אשתו אחותו היא עשאו כבנו‪( :‬ו) תכרו • מזוייניס לפיכך כתיב ויגר מואב מפני העם שהיו‬ ‫לשון מקח וכן אשר כריתי לי שכן בכרכי הים קורין שוללים ובוזזים אותם אבל בבני עמון נאמר ואל תתגר‬ ‫למכירה כירה ‪( :‬ז) כי ה׳ אלהיך ברכך • לפיכך לא בס שום גרוי בשכר צניעות אמס שלא פרסמה על‬. ‫■‬. ‫אבן עזרא‬. ‫רמב״ן‬. ‫המרגלים ישבו לבדם הנה כן כמספר הימים אשר תרתם את להזכירו אבל משה הזכיר זה עתה לשבח כי נחמו על‬ ‫האדן‪( :‬ה) אל תתגרו בם • כמו יגרה מדון כענין תנועה חטאתם ולהגיד להם שהיה העון ההוא גדול מנשוא כי‬ ‫ושבוש‪( :‬ו) אכל תשברו מאתם • אם ירצו למכור וי״א כי‬ ‫המלה בתימה והעעם כי אין לכס צורך למאכל ולמשתה אלה בא עליו השבועה הגדולה וגזר דין שיש עמו שבועה‬ ‫איט נקרע‪( :‬ד) וטעם אחיכם בני עשו • שיחוס ישראל‬ ‫מן אברהם וכל זרעו אחים כי כולם הם נמוליס וזה טעם לא תתעב אדומי כי אחיך הוא רק בני הפילגשים‬ ‫ישמעאל ומדין כל בני קטורה אינם באחוה מן הכתוב כי ביצחק יקרא לך זרע‪( :‬ו) אכל תשברו מאתם‬ ‫בכסף • אם תתאוו לאכול מפירות ארצם לא תקחו מהם רק בכסף מלא לרצונם וזה טעם מאתם וגס מיס לא‬ ‫תשתו מהם כלל רק בכסף לרצונם‪( :‬ז) כי ה' אלהיך ברכך ־ לפיכך לא תכפרו את טובתו להראות כאילו‬ ‫אתם עניים אלא הראו עצמכם עשירים לשון רש״י • ולא הכינותי מהו בכל מעשה ידיך כי ברכותם ברכות‬ ‫שמיס היו והס לא יעשו בידיהם דבר שיתברך ואולי ירמוז במעשה ידיך שנתברך עמס צאן ומקנה אשר‬ ‫הוציאו ממצרים ויש להם עושר ומקנה וקנין משלל מצרים ומשלל עמלק והכל נתברך בידם כענין מעשה‬ ‫ידיו ברכת ומקנהו פרן בארץ ועוד ידע ה' לכתך את המדבר הגדול הזה וספק שם כל צרכך במן והשנו ומי‬. ‫מפורנו‬ ‫בקולכם• מפני חלול השם שעשו שלא הספיק בו כל תשובה אלא מיתה ממרקת וגם היה גזר דין שיש עמו שבועה אחר שהעירו‬ ‫אז נם משה ויהושע וכלב אל התשובה ולא סבו אפי׳ אח*כ אלא מיראת עונש ולכן לא הספיקה התשובה להסיר העונש הנגזר‬ ‫בעוה״ז כמו שהיה הענין כקין ובשאול בדבר עמלק ובבני עלי ‪ :‬ולא האזין אליכם• אפי' להאריך ולא לבטל גזירת הבנים‬ ‫אפי׳ אחר מות האבות ובזה הוכיחם שלא היתה תשובתם שלמה ולפיכך לא השיט דבר אפי׳ בדמעתם‪ )!(:‬ידע לכתך • הקן‬ ‫אותו בכלהמצטרך ולשון ידע כמו וידע אלהים • ידעתין בשם • אשר ידעו ה׳ פנים אל פנים • מה אדם ותדעהו ־ ורבים‬ ‫באלה יאמר על האל יתעלה זה הלשון כי כל פעלתו ית׳ בידיעת עצמו ‪*:‬לא חסרת דבר • ויכירו שלא תקנו מהם לצורך אבל‬ ‫מקנו‬.

(16) ‫ס"‬. ‫דברים כ דברים‬. ‫נתתי את־ער יר^ה‪ :‬י הא‪$‬ים לפנים ;שבו בה עם גחל‬ ‫חב ורם כענקים ‪ :‬יא רפאים ידשבו"אף־דם בענקיבם‬ ‫!המאנים ?קראו להם אקים‪ :‬י= ובשעיר ישבו הדץ־ים‬ ‫לפנים ומיעעזו יירשום וישמידוםמפניואם דגשבותחתם‬ ‫באשר עשה ?שלאל לארץ ירשאו אשר־נתן ירעה "לרם‪:‬‬ ‫ע י עתה קמו ועברו לכם את״נחל זרדדנעב־ר את־־נחל‬ ‫זרה‪ :‬יי והימים ‪.‬אשר־־הלכנוו מקדש ברנע עד אשר"‬ ‫עברנו את־נחל זרד שלשים ושמנה שנה '‪.‬עד־־רם י כל‪-‬־‬ ‫הדור א;שי המלחמה קקרב המחנה קאשר נשבע ?הדה‬ ‫להם‪ :‬טי'וגם_יד־יהודזה?תהנםלהמם מקרב המחנה עד‬ ‫תמס‪ :‬מ ו‪:‬יהי באשר־תמו כל־־אנשי המלחמה 'למות‬ ‫מקרב העם‪ :‬םי< וידבר ?הוה אלי לאמר‪7" :‬אתה עבר‬ ‫חום את״עבול מואבאת־ער‪ :‬יט וקרבת ‪.‬מול כני ‪.‬עיגון‬ ‫אל־־ת^רם ואל־־תתגרבם כילא־אתן מארץ בני״׳עמון‬ ‫ת״א ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה • העניה ל בתרא קנא ‪ :‬וידבר ה׳ אלי • בתרא שס‪ :‬אל תצרם ואל התגר בס • נזיר‬ ‫כג קמא לח הוריות יח ‪:‬‬. ‫רש״י‬ ‫אביה כמו שעשתה הבכירה שקראה שם בנה מואב ‪:‬‬ ‫פר ־ שם המדינה‪( :‬י) האמיס לפנים ונו' • אתה סבור‬ ‫פזד ארץ רפאים שנתתי לו לאברהם לפי שהאמים שהם‬ ‫רפאים ישבו בה לפנים אבל לא זו היא כי אותן רפאים‬ ‫הורשתי מפני בני לוט והושבתים תחתס ‪( :‬יא) רפאים‬ ‫*חשבו ונו' ־ רפאים היו נחשבין אותם אימים כענקים‬ ‫הנקראים רפאים ע״ש שכל הרואה אותם ידיו‬ ‫התרפות‪ :‬אמיס • ע״ש שאימתם מוטלת על הבריות‬ ‫וכן ובשעיר ישבו החרים ונתתיס לבני עשו ‪:‬‬ ‫{׳*ב) יירשום * לשון הווה כלומר נתתי בהם כח שהיו‬. ‫מורישים אותם והולכים‪( :‬טו) היתה בס • למהר‬ ‫ולהומס בתוך מ‪ ,‬שנה שלא ינרמו לבניהם עוד להתעכב‬ ‫במדבר נ (טז) ויהי כאשר תמו וגו'‪( :‬יז) וידבר ה׳‬ ‫אלי ונו' • אבל משילוח המרגלים עד כאן לא נאמר בפ'‬ ‫[זו] *וידבר אלא ויאמר (ללמדך שכל ל״ח שנה שהיו‬ ‫ישראל נזופים לא נתיחד עמו הדבור בלשון חבה פנים‬ ‫אל פנים וישוב הדעת ללמדך שאין השכינה שורה על‬ ‫הנביאים אלא בשביל ישראל)‪ :‬אנשי המלחמה • מבן‬ ‫עשרים שנה היוצאים בצבא ‪( :‬יה) אתה עובר היום‬ ‫* כן נמצא בנוסחאות רש״י ואתי שפיר בלא דוחה הש״ס‬. ‫לא חפץ בדבר שהרי נתנה הקב״ה להם ככתוב בבלם כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר כי לבני לוט נתתי את‬ ‫ער ירושה ונם בעמון כי לבני לוט נתתיה ירושה לכבוד אברהם שקרובים היו‪( :‬יב)כאשר עשה לישראל • וגם‬ ‫כתב משה להודיע לישראל שלא יראנו כלום • אם לאומות הללו נתן נחלה לגבור אבותינו כל שבן שיקיים‬ ‫לישראל לתת להם נחלת עטים שנשבע לאבות‪( :‬ז) לא חסרת דבר • כשאין מקום לקנות מזונות סיפק צרכן בלא‬ ‫צהף ובלא מחיר ובמקום שמצאת ליקה הספיק לך לקנות ‪( :‬יד) והימים אשד הלכנו מקדש ברנע ■ ממקום‬ ‫־שילוח מרגלים שלשים ושמונה שנה ־ כי בשנה שנייה שלהמרנלים ‪ :‬אנשי המלחמה־ בני עשרים ש‪:.‬היוצאי‬ ‫צבא • ואני הצעיר אומר אנשי המלחמה תיו אותם שנאמר בהם ויעפילו לעלות אל ראש ההר כמו שאמר ותחגרו‬ ‫איש את כלי מלחמתו • ומשה אמר להם לא תעלו ולא תלחמו וכן ביהושע הוא אומר כי ארבעים שבה הלכו בני‬ ‫ישראל כמדבר עד תם כל הגוי אנשי המלחמה היוצאים ממצרים אשר לא שמעו בקול ה׳ • אשר נשבע ה׳ להם‬ ‫לבלתי הראותם את הארץ אשר ונו‪,‬־ ולפיכך קורא אותם אנשי המלחמה ואינו אומר אנשי מלחמה סתם כי אט אנשי‬ ‫המלחמה הידועים לנו שעברו עלפיהקב״ה אבל על הנשארים שנלחמו עם סיחון ועוג אינו קרא אותם אנשי‬ ‫המלחמה כי על פי הקב״ה נלחמו ואותם נכנפו לארץ כי לא היו בני עשרים בעת המלחמה הראשונה בשנה‬ ‫שנייה כשנלחמו *) המרגלים‪( :‬יט) כי לבני לוט • בשביל שהיה קרובו של אברהם וכל שכן אתם שבני אברהם‬ ‫אתם‬ ‫*) אולי צ״ל כשנשלחו ־‬. ‫‪1‬‬.

(17) ‫יא‬ ‫אונקלוס‬ ‫לא אתן לך מארעה ירתא ארי לקנן לוט והבית ית לח;ת ‪:‬יךתא‪ :‬י אימתני מלקךמין‬ ‫ותבין בה ‪.‬עם רב ‪:‬רסני ‪.‬ותקיף כנבחא ‪ :‬יא ?קראי מתחשבין אףאנון כנבראי‬ ‫ומואבאי וקרן להון אימתני‪ :‬יב וקשעיר יתיבו הראי מלקךמין וקני‪?,‬שו תרקנון‬ ‫וגינון מקדמיתון ויתיבו באתריהיון קקא די ?בד ואראלי לארעא ורתתה דיהב‬ ‫יי להון‪ :‬יגק_ען קומו נעברו לבון יתנהלא דזרד ועבתא ית נהלאדזרד‪ :‬יקיומוא‬ ‫די הלקנא מרקם ניאה עד דיי ?בתאי ית נקלא דז‪.‬ךד תלתין'ותמני שנין עד סף‬ ‫בל דרא נקרי קגיחי קרבא מגומי^ריתא קמא די ‪.‬קוים י‪/‬לה‪1‬ן‪ :‬טי נאף מחא מן‬ ‫‪:‬קךם‪;:‬י הרת קה־ון לשציותה־ון מנו 'מ^ריתא עד דשלימיו‪' :‬טז והרה בד שלימו בל‬ ‫נקרי קוגיחי קרבא לקמת מנו _עמא‪ :‬יז ומליל וי עמי למימר ‪ *:‬יח את עבר יומא‬ ‫דין ;ת תחום מואב ית לתת‪ :‬יט ותקרב לקבל בגי ‪.‬עטרן לא תצוריעליהון ולא‬ ‫תתןרי למעבד ?מהרן קרב ארי לא אתן מארעא בני עמון לך ירתא ארי לקני‬ ‫נתינה לגר‬ ‫המיוחסת לה‪ /‬וכן ״ה' אלהיך עמך״ ת' ״מימרא דה׳ אלהך בסעדך" לכבוד ה‪.7‬‬. ‫(ט) ער‪ ,‬לחית ‪.‬‬. ‫עמ״ש לעיל (במדבר כ״א ט״ו)‪( .‬י) רפאים יחשבו אף הם כענקים‪ ,‬גבראי טהחשבין אף איגון‬ ‫כגבראי‪ .‬נתן שם וטעם אחד לשניהם (ויש נוסחאות "גבורין מתחשבץ אף אנון מבריא)‪( .‬טו)ידה‪/‬‬ ‫מחא מן קדם ה'‪ .‬שינה להבנת הכתוב ולהרחקת ההגשמה‪( .‬יט) ואל התגר בם‪ ,‬ולא תתגרי‬ ‫למעבד עטהון קרב‪ .‬לכאורה קשה הלא בתורה לא נאמרה מלת "מלחמה" רק במואב (לעיל פסוק מ׳)‬ ‫ולא בעמון ? ועוד הלא גמרא ערוכה היא (ב״ק ל״ח) ״אמר ר״י אין הקב״ה מקפח ש ;ר כל בליה כו'‪,‬‬ ‫דאפי' אנגריא לא תעביד בהו" ופירש׳י "להשתעבד להביא לכס מים ומזון"‪ .‬ודוחק לומר שהמלות "למעבד‬ ‫עמהון קרבא" הן תוספות תלמיד טועה כי גם יוב״ע הוסיפן‪ ,‬ואפשר לומר שהיה קשה להת״א סוף‬ ‫הפשוק "כי לא אתן לך מארצו ירשה" כי לפי דרשת הש״ס שאף אנגריא נאסר להם ‪ ,‬איזו נתינת טעם‬ ‫היא‪ ,‬וכי בשביל שלא יירשו את ארצם ‪ ,‬לא יוכלו לעשות בהם אנגריא‪ ,‬ולכן ת' כפשוטו‪ ,‬ועוד אפשר‬ ‫רטב״ז‬ ‫אבן עזרא‬ ‫השנים שעברו והעד על כן כי ה‪ ,‬אלהיך ברכך‪( :‬ט) נתתי הבאר שלא חסרת דבר מן הצריך להולבי ארחות‬ ‫את ער • מואב ויתכן שלקחה סיחון וחזרה למואב באחרונה ‪ :‬והנה כן היה שקנו מבני עשו אוכל ומזון כמו שאמר‬ ‫(י) האמים • פירשתיו ספר הכתוב כי מואב לקח ער מיד‬ ‫אכל בכסף תשברני ואכלתי ומים בכסף חתן לי‬ ‫האמיס ‪( :‬יא) רפאים • פירשתיו‪( :‬יב) החורים • הס בני‬ ‫שעיר החורי ‪( :‬טו) להמס • מפעלי הכפל מבנין הקל ‪ :‬ושתיתי וגו' כאשר עשו לי בגי עשו וגו' ‪:‬‬ ‫(טז) ויהי כאשר תמו • דבק עס וידבר ה׳ אלי כמו ויהי ככלות (י) האמיס לפנים וגו' • אתה סבור שזו ארן רשאים‬ ‫משה לכתוב גס ויהי ביום דבר ה׳ ורבים כן והטעם ויהי שנתתי לאברהם לפי שהאמיס שה ס רפאים ישבו בה‬ ‫כאשר תמו הם אמר השם שנעבור את גבול ער ‪( :‬יט) וקרבת‬ ‫אבל לא זו היא כי אותם רפאים הורשתי מפני בני לוט‬ ‫מול בני עמון • פירוש ובקרבן אליהם ‪ :‬אל תצרם • מפעלי‬ ‫הכפל‪ :‬ואל תתגר בס • מבני ן התפעל מנחי הלמ״ד׳ ה״א ‪ :‬והושבתים תחת© רפאים היו נחשבים אותן אמים‬ ‫כענקים הנקראים רפאים על שם שכל הרואה אותן ידיו‬ ‫מתרפות • אמיס על שם שאימתו מוטלת על הבריות לשון רש״י • וכן כתב ארץ רפאים תחשב אף היא לפי‬ ‫שהרפאיס ישבו בה לשנים אבל לא זו היא שנתתי לאברהם • ואני המה בדברי הרב ולמה יפרש לכו‬ ‫׳הכתוב בארץ עמון ומואב שאינה ארץ רפאים שנתן לאברהם אם לומר שאינה ראויה לישראל ואינה מן הארץ‬ ‫אשר נשבע ה׳ לאבותיהם לתת להם והלא הכתוב אינו אומר אלא כי לבני לוט נחמיה ירושה לומר שאע״ט‬ ‫שה ימה מנחלת אברהם הקב״ה כהנה לבני לוט בעבור אברהם וכמו שכתב רש״י עצמו שנתן שתים לבני לוט‬ ‫בשכר שהלך אתו למצרים ושתק על מה שאמר על אשתו אחותי היא • ועוד שהרב בעצמו כתב בעשו עשר‬ ‫שבעה לכס וקיני וקנזי וקדמוני הן עמון ומואב והר שעיר אחת מהן לעשר‬ ‫עממים נתתי לו לאברהם‬ ‫יהשתיס לבני לוט וא״כ הרי ארץ עמון ומואב מנחלתו של אברהםהיא על כל פנים ולמה הקב״ה אומר למשה‬. ‫ספורנו‬ ‫תקנו׳ להנאתם מצד אחוה וכדי שיבאר אליכם ויראו מעשיה׳ ונפלאותיו‪( :‬י) האמיס לפניה • מפני שלא היו בני לוט‬ ‫יורשי אברהם בדין כלל הודיע שגם להם נתן ה׳ את הארץ כמו לבני עשו והעד על זה כי שניהם כבשו את הארץ שלא‬ ‫כמנהג העולם‪( :‬יב) וישמידום • עשו ומואב השמידו והחריבו ישוב יותר מכדי צורך יישובם כדי להשמיד כל היושבים בה‬ ‫לפנים בל יקומו ויירשו ארן כי גם מואב גם עשו לא מלאו את כל ישוב החורי וישוב האמיס שהשמידו ובהיות הר כעיר‬ ‫מגיע עד גבול מואב ושם אצל גבול מואב אין שום יושב מבני עשו וכן גבול מואב מגיע עד המדבר ושם אצל המדבר אין שום‬ ‫יושב מבני מואב לכך אמר שמ״מ לא יעברו דרך גנול שוס אהד מהם‪ :‬כאשר עשה ישראל • בעת כתיבת התורה שכבר כישו‬ ‫שיחון ועוג שהיו מלכים גדולים ואדירים בזמן מועט שלא כמנהג העולם ‪( :‬יג) עתה קומו • ומאחר כאסור לכם לעוור בגבול‬ ‫שט‬ ‫חומש עש״פ ח׳ה בית‬.